אוכל - מעשה יומיומי זה, כיצד להפכו ליוגה ולכלי אדיר לצמיחה רוחנית?
עקרונות האכילה של היוגה:
מטרת התזונה היוגית לתמוך במסע הרוחני שלנו. בתזונה זו משולבים עקרונות של בריאות, אי-אלימות, קלות עיכול וחומרים וטעמים במידת הטובות.
בבְּהַגַוַד גִיתָא (17.7-10) כלל המזונות מחולקים ל-3 קטגוריות:
א) מזון במידת הטובות: "מזון אהוב על השרויים בטובות מאריך את תוחלת החיים, מטהר את ההווייה, ומעניק און, בריאות חדוות חיים וסיפוק. מזון כזה הינו עסיסי, שמנוני, מזין ומביא שמחה ללב".
ב) מזון במידת הלהיטות: "מזון שהינו מר מידי, חמוץ מידי, מלוח מידי, חריף, צורב, יבש ושורף, אהוב על אנשים במידת הלהיטות. מזון כזה גורם למועקה, ייסורים ומחלות".
ג) מזון במידת הבערות: "מזון שהוכן יותר משלוש שעות לפני אכילתו, מזון תפל, רקוב ומצחין, ומזון שמותקן משאריות ומדברים שאינם ראויים למאכל - מזון כזה אהוב על אנשים במידת החושך".
מזון במידת הטובות תומך בצמיחה הרוחנית שלנו. לפי הבְּהַגַוַד-גִיתָא, רק מזון ממידת הטובות ניתן להציע כמינחה לאל ולקדשו. מזון מקודש כזה, הנקרא פְּרַשָׁאד, או חסד, הינו מרכיב חיוני בהתפתחות הרוחנית של היוגי ומקור לשימחה גסטרונומית גדולה.
התזונה היוגית לא מעודדת שימוש בבצל ושום. אלו שייכים למידת הלהיטות. זאת משום טבעם המעורר והמגרה. אדם שחושיו מגורים ייקשה עליו למצוא שלווה וסיפוק פנימיים, גם לא שליטה על רוחו ויצריו, בלעדיהם ההתקדמות הרוחנית תואט מאוד.
התזונה הזו מעודדת גם צריכת מזון קל לעיכול. זאת כדי לא להכביד על מערכת העיכול ולאפשר ערנות רוחנית גבוהה. ישנן קטניות - כמו מאש, אפונה, שעועית, חומוס, פולי סויה וכו' - שחלבונם מתפרק ומתעכל בקלות בקיבה, וישנם קטניות שחלבונם קשה לפירוק (כמו פוּל). היוגים מעדיפים לא לצרוך סוג כזה של קטניות.
באופן דומה ביצים (וכמובן בשר לסוגיו) הינם קשים לפירוק ומכבידים מאוד על מערכת העיכול. הביצים הן ביציות המין של התרנגולת, והיוגים מחשיבים מזון זה למלוכלך ולא ראוי למאכל.
בשר לא רק שהינו כבד לעיכול; מקורו באלימות. לא ניתן לאכול בשר בלי לאטום את הלב לסבל של אותה נשמה שבשרה נלקח ממנה למטרה זו. אין דבר שעוצר את הצמיחה הרוחנית כמו אטימות זו לסבלו של האחר.
קידוש המזון
מזון נועד לספק את צרכי הגוף ולשמור אותו בריא וחיוני. אך המזון הינו גם מקור לסיפוק. מזון טעים מספק את הלשון. מזון שהוכן באהבה מספק את הלשון והנפש, ומזון שהוכן באהבה ומקודש לאל, אכילתו מספקת את הלשון, את הנפש ואת הנשמה.
מה הוא רעיון קידוש המזון? ברגיל אדם אוכל את מזונו למען סיפוקו האנוכי, ובכך מזדהה יותר עם גופו כעצמו, והופך מרוכז בעצמו. במילים אחרות, פעולת האכילה הרגילה מחזקת את הסתבכותו בקַרְמַה ומרחיקה אותו מחיים רוחניים. אם ניתן היה לאכול את מזוננו באופן שמקטין את האנוכיות ומגביר את אהבתנו לאל, היינו זוכים שעצם פעולת האכילה תהפוך ליוגה, לאמצעי של התקרבות לעליון ופיתוח יחסים עימו. זו מטרת הקדשת האוכל.
דימוי מסויים יכול להבהיר את רעיון קידוש המזון. נאמר שמישהי מכינה ממתק מאוד טעים לאהובה. אהובה טועם ממתק זה ומקדיש לה את הנותר. אם היא הייתה מכינה ואוכלת את הממתק לסיפוקה האישי היא הייתה אנוכית. סיפוקה לא היה גדול. אך בשעה שקיבלה את הממתק מאהובה, לאחר שזה נהנה ממנו והעריך את אהבתה אליו, חווייתה מהממתק כפולה ומכופלת. היא חווה בממתק את אהבתו של אהובה, נהנית ממנו לאין שיעור, ובו זמנית נקשרת אליו ביתר שאת. ולמרות שגם היא נהנית בסופו של דבר מהממתק, אכילתו לא הופכת אותה למרוכזת בעצמה ואנוכית אלא מלאה יותר באהבה אליו. באופן דומה, אם נכין ונבשל את מזוננו למען סיפוקו של האל ונכבד לאחר מכן את שהותיר לנו כפְּרַשָׁאד, או כחסד שלו, גם הבישול וגם האכילה יהפכו ליוגה ויקדמו אותנו רוחנית ליחסי אהבה עם העליון.
יש כללים מוסכמים לקידוש האוכל, אך המרכיב העיקרי בקידוש האוכל זה בְּהַקְתי - אהבה ומסירות.
בבְּהַגַוַד גִיתָא (9.26) קְרישְׁנַה אומר: "כאשר אדם מציע לי באהבה ומסירות עלה, פרח, פרי או מיים - הריני מקבל את מינחתו." מי שמציע, או מקדש, את המזון משתחרר מקַרְמַה: "דְבֵקיו של האל מתנקים מן החטאים כולם. זאת משום שהם אוכלים מזון שהוגש תחילה כמינחה. אחרים, אשר מכינים את מזונם לצרך עינוג אישי, אוכלים אך חטא [כלומר, מסתבכים בקַרְמַה]" (בְּהַגַוַד-גִיתָא 3.13)
תרגול היוגה כרוך בשליטה על תשוקותינו. אם נחליט שאנו אוכלים אך מזון שהוקדש באהבה לאל, ולא נתאווה ונשתוקק לשום מזון אחר, תרגול זה יחזק מאוד את שליטתנו העצמית וייקדם אותנו בדרכנו הרוחנית. קְרישְׁנַה אומר שהוא מקבל אך מזון צמחוני שהוקדש לו באהבה. בקדשנו את האוכל, עלינו לזכור שהאל לא זקוק למזוננו. אך הוא כמו אבא שכאשר ילדו נותן לו משהו, למרות שאינו זקוק לו, הוא שמח לקבלו, כביטוי ליחסי האהבה ביניהם.
בקדשנו את המזון אנו מתרגלים את ההבנה ששום דבר לא נועד לתענוג שלנו אלא לתענוגו של האל. כשאנו מבינים זאת ומקשרים כל דבר עם האל, גם אנו יכולים להתענג, אחריו, על כל הקיים, הנאה כפולה ומכופלת.
* לחומר ומידע נוסף יש צורך להרשם - להרשמה >>
כל הזכויות שמורות © יוגה של אהבה 2008 - 2000
