סיפורי קרישנה: פרק 2 – תפילות האלים־למחצה לקרישנה שברחם

קרישנה פוקד על יוגַמָאיָא

קרישנה פוקד על יוגַמָאיָא

המלך קַמְּסַה כבש את כל ממלכות היַדוּ, הבְּהוגַ'ה והאַנְדְהַקַה, כמו גם את ממלכתו של שֻׂוּרַסֵנַה. עתה הוא חבר למלכים הרשעים פְּרַלַמְבַּה, צָ'אנּוּרַה, תְרּינָּאוַרְתַה, אַגְהָאסוּרַה, מוּשְׁטיקַה, אַרישְׁטַה, דְויוידַה, פֻּוּתַנָא, קֵשִׂי ודְהֵנוּקַה וכרת עמם ברית. גַ'רָאסַנְדְהַה מלך באותה עת במחוז מַגַדְהַה (שידוע כיום כמדינת ביהאר), ותחת הגנתו הצליח קַמְּסַה בתכססנותו המדינית לאחד את אנשי שלומו לגדולה ולאדירה שבממלכות בעת ההיא. הוא חבר גם למלכים כבָּאנָּאסוּרַה ובְּהַוּמָאסוּרַה, עד שהפך לחזק מכול. אז החל לרדוף את שושלת היַדוּ, שבה יוולד קרישנה.

מלכי היַדוּ, הבְּהוגַ'ה והאַנְדְהַקַה ברחו מרדיפותיו ומצאו מקלט במדינות שונות כגון מדינת הקַוּרַוים, מדינת הפַּנְצָ'אלים וארצות קֵקַיַה, שָׂאלְוַה, וידַרְבְּהַה, נישַׁדְהַה, וידֵהַה וקושַׂלַה. הוא ניפץ את אחדותן של שושלות היַדוּ, הבְּהוגַ'ה והאַנְדְהַקַה, והפך לחזק מכול בכל חבל הארץ שנודע בימים ההם כבְּהָארַתַוַרְשַׁה.

אחרי שהרג קַמְּסַה בזה אחר זה את ששת ילדיהם של וַסוּדֵוַה ודֵוַקִי, היו כמה קרובים וידידים שפנו אליו וביקשו שיחדל ממעשיו הנפשעים; אלא שאז כולם הפכו לחסידיו.

כאשר התעבּרה דֵוַקִי בפעם השביעית, הופיע ברחמה אַנַנְתַה, שהוא התרחבות מוחלטת של קרישנה. שִמחה וגם צער מילאו את ליבה. היא שמחה כיוון שהבינה כי וישנו מצא מקלט ברחמה, אולם התעצבה על המוות המצפה לו מידי קַמְּסַה ברגע שיצא לאוויר העולם. צופה בחרדת בני היַדוּ מרדיפותיו של הצורר, נמלא קרישנה חמלה וציווה על אונו הפנימי, יוגַמָאיָא, להופיע. קרישנה הוא אדון היקום, אך במיוחד אדון שושלת היַדוּ.

יוגַמָאיָא היא האנרגיה הראשית של אישיות אלוה. בוודות נאמר שהאל ניחן באונים לאינספור. פַּרַסְיַה שַׂקְתיר ויוידְהַיְוַה שְׂרֻוּיַתֵא הן אנרגיות הפועלות באופן פנימי ובאופן חיצוני, ויוגַמָאיָא היא הראשית מכולן. הוא ציווה עליה להופיע באדמת וְרַגַ'בְּהוּמי, ורינדאוון, שמקושטת תמיד ומלאה בפרות יפיפיות. רוהינִּי, אחת מנשותיו של וַסוּדֵוַה, התגוררה שם בביתם של המלך נַנְדַה והמלכה יַשׂודָא. כמוה, רבים משושלת היַדוּ נסו מפני קַמְּסַה והתפזרו לכל עבר. היו אפילו שמצאו מחסה במערות שבהרים.

קרישנה אמר ליוגַמָאיָא: ״וַסוּדֵוַה ודֵוַקִי נתונים עתה בכלאו של קַמְּסַה, וברחמה של דֵוַקִי מצוי חלק מוחלט שלי, שֵׂשַׁה. עליך להעביר את שֵׂשַׁה מרחמה של דֵוַקִי לרחמה של רוהינִּי, ולאחר שתסדירי זאת, אופיע בעצמי ברחמה של דֵוַקִי עם מלוא אוני. אני אופיע כבנם של דֵוַקִי ווַסוּדֵוַה, ואת תופיעי כבתם של נַנְדַה ויַשׂודָא בוורינדאוון. מאחר שתופיעי עימי כאחותי, אנשי העולם יסגדו לך במנחות יקרות ערך: קטורת, נרות, פרחים וקרבנות שונים. אלה שחדורים בזיקות חומריות יסגדו לך, על צורותיך והתרחבויותיך השונות – דוּרְגָא, בְּהַדְרַקָאלִי, ויגַ'יָא, וַיְשְׁנַּוִי, קוּמוּדָא, צַ'נְּדּיקָא, קְרּישְׁנָּא, מָאדְהַוִי, קַנְיַקָא, מָאיָא, נָארָאיַנִּי, אִישָׂאנִי, שָׂארַדָא ואַמְבּיקָא – ועד מהרה את תספקי את תשוקותיהם לעינוג חושים.״

קרישנה ויוגַמָאיָא הופיעו כאח ואחות – בעל האון העליון והאון העליון. יתכן שההבדל בין בעל האון לאון אינו ברור, אך האון כפוף תמיד לבעליו. אנשים חומרניים סוגדים לאון, בעוד שיודעי הנשגב סוגדים לבעל האון. קרישנה הוא בעל האון העליון בעוד שדוּרְגָא היא האון העליון בעולם החומרי. בתרבות הוֵדית, יש הסוגדים לאחד ויש לשני. קיימים מאות אלפי מקדשים של וישנו, כמו גם של דֵוִי, ולפעמים הם נסגדים בו-זמנית. הסגידה לדוּרְגָא, אונו החיצוני של קרישנה, מקנה אמנם בקלות רבה הישגים חומריים למיניהם, אך מי שמבקש להתעלות לנשגב, חייב לסגוד לבעל האון באמצעות תודעת קרישנה.

קרישנה הוסיף ואמר ליוגַמָאיָא כי חלקו המוחלט, אַנַנְתַה שֵׂשַׁה, מצוי ברחמה של דֵוַקִי. כיוון שיימשך בחוזקה לרחמה של רוהינִּי, הוא יוודע כסַנְקַרְשַׁנַּה. הוא יהיה מקור הכוח הרוחני, בַּלַה, שבאמצעותו ניתן להשיג את חדוות החיים העליונה, רַמַנַה. מכאן שלאחר הופעתו הוא יוודע כסַנְקַרְשַׁנַּה או כבַּלַראמה.

באוּפַּנישַׁדים נאמר, נָאיַם אָתְמַה בַלַה הינֵנַה לַבְּהְיַה. כלומר, שלא ניתן להגיע לעליון או לכל הגשמה רוחנית ללא חסד כלשהו מבַּלַראמה. בַּלַה אין פירושו כוח גופני, שהרי לא ניתן להשיג שלמות רוחנית באמצעות כוח שכזה. שלמות רוחנית מצריכה חוסן רוחני שמקורו בבַּלַראמה, או סַנְקַרְשַׁנַּה. אַנַנְתַה, או שֵׂשַׁה, הוא הכוח שמחזיק את הכוכבים במסלולם. כוח זה ידוע באופן חומרי ככוח המשיכה, אלא שלמעשה, זהו אונו של סַנְקַרְשַׁנַּה. בַּלַראמה או סַנְקַרְשַׁנַּה הוא כוח רוחני, או המורה הרוחני המקורי. ניתיָאנַנְדַה פְּרַבְּהוּ, התגלות של בַּלַרָאמָה, נחשב גם הוא למורה הרוחני המקורי. לכן, כל מורה רוחני מייצג את בַּלַראמה, שהוא אישיות אלוה המעניק כוח רוחני. בצ'איטניה-צַ'ריתָאמְרּיתַה מאושש שהמורה הרוחני הוא גילוי החסד של קרישנה.

אחרי שיוגַמָאיָא שמעה את הוראותיו של האל, היא הקיפה אותו מספר פעמים, ואז הופיעה בעולם החומרי כמצוותו. בשעה שאישיות אלוה רב הכוח העביר את שֵׂשַׁה מרחמה של דֵוַקִי לרחמה של רוהינִּי, היו שתי האמהות שרויות תחת השפעת יוגַמָאיָא, שנקראת גם יוגַה-נידְרָא. אנשים פירשו זאת כאילו דֵוַקִי הפילה את ולדה השביעי. וכך, אף שבַּלַראמה הוא בנה של דֵוַקִי, הוא הועבר לרחמה של רוהינִּי והופיע כבנה. אז אדון כל הבריאה, קרישנה, אישיות אלוה, שנכון תמיד להאציל את מלוא אוניו על דבקיו הטהורים, נכנס למֵחְשָבו של וַסוּדֵוַה.

וַסוּדֵוַה, נושא את דמותו של האל בתוך לבו, קרן כמו השמש הזוהרת שלהט חומה ואורה המסנוור הם ללא נשוא לאדם פשוט. דמותו של האל בתוך לבו הטהור של וַסוּדֵוַה אינה שונה מדמותו המקורית של אלוהים. כל מקום שבו מופיעה דמות זו, ובמיוחד בתוככי הלב, נקרא דְהָאמַה. דְהָאמַה אינו מתייחס רק לדמותו של קרישנה, אלא גם לשמו, מעלותיו ונספחיו – הכול מתגלה בו-זמנית.

דמותו הנצחית של אישיות אלוה, על מלוא אוניו, עברה אחר כך ממֵחְשָבו של וַסוּדֵוַה למֵחְשָבה של דֵוַקִי, ממש כשם שקרני השמש השוקעת עוברות לירח המלא שזורח בפאתי מזרח. קרישנה השתכן תחילה בלבה הטהור של דֵוַקִי. הוא לא הוחדר לרחמה באמצעות זרע. אישיות אלוה יכול באמצעות אונו הבלתי נתפס, להופיע בכל דרך. הוא אינו זקוק לדרך הרגילה של החדרת זרע לרחמה של אשה.

קרישנה נכנס לגופה של דֵוַקִי מגופו של וַסוּדֵוַה. הוא אינו מותנה כמו ישות חיים רגילה. כאשר הוא מופיע, מופיעות עמו גם כל התרחבויותיו המוחלטות, כגון נָארָאיַנַה, וכן התגלויותיו כנְרּיסימְּהַה, וַרָאהַה וכו'. כל ההתגלויות הללו אינן כפופות להתניית הקיום החומרי. דֵוַקִי הפכה למשכנו של אישיות אלוה האחד והיחיד, סיבת הבריאה כולה. אולם אף ששימשה מחסה לאמת המוחלטת, כיוון שהיתה בביתו של קַמְּסַה, היא נראתה כמו אש חנוקה, או כמו השכלה מבוזבזת לריק. אש הכלואה בין דפנותיו של סיר או בתוך כד, אינה יכולה להפיץ את זוהרה במלוא תפארתו. גם ידע שאינו משמש לטובת הכלל אינו בעל ערך רב. כמותם היה עתה יופייה הנשגב של דֵוַקִי, שנשאה את אלוהים ברחמה; איש לא יכול היה לראות אותו, כי היא נשמרה כלואה בארמונו של קַמְּסַה.

אולם קַמְּסַה ראה את יופייה הנשגב, ומיד הסיק שאישיות אלוה מצא מקלט ברחמה; היא מעולם לא נראתה כה קסומה ויפה. אין ספק שדבר מופלא מצוי בתוכה. קַמְּסַה נבעת כולו. עתה היה בטוח שאישיות אלוה – שימית אותו – נמצא. ״מה לעשות עם דֵוַקִי?״ הוא חשב. ״בטוח שווישנו או קרישנה מצוי ברחמה, וברור למדי שבא לסייע במשימתם של האלים-למחצה. אלא שגם אם אמהר להרוג את דֵוַקִי, לא אוכל להכשיל את משימתו.״ קַמְּסַה היטיב לדעת שלא ניתן להכשיל את תכניתו של וישנו. החכם יודע שלא ניתן להפר את חוקיו של אלוהים, ומטרתו מושגת תמיד, חרף כל המכשולים שמציבים הזדים. קַמְּסַה חשב: ״אם אהרוג עתה את דֵוַקִי, יאכוף וישנו את רצונו העילאי עוד ביתר שאת. להרוג אותה עתה יהיה מעשה נפשע ביותר. איש אינו חפץ לקלקל את שמו הטוב, אפילו בשעת סכנה; והריגה שכזו תכפיש את שמי לעולמים. דֵוַקִי היא אשה,הרה הנתונה לחסותי; אם אהרוג אותה – תהילתי, תוצאות מעשי הטובים ותוחלת חיי יתכלו מיד.״

עוד הוא חשב: ״אדם אכזרי מדי, אפילו בחייו אלה, חשוב כמת. איש אינו אוהב אותו בחיים אלה, ואחרי מותו הכול מקללים אותו. בגלל הזדהות גופנית, הוא מידרדר ומושלך למחשכי הגיהינום.״ בדרך זו שקל קַמְּסַה את היתרונות והחסרונות שבהריגה מיידית.

לבסוף החליט לא להרוג אותה, ורק להמתין למתעתד לקרות. הוא יצפה בסבלנות להולדת הילד, ואז יהרוג אותו, כפי שעשה לפנים, עם הבנים הקודמים. אלא שמֵחְשָבו נמלא עתה כולו איבה לאישיות אלוה. בים האיבה הזה כלפי האל, הוא החל להגות בקרישנה, וישנו, כאשר ישב, ישן, הלך, אכל ואף בשעת עבודה – למעשה, בכל רגע מחייו. מרוב מחשבות על אלוהים, הוא כמו לא ראה סביבו דבר לבד מקרישנה או וישנו. אך למרות שמֵחְשָבו היה ממוקד כולו באל, לא ניתן להחשיב אותו לדַבֵק, כיוון שהגה בו מתוך איבה. גם מֵחְשָבם של הדבקים הדגולים שקוע בקרישנה תמיד, אולם הם הוגים בו ברוח חיובית, ולא באיבה. תודעת קרישנה פירושה להגות בקרישנה באופן חיובי; מחשבות עוינות אינן תודעת קרישנה.

ברהמה ושיווה, ועמם חכמים דגולים כמו נָארַדַה ועוד אלים-למחצה רבים, כולם הופיעו, בלתי נראים, בביתו של קַמְּסַה, ונשאו שם תפילות מובחרות. תפילותיהם מהוות מקור חדווה ועונג לדבקים ומגשימות את תשוקותיהם כולן. ראשית הם פיארו את אלוהים על נאמנותו לנדרו. בבהגווד-גיטה נאמר, שקרישנה יורד לעולם החומרי כדי לגונן על הצדיקים ולשים קץ לרשעים. זה הנדר שנדר. עתה הבינו האלים-למחצה שמצא מחסה ברחמה של דֵוַקִי לצורך קיום הנדר הזה. הוא הופיע כדי לבצע את משימתו, והדבר מילא אותם שמחה. הם כינו אותו סַתְיַם פַּרַם, או האמת המוחלטת העליונה.

הכול מחפשים את האמת; זוהי דרכו של אורח חיים פילוסופי. האלים-למחצה מלמדים שקרישנה הוא האמת העליונה. מי שהופך כולו מודע לקרישנה, מגיע לאמת המוחלטת. קרישנה הוא האמת המוחלטת. אמת יחסית אינה נשמרת כאמת בכל שלושת מצביו של הזמן הנצחי. הזמן נחלק לעבר, הווה ועתיד, וקרישנה הינו אמת תמיד – בעבר, בהווה ובעתיד. הכול בעולם החומרי נשלט בידי הזמן העליון, במהלכם של עבר, הווה ועתיד. אולם קרישנה היה קיים לפני הבריאה, הכול חוסה בו כשהיא מתקיימת, והוא יישאר גם אחריה. מכאן שהוא האמת המוחלטת בכל הנסיבות. כל אמת בעולם זה מקורה בקרישנה, האמת העליונה. כל שיפעה בעולם, מקורה בשיפעתו של קרישנה. העוצמה בעולם החומרי, מקורה בזו של קרישנה. גם החוכמה וההשכלה, מקורן באלה של קרישנה. מכאן שהוא מקור האמיתות היחסיות כולן.

העולם החומרי מורכב מחמישה יסודות, או מצבי צבירה בסיסיים: אדמה, מים, אש, אוויר ואתר; וכולם מקורם בקרישנה. מדעני החומר מקבלים אמנם, שחמישה אלה הם יסוד התופעה החומרית, אלא שכל היסודות, בין אם בצורתם הגשמית או בסמויה, מקורם בקרישנה. גם ישויות החיים הפועלות בעולם החומרי הן תוצר אונו – האון הגבולי. בפרק השביעי של הגיטה מוסבר שעולם התופעות מורכב כולו משני אונים – עילי ונחות. ישויות החיים הן האון העילי, ואילו היסודות החומריים משוללי החיים,הן האון הנחות. כל דבר מצוי במצבו הרדום, הבראשיתי, בקרישנה.

האלים-למחצה המשיכו את תפילתם לקרישנה, דמותו העליונה של האל, וניתחו את עולם התופעות החומרי: מהי ההתגלות החומרית? היא דומה לעץ. עץ ניצב על הקרקע, וכמוהו ניצב עץ ההתגלות החומרית על קרקע הטבע החומרי. הבריאה משולה גם היא לעץ משום שעץ נגדע בסופו של דבר. עץ נקרא בסנסקריט וְרּיקְשַׁה, או זה שייגדע בסופו. לכן לא ניתן לקבל את עולם התופעות כאמת העליונה. העולם גם נתון להשפעות הזמן, בעוד שגופו של קרישנה הוא נצחי. הוא היה קיים לפני ההתגלות החומרית, הוא ממשיך ומתקיים בשעה שזו מתקיימת, ויוסיף ויתקיים גם אחרי חורבנה.

השניים שחיים על עץ הגוף משולים לשתי ציפורים

השניים שחיים על עץ הגוף משולים לשתי ציפורים

גם בקַטְהַה אוּפַּנישַׁד משול עולם התופעות לעץ שניצב על קרקע הטבע החומרי. פירותיו הם משני סוגים – שמחה וצער. השניים שחיים על עץ הגוף משולים לשתי ציפורים. האחת היא היבטו המקומי של קרישנה שידוע כפַּרַמָאתְמָא, והשנייה היא ישות החיים. ישות החיים אוכלת את פירות ההתגלות החומרית. לעיתים היא טועמת את פירות האושר, ולעיתים את פירות הצער. הציפור האחרת מסופקת בתוך עצמה ואינה מעוניינת בפירות השמחה והצער. על-פי הקַטְהַה אוּפַּנישַׁד, ציפור אחת טועמת מפירות העץ, בעוד שהאחרת רק צופה במעשיה. שורשי העץ מסתעפים לשלושה כיוונים – כלומר, שלוש מידות הטבע: טובות, להיטות ובערות. כשם ששורשיו של עץ מתפשטים, גם ישות החיים, תוך מגעה עם מידות הטבע החומרי (טובות, להיטות ובערות) פושטת ומאריכה את משך קיומה החומרי. ארבעה טעמים לפירות אלה: דתיות, פיתוח כלכלי, עינוג חושים ולבסוף, גאולה. ישויות החיים, בהתאם למידות הטבע שחוברות להן, טועמות באופן שונה את ארבעת הטעמים הללו. למעשה, הפעילות החומרית כולה מתבצעת מתוך בערות. אולם כיוון שישנן שלוש מידות, הרי שלעיתים מתכסה הבערות בטובות או בלהיטות. טעמם של פירות חומריים אלו נחווה באמצעות חמישה אברי חישה לרכישת ידע. חמשת החושים נתונים לשש מצוקות: חמלה עצמית, אשליה, חולי, מוות, רעב וצמא. הגוף החומרי, או ההתגלות החומרית, מכוסה בשבע שכבות: עור, שרירים, בשר, לשד עצמות, עצמות, שומן וזרע. ענפיו של העץ הם שמונה: אדמה, מים, אש, אויר, אתר, מֶחשָב, תבונה והזדהות עצמית. תשעה שערים לגוף: שתי עיניים, שני נחיריים, שתי אוזניים, פה, אבר מין ופי הטבעת. עשרה סוגי אויר עוברים בתוכו: פְּרָאנַּה, אַפָּאנַה, אוּדָאנַה, וַיָאנַה, סַמָאנַה וכו'. כמוסבר לעיל, שתי הציפורים היושבות על העץ הן ישות החיים ואישיות אלוה בהיבטו המקומי.

אישיות אלוה מתואר כאן כשורש ההתגלות החומרית. הוא מתרחב והופך אחראי לשלוש המידות. וישנו אחראי למידת הטובות, ברהמה, למידת הלהיטות, ושיווה, לבערות. ברהמה בורא את העולם בעזרת מידת הלהיטות, וישנו מקיים אותו באמצעות מידת הטובות, ושיווה מחריבו באמצעות מידת הבערות. בסופו של דבר, הבריאה כולה נחה באישיות העליונה. הוא סיבת בריאתה, קיומה וחורבנה. כאשר נחרבת, היא נשארת בצורת אנרגיה סמויה בתוך גופו.

״עתה," התפללו האלים-למחצה, ״אותו אישיות אלוה, שְׂרִי קרישנה, מופיע לצורך קיום העולם.״ למעשה, הסיבה העליונה היא אחת, אלא שבתעתועי שלוש המידות מוצאים פחותי התבונה סיבות רבות להתגלות העולם. הנבונים לעומת זאת, רואים את הסיבה האחת – קרישנה. בבְּרַהְמַה-סַמְּהיתַא נאמר: סַרְוַה-קָארַנַּה-קָארַנַּם. קרישנה, אישיות אלוה, הוא סיבת כל הסיבות. ברהמה מוּנה על מלאכת הבריאה, וישנו הוא התרחבות של קרישנה לצורך קיום, ושיווה הוא התרחבות של קרישנה לצורך חורבן.

״אל יקר," התפללו האלים-למחצה, ״קשה עד מאד להבין את דמות אישיותך הנצחית. כיוון שלרוב האנשים היא אינה מובנת בכלל, אתה מופיע ומתגלה בעצמך. אלה יכולים אולי להבין מעט את התגלויותיך השונות, אולם דמותך הנצחית כקרישנה בעל שתי הידיים שנע בקרב האנשים כאחד האדם, מבלבלת אותם כליל. דמות זו מעצימה לאינסוף את חדוותם הנשגבת של הדבקים, בעוד שללא-דבקים היא מסוכנת מאד.״ בבהגווד-גיטה נאמר שקרישנה הוא מקור עונג לסָאדְהוּ הקדוש. הוא מכונה שם, פַּריתְרָאנָּאיַה סָאדְהֻוּנָאם. לזדים לעומת זאת, מהווה דמות זו מקור לאימה, שהרי קרישנה מופיע עלי-אדמות כדי להכחיד אותם. כך, בעוד הוא מקור חדווה לדבקים,  הוא מסוכן מאד לרשעים.

״הו אל בעל עיני הלוטוס, אתה מקור הטוּבוּת הטהורה. רבים החכמים הדגולים שהתמקדו בסַמָאדְהי, או בהגות נשגבת בכפות רגלי הלוטוס שלך. בהגותם בך הפך ים הבערות האדיר, יציר הטבע החומרי, לגומת מים זעירה, בגודל עקבו של עגל.״ תרגול ההגות תכליתו למקד את המֵחְשָב באל, החל מכפות רגליו. אכן, רבים החכמים שחצו ללא קושי את ים הקיום החומרי באמצעות הגות שכזו.

״הו המאיר מעצמו, אותם קדושים שחצו את ים הבערות על הספינה הנשגבת של כפות רגליך, לא לקחו עמם את הספינה. זו עדיין מונחת בצד הקיום החומרי.״ הדוגמה שנותנים האלים-למחצה היא יפה מאד. כאשר חוצים נהר בסירה, גם הסירה עוברת לצד השני. כיצד אפשר להגיע עם הסירה ליעד, ובו בזמן גם להשאיר אותה לכל אותם שממתינים עדיין בעבר השני? האלים משיבים על השאלה הזו בתפילתם ואומרים שהספינה לא נלקחה כלל. הדבקים שעומדים לחופיו של ים הקיום החומרי יכולים לחצותו, כיוון שהדבקים הטהורים חוצים אותו מבלי לקחת עמם את הספינה. למעשה, לדבק טהור, מצטמצם ים הקיום האדיר לגומה זעירה כעקבו של עגל, וניתן אז לחצות אותו בקלות, ללא צורך בספינה. ברוב חמלתם לנשמות המותנות, משאירים החכמים את הסירה אצל כפות רגלי הלוטוס של האל. כאשר הוגים בהן, ניתן לחצות את הים האדיר הזה של הקיום החומרי.

הגות פירושה התמקדות בכפות רגלי הלוטוס של האל

הגות פירושה התמקדות בכפות רגלי הלוטוס של האל

הגות פירושה התמקדות בכפות רגלי הלוטוס של האל. כפות רגלי הלוטוס מצביעות על אישיות. האימפרסונליסטים אינם מכירים בכפות רגליו של האל, משום כך מושא הגותם הוא דבר מופשט ומשולל אישיות. לפי שיפוטם הבוגר של האלים-למחצה, מי שנוטים להגות בריקות או במופשט, אינם יכולים לחצות את ים הבערות. אלה רק מדמים לעצמם שהם בני חורין. ״הו אל בעל עיני לוטוס! כיוון שההוגים במופשט נמנעים מלהגות בכפות רגלי הלוטוס שלך, הרי שתבונתם פגומה.״ אף שהאימפרסונליסטים מִתעלים לזמן מה למישור ההבנה הבלתי אישי – בגלל התעלמותם מכפות רגליו של האל, עליהם לשוב וליפול לחיים המותנים שבמישור החומרי. לאחר סיגופים רבים הם נטמעים בזוהר הברהמן או בקיום הברהמן הבלתי אישי. אולם מֵחְשָבם לא היטהר כליל מזוהמה חומרית; הם מנסים רק לשלול את אורח המחשבה הארצי, אך זו אינה גאולה, ומשום כך הם שבים ונופלים.

בבהגווד-גיטה נאמר שדרכם של האימפרסונליסטים להגשמת המטרה העליונה קשה עד מאד. בראשית השרימד בהאגותם נאמר כי ללא שירות מסור לאל, לא ניתן להשתחרר מן השעבוד לפעילות אנוכית. בבהגווד-גיטה אומר את זה קרישנה, ובשרימד בהאגותם אלה דבריו של הקדוש נָארַדַה. עתה, גם האלים-למחצה מאששים: ״מי שאינם עוסקים בשירות מסור, פירושו של דבר שלא הבינו עדיין את תכלית הידע העליונה, ומכאן שלא זכו בחסדך.״ האימפרסונליסטים חושבים את עצמם לבני חורין, למרות שהם משוללי כל רגש כלפי אישיות אלוה. לדעתם, בשעה שקרישנה מופיע בעולם החומרי, הוא בא בגוף חומרי. לכן הם פוסלים את גופו הנשגב. גם זה מאושש בבהגווד-גיטה. אַוַגָ'אנַנְתי מָאםּ מֻוּדּהָאהּ. למרות שכבשו את התאווה החומרית והתעלו למישור הגאולה, הם שבים ונופלים. מאחר שלימודם תכליתו צבירת ידע ולא שירות מסור לאלוהים, הרי שאינם משיגים את התוצאה הנכספת. כל הישגם הוא הטרחה והעמל הרב שהשקיעו בלבד. הבהגווד-גיטה מסבירה שהבנת העצמי כברהמן אינה הכול. זו עוזרת אולי להתמלא בחדווה, להשתחרר מכל זיקה או דחייה חומרית ולהשיג יציבות נפשית, אלא שאז צריך להתחיל ולתרגל שירות מסור. אם אדם שהתעלה להבנת הברהמן, פונה לשירות מסור, הוא יזכה לשכון קבע בממלכת אלוהים בחברתו של אישיות אלוה. זו התוצאה שמקנה השירות המסור. דבקיו של אלוהים אינם נופלים כמו האימפרסונליסטים, כי גם אם הם מועדים בדרך, הם נשארים קשורים לאדונם. בכוחם לעמוד ללא דאגה או פחד מול המכשולים הרבים שניצבים בדרך לשירות מסור ולגבור עליהם. זאת משום שהתמסרו לאל והם בטוחים שיגונן עליהם תמיד. ואכן, קרישנה מבטיח בבהגווד-גיטה: ״דבקי לא יכחדו לעולם.״

״אל יקר, לטובת כלל ישויות החיים שבעולם החומרי הופעת עתה בדמותך המקורית, הטהורה, דמותה הנצחית של הטובות. זאת כדי להקל עליהם להבין את טבע אישיותך ודמותך. בני ארבעת המעמדות הרוחניים (בְּרַהְמַצָ'ארִים, גְרּיהַסְתות, וָאנַפְּרַסְתות וסַנְנְיָאסִים) כולם יוכלו להבין אותך עתה.

״אלוה יקר, בעלה של אלת המזל, בניגוד לאימפרסונליסטים, הדבקים שהשתלבו בשירותך אינם מועדים עוד ממעמדם הרם. תחת הגנתך הם מסוגלים לפסוע על ראשיהם של רבים ממפקדי צבאה של מָאיָא, המציבים תמיד מכשולים על נתיב הגאולה. אתה מופיע בדמותך הנשגבת לטובת כל ישויות החיים. זאת כדי שיוכלו לראות אותך במישרין ולהגיש לך את מנחות סגידתן באמצעות טקסי פולחן וֵדיים, הגות מיסטית ושירות מסור על-פי כתבי הקודש. אל יקר, אם לא היית מופיע בדמותך הנצחית, המלאה בחדווה וידע – שמפריכה את כל הניחושים הנבערים לגבי מעמדך – היו האנשים ממשיכים ומדמים אותך על-פי השפעתן של מידות הטבע שחוברות להם.״

הופעתו של קרישנה היא התשובה לכל התיאורים הדמיוניים לגבי דמותו של האל. אנשים מדמים את אלוהים בהתאם למידות הטבע שחוברות להם. בבְּרַהְמַה-סַמְּהיתַא האל מתואר כקדום מכול, ולכן ישנם אנשי דת שמדמים אותו זקן מאד ומציירים אותו כסב זקן. אולם אותו בְּרַהְמַה-סַמְּהיתַא גם סותר את זה: אף שהינו הקדום מכל ישויות החיים, דמותו נצחית ונשארת תמיד בעלומיה. במילות השרימד בהאגותם זה מוסבר: ויגְ'נָאנַם אַגְ'נָאנַבְּהיד אָפַּמָארְגַ'נַם. ויגְ'נאָנַם פירושו ידע נשגב אודות אישיות אלוה. פירושו גם ידע נחווה. ידע נשגב צריך להגיע דרך שושלת מורים וצריך גם להתאים למסר שמוסר ברהמה בחיבורו בְּרַהְמַה-סַמְּהיתַא. הבְּרַהְמַה-סַמְּהיתַא הוא ויגְ'נָאנַם, או ידע שברהמה קנה מתוך חוויה והארה נשגבת. הוא מתאר שם את דמותו של קרישנה ועלילותיו במשכן הנשגב. אַגְ'נָאנַבְּהיד פירושו זה שעונה לכל סוגי הניחושים וההשערות. אנשים נוטים בבערותם לדמיין את דמותו של אלוהים; לעיתים כחסר דמות, לעיתים כבעל דמות, בהתאם לדמיונותיהם. הצגתו של קרישנה בבְּרַהְמַה-סַמְּהיתָא לעומת זאת, היא ויגְ'נָאנַם – כלומר, ידע מדעי שמבוסס על התנסות אישית. ברהמה מסר את הידע הזה, ושְׂרִי צ'איטניה מַהָאפְּרַבְּהוּ אישש אותו. מכאן שאינו מוטל בספק. דמותו של שְׂרִי קרישנה, חלילו, צבעו – כל אלה הם מציאות קיימת. נאמר כאן שויגְ'נָאנַם מביס כל ידע השערתי. ״מכאן שאם לא היית מופיע כקרישנה, כפי שאתה, הרי שלא ניתן היה להבין מהו אַגְ'נָאנַבְּהיד (הבערות שבידע ספקולטיבי), גם לא מהו ויגְ'נָאנַם. אַגְ'נָאנַבְּהיד אָפַּמָארְגַ'נַם – הופעתך שמה קץ לידע ספקולטיבי נבער ומבססת ידע אמיתי שמושתת על התנסותם של בעלי סמכות דגולים, כגון ברהמה. מאחר שהאנשים מדמים את אלוהים בהתאם למידות הטבע שחוברות להם, מצויים תיאורים שונים לאל. אולם הופעתך תבסס את דמותו האמיתית של אלוהים.״

שגיאתם החמורה ביותר של האימפרסונליסטים היא שהם חושבים כי בשעה שאלוהים מתגלה עלי אדמות, דמותו היא מחומר במידת הטובות. למעשה, דמותו של קרישנה או נָארָאיַנַה היא נשגבת מעל לכל מושג חומרי. אפילו גדול האימפרסונליסטים, שַׂנְקַרָאצָ'ארְיַה, הודה – נָארָאיַנַּהּ פַּרו'וְיַקְתָאת: הבריאה החומרית מקורה באַוְיַקְתַה, כלומר בגילוי המופשט והבלתי צורני של חומר או במאגר האל-תופעתי של כלל החומר. אולם קרישנה נשגב לתפיסה החומרית הזו. זה מתואר בשרימד בהאגותם כסוּדְדְהַה-סַתְתְוַה, או נשגב. קרישנה אינו משתייך למידת הטובות החומרית; הוא נשגב ממנה. הוא משתייך למישור הנצחי והנשגב של חדווה וידע.

״אל יקר, בנסיבות שונות אתה מופיע בהתגלויות שונות ומתגלה בצורות ובשמות רבים. שמך קרישנה כיוון שאתה שובה לב כול; שמך שְׂיָאמַסוּנְדְרַה בגלל יופייך הנשגב. שְׂיָאמַה פירושו שחור, אולם נאמר שיפי תארך עולה על יופיים של אלפי קופידונים. קַנְדַרְפַּה-קוטי-קַמַנִייַה. צבעך דומה לצבע הענן השחור, אולם אתה המוחלט הנשגב, ומשום כך קסום יופייך פי מאות מונים מגופו הענוג של קופידון. כיוון שהרמת את גבעת גווַרְדְהַנַה, אתה נקרא לעיתים גירידְהָארִי. אתה נקרא גם נַנְדַנַנְדַנַה, וָאסוּדֵוַה או דֵוַקִינַנְדַנַה, כיוון שהופעת כבנם של כל אלה. האימפרסונליסטים לומדים אותך מעמדתו של משקיף חומרי ומסיקים שדמויותיך ושמותיך הרבים הם בסך הכול ביטוי לפעילות או איכות מסויימת.

״הו אלוה יקר, לא על-ידי לימוד שכלתני של טבעך המוחלט, דמותך הנשגבת ומעשיך, ניתן להבין אותך; רק על-ידי שירות מסור ניתן להבין את אלה ואת שמך הנשגב ומעלותיך. למעשה, רק מי שפיתח טעם כלשהו לשירות כפות רגלי הלוטוס שלך יכול להבין אותם. אחרים, גם אם ימשיכו בחיפושם השכלתני במשך מיליוני שנים, לא יוכלו להבין ולוּ גם במעט מזעֵר את עמדתך האמיתית.״ במילים אחרות, מי שאינו דבק אינו יכול להבין את קרישנה, אישיות אלוה העילאי. זאת משום שמסך של יוגַמָאיָא מכסה את פניו האמיתיות. זה מאושש בבהגווד-גיטה, נָאהַםּ פְּרַקָאשַׂה סַרְוַסְיַה. קרישנה אומר: ״איני מתגלה לכל אחד.״ כאשר ירד קרישנה לעולם, הכול ראו אותו בקרב בקוּרוּקְשֵׁתְרַה, אולם לא כולם הבינו שהוא אישיות אלוה העילאי. ואף-על-פי-כן, כל מי שמת בנוכחותו זכה בגאולה שלמה משעבוד חומרי ועבר לעולם הרוחני.

״הו אלוה, האימפרסונליסטים או הלא-דבקים אינם מבינים ששמך זהה לדמותך.״ מאחר שאלוהים הוא מוחלט, אין גם הבדל בין שמו לבין דמותו הממשית. בעולם החומרי, שונה השם מהעצם. פרי המנגו למשל, שונה מהשם מנגו; לא די לזמר, ״מנגו, מנגו, מנגו״ כדי לטעום את טעם המנגו. הדבק מודע לזהות הזו שבין השם לדמותו של האל, ולכן מזמר הרא קרישנה, הרא קרישנה, קרישנה קרישנה, הרא הרא/ הרא ראמה, הרא ראמה, ראמה ראמה, הרא הרא, וחווה בנוכחותו של האל תמיד.

ויאסדוה כתב את המַהָאבְּהָארַתַה

ויאסדוה כתב את המַהָאבְּהָארַתַה

קרישנה מגלה את עלילותיו הנשגבות עבור מי שאינם מתקדמים בידע מוחלט אודות העליון. אלה הוגים אז בעלילות הללו וזוכים בברכה שלמה. מאחר שאין הבדל בין שמו הנשגב של האל לדמותו, אין גם הבדל בין דמותו לעלילותיו הנשגבות. עבור פחותי התבונה (נשים, ובני מעמדות העובדים והסוחרים) כתב ויאסדוה את המַהָאבְּהָארַתַה, שם מתוארים מעשיו השונים של קרישנה. מסופרים שם תולדות העולם, ואלו הלומדים את הספר הזה, מאזינים לסיפוריו וזוכרים את מעשיו הנשגבים של קרישנה, למרות שהם פחותי תבונה, יוכלו להתעלות בהדרגה ולהפוך לדבקים טהורים.

הדבקים הטהורים שהוגים תמיד בכפות רגלי הלוטוס של קרישנה ועוסקים בשירותו המסור בתודעת קרישנה מלאה – הם כמו לא מצויים כלל בעולם החומרי. שְׂרִי רֻוּפַּה גוסְוָאמִי הסביר שהעוסקים בתודעת קרישנה תמיד – במֵחְשָבם, במילותיהם ובמעשיהם – נחשבים בני חורין אפילו בעודם בגוף זה. גם זה מאושש בבהגווד-גיטה: "מי שעוסקים בשירות מסור, הם נשגבים ומעבר למישור חומרי."

הופעתו של קרישנה נועדה לאפשר לדבקים וללא דבקים כאחד להגשים את מטרת החיים העליונה. הדבקים זוכים לראות אותו ולסגוד לו במישרין, ואלה שאינם ברמה כזו, זוכים להתוודע למעשיו; וכך גם אלה מתעלים לעמדה הנשגבת.

״הו אל,״ המשיכו האלים-למחצה, ״אתה בלתי נולד; מכאן שאתה מופיע רק לצורך עלילותיך ובילוייך המענגים, ואין כל סיבה זולת זו.״ בבהגווד-גיטה מוסברת אמנם סיבת הופעתו (הוא יורד כדי לגונן על הדבקים ולהכחיד את הלא-דבקים), אלא שלמעשה הוא יורד לצורך פגישתו המענגת עם דבקיו, ולא ממש לצורך הכחדת הזדים, שכן די בטבע החומרי כדי לכלותם. ״פעולותיו ותגובותיו של האון החיצוני, או הטבע החומרי, (כלומר, בריאה, קיום וחורבן) – אלה מתבצעות כמו מאליהן. הדבקים מכל מקום, תמיד מוצאים מקלט בשמך הקדוש – שאינו שונה ממך עצמך – וכך הם מוגנים כליל.״ ההגנה על הדבקים והכחדת הזדים אינן למעשה, הסיבה האמיתית להופעתו של האל. אלה נועדו בסך הכול להגביר את תענוגו הנשגב; תענוגו הוא הסיבה היחידה להופעתו.

״אתה מופיע כטוב מבני שושלת היַדוּ. הרינו משתחווים לפניך בענווה. לפנים כבר הופעת בדמויותיך כדג, סוס, צב, ברבור, כמלך רָאמַצַ'נְדְרַה, כפַּרַשׂוּראמה ובהתגלויות רבות נוספות. אתה מופיע כדי לגונן על הדבקים, ומשום כך אנו מבקשים שתגונן גם עלינו בשלושת העולמות כולם ותסלק את כל המכשולים שמפריעים לחיינו להתנהל בשלווה.״

״אמא דֵוַקִי היקרה, בתוך רחמך מצוי אישיות אלוה העילאי בלווית כל התרחבויותיו המוחלטות. זהו אישיות אלוה המופיע למען בטחוננו. אל לך לחשוש עוד מאחיך, מלך הבְּהוגַ'ה. בנך שְׂרִי קרישנה, אישיות אלוה המקורי, יופיע ויגונן על משפחת היַדוּ הצדיקה, ומתלווה אליו חלקו המוחלט הראשון, בַּלַראמה.״

פחדה של דֵוַקִי מאחיה קַמְּסַה היה רב מאד, שהרי כבר הרג כה רבים מילדיה. בגלל הדאגה לגורלו של קרישנה היא היתה שקועה בחרדה מתמדת. בווישנו פּוּרָאנַּה נאמר שכדי לעודדה, היו האלים-למחצה מבקרים אותה בדרך קבע עם נשותיהם ומרגיעים אותה שלא תחשוש מקַמְּסַה. הילד שברחמה לא ימות; הוא יופיע ויסלק את העומס הרב שהצטבר בעולם, ובמיוחד יגונן על שושלת היַדוּ, ויותר מכול, על דֵוַקִי ווַסוּדֵוַה.

בזאת מסתיימת התעמקות בהקטיוֵדָאנְתַה בפרק השני של סיפורי קרישנה, שנקרא ״תפילות האלים-למחצה לקרישנה שברחם.״



מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר