סיפורי קרישנה: פרק 9 – אמא יַשׂודָא קושרת את קרישנה

קרישנה הבחין באמא יַשׂודָא מתקרבת עם מקל, ומיד התחיל לנוס באימה

קרישנה הבחין באמא יַשׂודָא מתקרבת עם מקל, ומיד התחיל לנוס באימה

פעם אחת, כיוון שהעוזרת עסקה בעבודות הבית השונות, חבצה אמא יַשׂודָא בעצמה את החמאה. ובשעת החביצה, זימרה על עלילות הילדות של קרישנה וחשבה אודותיו בהנאה.

היא חבצה בשתי ידיה, ואמרת הסארי היתה מהודקת אל מתניה. בגלל האהבה לבנה, חלב ניגר משדיה, שנעו ממאמץ החביצה. הצמידים שלידיה קשקשו כאשר נגעו זה בזה, ועגיליה וחזהּ זעו. אגלי זיעה בצבצו על פניה, וזר הפרחים שלראשה התפזר. לתמונה הציורית הזו נכנס עתה קרישנה, הילד הפעוט. הוא חש רעב, ורצה, מאהבה, שאמו תחדל ממלאכת החביצה. הוא כמו ציין שהנקתו קודמת לחביצה.

אמא יַשׂודָא הרימה את בנה אל חיקה ודחפה את פיטמת שדהּ אל פיו, ובשעה שינק, חייכה ונהנתה מיפי פניו. פתאום, החל החלב שעל האש לגלוש. אמא יַשׂודָא, כדי למנוע זאת, הניחה את קרישנה ומיהרה אל הכירה. אלא שקרישנה, שנזנח כך, נמלא חימה, ושפתיו ועיניו התאדמו מזעם. הוא קפץ את שיניו ושפתיו, ועם חלוק אבן, שבר את הכד. הוא הוציא קצת חמאה, ועם דמעות מזויפות בעיניו, התיישב לאכול במקום מבודד.

בינתיים סיימה אמא יַשׂודָא עם סיר החלב, ושבה אל מקום החביצה. היא ראתה שם את שבריו של כד היוגורט החבוץ. מאחר שלא מצאה את בנה, הסיקה שידו היתה במעל. היא חייכה  וחשבה, ״הילד הזה פיקח מאד. לאחר ששבר את הכד, הוא הסתלק, מחשש לעונש.״ אחרי שחיפשה אותו בכל מקום, היא מצאה אותו יושב על מטחנת עץ הפוכה. הוא לקח חמאה שהיתה תלויה על נדנדה מחוברת לתקרה, וחילק אותה לקופים. היא ראתה אותו מביט לצדדים בפחד, מודע להתנהגותו הקונדסית. חרש, התקרבה אל בנה מאחור. אלא שקרישנה הבחין בה מתקרבת עם מקל, ומיד ירד מן המטחנה והתחיל לנוס באימה.

אמא יַשׂודָא רדפה אחריו לכל עבר, מנסה לתפוס את אישיות אלוה, שאפילו גדולי היוגִים לא מסוגלים לתפוס אותו בהגותם. במילים אחרות, קרישנה, האישיות העליונה, שיוגִים ואנשי מחשבה גדולים אינם מסוגלים לתופסו, שיחק עתה כמו ילד קטן לתענוגה של דבקתו, אמא יַשׂודָא. אבל בגלל מותניה הצרים וגופה הכבד, היא התקשתה לתפוס את ילדהּ קל הרגליים, אף שניסתה בכל כוחה. שערה נפרע, והפרחים שלראשה התגלגלו על הרצפה. לבסוף, למרות תשישותה, הצליחה לתפוס את הילד השובב. וזה, כשנתפס, עמד כמעט לבכות, ושפשף עם ידיו את עיניו, שהיו משוחות באיפור שחור. הוא הביט על פניה, עומדת מעליו, ועיניו נבעתו מאימה. אמא יַשׂודָא הבינה את פחדו המיותר, ולטובתו, ביקשה להפיג את חששו.

אמא ישודא חשבה לקשור את קרישנה בחבל

אמא ישודא חשבה לקשור את קרישנה בחבל

מי כמותה רוצה בטובתו! היא חשבה, ״איני יודעת מה יקרה לילד מרוב פחד,״ והשליכה את המקל. אולם כדי להעניש אותו חשבה לקשור אותו בחבל. היא לא ידעה שאינה מסוגלת לקשור את אלוהים. היא חשבה את קרישנה לילדהּ הפעוט; ולא ידעה שילד זה הוא חסר גבולות. לא פנים לו ולא חוץ, גם לא ראשית או אחרית. הוא בלתי מוגבל ושורה בכול. למעשה, הוא בעצמו ההתגלות החומרית כולה. למרות זאת,  חשבה אותו לבנה. למרות שהוא מעבר לתפיסתם של החושים, היא ניסתה לקשור אותו למטחנה. אולם כשניסתה, היה החבל שהשתמשה קצר בשתי אצבעות. היא הביאה חבלים נוספים מן הבית וחיברה, ושוב היה החבל קצר באותה מידה. כך חיברה את כל החבלים שבבית, אולם גם אחרי שקשרה את האחרון, היה החבל קצר בשתי אצבעות. אמא יַשׂודָא, עדין מחייכת, נדהמה, ״כיצד זה יתכן?״

מרוב נסיונות הקשירה, התעייפה. היא נטפה עתה זיעה והזר שלראשה צנח. ואז, קרישנה, שהעריך את מאמציה, נמלא חמלה, והסכים להיקשר בחבלים. קרישנה, ששיחק כילד בביתה של אמא יַשׂודָא, השתעשע ובילה לפי בחירתו. איש כמובן, לא יכול לשלוט באלוהים. הדבק הטהור, יודע שהאל יכול לגונן עליו או להכחידו. הוא מתמסר כליל לכפות רגליו של האל ולעולם אינו שוכח את מעמדו הכנוע. אולם גם האל חווה בעונג נשגב, כאשר הוא מתמסר להגנתו של הדבק. את זה הדגימה כניעתו של קרישנה לאמו.

קרישנה הוא המעניק העליון של הגאולות למיניהן. אולם אפילו ברהמה, שיווה או אלת המזל, לא זכו בברכתה של אמא יַשׂודָא.

לא היוגִים, גם לא אנשי המחשבה והשכל, מסוגלים לדעת במלואו את אישיות אלוה העילאי, אשר ידוע כבנם של אמא יַשׂודָא ונַנְדַה מַהָארָאגַ'ה, אף שבקלות הוא נודע לדבקים. היוגִים והמתפלספים למיניהם גם אינם מעריכים אותו כמקור כל עונג.

אחרי שקשרה את בנה, פנתה אמא יַשׂודָא לעבודות הבית. וקרישנה, הקשור למטחנת העץ, ראה לפניו שני עצים, זוג עצי ארג'ונה. מאגר כל העונג, שְׂרִי קרישנה, חשב, ״תחילה אמא יַשׂודָא נטשה אותי לפני שינקתי לשובע, לכן שברתי את כד היוגורט וחילקתי את מלאי החמאה לקופים. ועכשיו קשרה אותי למטחנה. לכן, אבצע עתה תעלול קונדסי עוד יותר.״ הוא חשב לעקור את שני עצי הארג'ונה הגבוהים.

יש סיפור על שני עצים אלה. בחיים קודמים הם היו בני אנוש –בניו של קוּוֵרַה – ושמותיהם היו נַלַקֻוּוַרַה ומַניגְרִיוַה. למרבה מזלם הם ניגלו עתה לעיניו של האל. נָארַדַה קילל אותם בחייהם הקודמים, וכך גם בירך אותם בברכה העליונה – לראות את קרישנה. הם קוללו-בורכו כיוון שנתקפו בשכחה כתוצאה משיכרון. סיפורם יסופר בפרק הבא.



מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר