סיפורי קרישנה: פרק 1 – הופעתו של קרישנה

פעם, לפני שנים רבות, היה העולם מלא במלכים רבים שהיו למעשה רשעים, אף שהתהדרו בכתרי מלכות. צבאותיהם האדירים הכבידו שלא לצורך והעיקו על האדמה, והעולם חרד כולו. אלת האדמה, בְּהֻוּמי, פנתה והלכה לברהמה לספר על הפּרעות שמחוללים הדמונים. היא לבשה דמות פרה והופיעה לפני ברהמה בעיניים דומעות מבכי, וביגון רב ניסתה לעורר את חמלתו. ברהמה נרעש לנוכח מצבה האומלל של הארץ, ומיד יצא לעבר ים החלב, מקום משכנו של וישנו. כל האלים-למחצה התלוו אליו, ושיווה בראשם. גם בְּהֻוּמי צעדה בעקבותיהם. לפנים וישנו, בדמותו הנשגבת כחזיר בר, כבר הציל את כדור הארץ, ועתה, מיד משהגיעו לחופו של ים החלב, פתח ברהמה ונשא לאל תפילות הלל.

מיד משהגיעו לחופו של ים החלב, פתח ברהמה ונשא לאל תפילות הלל

מיד משהגיעו לחופו של ים החלב, פתח ברהמה ונשא לאל תפילות הלל

ישנה תפילה בין המַנְתְרות הוֵדיות שנקראת פּוּרוּשַׁה-סֻוּקְתַה, באמצעותה נוהגים האלים-למחצה להביע כניעותם לווישנו, אישיות אלוה העילאי. כל אחד משליטי הכוכבים יכול לפנות בשעת צרה לברהמה, אדון היקום הזה, והלה פונה אז לווישנו, אישיות אלוה. למרות שברהמה אינו רואה את אלוהים במישרין, הוא יכול לפנות אליו,  בעודו עומד בחופו של ים החלב.

ישנו ביקום כוכב הנקרא שְׂוֵתַדְוִיפַּה, בו מצוי ים של חלב. הספרות הוֵדית מורה על ימים שונים המצויים בכוכבים הרבים, ממש כשם שבכוכב שלנו יש ים של מי מלח; ישנו כוכב עם ים של חלב, כמו גם כוכבים עם ים של שמן, של יין, ועוד סוגי ימים רבים. תפילת הפּוּרוּשַׁה-סֻוּקְתַה היא המזמור הקבוע אותו מזמרים האלים-למחצה כדי לרצות את אישיות אלוה, קְשׁירודַקַשָׂאיִי-וישנו. שמו קְשׁירודַקַשָׂאיִי-וישנו כיוון שהוא שרוע בים של חלב. הוא אישיות אלוה העילאי וממנו מופיעות כל התגלויות-אלוה ביקום זה.

לאחר שסיימו האלים-למחצה את תפילתם לאל, כמו לא נשמע כל מענה. לכן התיישב ברהמה בעצמו להגוּת, ובהגוּתו שמע מסר מווישנו, אותו העביר לשאר האלים-למחצה. זוהי הדרך לקבלת ידע וֵדי. הראשון שקיבל את הידע הוֵדי הוא ברהמה, והוא קיבל אותו מאישיות אלוה בתוך לבו. בראשית השרימד בהאגותם נאמר, תֵנֵא בְּרַהְמַה הְרּידָא: הידע הוֵדי הנשגב נמסר לברהמה בתוך לבו. בדומה לכך, גם כאן רק ברהמה הבין את מסרו של וישנו, ואחר כך הפיץ אותו לשאר האלים-למחצה, לצורך פעולה מיידית. המסר היה, כי אישיות אלוה יופיע במהרה עלי אדמות בלווית אוניו רבי הכוח, לצורך ביצוע משימתו – הכחדת הדמונים וכינון מעמדם של הדבקים. כל עוד ישהה בכדור הארץ, צריכים כל האלים-למחצה להישאר עמו ולסייע במלאכתו. לכן עליהם להיוולד מיד בשושלת היַדוּ, בה יופיע גם האל במרוצת הזמן.

קרישנה, אישיות אלוה, הופיע בעצמו כבנו של וַסוּדֵוַה, ולפני הופעתו, הופיעו כל האלים-למחצה ונשותיהם בקרב משפחות צדיקות שונות בעולם, כדי לסייע במשימתו. המילה הסנסקריטית שמופיעה כאן היא תַתְפְּרייָארְתְהַם, פירושה שהופעתם של האלים-למחצה עלי-אדמות נועדה לרַצות את האל. במילים אחרות, כל ישות חיים שחייה מוקדשים לסיפוקו של אלוהים, היא אל-למחצה. עוד נודע לאלים-למחצה שאַנַנְתַה, חלקו המוחלט של קרישנה, שבדמותו הנחשית מחזיק את כוכבי היקום על מיליוני ראשיו, יופיע גם הוא בארץ קודם להופעתו של קרישנה. גם מָאיָא, שהיא אונו החיצוני של וישנו המתעתע בקסמיו את הנשמות המותנות, תופיע ותסייע לאל.

משסיים ברהמה, אבי כל הפְּרַגָ'אפַּתים, מולידי אוכלוסיית היקום, להורות לאלים-למחצה ולבְּהֻוּמי, אלת הארץ, ופייס אותם במילים נאות, הוא שב למשכנו, בְּרַהְמַלוקַה, העליון בכוכבים החומריים.

מנהיג שושלת היַדוּ, המלך שֻׂוּרַסֵנַה, משל בארץ מַתְהוּרָא (מחוז מַתְהוּרָא של היום) כמו גם במחוז שֻׂוּרַסֵנַה. ממשלו הֶאדיר את העיר מַתְהוּרָא והפך אותה לבירת מלכי היַדוּ כולם. אלה קיבלו אותה כבירה כיוון שהיו מלכים צדיקים וידעו כי ממש כמו דְוָארַקָא, גם היא מקום משכנו הנצחי של שְׂרִי קרישנה.

יום אחד, מיד אחרי נישואיו לדֵוַקִי, עלה וַסוּדֵוַה, בנו של שֻׂוּרַסֵנַה, עם אשתו על מרכבה ועמד לצאת לעבר ביתו. דֵוַקַה, אבי הכלה, נידב ברוב אהבתו לבתו נדוניה רבה, ובה מאות מרכבות מעוטרות בזהב רב. קַמְּסַה, בנו של אוּגְרַסֵנַה, אחז אז במושכות המרכבה, בכדי לשמח את אחותו דֵוַקִי ולהקל על כאב פרידתה ממשפחת אביה. בתרבות הוֵדית נהוג שאחיה של הנערה הנישאת מביא אותה עם בעלה לביתם.

הנדוניה שהעניק דֵוַקַה כללה: 400 פילים מעוטרים בזרי זהב, 15,000 סוסים מקושטים ו-1,800 מרכבות. הוא גם שלח  200 נערות יפיפיות יחד עם בתו. עד היום נהוג בהודו בנשואי קְשַׁתְרייַה (מעמד האצולה), שכמה תריסרים מחברותיה של הכלה מתלוות אליה לביתו של המלך. אלה נקראות אמות, אף שלמעשה הן ידידותיה של המלכה. זהו מנהג עתיק יומין, הקיים כבר לפחות 5,000 שנה, טרם הופעתו של קרישנה. כך, הביא וַסוּדֵוַה עם אשתו עוד 200 נערות יפיפיות.

קַמְּסַה תפס בשערה של דֵוַקִי, והניף את חרבו להרוג אותה

קַמְּסַה תפס בשערה של דֵוַקִי, והניף את חרבו להרוג אותה

בשעה שהחתן והכלה עברו עם מרכבתם, כלי זמר הנעימו בנגינתם לכבוד המאורע המבורך. נשמעו בסך תקיעות קונכיות ושופרים והלמוּת תופים ותופי דוּד. התהלוכה התנהלה בנעימים בעוד קַמְּסַה נוהג במרכבה. אולם לפתע נשמעה בת קול פלאית מהשמיים, הפונה במיוחד אל קַמְּסַה: ״קַמְּסַה, טיפש מטופש שכמותך! אתה נוהג את מרכבת אחותך וגיסך ואינך יודע שבנה השמיני של אחות זו יהרוג אותך.״

קַמְּסַה היה בנו של אוּגְרַסֵנַה משושלת הבְּהוגַ'ה, ונאמר עליו שלא היה רשע כמותו בכל מלכי הבְּהוגַ'ה. מיד למישמע הנבואה השמימית, הוא תפס בשערה של דֵוַקִי, והניף את חרבו להרוג אותה. וַסוּדֵוַה, נרעש מהתנהגותו, ניסה לפייס את גיסו האכזר וחסר הבושה במילות הגיון ודעת. הוא אמר: ״קַמְּסַה גיסי היקר, בכל מלכי הבְּהוגַ'ה אתה המהולל ביותר: ידוע כגדול הלוחמים ומלך אמיץ לב. כיצד נמלאת כעס שכזה עד כי נכון אתה להרוג אשה, את אחותך שלך, ברגע המבורך של נישואיה? מדוע אתה מפחד כל כך מן המוות? הרי המוות כבר נולד עם לידתך, מאותו רגע התחלת כבר למות. אם אתה למשל, בן עשרים וחמש, הינך מת כבר עשרים וחמש שנה. אתה מת בכל רגע, בכל שניה; מדוע אם כן, לחשוש כל כך מהמוות? המוות הסופי הוא בלתי נמנע. אפשר שתמות היום, ואפשר שבעוד מאה שנה; אולם לא תוכל להתחמק ממוות. מדוע לכן, לפחד כל כך? מוות פירושו למעשה, כליון הגוף הנוכחי. אלא שכאשר זה חדל לתפקד ומתערב בחמשת יסודות הטבע החומרי, ישות החיים שבגוף עוטה גוף אחר, בהתאם למעשיה העכשוויים ולתגובות להם. דבר זה דומה לאדם הצועד ברחוב; הוא שולח רגלו ומציבה על הקרקע, ורק אז מרים את רגלו השניה. בדרך זו עוברת הנשמה מגוף לגוף. ראה כיצד נזהרת התולעת בעוברה מענף לענף! כמוה, גם ישות החיים עוקרת מגופה רק אחרי שההשגחה העליונה קבעה את גופה הבא. כל עוד מותנית ישות החיים לעולם החומרי, היא ממשיכה ועוברת מגוף לגוף. חוקי הטבע קובעים את גופה הבא בהתאם למעשיה בחיים אלה ולתגובות להם.״

״גוף זה כמוהו כאחד הגופים שאנו רואים בחלום. בשעת השינה אנו יוצרים בחלומותינו גופים רבים בכוח הדמיון. אם במהלך היום ראינו זהב, וראינו גם הר – בחלום הם מצטרפים יחדיו להר של זהב. לעיתים בחלום, אנחנו מצויים בגוף שמעופף בשמיים, ושוכחים כליל את גופנו זה. באופן דומה גם גוף זה ישתנה. בעודך בגוף אחד, אתה שוכח את גופך הקודם. בחלום אפשר שנתקשר לגופים שונים ומשונים, אולם כאשר אנו מתעוררים אנו שוכחים את כולם. כל הגופים החומריים הללו, אף שכרגע איננו זוכרים את גופינו הקודמים, הם בסך הכול יציר היפעלויותיו של המֵחְשָב.״

״המֵחְשָב הפכפך מטבעו; לעיתים מקבל דבר כלשהו, ומיד דוחה את אותו הדבר עצמו. כל עיסוקו במגעו עם חמשת מושאי עינוג החושים – צורה, טעם, ריח, צליל ומגע – הוא לקבל ולדחות. על-פי נטיותיו נמשך המֵחְשָב אחר מושאי חושים מסויימים, וישות החיים זוכה אז בגוף מסויים המתאים לממש את תשוקותיה. חוקי הטבע החומרי הם אלה שמעניקים לנו את גופנו. ישות החיים זוכה בגוף ושבה ונהנית בעולם החומרי או סובלת בהתאם למבנה גופה. ללא גופנו המסויים, איננו יכולים ליהנות או לסבול בהתאם לנטיות הנפשיות שירשנו מחיים קודמים. למעשה, מצב מֵחְשָבנו ברגע המוות הוא שהכתיב את גופנו העכשווי.״

״המאורות שבשמיים, כגון השמש, הירח והכוכבים, משתקפים בנוזלים שונים כמו מים, שמן או גְהי ובבואתם נעה עם תנועת הנוזל. השתקפותו של הירח במים נעה עם תנועתם ונראה שהירח נע, אף שהוא נשאר יציב במקומו. כמותו גם ישות החיים; אף שזו עוטה גופים שונים פרי היפּעלויות מֶחְשָבה, למעשה, היא אינה קשורה אליהם. רק בגלל אשליה, בתעתועיה של מָאיָא, היא מזדהה עם גוף מסויים. זוהי דרך החיים המותנים. ישות חיים שמצויה למשל, בגוף אדם, חושבת שהיא משתייכת לחברה האנושית, או לארץ או למקום מסויים. בשל ההזדהות הזו, היא  כבר קובעת את גופה הבא, שבעצם מיותר לה לחלוטין. מכאן שהתשוקות והיפּעלויות המֵחְשָב הן סיבת הגופים השונים. בהשפעתו המכסה של הטבע החומרי, ישות החיים מרוצה בכל גוף שבו היא זוכה, ומזדהה עמו בעונג רב. לכן אני מתחנן שלא תיכנע לתכתיבי מֵחְשָבך וגופך.״

וַסוּדֵוַה ביקש מקַמְּסַה שלא יקנא באחותו שרק נישאה. אין לקנא באיש, שכן הקנאה היא מקור לפחד בעולם זה, כמו גם בבא, כאשר נעמוד לפני יַמַרָאגַ'ה (האל שמעניש אחרי המוות). וַסוּדֵוַה התחנן אל קַמְּסַה על חייה של דֵוַקִי ואמר שהיא אחותו הצעירה. והרי על אדם לגונן על אחותו או אחיו הצעירים כמו על ילדיו שלו. ״המצב בכללותו עדין כל כך,״ נימק וַסוּדֵוַה, ״כי הריגתה יכולה לפגוע בשמך הטוב.״

וַסוּדֵוַה ניסה לפייס את דעתו של קַמְּסַה בהוראות טובות  ובאמצעות הבנה פילוסופית, אלא שהלה, בגלל התרועעותו עם רשעים, לא התרצה. בגלל חברתם הרעה, הוא הפך לדמון גמור, אף שנולד למשפחת מלוכה רמת יחס. דמון אינו מאזין לעולם לעצה טובה. הוא ממש כמו גנב נחוש החלטה: כפי שהלה לא יקשיב להוראות מוסר, גם דמונים או כופרים מטבעם, לא ישעו להוראה טובה, אפילו אם היא רבת סמכא. זהו ההבדל שבין אל-למחצה לבין דמון. אלים-למחצה שומעים לעצה טובה ומעצבים את חייהם בהתאם, ואילו מי שאינם מסוגלים לקבל עצה שכזו הם דמונים. לאור כשלונו בנסיון לפייס את קַמְּסַה, תמה עתה וַסוּדֵוַה כיצד יוכל לגונן על אשתו דֵוַקִי. בשעת סכנה צריך אדם נבון לנסות ולמנוע את הסכנה כמידת האפשר. אולם אין לגנות אותו אם חרף מאמציו ותבונתו, הוא נכשל במשימתו. בכוחנו רק לנסות כמיטב יכולתנו לבצע את חובותינו, בעוד שההצלחה או הכישלון אינם בידינו.

וַסוּדֵוַה חשב: ״עכשיו, הבה ואציל את אשתי דֵוַקִי. אחר כך, אם יהיו ילדים, כבר אראה כיצד להציל גם אותם.״ כמו כן חשב, ״אם בעתיד יוולד לי בן שיהרוג את קַמְּסַה – כפי שקַמְּסַה סובר – הרי שביד ההשגחה העליונה הבלתי נתפסת, הילד ודֵוַקִי שניהם ינצלו. אולם עתה עלי לנסות בדרך כלשהי להציל את חייה שלה.״

לא ברור כיצד ישות החיים מתקשרת לצורת גוף מסוימת, ממש כשם שלא ידוע בשעת שריפה איזה עץ מעצי היער תשרוף האש. כאשר פורצת שריפה ביער, לעיתים בהשפעת הרוח, זו מדלגת על עץ כלשהו ופוגעת בשכנו. בדומה לכך, אפילו ישות חיים שמקפידה ונזהרת מאד בביצוע חובותיה, אינה בטוחה באיזה גוף תזכה בחייה הבאים. כמו במקרה של מַהָארָאגַ'ה בְּהַרַתַה אשר מילא בנאמנות את חובות ההגשמה העצמית, אולם במקרה נקשר בחיבה זמנית לצבי, ובחייו הבאים קיבל גוף צבי.

וַסוּדֵוַה, לאחר ששקל כיצד להציל את אשתו, שב ודיבר אל קַמְּסַה בכבוד רב, אף שהאיש היה נפשע מאין כמותו. לפעמים איש צדיק כמו וַסוּדֵוַה נאלץ להחניף לאדם מושחת כמו קַמְּסַה; כזהו טבעם של המגעים המדיניים. אף שבתוכו חרַד מאד, כלפי חוץ דיבר וַסוּדֵוַה במאור פנים. זאת משום שקַמְּסַה היה חסר בושה, רע ואכזר מאד. הוא פנה אליו ואמר: ״גיסי ראה נא, למעשה, לא נשקפת לך כל סכנה מאחותך. לפי הקול הנבואי משמיים, אפשר שצפויה לך סכנה כלשהי, אלא שזו אמורה לבוא מבניה של אחותך, שטרם נולדו. ומי יודע? אפשר שיהיו בנים, ואפשר שלא. לאור השיקולים הללו, אתה בטוח כרגע. ובכלל, אחותך אינה מהווה שום סכנה, כי אם ייוולדו לה בנים, אני מבטיח להביא אותם אליך, כדי שתעשה את הדרוש.״

קַמְּסַה, היודע את ערך מילת הכבוד של וַסוּדֵוַה, השתכנע הפעם מן הטיעון, וחדל מיד מניסיונו הנפשע להרוג את אחותו. וַסוּדֵוַה התרצה ושיבח אותו על החלטתו, ואז שב לביתו.

לוַסוּדֵוַה ודֵוַקִי נולדו במרוצת הזמן שמונה בנים ובת אחת. וַסוּדֵוַה שמר על מילתו, ומיד עם הולדת הבן הראשון, הוא מיהר והביא אותו לקַמְּסַה. נאמר על וַסוּדֵוַה שהיה אציל רוח ונאמן לדברתו. כדי לשמור על שמו הטוב, הוא הביא לקַמְּסַה את ילדו הרך, למרות הכאב שבדבר. קַמְּסַה עלץ לקבל את הילד, אף שהתנהגותו של וַסוּדֵוַה ריככה את לבו כלשהו. אירוע זה מלמד מאד. אדם דגול כוַסוּדֵוַה נכון לשאת בכל כאב, כל עוד יצליח לעמוד בחובתו. איש מלומד שכזה ממלא את חובותיו ללא היסוס, בעוד שרשע כמו קַמְּסַה לא יהסס לבצע מעשה נפשע. נאמר משום כך שקדוש מסוגל לשאת בכל סבלות החיים. מלומד מבצע חובותיו אפילו בתנאים קשים. רשע כמו קַמְּסַה נכון לכל פשע, ודבק מקריב הכול לסיפוקו של אישיות אלוה העילאי.

קַמְּסַה התרצה ממעשהו של וַסוּדֵוַה. הוא הופתע שהלה עמד בהבטחתו, וברוב סיפוק וגם חמלה אמר: ״וַסוּדֵוַה יקירי, אינך צריך לתת לי את הילד הזה, שהרי ילד זה אינו מסכן את חיי. שמעתי כי ילדהּ השמיני של דֵוַקִי הוא שיהרוג אותי. מה הצורך איפוא, בילד זה? תוכל להשיב אותו אליך.״

וַסוּדֵוַה שב לביתו, מרוצה מהתנהגותו של קַמְּסַה. אלא שלא האמין לו לגמרי, כיוון שהכיר את אופיו הבלתי מרוסן. אדם כופר אינו איתן במילתו, כי מי שאינו מסוגל לשלוט בחושיו, לא יכול גם להיות יציב בהחלטיותו. המדינאי הדגול, צָ'אנַּקְיַה פַּנְּדּיט, אמר, ״לעולם אין לבטוח בפוליטיקאי או באשה.״ מי שמכורים לעינוג חושים שלוח רסן, אינם אמינים בכלל, ולא ניתן לבטוח בהם.

ממש אז הגיע הקדוש נָארַדַה לביתו של קַמְּסַה

ממש אז הגיע הקדוש נָארַדַה לביתו של קַמְּסַה

ממש אז הגיע הקדוש נָארַדַה לביתו של קַמְּסַה. נודע לו שהלה חמל על וַסוּדֵוַה והשיב לו את בנו הראשון. להוט לזרז את הופעתו של קרישנה כמידת האפשר, הוא סיפר לקַמְּסַה שאנשים כמו נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה ושאר רועי הפרות ונשותיהם מוורינדאוון, כמו גם וַסוּדֵוַה, אביו שֻׂוּרַסֵנַה, וכל קרוביו בני משפחת הוְרּישְׁנּי משושלת היַדוּ – מתכוננים כבר להופעתו של קרישנה. נָארַדַה הזהיר אותו מפני ידידים ושוחרי טוב שכאלה, ומפני כל האלים-למחצה שנולדו במשפחות הללו. קַמְּסַה, מרעיו ויועציו היו כולם דמונים, ואלה פוחדים תמיד מהאלים. עתה, משנודע לו על הופעתם של האלים במשפחות השונות, הוא נדרך כולו. הופעתם סימנה עבורו שגם הופעתו של וישנו מתקרבת. לכן מיהר ואסר את גיסו וַסוּדֵוַה ואת דֵוַקִי והשליך אותם לכלא.

בבית הכלא, כבולים באזיקי ברזל, הביאו וַסוּדֵוַה ודֵוַקִי בן, שנה אחר שנה, וקַמְּסַה המית את כולם, שנה אחר שנה – חושש שכל אחד מהם הוא אולי התגלות של וישנו. קַמְּסַה פחד במיוחד מן הילד השמיני, אולם אחרי ביקורו של נָארַדַה הסיק שכל אחד מאלה יכול להיות קרישנה, ועדיף משום כך להרוג את כולם.

מעשיו של קַמְּסַה אינם מיוחדים במינם או בלתי מובנים; רבים בתולדות העולם בני משפחות מלוכה שהרגו אב, אח, או אפילו משפחה שלמה וידידים, למען סיפוק שאפתנותם האנוכית. אין זה מפתיע כלל, שהרי רשעים נכונים להרוג כל אחד לצורך שאיפותיהם הדמוניות.

מנָארַדַה גם נודע לקַמְּסַה אודות לידתו הקודמת; הוא למד בחסדו, שלפנים היה דמון בשם קָאלַנֵמי שנהרג בידי וישנו. ועתה נולד למשפחת הבְּהוגַ'ה כדי להפוך לאויבה הרצחני של שושלת היַדוּ. קרישנה עמד להיוולד בשושלת זו, וקַמְּסַה חשש כי ישוב וימות בידיו, כפי שמת לפנים.

הוא אסר את אביו, אוּגְרַסֵנַה, שהיה ראש מלכי שושלות היַדוּ, הבְּהוגַ'ה והאַנְדְהַקַה. הוא כבש גם את ממלכתו של שֻׂוּרַסֵנַה, אביו של וַסוּדֵוַה, והכתיר עצמו למלכם של מקומות אלה כולם.



מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר