הרקע לבְּהַגַוַד גִיתָא - יוגה של אהבה

בהגוד-גיתא

איש איש באמונתו יחיה אני—אשליה או מציאות? שלוש האיכויות של הטבע נצחיות הנשמה מול זמניות הגוף מלחמת דת בבְּהַגַוַד-גִיתָא מבוא לבְּהַגַוַד-גִיתָא טעם נעלה יותר שוויון נפש: אטימות או הכלה? דע את מקומך המורה והתלמיד הבנת הפרק ה-13 של הבְּהַגַוַד-גִיתָא תקציר הבְּהַגַוַד-גִיתָא שלוש מידות הטבע פרק 15 של הבהגוד גיתא הליכה בנתיבים זרים מסוכנת התרבות הוֵדית ופסיכולוגיה מונעת תורת היוגה של פַּתַנְגַ'לי והבְּהַגַוַד-גִיתָא קַרְמַה – הגיון ופילוסופיה גִלגוּל נשמות עבודה דְהַרְמית כמסגרת לצמיחה רוחנית

אלוהים טבע האדם אקטואליה כתבי היוגה מוות נשמה וקַרְמַה צמחונות תודעה

הרקע לבְּהַגַוַד גִיתָא

עלילת הבְּהַגַוַד-גִיתָא מתרחשת בשדה הקרב בקוּרוּקְשֵׁתְרַה, על סף מלחמת אחים עקובה מדם. שם, בין שני הצבאות, ממש עם הישמע תקיעות השופרים וקונכיות המלחמה, שומט אַרְג'וּנַה את קשת הגַנְדיוַה המפורסמת שלו, שבור ומלא יגון לנוכח קהל הלוחמים האדיר שנאסף שם. למראה דודים, אחים, מורים וחברים נתקף הלוחם האגדי חמלה, ובמצוקתו הוא מחליט לפנות אל קְרישְׁנַה, ידידו, למקלט ולעצה. אך מיהו אַרְג'וּנַה ומיהו קְרישְׁנַה, מיהם הצבאות אשר נערכו בשדה הקרב ומדוע הם נערכו שם, נכונים להקריב את חייהם, במלחמה שערכה שמונה עשר יום?
כאן אנו שבים אחורה מעט לעלילת המַהַבְּהַרַתַה.
דְהְריתַרָאשְׁטְרַה ופָּאנְדוּ היו שניהם אחים שנולדו בשושלת הקוּרוּ המהוללת, אשר במשך אלפי שנים שימשה כממשלה המרכזית של העולם. דְהְריתַרָאשְׁטְרַה היה הבכור, אך משום שהיה עיוור, עבר כתר המלוכה לפָּאנְדוּ. פָּאנְדוּ היה מלך למופת. הוא אהב את משפחתו ואת נתיניו והם אהבו אותו. אך למרבה הצער, מת פָּאנְדוּ בטרם עת. הוא הותיר אחריו חמישה בנים אשר נקראו הפָּאנְדַוים, או בניו של פָּאנְדוּ. מאחר שחמשת הבנים - יוּדְהישְׁטְהירַה, בְּהימַה, אַרְג'וּנַה, נַקוּלַה וסַהַדֵוַה - היו רכים בשנים, הוחלט כי יעברו לחיות בעיר הבירה הַסְתינָאפּוּרַה, תחת חסותו של דודם דְהְריתַרָאשְׁטְרַה שהיה עתה כמו אב עבורם.
לדְהְריתַרָאשְׁטְרַה כמובן היו ילדים משלו, מאה בנים. בניו ובני פָּאנְדוּ גדלו והתחנכו יחדיו באותה חצר מלכות. הם כולם אומנו באומנות הלחימה תחת שרביטו של רב אומן המלחמה דְרוֹנַה וזכו בהדרכתו הנבונה של סב המשפחה הנערץ, בְּהישְׁמַה. אופיים הטהור של הפָּאנְדַוים בלט והם הצטיינו בלימודי המנהל והמלחמה. התנהגותם הייתה ללא רבב; הם צייתו ורחשו כבוד עמוק לבוגרי המשפחה, וזכו לאהבתם של האזרחים, אשר ראו בהם את זכרו של מלכם האהוב, פָּאנְדוּ .

גם דְהְריתַרָאשְׁטְרַה אהב את הפָּאנְדַוים, כפי שאהב את פָּאנְדוּ עצמו. פָּאנְדוּ היה תמיד חביב כלפיו וכעת הוא חש מחויבות רגשית לדאוג לבניו. אך דְהְריתַרָאשְׁטְרַה למרבה הצער היה עיוור ועיוורונו כך מספרים, לא היה מוגבל לעיניו בלבד, אלה פשט גם לתבונתו והחשיך את ליבו. למרות שהייתה זו חובתו של דְהְריתַרָאשְׁטְרַה לראות את בניו שלו ואת אלה של פָּאנְדוּ ברוח שווה, נטה ליבו של המלך הזקן לטובת בניו ובמיוחד היה קשור לדוּרְיוֹדְהַנַה, בנו בכורו, אשר חש כלפי הפָּאנְדַוים שנאה עזה וקינא בהצלחתם וביופיים. לאחר מותו של פָּאנְדוּ היה ברור לכל שבניו הם היורשים החוקיים לכתר. אך לא לדוּרְיוֹדְהַנַה. הלה חשק לשבת על כס המלכות ובהסכמת אביו ניסה להרוג את הפָּאנְדַוים ולהשפיל אותם בכל דרך אפשרית. הוא הרעיל את מזונם ותכנן לשרוף את ביתם בעודם ישנים. פעמים רבות הוא זמם לרמות אותם ולגרש אותם מהממלכה, אך ללא הצלחה. לבסוף פנה דוּרְיוֹדְהַנַה לפתרון השפל ביותר. הוא ידע על נאמנותו של יוּדְהישְׁטְהירַה, בכור הפָּאנְדַוים, לדְהְריתַרָאשְׁטְרַה, והסית את אביו להזמין אותו למשחק קובייה, בו ניצל דוּרְיוֹדְהַנַה את תמימותם של הפָּאנְדַוים ובמירמה לקח מהם את רכושם, ממלכתם וחירותם. דוּרְיוֹדְהַנַה אף ניסה להשפיל את דְרַוּפַדי אשת הפָּאנְדַוים ולהפשיטה מבגדיה לעיני קהל גדול של מלכים.
כאן נכנס לתמונה קְרישְׁנַה. בבואם להבין את הבְּהַגַוַד-גִיתָא מנסים המפרשים להסביר את קְרישְׁנַה, דובר הגִיתָא, בדרכים שונות. יש הסבורים שהוא אישיות היסטורית רבת השפעה, ויש הטוענים שהוא אחד מן האלים הרבים שבפנתאון ההודי. מכל מקום, בגִיתָא עצמה קְרישְׁנַה מכריז על עצמו שהוא האמת העליונה וסיבת כל הסיבות, אשר הופיע בעולם זה כדי לכונן מחדש את נתיב הדְהַרְמַה, או הנתיב הרוחני.

קְרישְׁנַה מצהיר גם בבְּהַגַוַד-גִיתָא על אהבתו לנשמות המסורות לו ומבטיח להגן עליהם תמיד. דְרַוּפַדי אשת הפָּאנְדַוים הייתה כמובן נשמה מסורה לאל והחשיבה את קְרישְׁנַה לכל עולמה. לכן בעת מצוקתה היא הרימה את שתי ידיה אל-על וקראה בקול, הי קְרישְׁנַה, הי גוֹוינְדַה. וקְרישְׁנַה אכן נענה לתפילתה ובכוחו האלוהי סיפק לה בד סארי אינסופי אשר כיסה את גופה והגן על צניעותה.

קְרישְׁנַה הגן על תומתה של דְרַוּפַדי, אך יוּדְהישְׁטְהירַה הפסיד במשחק הקוביה והפָּאנְדַוים ודְרַוּפַדי נאלצו לצאת לשלוש עשרה שנות גלות ביער, שם הם סבלו תלאות וקשיים רבים הרחק מממלכתם ומבני משפחתם. לאחר שלושה עשר שנים, בתום תקופת הגלות, שבו הפָּאנְדַוים ודרשו את ממלכתם. אך הקַוּרַוים בראשותו של דְהְריתַרָאשְׁטְרַה העיוור ודוּרְיוֹדְהַנַה השפל העליבו אותם וסירבו לתת להם את השייך להם כחוק. כאשר צימצמו הפָּאנְדַוים את דרישתם לכדי חמישה כפרים, רק על מנת שיוכלו להמשיך בעיסוקם, השיב דוּרְיוֹדְהַנַה ביהירות שלא ייתן להם ולו גם שעל אדמה השווה בגודלו לחודה של מחט.

במשך זמן רב נשאו הפָּאנְדַוים בסבלנות רבה את העלבונות ואת הקשיים שהטילו עליהם הקַוּרוים. אך כעת נראה היה שהמלחמה הינה בלתי נמנעת. אפילו בעת שנסיכי העולם החלו תופסים את עמדותיהם, אלה לצד הפָּאנְדַוים ואלה לצד בניו של דְהְריתַרָאשְׁטְרַה, פנה קְרישְׁנַה בעצמו אל דוּרְיוֹדְהַנַה והתחנן לשלום. אך הפצרתו הושבה ריקם וכעת היתה המלחמה וודאית. מלחמת העולם שכולם חששו מפניה הפכה כעת לממשית כאור היום. קְרישְׁנַה עצמו נמנע מליטול צד בקרב, אך נכון היה להשתתף במלחמה לפי ציפיותיהם של שני הצדדים; כאל העליון הוא הבטיח שלא יילחם בעצמו, אולם צד אחד יזכה בצבאו, צבא היַדוּ האדיר, אשר נחשב לצבא החזק בעולם, ואילו האחר יזכה בו עצמו כיועץ ומסייע . דוּרְיוֹדְהַנַה כמובן היה להוט לזכות בצבאו החזק של קְרישְׁנַה, בעוד שאַרְג'וּנַה היה להוט במידה שווה לזכות בקְרישְׁנַה עצמו. כך הפך קְרישְׁנַה לרכבו של אַרְג'וּנַה ונהג את מרכבתו של הקשת האגדי.

היו רבים שתמהו כיצד יתכן שהפָּאנְדַוים, שהיו אנשי צדק ומוסר וקשורים עם קְרישְׁנַה, האל העליון, בקשרי אהבה וידידות, זכו לגורל כה אכזרי? או כיצד זה שדְרַוּפַדי, הנסיכה הרכה והתמימה אשר יופיה ומעלותיה נודעו ברחבי תבל, נאלצה לשאת בשתיקה את המסעות הארוכים ואת הלילות הקרים ביער האפל והמפחיד? זאת בשעה שדוּרְיוֹדְהַנַה ותומכיו הרשעים נהנים מחיי מלכות.

התשובה לשאלה זאת היא הבְּהַגַוַד-גִיתָא עצמה, אשר מהווה הפרק החשוב ביותר במַהַבְּהַרַתַה. עלילת המַהַבְּהַרַתַה, ובתוכה סיפור תלאותיהם של הפָּאנְדַוים, הינה מעין מבוא, או הכנה, לשיחה המפורסמת בין קְרישְׁנַה לאַרְג'וּנַה. ניתן לומר שבזכותו של סידור אלוהי התאפשרה העלילה המורכבת, אשר הובילה בסופה לקוּרוּקְשֵׁתְרַה, למתן הידע העילאי של הבְּהַגַוַד-גִיתָא. שם, בין שני הצבאות האדירים בעולם, שורר קְרישְׁנַה לידידו הטוב, אַרְג'וּנַה, את השירה הרוחנית אשר דנה במדע היחסים של הנשמה עם העליון, יחסים של אהבה בהם נכון האל בחסדו הרב להפוך למשרת של דבקו הטהור.

לסיום, הנה בקצרה מקרה שהתרחש לפני חמש מאות שנה בהודו. בכפר קטן בבנגל התגורר לו אדם פשוט וזקן. איש זה לא היה מלומד גדול ואף לא ידע קרוא וכתוב. אך למרבית הפלא היה האיש יושב יום יום במרכז הכפר כשבידיו ספר הבְּהַגַוַד-גִיתָא. האיש היה מביט בספר ובוכה, אלא שהספר שאחז בידו היה הפוך וקהל גדול של אנשים היה עומד סביבו וצוחק. יום אחד, עבר במקום נזיר קדוש. כשראה הנזיר את מצבו המביך של הזקן, הוא נמלא חמלה והחליט לשאול אותו לפשר מעשיו. "אדוני", פתח הקדוש, "מה מעשיך כאן ומדוע אתה משמש מטרה ללעגם של אלה?" למשמע שאלתו של הנזיר ענה הזקן: "אדוני היקר, איש פשוט אנוכי ולא חכם גדול. מורי הרוחני הורה לי לקרוא בספר הבְּהַגַוַד-גִיתָא. 'מדי יום', הוא אמר, 'עליך לקרוא פרק אחד'. ואני יושב כאן ומנסה למלא את משאלתו. אך למרבה הצער אדוני, איני מיטיב לקרוא ולכן צוחקים עלי אנשי הכפר." "לכן אתה בוכה?" המשיך ושאל הנזיר. "לא" השיב הזקן, "לא עלבונותיהם של האנשים הם שגורמים לי לבכות, אלה זו התמונה שעל כריכת הספר. כל פעם שעיני נחות על התמונה, דמעות מתחילות לזלוג מעיני ואיני מצליח לעצרן. למראה דמותו הקסומה של קְרישְׁנַה הניצב כרכב פשוט על מרכבתו של דבקו האהוב, אַרְג'וּנַה, לבי נצבט בקרבי ועיני דומעות. זו אהבתו של האל לדבקו שממלאת את לבי בגעגועים אליו ולכן אני בוכה." כששמע הנזיר את תשובתו של הזקן, הוא נמלא תדהמה ודמעות נקוו בזוויות עיניו. "אתה אדוני", הוא אמר, "הבנת את המסר האמיתי של הבְּהַגַוַד גִיתָא."

* לחומר ומידע נוסף יש צורך להרשם - להרשמה >>