סיפורי קרישנה: פרק 10 – גאולתם של נַלַקֻוּוַרַה ומַניגְרִיוַה

עוד הם שקועים במשחקם, עבר לפתע במקום הקדוש נָארַדַה

עוד הם שקועים במשחקם, עבר לפתע במקום הקדוש נָארַדַה

והנה סיפור הקללה של נַלַקֻוּוַרַה ומַניגְרִיוַה, וגאולתם בידי קרישנה, על-פי רצונו בחדווה לכול של הקדוש נָארַדַה.

שני האלים-למחצה הללו היו בניו של קוּוֵרַה, שר האוצר של האלים, שהיה חסיד גדול של שיווה. בחסדו של שיווה, לא ידעה שיפעתו החומרית גבול. כמו בני טובים רבים שמתמכרים ליין ונשים, גם שניים אלה התמכרו לשכרות ומין. פעם אחת, שני האלים-למחצה חפצו להתענג, ונכנסו לגנו של שיווה שבמחוז קַיְלָאסַה, על גדות נהר המַנְדָאקינִי גנגס. בגינה מבושמת מניחוח פרחים, הם שתו לשוכרה, והאזינו לשירתן הערבה של נשים יפות, שהיו בחברתם. שיכורים כליל, נכנסו שניהם לנהר הגנגס, המלא בלוטוסים, והתחילו להשתעשע עם הנערות, כמו פיל זכר שמשתעשע במים עם נקבותיו הרבות.

עוד הם שקועים במשחקם, עבר לפתע במקום הקדוש נָארַדַה ונוכח כי בשכרותם, הם אפילו אינם מבחינים בו. הנערות מכל מקום, שלא היו שתויות כמו האלים, נמלאו בושה בפני הקדוש, ומיהרו לכסות את מערומיהן. רק שני בניו של קוּוֵרַה, שיכורים לחלוטין, לא העריכו את נוכחותו של החכם, ולא כיסו את גופם. נָארַדַה ראה את השניים מסואבים ובזויים כל כך מיין, ורצה בטובתם. בחסדו נטול הסיבה הוא קילל אותם.

ברוב חמלתו, חפץ לשים קץ לתענוגם המעוּות ליין ונשים; הוא רצה שיראו את קרישנה פנים אל פנים. לכן, הוא חשב על קללה מתאימה. הוא הסביר שהמשיכה לתענוגות חומריים מקורה בהתעצמות מידת הלהיטות. מי שמתברך בעולם החומרי בשפעה חומרית ובממון, מתמכר לרוב לשלושה דברים – שכרות, מין והימורים. גאים על הממון שצברו, אנשים עשירים שכאלה הופכים גם חסרי רחמים ומרבים בהרג חיות ובפתיחת בתי מטבחיים. הם סבורים שבעצמם לא ימותו לעולם. מוקסמים מגופם, סכלים כאלה שוכחים את חוקי הטבע; הם שוכחים שהגוף החומרי, גם אם הוא בן תרבות מתקדמת, או אפילו גוף של אל-למחצה, יישרף בסופו לאפר. ובעודו בחיים, גם אם חיצוניותו מפוארת, בתוכו הינו בסך הכול צואה, שתן ורימות שונות. החומרנים, שקועים בקנאה ובאלימות כלפי גופים אחרים, אינם מבינים מהי מטרת החיים העליונה, ובבערותם, מידרדרים בדרך כלל לחיי גיהנום. בלידתם הבאה, הם מוסיפים עוד וחוטאים למען גופם בן החלוף. הם אפילו לא יודעים האם באמת גוף זה שייך להם. בדרך כלל נאמר שהגוף שייך למי שמאכיל אותו. האם הוא שייך לכן, לנו עצמנו, או לאדון שבשירותו אנו עובדים? בעל עבדים טוען לבעלות מלאה על גוף עבדיו, שהרי הוא מאכילם. ואולי הגוף שייך לאב, נותן הזרע, או לאם שמפתחת את גוף הילד ברחמה?

בגלל ההזדהות הכוזבת עם גופם החומרי, מבצעים השוטים חטאים לאינספור. אלא שבעזרת התבונה צריך לדעת למי שייך הגוף. הסכל הורג בעלי חיים לקיום גופו, אף שאינו יודע למי שייך הגוף – לאמו, לאביו או לסבו. לעיתים סב או אב משיאים את בתם במטרה לקבל אחר כך את ילדהּ כבנם. הגוף עשוי להשתייך גם לאדם חזק יותר שמכריח אותו לעבוד למענו. לפעמים נמכר גופו של עבד והופך לקניינו של האדון. ובקץ החיים מוטל הגוף לאש ונשרף לאפר; הוא שייך אם כך, לאש. או שהוא מושלך לרחוב, טרף לכלבים ונשרים.

לכן, לפני שמבצעים חטאים כה רבים לקיומו של הגוף, צריך לדעת למי הוא שייך. כי אחרי הכול, הגוף הינו תוצר הטבע החומרי, ובסופו, ישוב וייטמע בטבע החומרי; מכאן שהגוף שייך לטבע, ואל לנו לטעות ולחשוב אותו לשלנו. מדוע להרוג לצורך קיומם של קניינים כוזבים? מדוע להרוג חיות תמות לקיום גופנו?

מי שמוקסם לחלוטין מיוקרה כוזבת ושפעה חומרית, אינו מחשיב עוד כל כללי מוסר; הלה רק מתמכר ליין, לנשים ולהריגת חיות. מבחינה זו עדיף אולי להיות עני, כי אדם עני נוטה לראות את עצמו בהתייחס לגופים נוספים. בשל התנסותו בסבל, לרוב הוא רגיש יותר ונמנע מלהכאיב לזולתו. נָארַדַה חשב איפוא, שמוטב כי נַלַקֻוּוַרַה ומַניגְרִיוַה, שהתבלבלו מיוקרתם הכוזבת, יוטלו עתה לחיים משוללי שפעה.

מי שנדקר מסיכה, לא יאחל לאיש כאב שכזה; ואדם עני בעל אופי מתחשב לא יאחל לאיש להתנסות בעוני. לא פעם, אדם שעלה מאשפתות והתעשר, מקים מוסד צדקה כלשהו בסוף ימיו לטובת העניים. כלומר, איש עני ורחום חש אהדה לשמחה וער לסבל הזולת. רק לעיתים הוא מתמלא ביהירות, ואינו נתון למקסמי השווא. הוא לומד להסתפק לקיומו במה שמקבל בחסדו של האל.

חיי עוני כרוכים בצנע ובאי נוחות רבה. לכן מורה התרבות הוֵדית לבְּרָאהְמַנּים, כאורח חיים, להישאר עניים. זאת כדי להינצל מן היוקרה הכוזבת שבשפעה חומרית. יוקרה כוזבת כזו מהווה מכשול רציני בפני גאולה רוחנית. אדם עני גם אינו משמין מאכילת יתר, וכיוון שאינו אוכל יותר מן הדרוש, חושיו אינם נסערים, וכשאלה רגועים, הוא אינו אלים.

יתרון נוסף לו לעני, שקל לקדושים להיכנס לביתו, וכך ביכולתו להתברך בחברתם. אדם עשיר נועל את שעריו בפני כולם, והקדושים אינם יכולים לבוא ולבקרו. הקדושים בתרבות הוֵדית, בוחרים במעמד של נווד קבצן, ובתואנה של קיבוץ נדבות, נכנסים לבתיהם של בעלי המשפחה. אותו איש משפחה שבגלל טרדות הבית זנח כליל כל התקדמות רוחנית, יכול להתברך כך בנוכחותם. בגלל חברה שכזו, רבים סיכוייו של העני לזכות בגאולה. ומה ערכם של אנשים שמתגאים על שיפעתם החומרית ויוקרתם, אך מנועים מחברת קדושים, דבקיו של האל?

מבין שני העצים העקורים יצאו שני אנשים יפיפיים, זוהרים כמו אש יוקדת

מבין שני העצים העקורים יצאו שני אנשים יפיפיים, זוהרים כמו אש יוקדת

נָארַדַה חשב, כי מחובתו להטיל את שני האלים למצב חיים משולל שפעה חומרית, כדי שייפטרו מגאוותם הכוזבת. בחמלתו, ביקש להציל אותם מחיי חרפה. בהשפעתה המוחלטת של מידת החושך, הם לא היו מסוגלים למשול בחושיהם, והתמכרו למין. אלא שחובת הקדושים, כמו נָארַדַה, להציל אותם מסיאובם. בעלי חיים אינם מודעים למערומיהם. אולם קוּוֵרַה היה שר האוצר של האלים-למחצה ואיש רב אחריות, ונַלַקֻוּוַרַה ומַניגְרִיוַה היו בניו. למרות זאת, הם התבהמו כליל, נטשו כל אחריות ולא הבינו עוד, בגלל שיכרות, שהינם ערומים. כיסוי הערווה הינו עיקרון של כל חברה תרבותית, וגבר או אשה ששוכחים זאת, מידרדרים מאד. העונש שייטיב עמם מכול, הוא חשב, זה להפוך אותם לישויות חיים חסרות תנועה, כלומר, לעצים. על-פי סדרי הטבע, העצים אינם נעים. ולמרות שהם מכוסים במידת הבערות, אלה אינם מסוגלים להזיק. הוא גם חשב, כי למרות שיהפכו לעצים, בחסדו יוכלו שני האחים לשמור על זיכרונם, כדי שידעו מדוע נענשו. ישות חיים שמשנה את גופה, אינה זוכרת על-פי-רוב את חייה הקודמים. רק במקרים מיוחדים, כמו במקרה הזה, ביכולתה לזכור, בחסדו של האל.

נָארַדַה החכם קבע להם מאה שנים, על-פי שנות האלים, להישאר כעצים, ואז, ברוב מזלם, יזכו לראות את אישיות אלוה פנים אל פנים, יהפכו לדבקים וישובו ויתעלו לחיי אלים.

ואז שב נָארַדַה למשכנו, הידוע כנָארָאיַנַּה אָאשְׂרַמַה, ושני האלים-למחצה הפכו לעצים, שנודעו כזוג עצי ארג'ונה. שניים אלה זכו בחסדו נטול הסיבה של נָארַדַה, וצמחו בחצרו של נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה וראו את קרישנה פנים אל פנים.

עתה, מתאווה להגשים את נבואת דבקו הגדול, נָארַדַה, התחיל הילד קרישנה, קשור למטחנת העץ, להתקדם לעבר שני העצים האדירים. קרישנה ידע שנָארַדַה הינו דבק גדול, הוא גם ידע ששני עצי הארג'ונה שניצבים לפניו הם למעשה, בניו של קוּוֵרַה. ״עתה עלי להגשים את מלות דבקי,״ הוא חשב. וכך הוא התקדם אל בין שני העצים. אף שהוא עצמו עבר ברווח שביניהם, המטחנה הגדולה נתקעה בצורה אופקית. הוא ניצל  את ההזדמנות, ומשך בכוח את החבל שקשר אותו למטחנה. מיד נעקרו שני העצים, על ענפיהם כולם, ונפלו בחבטה עצומה. מבין שני העצים העקורים יצאו שני אנשים יפיפיים, זוהרים כמו אש יוקדת, ובגללם הואר הכול ברוב יפעה והוד. שתי האישויות הטהורות פנו עתה והשתחוו לפני קרישנה הפעוט ונשאו לו תפילות.

״קרישנה יקר, אתה הינך אישיות אלוה המקורי, אדון כל כוחות הנסתר. הבְּרָאהְמַנּים המלומדים יודעים שההתגלות החומרית היא רק התרחבות של אוניך, שלפעמים נגלים ולפעמים בלתי נגלים. אתה המקור ומספק החיים, הגוף והחושים לכל ישויות החיים. אתה אלוהים הנצחי, וישנו השורה בכול, השולט הראשי בכול. אתה מקור ההתגלות החומרית, שפועלת תחת השפעת שלוש מידות הטבע – טובות, להיטות ובערות. מאחר שאתה חי כנשמת-העל בכל ישויות החיים, על אינספור צורותיהן, אתה מיטיב לדעת את המתרחש בגופן ובמחשבן. מכאן שאתה המכוון העליון של מעשיהן. אולם אף שאתה בתווך, והכול סביבך נתון לתעתועיהן של המידות, בעצמך אינך מושפע מאלה. כל עוד נתונה ישות החיים להשפעת המידות, היא אינה יכולה להבין את מעלותיך הנשגבות, אשר היו קיימות עוד טרם הבריאה; משום כך אתה נקרא הברהמן העליון, ואוניך הפנימיים, האישיים, מפארים אותך תמיד. בעולם החומרי אתה נודע באמצעות התגלויותיך השונות; ואף שאתה מופיע בגופים שונים, הם כולם חדורים באונים נשגבים ובשפעה, עוצמה, יופי, פרסום, חוכמה ופרישות אינסופיים. ומכאן שאינם חלק מן הבריאה החומרית. בקיום חומרי, שונה בעל הגוף מגופו, אלא שהבדל כזה לא קיים אצלך, שכן אתה מופיע בגופך הרוחני המקורי. וכאשר אתה מופיע, מעשיך הבלתי רגילים מורים שאתה הינך אישית אלוה העילאי. איש בקיום החומרי אינו מסוגל לבצע מעשים מופלאים שכאלה. אתה אותו אישיות אלוה שגורם ללידתן של ישויות החיים ולמותן, כמו גם לגאולתן, והופעת עתה מלא בהתרחבויותיך המוחלטות כולן. בכוחך להעניק לישויות החיים כל ברכה. הו אל! הו מקור כל הטוב והמבורך! הרינו משתחווים לפניך. אתה אלוהים השורה בכול, מקור כל שלווה, והאישיות העליונה בשושלת היַדוּ. אבינו, האל-למחצה קוּוֵרַה, הינו דבק שלך. כמותו גם הקדוש נָארַדַה, ובחסדם בלבד זכינו לראות אותך עתה. אנו מתפללים לעסוק בשירותך הנשגב תמיד, ולדבר רק אודות תפארתך ולשמוע על מעשיך הנשגבים. מי ייתן ונוכל להעסיק את ידינו ואת כל אברינו בשירותך. הלוואי שמחשבנו יתמקד בכפות רגלי הלוטוס שלך תמיד, וראשנו ישתחווה לפני דמותך היקומית השורה בכול.״ נַלַקֻוּוַרַה ומַניגְרִיוַה סיימו את תפילתם, והילד, שְׂרִי קרישנה, אדון גוקוּלַה, שעמד עתה קשור למטחנת העץ בחבליה של אמא יַשׂודָא, חייך ואמר, ״ידעתי שהדבק הקדוש נָארַדַה חס עליכם בחסדו נטול הסיבה והציל אתכם מגאווה נתעבת, תולדת היופי הנדיר והשפעה שבחיי אלים-למחצה. הוא הציל אתכם מהידרדרות לחיי גיהנום בזויים. העובדות הללו כולן כבר היו ידועות לי. מזלכם עצום, כי בנוסף לקללה, זכיתם גם לראות אותו. אותה נשמה מותנית שזוכה לפגוש פנים אל פנים בקדוש כזה, שכולו שלווה, שיקול דעת וחמלה אינסופית לישויות החיים – זו הופכת מיד לבת חורין. זה כמו להימצא באור השמש המלא: דבר לא מפריע ליכולת הראייה. הו נַלַקֻוּוַרַה ומַניגְרִיוַה, עתה הגשמתם את מטרת חייכם, כי התפתחה בכם אהבה עזה אלי. זו לידתכם האחרונה בקיום החומרי. שובו עתה למשכנו של אביכם שבכוכבי עדן. שימרו על רוח השירות המסור, ועוד בחיים אלה תהפכו לבני חורין.״

האלים-למחצה הקיפו אז את האל פעמים רבות, השתחוו לפניו שוב ושוב, ועזבו. ואילו האל, נשאר קשור בחבלים למטחנת העץ.



מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר