בוֵדות נאמר: "בתקופה זו של קַלי, המאופיינת במריבות וצביעות, הדרך היחידה לגאולה זה לחזור ולקרוא לאל באמצעות שמותיו. אין דרך אחרת, אין דרך אחרת, אין דרך אחרת." (צַ'יְתַנְיַה צַ'ריתָאמְרִתַה אָדי 17.21)

"מלכי היקר, למרות שקַלי-יוּגה הינה מלאה בפגמים, ישנה בה מעלה אחת טובה: פשוט על ידי זימרת המַהָא-מַנְתְרַה הַרֵא קְרישְׁנַה, אפשר להשתחרר משעבוד חומרי ולהתעלות לממלכת אלוהים." (שׂרימַד-בּהָאגַוַתַם 12.3.51)

מה המיוחד בשמו של קְרישְׁנַה?
"שמו הקדוש של קְרישְׁנַה הינו מלא בחדווה רוחנית. הוא מעניק את מלוא הברכות הרוחניות, כיוון שזהו קְרישְׁנַה עצמו, מאגר העונג כולו. שמו של קְרישְׁנַה הינו שלם ומושלם והינו דמותם של הטעמים הנשגבים. הוא אינו חומרי בשום צורה, ואינו פחות חזק מקְרישְׁנַה עצמו. מאחר ששמו של קְרישְׁנַה אינו מוכתם במידות החומריות, ואינו מעורב עם מָאיַא (האשליה החומרית), הוא בן חורין ורוחני תמיד; הוא אינו מותנה על ידי חוקי הטבע החומרי לעולם. זאת משום ששמו של קְרישְׁנַה וקְרישְׁנַה הינם זהים." (פַּדמַה פּוּרָאנַה)

הבעייתיות בחזרה על שמות האל, הלך הרוח הנכון, וכיצד למצוא את הטעם בשמות:
"הו אלי, שמך הקדוש לבדו מסוגל להעניק כול ברכה וחסד לישויות החיים. בשמותיך הנשגבים השקעת את כול אוניך העילאיים, ואין אפילו כללים נוקשים כלשהם לאמירת שמות אלה. הו אלי, בחסדך אפשרת לנו לפוגשך בנקל אגב זמרת שמותיך הקדושים, אך כה חסר מזל אני, על שאינני נמשך לזמרם". (שׂיקשָׁאשׂתַקַה 2)

"על האדם לזמר את שמו הקדוש של האל ברוח ענווה, בחושבו עצמו לנחות מעשב השדה; עליו להיות סובלני יותר מעץ, משולל כל תחושת יוקרה כוזבת, ונכון להציע את מלוא הכבוד לאחרים. בהלך רוח כזה יכול האדם לזמר את שמו הקדוש של האל בקביעות." (שׂיקְשָׁאשְׁטַקַם 3)

"שמו הקדוש של קרישנה, מעלותיו, עלילותיו ומעשיו - כולם נשגבים ומתוקים כמו גבישי סוכר. ולמרות שלשונו של מי שחולה בצהבת האַוידְיָא [בערות] אינה מסוגלת לחוש שום מתיקות, כמה מופלא זה שאם מקפידים לחזור על השמות המתוקים הללו מדי יום, מתעורר בהדרגה טעם טבעי בלשון והמחלה נעקרת מן השורש." (הנקטר שבהוראות 7)

מה החוויה הסופית?
"איני יודע כמה מתיקות מפיקות שתי ההברות קְרישְׁ-נַה . כאשר מזמרים את שמו הקדוש של קְרישְׁנַה, השם כמו רוקד בפה. אנו מתאווים אז להרבה הרבה פּיות. כאשר השם חודר מבעד לפתחי האוזניים, אנו מתאווים למיליוני אוזניים. וכאשר השם מחולל בהיכל הלב, הוא מנצח את פעילות המֶחשָב (הנפש) ובעקבותיו, החושים כולם חדלים מפעילותם." (וידַגְדְהַה מָאדְהַוַה 1.15)