סיפורי קרישנה: פרק 21 – הגופִּיות נמשכות אל החליל

הגופיות נפרדות מקרישנה היוצא ליער

הגופיות נפרדות מקרישנה היוצא ליער

קרישנה היטיב לנגן בחליל והגופִּיות נשבו בקסם נגינתו. אולם לא רק הן, כי כל מי ששמע – הוקסם. אחת הגופִּיות הגידה לחברותיה, ״שלמות העיניים היא לראות את קרישנה ובַּלַראמה נכנסים ליער, מנגנים בחליליהם, ומשגיחים על הפרות עם חבריהם.״

מי ששקועים תמיד בהגות נשגבת ורואים את קרישנה, בפנים ובחוץ, מנגן בחלילו ביער ורינדאוון – אלה אכן השיגו את שלמות הסַמָאדְהי. סַמָאדְהי (טראנס) פירושו מיקוד פעולות החושים כולן במושא אחד ויחיד, והגופִּיות מורות שעלילותיו של קרישנה מהוות שלמות כל הגות וסַמָאדְהי. גם בבהגווד-גיטה מאושש שמי שהוגה בקרישנה תמיד הינו גדול כל היוגִים.

גופִּי נוספת ציינה שקרישנה ובַּלַראמה יוצאים לרעות את הפרות לבושים ממש כמו שחקני תיאטרון. קרישנה לבוש בצהוב בוהק ובַּלַראמה לבוש בכחול. הם אוחזים בידיהם ענפי מנגו רעננים, נוצות טווס ואגודות פרחים, ולפעמים גם שרים עם חבריהם במתיקות. גופִּי אחת אמרה לחברתה, ״ידידתי, איך זה שקרישנה ובַּלַראמה נראים יפים כל כך?״ וגופִּי אחרת אמרה, ״ראו את חליל הבמבוק הזה, איננו יכולות אפילו לשער איזה מעשים צדיקים ביצע כדי לזכות עתה בנקטר שפתותיו של קרישנה.״ קרישנה מנשק לפעמים את הגופִּיות. רק הן זוכות איפוא, בנקטר הנשגב של שפתותיו, וזה הפך לקניינן הבלעדי. עתה הן שאלו, ״כיצד זכה חליל, שאינו אלא ענף במבוק, ליהנות תמיד מנקטר שפתיו של קרישנה? אין ספק שאביו ואמו של החליל שמחים מאד על שירותו לאל.״

האגמים והנהרות נחשבים לאמהות של העצים, שכן אלה שותים ממימיהם. עתה, גדושים בפרחי לוטוס עליזים, חשבו מקווי המים בוורינדאוון, ״כמה מופלא שבננו, ענף הבמבוק, נהנה מנקטר שפתותיו של קרישנה.״ גם עצי הבמבוק שצמחו לגדות המים שמחו למראה צאצאם, עסוק כך בשירותו של האל, ממש כשם שאנשים שמתקדמים בידע שמחים כאשר בנם פונה לשירותו של האל. העצים, מלאי חדווה, הפיקו צוף לרוב, שנטף מיערות הדבש התלויות על ענפיהם.

לעיתים היו הגופִּיות מדברות ביניהן כך: ״ידידות יקרות, ורינדאוון שלנו נושאת את תפארתה של הארץ כולה, המתהדרת עתה בטביעות רגלי הלוטוס של בנה של דֵוַקִי. בנוסף, כאשר גווינְדַה מנגן בחלילו, נטרפת דעתם של הטווסים. וכאשר בעלי החיים, העצים והצמחים שעל גבעת גווֵרְדְהַנַה או בעמק מבחינים במחולם של הטווסים, כולם נאלמים דום ומאזינים לצלילים הנשגבים ברוב קשב. אנו סבורות שבשום כוכב אחר לא ניתן לזכות בברכה שכזו.״ למרות שהגופִּיות היו בסך הכול בנות כפר חולבות פרות, הן ידעו אודות קרישנה. כל אחד יכול לכן, ללמוד את האמת העליונה, אם רק ישמע את הוודות ממקורות מוסמכים.

גופִּי אחרת אמרה, ״ידידותי, ראו את האיילות! חיות מטופשות שכמותן, ואף-על-פי-כן הן ניגשות אל קרישנה, בנו של נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה. הן אינן נמשכות רק לבגדיהם של קרישנה ובַּלַראמה, כי מיד למשמע נגינת החליל, הן משתחוות עם זכריהן לאל, במבט מלא אהבה.״ הגופִּיות קינאו באילות על שיכלו לשרת את האל עם בעליהן. הגופִּיות לא היו בנות מזל כמותן, כי כל פעם שרצו ללכת אל קרישנה היו בעליהן מתנגדים לכך.

גופִּי נוספת אמרה, ״חברותי הטובות, קרישנה בלבושו היפיפה נראה כמו הגורם והמניע לטקסי הפולחן השונים שמבצעות הנשים. אפילו נשות תושבי עדן נמשכות למשמע צלילי חלילו הנשגבים. אף שהן מטיילות באויר באוירונים, בבילוי עם בעליהן, מיד למשמע החליל, הן נסערות כליל. שערן נסתר ובגדן ההדוק נפרע.״ פירושו של דבר שצלילי החליל הנשגבים פושטים לכל פינה ביקום. מעניין גם לציין שהגופִּיות ידעו אודות האוירונים השונים שטסו בשמים.

גופִּי אחת אמרה לחברותיה, ״גם הפרות הופכות מכושפות למשמע הצלילים הנשגבים. אלה נשמעים להן כמו נטפי נקטר, והן פושטות את אוזניהן הארוכות, כמו מבקשות ללגום עמן את הנקטר הזך. ואילו העגלים, אף שפטמות אמהותיהם תקועות עדיין בפיהם, הם אינם מסוגלים לינוק את החלב. הם קופאים על מקומם במסירות, והדמעות שזולגות מעיניהם מעידות שהם מחבקים את קרישנה בלבם.״ פירושו של דבר שאפילו הפרות והעגלים בוורינדאוון ידעו כיצד לבכות לקרישנה ולחבק אותו בלבם. למעשה, פרץ דמעות שכזה הוא הביטוי העליון למודעות ואהבה עזה לקרישנה.

גופִּי צעירה יותר אמרה לאמה, ״אמא יקרה, הציפורים יושבות קשובות על ענפי העצים ומביטות בקרישנה כשהוא מנגן בחלילו. הן שקועות לחלוטין בנגינה ונראות כמו שכחו הכול מלבדה. מכאן שאינן ציפורים רגילות; הן קדושים דגולים ודבקים שהופיעו ביער ורינדאוון כציפורים כדי להאזין לחלילו של קרישנה.״ רבים המלומדים והחכמים הגדולים שמוצאים עניין בידע הוֵדי, אלא שתמצית כל הידע הזה מוסברת בבהגווד-גיטה: וֵדַיְשׂ צַ'ה סַרְוַיְר אַהַם אֵוַה וֵדְיַהּ. כלומר, הידע הוֵדי כולו נועד ללמד אודות קרישנה. מהתנהגותן של הציפורים נראה שהיו מלומדים גדולים בידע הוֵדי שהתמקדו כליל בצלילו הנשגב של קרישנה, ודחו את כל שאר ענפי הידע. גם היַמוּנָא ביקשה לחבק את כפות רגלי הלוטוס של קרישנה למשמע צליליו הנשגבים. היא שיככה את גליה העזים וזרמה חרש עם פרחי לוטוס בידיה – נושאת מינחת פרחים למוּקוּנְדַה ברגש עמוק.

חום שמש הסתיו היה בלתי נסבל לפעמים, ולכן היו עננים אוהדים מופיעים בשמים ומצילים על קרישנה, בַּלַראמה והילדים בשעה שניגנו בחלילים. כאות לידידותם עם קרישנה, הם שימשו עתה כשמשיה מעל לראשיהם. גם בנות המקום המופקרות נמלאו סיפוק כאשר איבקו את פניהן ואת חזן בעפר ורינדאוון, שהפך אדמדם ממגע כפות רגלי הלוטוס של קרישנה. נערות תפוחות חזה אלה היו תאוותניות מאד, וגם בשעה שמאהביהן היו מלטפים את חזן הן לא היו מסופקות. אולם עתה בתוך היער הן הבחינו שקרישנה במהלכו פיזר מעט אבקת קוּנְקוּמַה אדמדמה על העלים והצמחים. הגופִּיות אימצו את כפות רגלי הלוטוס שלו אל חזן, שהיה משוח באבקת הקוּנְקוּמַה, ובשעה שפסע ביער עם בַּלַראמה וחבריו, התפזרה האבקה על הקרקע. בנות המקום התאוותניות שצפו בקרישנה מנגן בחליל, ראו את האבקה האדומה על האדמה ומיהרו למשוח בה את פניהן ואת חזן – ונמלאו סיפוק, אף שלא מצאו סיפוק ממגע מאהביהן. כל התשוקות החומריות מוצאות את סיפוקן כשבאים במגע עם תודעת קרישנה.

גופִּי נוספת פיארה את מעמדה המיוחד של גבעת גווֵרְדְהַנַה: ״מה רב מזלה של גבעת גווֵרְדְהַנַה! זו נהנית מחברתם של קרישנה ובַּלַראמה, ומאחר שהם מרבים לפסוע עליה, הרי שהיא זוכה במגע כפות רגלי הלוטוס שלהם תמיד. כאות לאסירות תודה היא מספקת להם פירות שונים, שורשים ועשבים, גם מי אגמים זכים וצלולים.״ מכל מקום, מינחתה החשובה ביותר של הגבעה היתה עשב רענן לפרות ולעגלים. הגבעה ידעה לספק את האל על-ידי סיפוק בני לוויתו האהובים – הפרות, העגלים והילדים.

גופִּי אחרת אמרה שהכול נראה קסום להפליא בשעה שקרישנה ובַּלַראמה פוסעים להם ביער ורינדאוון, מנגנים בחליליהם ומתרועעים מתוך קרבה רבה עם כל היצורים הנעים והדוממים ששם. כאשר השניים נשפו בחליליהם הנשגבים, היצורים הנעים נאלמו דום וחדלו מפעילות, בעוד שהיצורים הדוממים, כגון עצים ושיחים, החלו לרעוד באקסטזה.

קרישנה ובַּלַראמה נשאו חבלים על כתפיהם ובידיהם, ממש כמו בני רועים רגילים. כשחלבו את הפרות, היו הילדים קושרים את רגליהן האחוריות בחבל קטן. חבל זה היה משתלשל לרוב מכתפיהם של הילדים, ולא נעדר גם מכתפי קרישנה ובַּלַראמה. אף שהם אישויות אלוה, הם שיחקו ממש כמו ילדי רועים, ומשום כך הפך הכול מופלא ורב קסם. בשעה שקרישנה רעה את הפרות ביער ורינדאוון או על גבעת גווֵרְדְהַנַה, היו הגופִּיות בכפר הוגות בו ומספרות את עלילותיו השונות. זוהי דוגמה מושלמת לתודעת קרישנה: לשקוע תמיד בדרך כלשהי במחשבות אודות קרישנה. הגופִּיות מהוות דוגמה מושלמת לכך, ומשום כך שְׂרִי צ'איטניה הכריז שאין דרך סגידה נעלה יותר מדרך סגידתן של הגופִּיות. אלה לא נולדו למשפחות של בְּרָאהְמַנּים או של קְשַׁתְרייות רמי יחס; אלא למשפחות וַיְשְׂיות, וגם לא בקהילת סוחרים גדולה, אלא לרועי פרות. הן לא זכו גם בהשכלה גבוהה, אף שהרבו להאזין לבְּרָאהְמַנּים, בני הסמכא בידע הוֵדי. אולם תכליתן היחידה היתה להגות ולחשוב אודות קרישנה תמיד.



מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר