בחיבור חשוב של רֻוּפַה גוֹסְוָאמי על הפילוסופיה של בְּהַקְתי יוגה מלפני חמש מאות שנים, הוא אומר שמטרת החיים הגבוהה ביותר הינה אהבת אלוהים טהורה. אהבה שכזו מושגת כאשר נפטרים מהסיגים שמלכלכים אותה: "שירות לקְרישְׁנַה שמתבצע ברוח חיובית וללא תשוקה לרווח חומרי (קַרְמַה) או חשיבה ספקולטיבית (גְ'נָאנַה), נקרא שירות-מסור טהור". (בְּהַקְתי-רַסָאמְרִתַה-סינְדְהוּ 1.1.11) כתבי היוגה טוענים שלמעשה לא תיתכן אהבה אמיתית במסגרת היחסים בעולם זה. אהבה אמיתית תיתכן רק כלפי אלוהים. הוא אובייקט האהבה המושלם, גם טבע הנשמה הינו לאהוב אותו. בכתבי היוגה נאמר שמשיכתנו לאהבה ארצית הינה השתקפות של נטייתנו המקורית לאהבת האל. אך כל היחסים הארציים מהולים באנוכיות ובאשליה, לכן אינם מספקים את הלב. מכל מקום, אדם היודע את אומנות האהבה לאלוהים, יודע כיצד ניתן להרחיב אהבה זו גם ליחסים ארציים ולמצוא כך בסיס ליחסים מספקים לחלוטין. זו האומנות של בְּהַקְתי יוגה.