האם אי-צריכת חלב טובה לפרות?

טבעונות נגד פרותיום יום בדרכי למטע, אני חולף על פני הרפת. אני מתבונן בפרות אשר מתקשות לסחוב את עטיניהן הענקיים. ורידיהם נפוחים, כאילו עומדים להתבקע ומבטן כל כך שונה מאחיותיהן ההודיות. לא פעם בהודו, כאשר אני מושיט את ידי לכיוון הפרה, היא מרכינה את ראשה למען אוכל ללטפה. ברפת של הקיבוץ, אני רק מתקרב והפרות בורחות באימה. מדי פעם, בשעת בוקר מוקדמת, קצת לפני עלות השחר, אני שומע פרה בוכה, בליבי אני יודע שזה עתה היא הופרדה מעגלה.

אין ספק שהתנאים של הפרות בארץ וברוב העולם רחוקים מלהיות הוגנים. אך השאלה שאני שואל את עצמי היא: האם להפסיק לצרוך מוצרי חלב זה הפתרון?
מה יעלה בגורלה של הפרה אם לא ישתמשו בחלבה?

לפני כמה שנים, הייתי בפסטיבל אקטיביזם ביערות ירושלים. את רוב זמני בפסטיבל העברתי בדוכננו, אשר חילק ספרים וערך שיחות על הבהגווד-גיטה והפילוסופיה של היוגה. ממש למולנו עמד דוכן אשר הטיף לזנוח כל ניצול באשר הוא של כל בעלי החיים. מכיוון שאני צמחוני ומנסה שלא לפגוע בעולם החי והצומח מצאתי שיש לי נושאי שיחה משותפים עם אנשי הדוכן.

שוחחתי עם מישהי שביקשה ממני לזנוח חלב, מכיוון שכך אני נותן יד לתעשיית רשע אשר מנצלת פרות, ומחזיקה אותן בתנאי עבדות. שאלתי אותה לגבי גורלה של הפרה ללא שימוש אנושי בחלבה.

ותשובתה הפתיעה אותי, "אם הפרה או כל חיה כזו או אחרת לא יכולה להתקיים בכוחות עצמה" אמרה, "אז אין לי שום בעיה שתמות. העיקר שאני לא אהיה מעורבת בחטא." אני מודה שתשובתה השאירה אותי ללא מילים, הייתי בהלם. מאוחר יותר גיליתי שזוהי דעתם של אנשים רבים. זאת אומרת שכלל לא אכפת להם מהפרה, אלא מעצמם. הם לא רוצים להיות מעורבים בחטא. אך את גורלה העגום של הפרה הם כלל לא רוצים לשפר. תעשיית הבשר ותעשיית החלב רואות את הפרה כאובייקט שנועד למען תענוגנו ועושרנו. ואילו חלק מהאנשים שלא צורכים חלב ולא אוכלים בשר רואים את הפרה כאובייקט אשר נועד להראות שהם אנשים מוסריים אשר לא רוצים לפגוע בה. אך לצערי הרב, גם לא רוצים לעזור לה.

לפני מספר חודשים הייתי באירוע בו הנוכחים שוב העלו בפניי את נושא הטבעונות. הסכמנו שללא האדם הפרה פשוט תמות, אך התשובה שקיבלתי השאירה אותי מופתע עוד יותר. טענתם הייתה שחייה של הפרה מלאים בסבל ובלי ספק מוות עדיף על חיים שכאלה. ראשית, מי שמנו להחליט מי ראוי לחיים ומי לא? שנית, ישנם רבים החיים במדינות העולם השלישי בתנאים קשים עוד יותר, האם החברה המערבית צריכה להרוג אותם כדי לגאלם מייסוריהם?

באפריקה רבות הממשלות אשר מעניקות זיכיונות לחברות זרות לגידולים חקלאים בשטחי היבשת. הם מחזיקים עובדים מקומיים בתנאים קשים ומייצאים את הסחורה למדינות המערב. אנו יכולים לבחור שלא לצרוך חיטה מיובאת שכזו. אך האם בכך פתרנו את בעיותיו של האפריקאי? ברור שלא. הוא רק יעבוד יותר קשה ויקבל פחות במקרה הטוב, או שפשוט ימות ברעב, במקרה הרע.

כמובן שאת האפריקאים איננו רוצים להרוג, אז למה את הפרה כן? מה היא עשתה כדי שאנשים רבים יגזרו עליה עונש מוות?

נסיים בכפר קטן בהודו
בשמונה השנים האחרונות ביליתי בהודו בסביבות ארבע שנים. כאשר אני בהודו אני חי בבית של משפחה בכפר קטן במבואות הדרומיים של הרי ההימלאיה אשר בצפון הודו. כמו לרוב בתי הכפר, גם בביתי מוחזקת פרה, יש לה בית קטן בחצר ובו גרים אבא שור, אמא פרה ושני עגלים. כמובן שהעגל נולד, הוא זה המקבל את החלב והמשפחה מסתפקת בכמות שהוא משאיר אחריו. בכל יום, בין אם בגשם או בשלג, מטפלים בפרה. שמונה חודשים בשנה, אב המשפחה לוקח את הפרה עם משפחתה ומשעה עשר בבוקר עד חמש בערב הוא רועה אותם באחו וביער. במהלך הסתיו, בכל יום, נשות המשפחה יוצאות עם שחר ליער וחוזרות עם ערמות של עשב, אותו הן ישאירו ליבוש. בחורף, כאשר הכול קופא ואין עשב, הפרה ומשפחתה יאכלו את העשב אשר נאסף במיוחד בשבילם במהלך הסתיו. ומה קורה, אתם בוודאי שואלים, כאשר הפרה לא מניבה חלב? והתשובה המדהימה היא: שום דבר! המשפחה ממשיכה לדאוג לה בדיוק כמו מקודם! היא לעולם לא תשלח לשחיטה, לעולם לא יפרידו אותה מעגלה. הילדים בכל יום ירוצו לקראתה בשמחה וילטפו אותה כחלק בלתי נפרד מהמשפחה.

כלומר, אין רק שחור ולבן – ישנם המון צבעים, כשלל צבעי הקשת. תעשיית החלב בארץ, כמו גם שאר האוכלוסייה דרושה לעבור שינוי תודעתי עמוק. עלינו ללמוד לראות את הפרה כמישהי ולא כמשהו. ברגע שנבין זאת, לא נרצה לאכול את בשרה, לא נרצה להפריד אותה מעגלה, לא נסחט אותה עד דק (כ-40 ליטר ביום) ולא נפטם אותה במזון לא מתאים, ובתרופות, והורמונים שעוזרים לתפוקת החלב אך פוגעים באיכותו. אך מאידך, גם לא נרצה להפקיר אותה לבדה ללא הגנה.

אמא ואבא
לפני כמה שנים, בעודי צועד ברחובותיה של הבירה ההודית, ראיתי דבר מדהים: פרת רחוב מניקה גור כלבים אשר היה פצוע וחסר ישע. התבוננתי בהם זמן רב, הפרה התנהגה אליו כאילו היה עגלה הקט. טבעה של הפרה הוא כה אימהי ולכן היא שמחה להעניק מחלבה.

השור חורש את האדמה ובעזרתו ניתן לקבל ממנה את כל גידולי השדה, המטעים והפרדסים, כגון; דגנים, ירקות, קטניות ופירות. ואילו הפרה מעניקה לנו מחלבה, אשר ממנו ניתן להתקין שלל מאכלים. לכן השור והפרה הם כמו אמא ואבא אשר דואגים לכל צרכינו הגופניים. עכשיו רק נשאר שאנו נלמד להתנהג כמו בנים, ונדאג להם בחזרה.



מאמרים נוספים מאת רז הנדלר

פעיל בעמותת "יוגה של אהבה". חוקר וכותב על הדתות והזרמים השונים. מחבר הספרים בעקבות הדרך, פנינים שזורות על חוט.

7 תגובות לפוסט "האם אי-צריכת חלב טובה לפרות?"

  • תודה לאינטואיצייה

    שרון:

    ראשית תודה על ששיתפת .גם אם דעות מנוגדות אין צורך בתקיפה להפך ..בעיניי תקיפת איש לאיש היא שגורמת לסבלם האמיתי של החיות.
    אני חושבת שחלב הפרה בדומה לחלב אם האדם ראוי לצאצא של נותנת החלב. בעיניי תמוהה לקחת מאם לאחר הריון דבר השייך לה ולחלק לאחרים אלה אם כן זה בא ממנה כמו בסיפור שציינת שנתנה לכלב מן החלב מרצונה.
    אני כל כך בעד בחירתו של כל יצור חיי לנוע בחופשיות ולעשות עם משאביו ותוכנו כרצונו.ומצד שני אני חושבת על זה רבות כשאני קוטעת את חייו של שורש הצמח כשאני מחליטה לאכול מהגינה.
    הלוואי והתשובות היו ברורות יותר . אבל מה שבטוח .זה האיטואיציה שבתוכי שמבקשת ומנחה יפה כבר שנתיים כי לא נועדתי לאכול מן החיי. אם אתמסר לאינטואיצייה זוהי הרגשה שעוטפת ומגנה מפני תוכן שלילי .כבר שנתיים שהאינטואיצייה מלטפת בעדינות ומבקשת לבחון את האוכל שנכנס ..בשר ,ביצים,חלב..מרגיש לי לא שייך לגופי.לא תורם.לא מועיל. לא נברא בעבורי. וזה הזמן לומר תודה לבריאה ,לאינטואיציה על כל השפע בעולם.

    • גוּנָאוַתַר דָאס:

      שרון יקרה, אני מעריך את הסנטימנט העדין שלך. יש לך גישה של אדם מאמין ("וזה הזמן לומר תודה לבריאה ,לאינטואיציה על כל השפע בעולם"). אדם המאמין באלוהים לא מסתפק רק באינטואיציה, אלא רוצה לדעת מה אלוהים עצמו (שברא את הפרות והאדם…) ואותם חכמים שיש להם קשר איתו, אומרים על הנושא. לפי כתבי החכמה ההודיים וחכמי הודו העתיקה, כאשר מטפלים כראוי בפרות והופכים אותן למושא לאהבה, הן רוצות לתת את החלב שלהן, גם האדם זקוק לחלב הפרה כדי להתפתח כראוי.
      בנוסף, ממש כמו כלב שמחפש אדון שיאמץ אותו ובתמורה שומר על ביתו של אדונו, כך הפרה מחפשת משפחה שתאמץ ותשמור עליה, והיא אסירת תודה (בצורת מתן חלב) על אהבת המשפחה לה ועבור היות היא והעגל שלה מוגנים כראוי.
      אני מתאר לי שכדי שתובנות אלו "ישבו" באינטואיציה, צריך לגדל פרות ולגדול איתן בדרך שגדלו הילדים עם הפרות בכפרים בהודו. אחרת, ברקע של הדיון עומדים הרשמים הקשים של ניצול אכזרי של הפרות, כמו גם ההשלכות הבריאותיות שיש לחלב המודרני, ולאורם, ברור שנרצה להתרחק ממוצרי חלב.
      מעבר לכל זה יש שיקולים כבדי משקל לשימוש במוצרי חלב, שמתייחסים לטובתה הרוחנית של הפרה. כדי להעריך שיקולים אלו, צריך ללמוד את הבְּהַגַוַד גִיתָא ולפתח זיקה לאלוהים ואמון בו.

  • דאנה:

    אינני יודעת איזה טבעוני\ת כסיל\ה טיפש\ה יצא לך להכיר, אבל אינך יכול לומר ש"הרבה טבעונים" מנסים לצאת צדיקים על חשבון הפרה. תתבייש לך על דבר כזה.
    טבעונים בוחרים בטבעונות כי הם רוצים להימנע עד כמה שניתן מפגיעה בחי. הם לא עוברים קורס "מה יהיה אם" ו"מה נעשה עם הפרה" ו"אם תהיה באי בודד".
    התשובה שלה נשמעת לי מופרכת ואני אישית עוד לא נתקלתי בצורות האלה ולכן קשה לי להאמין. נכון שיש טבעונים שמתקשים לפעול במישור האקטיביסטי אבל לפחות הם את הבחירה שלהם עשו.
    אתה מה אתה? אומר ששקלת טבעונות אבל בגלל שהטבעונית ההיא נראתה לך הזויה אז מה? איפה נתקע תהליך החשיבה שלך?
    באמת אני חושבת שהכתבה הזאת חסרת פואנטה וחסרת מקורות

    • אגרסיביות

      רז:

      שלום דאנה,
      ראשית, אם את כותבת שאת מתקשה להאמין למילותיי, אז אין לנו יותר מדי על מה לדבר. אך בכל זאת, אם את מגיבה, אגיב גם אני על דברייך.

      כתבת ששקלתי טבעונות ולאור שיחה עם טבעונית טיפשה לא נהייתי טבעוני. לא יודע כיצד הבנת זאת מדבריי. לא שקלתי טבעונות ובטח שלא בגלל השיחה ההיא דחיתי את הטבעונות. אמרת שאת לא מבינה מה הפואנטה של המאמר ושטבעונים לא עוברים סדנאות של מה יהיה אם וכאשר. הפואנטה מתייחסת לכך, במאמר זה בסך הכול דנתי בנקודה שטבעונות לא פותרת את מצבה של הפרה. אם באמת אכפת לה מהפרה אז שאלה זו אכן צריכה להדהד במוחך.

      דבר אחרון, שימי לב לאגרסיביות של דברייך. על מה הזעם? על זה שאני חושב שונה ממך. מאין השנאה הזו? ושאלה אחרונה, האם את באמת חושבת שגישה כל כך אגרסיבית (שמבחינתי רק מצדיקה את המאמר) היא זו אשר תעזור לאנשים לפתח חמלה כלפי בעלי החיים?

      רז

    • גוּנָאוַתַר דָאס:

      דאנה שלום.
      אני מעריך מאוד את רצונך לא לפגוע בחי. אנחנו שותפים בזה. השאלה היחידה שלי היא איך באמת להימנע מפגיעה בחי. גורלה של הפרה בחברה המודרנית לא ייטב בין אם נאכל או לא נאכל את בשרה, בין אם נשתה את חלבה בין אם נמנע. זה לא ימנע פגיעה בה. זה רק ייקל על האגו שלנו. צר לי כל-כך לומר זאת. גורלה של הפרה (כמו גורלם של כל בעלי החיים והצמחים, כמו גורלו של הגזע האנושי) נתון לחוקי המשחק של חברה מטריאליסטית ששמה את העקרון הכלכלי מעל לכל שיקול מוסרי או רוחני. כל עוד ששיקול זה קיים, כולם ייפגעו. את לא יכולה להאשים את הרפתנים ותנובה בזוועה נגד הפרות, כי הם בסך הכול רוצים להתקיים בחברה המטריאליסטית שלנו, שלא מחשיבה באמת שיקולים מוסריים או רוחניים, והם לא יכולים אחרת. האילוץ הכלכלי לא מאפשר להם לבטא את אנושיותם. כול עוד שאת חיה בחברה שלנו, את נותנת במישרין או בעקיפין לגיטימציה לכל הזוועות שהחברה שלנו יוצרת – שואה לפרות, שואה לצמחים, שואה לדבורים (בגלל השימוש בסלולארי וקוטלי חרקים), שואה אקולוגית, וכו' וכו'. אזרח חייב לשלם מיסים, ואין באפשרותו להימנע מתשלום המיסים משום שהוא לא אוהב את הדרך השימוש בהם (כמה לביטחון, כמה לשטחים, וכו'). האזרח יכול לשנות משהו, אך לא באמצעות חרמות, אלא באמצעות שינוי כללי המשחק מבפנים. זה כל מה שרז אמר.
      אני מאמין שאפשר לשנות את גורלה של הפרה. זאת, באמצעות יצירת תרבות אחרת. כתבי היוגה מתארים תרבות אחרת, בה יש מקום לחמלה, לאהבה, לצמיחה רוחנית. בכתבים אלו לפרה יש חשיבות גדולה ביצירת אווירה רכה ואוהבת, גם לחלב הפרה יש תפקיד חשוב ביצירת אווירה זאת. כיוון שהמנעות מחלב לא עוזרת לפרה, גם לא יוצרת תרבות טובה יותר, למה שלא ננסה טקטיקה שונה – לא של המנעות מחלב, כדי להעניש אנשים וארגונים שלא יכולים לפעול אחרת – אלא נתלכד סביב עקרונות התרבות הרוחנית של היוגה וניצור ביקוש (שיהיה לו משקל כלכלי אמיתי) לחלב נטול אלימות, וניצור חוות שבהן הפרות מסתובבות ללא אלימות ותורמות את האווירה האמהית שלהן ואת חלבן לחברה טובה יותר, רוחנית יותר.
      ולבסוף, ציטוט מהבהגוד גיתא (פרק 3.4-7):
      "לא ההימנעות מפעולה לבדה משחררת מתגובה, גם לא ההתנזרות לבדה מביאה לשלמות.
      הכול נאלצים לפעול בחוסר-ישע על-פי התכונות שרכשו ממידות הטבע החומרי; אף לא אחד יכול להימנע מעשייה כלשהי, ולו לרגע.
      מי שמדכא את פעילות החושים, אף שבמֶחשָבו ממשיך והוגה במושאיהם, אין ספק שהוא מוליך עצמו שולל ונקרא מתחזה.
      לעומת זאת, נעלה לאין ערוך הוא אדם כן שמנסה לרסן את פעילות חושיו באמצעות מֶחשָבו, ומתחיל בקַרְמַה-יוגה תוך ויתור על קשריו."

  • דברי אמת

    רז:

    עדי שלום,
    מאוד שמחתי לקרוא את תגובתך. את נוגעת בנקודות חשובות וסבוכות שלא תמיד ניתן לענות עליהן בצורה חד משמעית.

    אז ככה, ראשית, נכון. העובדה שתעשיית החלב משאירה את הפרות בחיים זו לא סיבה מספיק טובה לממן אותה. יחד עם זאת, אם לא נממן אותה – הפרות פשוט ימותו. איני צורך חלב בכמות גדולה, לא מסיבה אידאולוגית אלא מעצם תזונתי המורכבת בעיקר מדגנים, קטניות ופחממות. אך לשאלתך, כן אני קונה מוצרים של תנובה.

    במאמר זה, פחות הצעתי פתרונות אלא בעיקר הצפתי בעיות. ראי מאמרי 'תרבות של הגנה על פרות', בתוכו מצויים גם פתרונות. לשאלתך השנייה, מה אני עושה אחרת?

    התשובה מתחלקת לכמה רבדים. בתור התחלה, אני כותב מאמרים, ספר (האמור לראות אור בסוף השנה) ומשוחח עם אנשים על הפילוסופיה ההודית הקדומה. פילוסופיה זו נוגעת רבות באנוכיות הפושה בחברה האנושית. אני באמת מאמין שעל ידי התחברות לרובד עמוק יותר של המציאות ניתן לשנות את תודעתנו, מתודעה אנוכית-חומרית לרוחנית ומתחשבת. על מנת שנשפר באמת את מצבה של הפרה – צריך לשנות את התודעה של הציבור. כרגע האדם רואה עצמו כמרכז הבריאה, כשליט אשר רשאי לעשות בחי כרצונו. תרבות היוגה מלמדת אותנו כיצד לצאת מהמרכז, כיצד להשתחרר מתודעת 'הלקיחה' ולהתחבר לטבע 'הנתינה'.

    מבחינה פרקטית, ברגע שנצליח ליצור קהל רחב של אנשים אשר דורשים חלב לא אלים, נוכל לעשות שני דברים: 1. לבוא אל הרפתות בדרישה לחלב כזה. 2. לחוקק חוקים אשר ימנעו מהרפתות להתעלם מזכויותיהן של הפרות. בתור לקוחות של תעשיית החלב מותר לנו לבוא בדרישות, אך אם איננו נמנים מבין הלקוחות, למה שיעשו דבר למעננו? למה שישקלו בכלל את דרישתנו?

    יחד עם זאת, אני משתייך לארגון בינלאומי אשר פתח כבר עשרות חוות ברחבי העולם, בהן הפרות גדלות באהבה, בהן לא מפרידים את הפרה מעגלה ולעולם לא שולחים אותה לשחיטה. גם בארץ, אנו עובדים על הקמה של חווה כזו, וכולי תקווה שאכן תקום בקרוב. אך עדיין, גם כאשר תהיה לנו חווה ונוכל ליהנות מחלב לא אלים, עדין לא אשקוט ואנסה להילחם על זכויותיהן של הפרות בתעשיית החלב.

    אני מקווה שהצלחתי לענות על שאלותייך, אם יש אי אלו הערות או הארות – אשמח לשמוע.

    רז

  • שלום רז

    עדי:

    אני מוצאת הרבה עניין בדברים עליהם אתה כותב. אני צמחונית מילדותי ומעולם לא חשבתי להפוך לטבעונית. עם הזמן אני מוצאת את עצמי "נמשכת" פחות ופחות לביצים, ולו משום שהן מרגישות לי מאוד לא טבעיות למאכל אדם, אך אני עדיין צורכת לא מעט מוצרי חלב מדי יום.

    אני מבינה ומקבלת את הטענה שאתה כותב במאמר, עם זאת, אתה מסכים שהחברה כיום רואה את הפרה בתור "משהו" ולא "מישהי", הכמות המטורפת של הבקר בעולם לא הייתה קיימת מלכתחילה אלמלא תעשיית המזון וכמעט כל הפרות בתעשייה מנוצלות בתנאים קשים שנועדו לספק כמות מקסימלית של חלב ותו לא.
    החליבה חשובה לפרה על מנת שתישאר בריאה, הפרה צריכה אותנו על מנת לחיות (וכמובן שאם כוווולם היו צמחונים לא היינו צריכים לדאוג להרבה פרות) וכו' . אז מה עושים? בתור צמחוני, שאכפת לו וחשוב, מה אתה עושה אחרת? האם אתה קונה קוטג' וחלב תנובה? "תורם" לתעשייה הנפשעת? הרי תסכים איתי שהעובדה שהתעשייה הזו משאירה את הפרות בחיים זו לא סיבה למממן אותה..

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר