סיפורי קרישנה: פרק 17 – כיבוי שריפת היער

קרישנה, ברוב חמלה על בני כפרו, בלע אז את אש היער והציל אותם

קרישנה, ברוב חמלה על בני כפרו, בלע אז את אש היער והציל אותם

אחרי שהמלך פַּרִיקְשׁית שמע את סיפור הענשתו של קָאלייַה, הוא שאל מדוע נטש הנחש את ארצו היפה, ומדוע הפך גַרוּדַּה לאויבו. שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי הסביר כי באִי נָאגָאלַיַה, מקום משכנם של הנחשים, היה קָאלייַה אחד מן המנהיגים. גַרוּדַּה, שניזון לרוב מנחשים, היה בא לשם והורג אותם בהמוניהם, כרצונו. אחדים היה אמנם אוכל, אך אחרים הרג לשוא. קהילת הנחשים המוטרדת פנתה אז אל מנהיגה, וָאסוּקי, שפנה וביקש את הגנתו של ברהמה. ברהמה הציע פשרה: פעמיים בחודש, כאשר הירח במחציתו, יעלו הנחשים מנחת נחש לגַרוּדַּה. הם ישימו את קרבן הנחש מתחת לעץ. גַרוּדַּה, שהיה מרוצה מן ההסדר, לא הטריד עוד את כלל הנחשים.

אלא שבהדרגה, החל קָאלייַה לנצל את המצב. גאה על הארס הרב שצבר, גאה גם על כוחו החומרי, הוא חשב, ״מדוע שנקריב לגַרוּדַּה קרבן שכזה?״ וחדל מן המנהג. אדרבה, עתה היה בעצמו אוכל את הקרבן. כאשר נודע לגַרוּדַּה, דבקו ורכבו של וישנו, על מעללו של קָאלייַה זה, הוא נמלא חימה. הוא מיהר אל האי, נכון להרוג את הנחש העבריין. קָאלייַה ניסה להשיב מלחמה והתקיף את גַרוּדַּה עם ראשיו הרבים ושיניו החדות, הארסיות; הוא ניסה להכיש אותו, אולם גַרוּדַּה, בנו של תָארְקְשְׂיַה, היכה בזעם רב ובכוח אדיר, כראוי לנושאו של וישנו, וחבט בגופו של קָאלייַה עם כנפיו זהובות הברק. קָאלייַה, שידוע גם כקַדְרֻוּסוּתַה, או בנה של קַדְרֻוּ, נס אז על נפשו לאגם קָאלייַדַהַה, שבקרקעית נהר היַמוּנָא, הרחק מהישג ידו של גַרוּדַּה.

זו הסיבה מדוע קָאלייַה חסה במימי היַמוּנָא: ממש כשם שגַרוּדַּה פקד את אי הנחשים, הוא בא גם ליַמוּנָא לתפוס דגים. שם מכל מקום, היה יוגִי גדול, סַוּבְּהַרי מוּני, שתירגל הגות מתחת למים, וחש אהדה לעניינם של הדגים. הוא ביקש מגַרוּדַּה שלא יבוא עוד ויטריד את הדגים. וגַרוּדַּה, אף שמשמש כנושאו של וישנו ואינו כפוף לפקודתו של איש, ציית להוראה, ובמקום לאכול שם דגים רבים, לקח רק דג אחד גדול – את מנהיגם. אלא שהיוגִי, שחמל על המנהיג וחפץ בהגנתו, קילל את גַרוּדַּה: ״מעתה ואילך, אם תבוא לכאן לתפוס דגים – אני אומר זאת במלוא אוני – מות תמות.״

רק קָאלייַה ידע על הקללה, ולכן היה בטוח, שגַרוּדַּה לא יבוא לשם. הוא בחר, ברוב חוכמה, להסתתר בקרקעית היַמוּנָא. אלא שלא הצליח למצוא מקלט בסַוּבְּהַרי מוּני, וקרישנה, אדונו של גַרוּדַּה, סילק אותו משם. חשוב לציין שגַרוּדַּה קשור במישרין לאישיות אלוה העילאי ועוצמתו אדירה. מכאן שאינו מושפע משום קללה, גם אינו חייב לציית להוראתו של איש. למעשה, היתה זו עבירה מצידו של סַוּבְּהַרי מוּני לקלל את גַרוּדַּה, שמתואר בשרימד בהאגותם כמצוי באותו מישור של אישיות אלוה, בְּהָגַוָאן. גַרוּדַּה לא ניסה אמנם להתנגד לקללה, אולם המוּני נאלץ בגלל עבירתו, למעוד ממעמד של יוגִי והפך לאיש משפחה נהנתן בעולם החומרי. נפילתו של סַוּבְּהַרי מוּני מהשתקעות מוחלטת בחדווה רוחנית, משמשת לקח למי שפוגע בוַיְשְׁנַּוים.

כאשר סוף סוף קרישנה יצא מאגם קָאלייַה, ראו אותו כל ידידיו וקרוביו שעל גדות היַמוּנָא מקושט להפליא, משוח כולו במשחת צַ'נְדַנַה, מעוטר באבני חן ומכוסה כמעט כולו בזהב. תושבי ורינדאוון, רועי הבקר והילדים, אמא יַשׂודָא, רוהינִּי, מַהָארָאגַ'ה נַנְדַה, הפרות והעגלים כולם ראו אותו יוצא מן היַמוּנָא, וחייהם כמו שבו אליהם. מי ששבים לו חייו, רק טבעי שיעלוץ כולו. בזה אחר זה הם אימצו את קרישנה אל לבם וחשו בהקלה רבה. וכאשר חיבקו אותו, חשו כמגשימים את מטרת חייהם העליונה.

גם בַּלַראמה חיבק את קרישנה, אולם צחק, כי ידע כל הזמן מה יקרה, גם כשכולם היו שרויים בחרדה. העצים שלגדות היַמוּנָא, גם הפרות, השוורים והעגלים, כולם נמלאו חדווה עם הופעתו של קרישנה ביניהם. הבְּרָאהְמַנּים מוורינדאוון, עם נשותיהם, מיהרו ובאו לברך את קרישנה ובני משפחתו. הבְּרָאהְמַנּים נחשבים למוריה הרוחניים של החברה. אלה ברכו עתה את קרישנה ומשפחתו על שניצל, וביקשו גם לרגל המאורע, תרומות. ונַנְדַה מַהָארָאגַ'ה, מרוצה משיבת הבן, חילק להם פרות רבות ושפע של זהב. בשעה שתרם את תרומותיו, אמא ישׂודָא רק חיבקה את קרישנה, הושיבה אותו בחיקה והזילה דמעות ללא הרף.

כיוון שכמעט וירד הלילה וכל תושבי ורינדאוון, הפרות והעגלים היו עייפים מאד, הם החליטו להישאר ולנוח על גדות היַמוּנָא. אולם באמצע הלילה, כשכולם נמו את שנתם, פרצה לפתע פתאום שריפה ביער, ובתוך רגע כמו עמדה לכלות את תושבי ורינדאוון כולם. מכל מקום, מיד כאשר חשו בחום האש, הם מיהרו לחפש מקלט בקרישנה, אישיות אלוה העילאי, אף ששיחק עתה כילדם. הם אמרו, ״הו קרישנה! אלוה העילאי! הו בַּלַראמה, מאגר כל כוח! אנא הצילו אותנו מן האש הנוראה המכלה כול. אין לנו מקלט אחר מלבדכם. האש עומדת לבלוע את כולנו!״ הם התפללו אל קרישנה ואמרו שאין להם מקלט אחר לבד מכפות רגלי הלוטוס שלו. וקרישנה, ברוב חמלה על בני כפרו, בלע אז את אש היער והציל אותם. כמובן שזה לא היה בלתי אפשרי, שהרי קרישנה הוא בלתי מוגבל. הוא בעל יכולת בלתי מוגבלת לעשות כרצונו.



מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר