סיפורי קרישנה: פרק 11 – הריגת הזדים וַתְסָאסוּרַה ובַּקָאסוּרַה

ואז במאמץ אדיר היה קרישנה מרים את קבקבי העץ על ראשו ונושא אותם לאביו

ואז במאמץ אדיר היה קרישנה מרים את קבקבי העץ על ראשו ונושא אותם לאביו

נפילתם של שני עצי הארג'ונה בקול חבטה אדיר, כמו רעמים מתגלגלים, הזעיקה למקום את כל תושבי גוקוּלַה, לרבות נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה. כולם התבלבלו והופתעו לראות את שני העצים העקורים, ותהו לסיבת הנפילה הפתאומית. וכאשר ראו את קרישנה הפעוט קשור למטחנת עץ בחבליה של אמא יַשׂודָא, חשבו שדמון כלשהו חולל את הדבר. כי אם לא כן, איך זה קרה? בו בזמן גם נפשם נחרדה, כי תמיד קורות לקרישנה תקריות בלתי רגילות כאלה. מכל מקום, הילדים הקטנים ששיחקו שם הסבירו שהיה זה קרישנה שעקר את העצים; הוא משך אחריו את מטחנת העץ. ״קרישנה עבר בין העצים,״ הם אמרו, ״אלא שמטחנת העץ התהפכה ונתקעה ביניהם. הוא משך בחבל והעצים נעקרו. ואז יצאו מן העצים שני אנשים זוהרים שדיברו אל קרישנה.״

רוב הרועים לא האמינו לדברי הילדים. כיצד יכולים היו להאמין שזה אפשרי? אולם היו כמה שהאמינו. אלה אמרו לנַנְדַה מַהָארָאגַ'ה, ״ילדך שונה משאר הילדים. יתכן שבאמת עשה את זה.״ נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה שמע על כישוריו הנפלאים של בנו, ורק חייך. הוא ניגש להתיר את ילדו המופלא. לאחר ששוחרר, הרימו אותו הגופּיות המבוגרות אל חיקן, הביאו אותו אל חצר הבית, והחלו מוחאות כפיים ומפארות את מעשיו. וקרישנה מחא כפיו איתן, ממש כמו ילד רגיל. קרישנה, האל העליון, נשלט עתה כליל בידי הגופּיות והתחיל לשיר ולרקוד, כמו היה בובת חוטים בידיהן.

לעיתים היתה אמא יַשׂודָא מבקשת מקרישנה להביא לה קרש עץ לישיבה, ולמרות שהקרש היה כבד מדי לפעוט כזה, הוא הצליח להביאו. לעיתים, בעת הסגידה לנָארָאיַנַּה, היה אביו מבקש ממנו להביא לו את קבקבי העץ שלו, ואז במאמץ אדיר, היה קרישנה מרים אותם על ראשו ונושא אותם לאביו. אולם כאשר התבקש להרים חפצים כבדים, ולא הצליח, היה פשוט מנענע בזרועותיו. כך היה הוא מדי יום ובכל רגע, מקור עונג להוריו. קרישנה הציג מעשי ילדות שכאלה לתושבי ורינדאוון, כדי להראות לאותם אנשי חוכמה ומחשבה דגולים שמחפשים אחר האמת המוחלטת, שאישיות אלוה המוחלט נשלט לגמרי וכפוף למאווייהם של דבקיו הטהורים.

מוכרת הפירות הבחינה שסלה התמלא כולו באבנים יקרות

מוכרת הפירות הבחינה שסלה התמלא כולו באבנים יקרות

יום אחד הופיעה מוכרת פירות לפני ביתו של נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה. קרישנה, ששמע את קריאתה של הרוכלת, ״מי שרוצה פירות שיבוא לכאן!״ מיהר וחפן כמה זרעים בידיו והלך להחליף אותם בפירות. באותם ימים היה נהוג סחר חליפין, וקרישנה ראה מן הסתם את הוריו מחליפים דגנים בפירות ובמוצרים שונים. עתה חיקה אותם. אלא שחופניו היו קטנים מאד, הוא גם לא הקפיד לקפוץ אותם היטב, והדגנים נשרו. מכל מקום, הרוכלת שבאה למכור את פירותיה, הוקסמה מאוד מיופיו של האל וקיבלה את מעט הגרגירים שנותרו בכפו ומילאה את ידיו בפירות. אך אז היא הבחינה שסלה התמלא כולו באבנים יקרות. אלוהים מעניק את כל הברכות, ומי שנותן לו משהו, אינו מפסיד; ואף זוכה מיליון מונים.

קרישנה, גואל שני עצי הארג'ונה, שיחק פעם אחת עם בַּלַראמה ושאר הילדים על גדות נהר היַמוּנָא. השעה היתה כבר שעת בוקר מאוחרת, ורוהינִּי, אמו של בַּלַראמה, באה לקרוא להם לשוב הביתה. אלא שקרישנה ובַּלַראמה היו שקועים למדי במשחק ולא רצו לחזור. הם רק שקעו יותר במשחקם. רוהינִּי שנכשלה במשימתה, שבה ושלחה במקומה את יַשׂודָא. וזו, בגלל האהבה העצומה לבנה, ברגע שיצאה לקרוא לו, נמלאו שדיה בחלב. היא קראה לו בקול, ״ילדי היקר, שוב הביתה. זמן ארוחת הצהריים כבר עבר.״ היא גם אמרה, ״קרישנה שלי, ילדי בעל עיני הלוטוס, בוא לינוק משדי. ילדי הקטן, שיחקת מספיק, עכשיו אתה ודאי רעב וגם עייף מן המשחק הממושך.״ ואז פנתה אל בַּלַראמה, ״יקירי, תפארת משפחתך, שוב נא מיד עם אחיך הצעיר. אתם משחקים כבר מהבוקר, אתה ודאי עייף. בוא הביתה לאכול. אביך נַנְדַרָאגַ'ה מחכה לכם, הוא צריך לאכול, ובלעדיכם, לא יאכל.״

כאשר קרישנה ובַּלַראמה שמעו שנַנְדַה מַהָארָאגַ'ה לא יאכל בלעדיהם, הם השתכנעו לחזור, אלא שאז התלוננו הילדים, ״קרישנה עוזב אותנו ממש בשיא המשחק. בפעם הבאה לא נרשה לו לעזוב.״

חבריו איימו שלא ירשו לו עוד לשחק איתם, וקרישנה נבהל, ובמקום לשוב הביתה, חזר אל המשחק. אולם אז אמא יַשׂודָא נזפה בילדים. היא אמרה: ״קרישנה, אתה חושב שאתה ילד רחוב שאין לו בית? חזור מיד הביתה! מהבוקר אתה משחק וגופך כבר מלוכלך. בוא הביתה להתרחץ. ובנוסף, היום יערך טקס יום הולדתך, ועליך לחלק פרות לבְּרָאהְמַנּים. ראה את חבריך, אמהותיהם קישטו את כולם בתכשיטים. גם אתה צריך להתנקות ולהתקשט בבגדים ובתכשיטים. שוב בבקשה, תתרחץ, תתלבש יפה, ואז תוכל לשוב ולשחק.״

אמא יַשׂודָא קראה כך לקרישנה ולבַּלַראמה, שהם מושאי סגידתם של אלים-למחצה כמו בַּרַהְמָא ושיווה. היא חשבה אותם לילדיה.

עם שובם הביתה, היא רחצה אותם יפה, הלבישה וקישטה, ואז הזמינה את הבְּרָאהְמַנּים. באמצעות הילדים, חילקה פרות רבות, לרגל יום הולדתו של קרישנה. כך חגגה אמא יַשׂודָא את יום ההולדת בביתה.

אחרי המאורע הזה, התכנסו כל רועי הבקר הבוגרים לאסיפה, בראשותו של נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה. הם דנו כיצד לשים קץ לפורענויות שמחוללים הדמונים במַהָאוַנַה. גם אוּפַּנַנְדַה, אחיו של נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה, נכח באסיפה. הוא נחשב למלומד ורב נסיון, והיה שוחר טובתם של קרישנה ובַּלַראמה. כמנהיג מטבעו, הוא פנה אל באי האסיפה: ״ידידים יקרים! עלינו לעקור מכאן למקום אחר, כי הדמונים אינם פוסקים מלהופיע פה ולהטריד את שלוותנו. במיוחד הם מנסים להרוג את הילדים הקטנים. זכרו את פּוּתַנָא וקרישנה. רק בחסדו של הַרי ניצל הילד מידיה של דמונית מפלצתית שכזו. אחר כך חטף את קרישנה דמון בצורת מערבולת אויר לשמים, ושוב בחסדו של הַרי הוא ניצל, והדמון צנח על משטח אבן ומת. רק לאחרונה, שיחק ילד זה בין שני עצים, שנפלו בחוזקה, ורק בנס לא פגעו בו כלל. דמו לעצמכם איזה אסון היה קורה אם ילד זה, או אחד מן הילדים ששיחקו איתו, היה נמחץ מתחת לעצים! לאור כל התקריות הללו, יש להסיק שהמקום כאן אינו בטוח עוד. הבה נעזוב. בחסדו של הַרי ניצלנו כולנו מפורענויות. עלינו להיזהר עתה, לנטוש את המקום ולהשתכן במקום אחר, שבו נוכל לחיות בשלווה. אני סבור שעלינו לעבור כולנו ליער ורינדאוון. יער זה מלא עתה בצמחיה רעננה, ויכול לשמש מקום מרעה מתאים לפרותינו, ולשמש גם לנו ולמשפחותינו, הגופּיות והילדים, משכן שליו. סמוך לשם נמצאת גבעת גווֵרְדְהַנַה היפיפיה, מלאה בירק ומספוא לבעלי החיים. אני סבור שלא נתקשה לחיות שם. אל לנו לבזבז זמן! הבה ונצא מיד למקום היפה הזה. נכין כולנו את עגלותינו, ואם מקובל עליכם, נצא מיד לדרך, עם הפרות מלפנים.״

רועי הפרות כולם הסכימו לדבריו. ״בואו ונצא מיד.״ כולם העמיסו את הרהיטים ואת כלי הבית על עגלות והיו מוכנים למסע לוורינדאוון.

זקני הכפר, הילדים והנשים הושבו בעגלות, והרועים, מצוידים בקשתות ובחיצים, הלכו לידם. הפרות, השוורים והעגלים הושמו בראש, והגברים המזויינים הקיפו את השיירה. ואז הם נשפו כולם בקרנות ובשופרים, ובקול תרועה אדירה יצאו לעבר ורינדאוון.

מי מסוגל לתאר את נשות וְרַגַ'ה? כולן ישבו בעגלות, מקושטות להפליא בעדיים ובסארים יקרים, וכדרכן, זימרו אודות עלילות הילדות של קרישנה. אמא יַשׂודָא ואמא רוהינִּי ישבו בעגלה נפרדת, וקרישנה ובַּלַראמה ישבו בחיקן. בשעת הנסיעה הן שוחחו עם הילדים, ומרוב תענוג, נראו יפות עד מאד.

ואז הגיעו לוורינדאוון, שם הכול חיים לנצח בשלווה ובאושר. הם כיתרו את המקום, ושמרו את העגלות יחדיו. לאחר שצפו ביופיה של גבעת גווֵרְדְהַנַה שעל גדות נהר היַמוּנָא, הם החלו להקים את בתיהם. בני הגילאים השונים התקבצו להם יחדיו, ילדים שוחחו עם הוריהם, וכל תושבי ורינדאוון נמלאו שמחה.

באותה עת מונו קרישנה ובַּלַראמה להשגיח על העגלים. זו האחריות הראשונה שמוטלת על ילדי הרועים, והם מאומנים בה כבר משחר ילדותם. עם ילדים קטנים נוספים הם יצאו אל שדות המרעה להשגיח על העגלים, ולשחק ביניהם. בשעה שהשגיחו על העגלים היו שני האחים מנגנים לפעמים בחלילים. לעיתים היו משחקים עם פירות אָאמַלַקִי ובֵל, כמו שילדים קטנים משחקים בכדור. לעיתים היו רוקדים ומצלצלים בפעמוני הקרסול, והיו גם מתכסים בשמיכות ומתחפשים לפרות ולשוורים. כך השתעשעו להם השניים. הם היו גם מחקים את געיות השוורים והפרות ומשחקים במלחמת שוורים. שני האחים היו מחקים לעיתים קולות של חיות וציפורים. כך בילו במשחקי ילדות, כאילו היו ילדים ארציים רגילים.

פעם, כאשר שיחקו על גדות היַמוּנָא, הופיע שם הדמון וַתְסָאסוּרַה דמוי העגל, במטרה להרוג את האחים. הוא התערבב עם שאר העגלים, אלא שקרישנה הבחין בו, ומיד דיווח לבַּלַראמה. שני האחים התגנבו אז מאחורי העגל-הדמון, וקרישנה תפס בשתי רגליו האחוריות ובזנבו, נופף אותו סביב בכוח, והשליך אותו אל צמרתו של עץ. הדמון נפח כך את נשמתו, וצנח מן העץ אל הקרקע. למראה המת, הריעו הילדים, ״כל הכבוד, כל הכבוד,״ והאלים-למחצה מן הרקיע השליכו פרחים בשמחה. קרישנה ובַּלַראמה, מקיימי הבריאה כולה, היו משגיחים מדי בוקר על הפרות, וכך בילו במשחקי ילדות עם חבריהם בני הרועים מוורינדאוון.

קרישנה תפס אז במקורה של האנפה הענקית, ושיסע את פיה לשניים

קרישנה תפס אז במקורה של האנפה הענקית, ושיסע את פיה לשניים

הילדים היו הולכים יום יום אל גדות היַמוּנָא, להשקות את העגלים, ואז גם הם היו שותים. יום אחד, לאחר ששתו והתיישבו על הגדה, הם ראו פתאום חיה ענקית שדמתה מעט לאנפה, אלא שהיתה גדולה כמו הר, וקודקודה היה חזק כמו ברק. הילדים כולם נבהלו מן החיה הבלתי רגילה. היצור המפלצתי נקרא בַּקָאסוּרַה, והיה ידידו של קַמְּסַה. הוא הופיע לפתע פתאום ומיד התקיף את קרישנה במקורו החד, ובלע אותו. נשימתם של הילדים, ובראשם בַּלַראמה, נעתקה מאימה, והיו כמו מתים. אולם בַּקָאסוּרַה הדמון חש אז בגרונו צריבה נוראה, שנבעה מקרינתו של קרישנה, ונאלץ לפלוט את קרישנה החוצה. הוא ניסה להרוג אותו בדקירות מקורו. אלא שלא ידע  כי קרישנה, אף שמשחק כמו ילדו של נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה, הוא למעשה, אביו של ברהמה, בורא היקום. ילדה של אמא יַשׂודָא, מקור כל עונג לאלים-למחצה ומקיים כל הקדושים, תפס אז במקורה של האנפה הענקית, ולעיני חבריו הרועים שיסע את פיה לשניים, כמו שילד קורע עשב בקלי קלות. כאות להערכתם, התחילו תושבי עדן להמטיר פרחים ממעל, כגון פרח הצָ'אמֵלי שנחשב לריחני שבפרחים, וגם ניגנו בשופרים, בתופים ובקונכיות.

הילדים ראו את ממטרי הפרחים ושמעו את הצלילים השמימיים ונדהמו. הם שמחו כל כך על שובו של קרישנה, שחשו כמו מקור חייהם שב. אחד אחד, הם חיבקו את בנו של נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה, ואימצו אותו ללב. ואז קיבצו את כל העגלים, ופנו לשוב הביתה. עם שובם, הם סיפרו לכולם על מעשיו המופלאים, והגופּיות ורועי הבקר האזינו לסיפורם ברוב שמחה. הם אהבו את קרישנה מאד, וסיפורי תהילותיו ומעשי גבורתו עוד העצימו את אהבתם, במיוחד בשל המחשבה שזה עתה ניצל ממוות. הם הביטו בפניו בחום, ובגלל החרדה לשלומו, לא יכלו להסיר עיניהם מדמותו. הם שוחחו ביניהם כיצד התקיפו אותו זדים כה רבים, ואיך ניצל תמיד, והדמונים נהרגו. למרות שדמונים מפלצתיים ניסו להרוג אותו, בחסדו של הַרי, הוא אפילו לא נפצע. אדרבה, אלה מתו כמו חרקים קטנים באש. הם נזכרו בדבריו של גַרְגַמוּני, שבזכות ידיעתו הרבה בוודות ובאסטרולוגיה, ניבא כי ילד זה יותקף על-ידי זדים רבים. ואכן, עתה התממשו דבריו, מילה למילה.

הבוקרים המבוגרים, לרבות נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה, שקעו בשיחות כאלה אודות מעשיהם המופלאים של קרישנה ובַּלַראמה, עד כי שכחו כליל את שלוש מצוקות הקיום החומרי. זוהי השפעתה של תודעת קרישנה. מה שחווה נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה לפני 5000 שנה, יוכל לחוות גם כיום, מי שמודע לקרישנה וישוחח אודות עלילותיהם הנשגבות של קרישנה ובני לוויתו.

קרישנה ובַּלַראמה השתעשעו כך במשחקי ילדות, מחקים את הקופים של רָאמַצַ'נְדְרַה שבנו גשר על הים, ואת הַנוּמָאן, שקפץ מעל הים, לציילון. הם חיקו עלילות כאלה עם חבריהם, וכך בילו את ימי ילדותם בנעימים.



מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר