סיפורי קרישנה: פרק 15 – הריגת דְהֵנוּקָאסוּרַה

"למרות היותם רק עצים וחיות, כולם מספרים בתפארתך"

"למרות היותם רק עצים וחיות, כולם מספרים בתפארתך"

כך עברו קרישנה ואחיו בַּלַראמה את גיל הילדות, קַוּמָארַה, ונכנסו לגיל הפַּוּגַנְּדַּה, שנמשך מגיל שש עד עשר. רועי הפרות התכנסו והחליטו להפקיד בידיהם של הילדים שמעל גיל חמש את ההשגחה על הפרות במרעה. אחראים עתה על הפרות, קרישנה ובַּלַראמה שוטטו בוורינדאוון וטיהרו את אדמתה בטביעות רגליהם.

ביער ורינדאוון, בלווית ילדי הרועים ובַּלַראמה, הוביל קרישנה את הפרות וניגן בחלילו. היער הוריק כולו מפרחים, צמחים ועשב למרעה, והיה זך כמו מֵחְשָבו הטהור של דַבק. הוא מלא גם בדבורים, בפרחים ובפירות, גם ציפורים צייצו בו, ואגמיו הצלולים הפיגו עייפותו של היגע. משבי רוח קלילים, מפיצים ניחוח מתוק, נשבו והביאו מרגוע למֵחְשָב ולגוף. באוירה קסומה שכזו בילה קרישנה והתענג עם הילדים. העצים, עמוסי פרי וענפים רעננים, שחו ונגעו באדמה, כמו השתחוו לפניו ונגעו בכפות רגליו בברכה. קרישנה חייך, מרוצה מהתנהגותם של העצים והפרחים ומבין את משאלתם.

קרישנה פנה אל אחיו הבכור, בַּלַראמה: ״אחי היקר, אתה הינך נעלה מכולנו. אפילו האלים-למחצה סוגדים לכפות רגלי הלוטוס שלך. ראה את העצים הללו עמוסי הפרי, ראה כיצד הם משתחווים לכפות רגלי הלוטוס שלך, כמו מנסים להשתחרר מחשכת קיומם כעצים. למעשה, העצים שנולדים על אדמת ורינדאוון, אינם ישויות חיים רגילות. מאחר שבחייהם הקודמים סגדו להיבט המופשט של האל, הם הוטלו לצורת חיים חסרת תנועה, אלא שעתה זכו לראות אותך בוורינדאוון, והם מתפללים להוסיף ולהתקדם בחברתך בחיים רוחניים. עצים, הם לרוב ישויות השרויות במידת החושך, וכמותם גם הוגי הדעות האימפרסונליסטים. אולם עתה, בזכות נוכחותך, סולקה בערותם. הדבורים שחגות ומזמזמות סביבך – נראה לי שהיו דבקיך בחייהן הקודמים. הן אינן מסוגלות לנטוש את חברתך, כי מי אדון מיטיב ואוהב ממך? אתה אישיות אלוה העילאי והמקורי, והדבורים רק מזמרות את תפארתך ומפיצות אותה ללא הרף. נראה כי חלקן הן קדושים דגולים, דבקיך, שעטו צורת דבורים, כדי שלא לנטוש את חברתך ולוּ לרגע. אחי היקר, אתה אלוה העילאי ומושא הסגידה העליון. ראה כיצד הטווסים משתלהבים במחולם לפניך. האילות, ממש כמו הגופִּיות, מקדמות את פניך באהבה. הקוקיות, בנות היער, עולצות לקראתך, מברכות את בואך לביתן. תושבי ורינדאוון, למרות היותם רק עצים וחיות, כולם מספרים בתפארתך, ונכונים לקבל את פניך כמידת יכולתם, כפי שנוהגים אנשים נאורים לקבל פני קדושים בביתם. ובאשר לאדמה, מה רבים צדיקותה ומזלה! שהרי עקבות רגליך מעטרות את גופה.״

״רק טבעי שכך יקבלו תושבי ורינדאוון אישיות דגולה כמותך. העשבים, המטפסים, גם השיחים השונים – כולם בני מזל, כי זכו לגעת ברגליך. כאשר אתה מלטף את ענפיהם של הצמחים הזעירים בידיך, גם הם הופכים למפוארים. במבטך, אתה מפאר את הגבעות והנחלים. אולם מפוארות מכול הן בנות וְרַגַ'ה, הגופִּיות, שנמשכות ליופייך. זאת משום שאתה מחבק אותן בזרועותיך האיתנות.״

כך, על גדות היַמוּנָא, קרישנה ובַּלַראמה נהנו לסיפוקם המלא עם תושבי ורינדאוון ועם העגלים והפרות. היו מקומות שגם חבריהם היו מתלווים אליהם. ובחברתם, עדויים בזרים מפרחי יער, היו הילדים שרים או מחקים את המיית הדבורים. לעיתים היו מחקים את קירקור הברבורים באגמים. למראה טווסים מחוללים, היו מחקים את ריקודם לפני קרישנה. גם קרישנה היה מזיז אז את צוארו מצד לצד, מחקה את מחולם, ומצחיק כך את כולם.

לפרות תחת השגחתו של קרישנה היו שמות שונים, וקרישנה היה קורא להן באהבה. מיד לקריאתו, הן מיהרו לגעות, דבר שהסב הנאה רבה לילדים. הם נהגו גם לחקות את ציוציהן של הציפורים השונות, ובמיוחד את קריאות הצַ'קורַה, הטווס, הקוקיה והבְּהָארַדְוָאגַ'ה. לפעמים, אם היו רואים חיות חלשות נסות על נפשן מפני שאגת אריה או נמר, היו הילדים עם קרישנה ובַּלַראמה מחקים את מנוסתן. וכאשר התעייפו, היו מתישבים. בַּלַראמה היה משתרע לנוח ומניח את ראשו בחיקו של אחד הילדים, וקרישנה מיהר לעסות את רגליו. לעיתים צינן את גופו במניפה מעץ תמר והפיג את עייפותו במשב הנעים. בשעה שבַּלַראמה נח, רקדו הילדים ושרו, ולפעמים אפילו התאבקו זה עם זה או קפצו. קרישנה היה אז מצטרף אליהם ואוחז בידיהם. נהנה בחברתם, הוא צחק ופיאר את מעשיהם. כאשר קרישנה חש בעייפות, הוא נשען לפעמים על שורשו של עץ גדול או משתרע בחיקו של ילד, כשאלה משמשים לו ככרית. היו ילדים שעיסו את רגליו, והיו שציננו את גופו במניפת עלים. המוכשרים שבילדים שוררו למענו בקולות ערבים, ובמהרה היתה עייפותו נעלמת. קרישנה, אישיות אלוה העילאי, שאלת המזל משרתת את רגליו, בילה עתה עם ילדי הרועים כאחד מהם. באמצעות אונו הפנימי הוא נראה ממש כמו ילד כפר. אולם למרות שנראה כמו בן כפר פשוט, לעיתים היה מוכיח שהינו אישיות אלוה. ישנם אנשים שמציגים עצמם כאלוהים ומרמים את התמימים. אלא שאלה יכולים רק לרמות, כי אינם מסוגלים להפגין את עוצמתו של אלוהים.

בעודו שקוע כך בהצגת אונו הפנימי, משתעשע עם ידידיו עתירי המזל, נקרתה בפניו הזדמנות נוספת להפגין את כוחו האלוהי, העל-אנושי. חבריו הטובים שְׂרִידָאמָא, סוּבַּלַה וסְתוקַקרישנה פנו אליו ואל בַּלַראמה באהבה ואמרו: ״בַּלַראמה יקר, כוחך עצום וזרועותיך איתנות. קרישנה יקר, אתה מומחה מאד בהריגת דמונים טורדניים. ידוע לכם מן הסתם, שבקרבת מקום נמצא היער הגדול תָאלַוַנַה. יער זה מלא בעצי תמר עמוסי פרי. אחדים מן הפירות כבר נשרו, ורבים עוד הפירות הבשלים על העצים. זהו מקום מקסים, אלא שבגלל הזד הגדול, דְהֵנוּקָאסוּרַה, אי אפשר לגשת לשם. איש לא מגיע לאסוף את הפירות. הדמון חי שם בצורת חמור, וידידיו הדמונים שמצויים בחברתו כולם בעלי אותה צורה. הם כולם חזקים מאד, ובגללם לא ניתן להגיע לשם. אחים יקרים, רק אתם מסוגלים להרוג דמונים כמותם. ומלבדכם, איש לא מעז לגשת לשם, מחשש למותו. אפילו בעלי החיים נטשו את המקום, גם ציפורים אינן ישנות שם עוד. אנחנו יכולים רק להריח את הניחוח המתוק שעולה משם. נראה שעד היום איש לא טעם את הפירות הללו, מן הארץ או מהעצים. קרישנה, לומר את האמת, אנחנו נמשכים מאד אל הניחוח המתוק. בַּלַראמה, בואו ונלך לשם ונהנה מן הפירות. הריח מתפשט עתה בכל מקום, האם אינכם מריחים מכאן?״

קרישנה ובַּלַראמה מיהרו ותפסו כל אחד מן החמורים ברגליו האחוריות והשליכו אותם אל צמרות העצים

קרישנה ובַּלַראמה מיהרו ותפסו כל אחד מן החמורים ברגליו האחוריות והשליכו אותם אל צמרות העצים

קרישנה ובַּלַראמה, לבקשת חבריהם המחייכים, היו נכונים מיד לשמח אותם, ופנו לעבר היער, בלוויית ידידיהם. כאשר הגיעו לתָאלַוַנַה, מיד התחיל בַּלַראמה לטלטל את העצים בזרועותיו, כמו היה פיל גדול. בגלל הזעזוע, נשרו כל הפירות הבשלים לארץ. הדמון דְהֵנוּקָאסוּרַה, שחי שם בצורת חמור, שמע את חבטות הפרי הנושר, ומיהר באון, מרעיד את הקרקע ואת עצים, כאילו פרצה לפתע רעידת אדמה. הוא הופיע לפני בַּלַראמה והחל לבעוט בחזהו עם טלפיו האחוריות. תחילה שתק בַּלַראמה, אלא שזה רק הגביר את זעמו של הזד, ששב ובעט בו ביתר עוז. הפעם מיהר בַּלַראמה ותפס בידו את רגליו של החמור, ניפנף אותו סביב, והשליך אותו אל צמרות העצים. הוא זרק את הרשע אל הגדול שבעצים, אלא שהדמון הכבד, שנפח בינתיים את נשמתו, הפיל את העץ, שהפיל בנופלו עצים נוספים. סופת הוריקן כאילו עברה ביער והפילה את העצים בזה אחר זה. הפגנת עוצמה אדירה שכזו אינה מפתיעה כלל, שכן בַּלַראמה הוא אישיות אלוה שבדמותו כאַנַנְתַה שֵׂשַנָאגַה הוא מחזיק על מליוני ראשיו את הכוכבים כולם. הוא מחזיק את הבריאה החומרית, כמו אריג שנסמך על חוטי השתי והערב.

לאחר שדְהֵנוּקָאסוּרַה הושלך לעצים, התאספו כל ידידיו ויצאו למתקפה עזה נגד קרישנה ובַּלַראמה, נחושים לנקום את נקמת חברם. אולם קרישנה ובַּלַראמה מיהרו ותפסו כל אחד מן החמורים ברגליו האחוריות, ובאותה דרך ניפנפו אותם סביב והמיתו אותם, בהשליכם אותם אל צמרות העצים. גופותיהם של החמורים יצרו תמונה מרהיבה. כמו עננים רבי גוון התקבצו בין העצים. לרגל המאורע, התחילו האלים-למחצה ממעל להמטיר פרחים על קרישנה ובַּלַראמה, הכו בתופיהם ואמרו תפילות.

מספר ימים לאחר הריגת דְהֵנוּקָאסוּרַה, החלו האנשים לבקר ביער תָאלַוַנַה וללקט את פירותיו. גם החיות שבו, ללא חשש, ללחך את העשב הרענן שם. די לזמר ולשמוע אודות עלילות מופלאות כאלה של האחים קרישנה ובַּלַראמה, כדי לצבור מעשים צדיקים לאינספור.

ואז שבו קרישנה ובַּלַראמה עם חבריהם אל כפר ורינדאוון. הם ניגנו בחליליהם, והילדים פיארו את מעשי גבורתם המופלאים ביער. פניהם, מקושטות בתילַקַה, היו מאובקות עתה כליל מהאבק שעלה מרגלי הפרות, וראשו של קרישנה היה מעוטר בנוצת טווס. שניהם ניגנו בחלילים. הגופִּיות הצעירות עלצו לשובו של קרישנה. בהעדרו, היה לבבן נמלא עוגמה; כל היום הן הגו בו – כיצד הוא מבלה ביער או רועה את הפרות. ועתה, עם שובו, חרדתן נמוגה כליל. הן תלו בו עיניהן כמו דבורים שחגות מעל לצוף של פרח לוטוס. כאשר קרישנה נכנס לכפר, הגופִּיות הצעירות חייכו וצחקו, וקרישנה, ניגן בחלילו, התענג על יפי פניהן החייכניות.

ישׂודָא ורוהינִּי מיהרו אז לקבל את פני קרישנה ובַּלַראמה, בניהן האהובים, והחלו, כסדרו של יום, לספק את מאווייהם. האמהות שרתו את בניהן הנשגבים ובו בזמן הרעיפו עליהם ברכות. הן רחצו את הילדים היטב והלבישו אותם – את קרישנה במלבושים צהובים ואת בַּלַראמה בכחולים – וקישטו אותם בעדיים שונים ובזרי פרחים. לאחר עמל יומם בשדות המרעה, הם נראו שוב רעננים ויפים עד מאד.

האמהות גם הגישו להם מאכלים ערבים, והם אכלו להנאתם הכול. אחרי שסיימו לאכול, הם הושבו על מיטות נקיות והאמהות שוררו על מעשיהם, אלא שמיד היו הילדים שוקעים בתרדמה עמוקה. כך נהנו קרישנה ובַּלַראמה מחיים בוורינדאוון כילדים רועים.

לעיתים קרישנה הלך עם חבריו ועם בַּלַראמה, ולפעמים הלך רק עם חבריו לרעות את הפרות לגדות היַמוּנָא. בהדרגה הגיעה עונת הקיץ. יום אחד, בשדה המרעה, צמאו הילדים והפרות, ושתו ממימי היַמוּנָא. אלא שהנהר היה מורעל מהארס של נחש גדול, קָאלייַה.

מיד ניכרה השפעתם של המים הרעילים על הילדים והפרות. הם צנחו לפתע פתאום על הארץ, כמו מתים. מכל מקום, קרישנה, שהינו החיים שבכל חי, שלח אליהם את מבטו החנון, וכולם שבו לעשתונותיהם. הם הביטו זה בזה נדהמים, כי הבינו שמתו משתיית מי היַמוּנָא ושקרישנה החזיר אותם במבטו הרחום לחיים. הם נמלאו הערכה לכוחו הנסתר של קרישנה, שידוע כיוגֵשְׂוַרַה, או אדון כל הכוחות היוגים.



מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר