סיפורי קרישנה: פרק 24 – פולחן גבעת גווַרְדְהַנַה

קרישנה שאל "מה איפוא תכלית ההקרבה שאתם עומדים לערוך?"

קרישנה שאל "מה איפוא תכלית ההקרבה שאתם עומדים לערוך?"

קרישנה ובַּלַראמה, שהו בחברת הבְּרָאהְמַנּים שטרחו רבות בטקסי ההקרבה הוֵדיים, והבחינו פתאום שגם רועי הבקר מתכוננים להקרבה דומה. זאת כדי לפייס את אינְדְרַה מלך עדן, אשר אחראי על הספקת המים. בצ'איטניה-צַ'ריתָאמְרּיתַה נאמר שדבק של קרישנה מאמין באמונה שלמה כי עצם עיסוקו בשירות אוהב ונשגב לאל משחרר אותו מכל התחייבות נוספת. הדבק הטהור פטור מכל טקסי הפולחן שבוודות; גם אינו צריך לסגוד לאלים-למחצה. היותו דבק פירושו שכבר ביצע את כל הטקסים וסגד לכל האלים. טקסי הפולחן והסגידה לאלים לבדם, אינם מקנים שירות מסור לאל, בעוד שהעוסק כליל בשירות מסור, מאליו כבר עומד בכל המצוות הוֵדיות.

קרישנה אסר על דבקיו פעילות שכזו. זאת משום שהופיע בוורינדאוון כדי לכונן שירות מסור ובלעדי לו. בהיותו אלוהים היודע כול, הוא ידע שרועי הבקר מכינים הקרבה לאינְדְרַה, אלא שמתוך דרך ארץ למבוגרים ממנו, שאל ברוב כבוד והכנעה את המבוגרים ששם.

הוא שאל את אביו: ״אבי היקר, לאיזו הקרבה נועדו כל ההכנות הללו? מה היא אמורה להשיג ולמי היא מיועדת? הסבר לי בבקשה כי אני סקרן לדעת. הסבר לי גם את תהליך ההקרבה ואת מטרתה.״ אביו, נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה, שחשב כי ילדו קטן מכדי להבין את מורכבויות ההקרבה, לא השיב לו ושתק. אלא שקרישנה התעקש: ״אנשים צדיקים ורחבי לב אינם מסתירים סוד, ומאחר שהם פתוחים לכול, הם אינם מבחינים בין ידיד לאויב. אך גם מי שאינם כה פתוחים – אל להם לשמור סוד מבני משפחה וידידים. אלה נשמרים רק מאויבים. לכן, אל נא  תסתיר ממני סודותיך. כל האנשים פועלים למען גמול. אחדים מבינים את פעילותם ויודעים את תוצאותיה, ואחדים פועלים מבלי לדעת את התכלית או את התוצאות. מכל מקום, מי שפועלים מתוך ידע, זוכים במלוא התוצאה, בעוד שללא ידע, התוצאה אינה מושלמת. מה איפוא, תכלית ההקרבה שאתם עומדים לערוך? האם היא מומלצת בוודות, או שזה סתם טקס עממי? הסבר נא לי הכול אודות ההקרבה הזו.״

נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה השיב לשאלותיו, ״ילדי היקר, טקס הפולחן הזה מעוגן, פחות או יותר, במסורת. הגשם יורד בחסדו של המלך אינְדְרַה והעננים הם נציגיו. מאחר שהמים חשובים כל כך לחיינו, מחובתנו להביע את תודתנו בפני שליט הגשם, מַהָארָאגַ'ה אינְדְרַה. הטקס הזה נועד לרַצות אותו, כי ברוב חסדו הוא שלח לנו ענני גשם כדי להבטיח את גידולינו החקלאיים. המים חשובים מאד; ללא גשם איננו יכולים לגדל תבואה, בלעדיו איננו יכולים אפילו לחיות. הגשם הכרחי לצורך הצלחה בטקסי הדת, בפיתוח כלכלי, ובסופו של דבר, בגאולה. אין לזנוח טקסי פולחן מסורתיים שכאלה. ומי שזונח – בגלל תאווה, חמדנות או פחד – מעשה שכזה לא יוסיף לו כבוד.

למשמע דברים אלה, אמר קרישנה, אישיות אלוה, בנוכחות אביו ורועי הבקר של ורינדאוון, מילים שנועדו לעורר את חמתו של אינְדְרַה. הוא הציע לבטל את ההקרבה. זאת משתי סיבות. ראשית, כפי שנאמר בבַּהַגַוַד-גיטה, אין כל טעם בסגידה לאלים-למחצה עבור ברכות חומריות; כי תוצאותיה של סגידה כזו הן זמניות, ורק פחותי תבונה מעוניינים בתוצאות בנות חלוף. שנית, אותן תוצאות ארעיות שמושגות מן הסגידה לאלים, אפשריות למעשה, רק באישורו של אישיות אלוה. בבַּהַגַוַד-גיטה נאמר בבירור, מַיַיְוַה ויהיתָאן הי תָאן. האל הוא שמעניק למעשה, את הברכות שלכאורה מוענקות על-ידי האלים-למחצה. ללא אישורו, איש לא יכול להעניק דבר לזולתו. אלא שלעיתים, בהשפעת הטבע החומרי, מתנפחים האלים מגאווה וחושבים את עצמם לכל מכול, ומנסים לשכוח את עליונותו של אלוהים. בשרימד בהאגותם נאמר בבירור שקרישנה ביקש לעורר את זעמו של אינְדְרַה. קרישנה ירד עלי אדמות במיוחד כדי להכחיד את הדמונים ולגונן על הדבקים. המלך אינְדְרַה היה אמנם דבק, ולא דמון, אלא שנמלא גאווה, וקרישנה רצה עתה ללמד אותו לקח. הוא התחיל בכך שהפסיק את האינְדְרַה פֻּוּגָ'א שערכו הרועים בוורינדאוון.

מתוך כוונה שכזו, הוא הציג את עצמו כמו כופר שתומך בפילוסופית הקארמה-מִימָאמְּסָא. מי שדוגלים בפילוסופיה זו אינם מקבלים את סמכותו העליונה של אלוהים. הם גורסים שדי בעבודה נכונה, כדי להניב את התוצאה המצופה. לדעתם, גם אם יש אלוהים שמעניק לאדם את תוצאות מעשיו, אין כל צורך לסגוד לו, שהרי ללא עבודה טובה, הוא לא מעניק שום ברכה. במקום לסגוד לאלוהים או לאלים-למחצה, אלה מעודדים את האנשים להתרכז בביצוע חובותיהם, כי זה לבדו כבר מבטיח תוצאה טובה. קרישנה פנה איפוא, אל אביו ודיבר ברוח זו. ״אבי היקר,״ הוא אמר, ״איני סבור שדרוש לסגוד לאלים-למחצה לצורך הצלחת היבולים החקלאיים. ישות החיים נולדת על-פי הקארמה שלה מן העבר, ובחיים אלה, קוטפת את פירות הקארמה. היא נולדת למיני החיים השונים בהתאם למעשיה, ותשוב ותיוולד בעתיד בהתאם למעשיה בחיים אלה. דרגות האושר או המצוקה החומריים, גם חיי נוחות או אי נוחות – הם תוצאות מעשים שונים מחיים קודמים או עכשוויים.״

מַהָארָאגַ'ה נַנְדַה ושאר המבוגרים טענו שפעילות חומרית לבדה, בלי לספק את האלים, לא מבטיחה שום ברכה

מַהָארָאגַ'ה נַנְדַה ושאר המבוגרים טענו שפעילות חומרית לבדה, בלי לספק את האלים, לא מבטיחה שום ברכה

מַהָארָאגַ'ה נַנְדַה ושאר המבוגרים טענו לעומת זאת, שפעילות חומרית לבדה, בלי לספק את האלים, לא מבטיחה שום ברכה. ואכן קורה למשל, שחולה זוכה לטיפול הרפואי המעולה ביותר מידיו של הרופא המעולה ביותר, ואף-על-פי-כן הוא מת. מכאן, שהטיפול המעולה או מאמציו של הרופא המעולה אינם כשלעצמם סיבת ההחלמה; דרושה ידו של אלוהים. גם אב ואם שמנסים להיטיב עם ילדיהם אינם הסיבה לנוחותם. כי למרות דאגתם הרבה של ההורים, לעיתים מידרדר הילד וסוטה, או שהוא מת. מכאן שללא אישורו של האל, סיבות חומריות לבדן אינן מספיקות כדי להביא להצלחה. לאור הבנה שכזו הסביר נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה שכדי להצליח ביבולי השדה, יש לספק את אינְדְרַה, האחראי על הורדת הגשם. אך קרישנה הזים את טיעונו לחלוטין; הוא אמר שהאלים-למחצה מעניקים תוצאות לאותם אנשים שמילאו את חובותיהם כראוי. ולמי שאינם עומדים בחובותיהם, הם אינם מעניקים שום תוצאות. מכאן שהאלים תלויים לחלוטין בביצוע החובות ואינם עצמאיים במתן התוצאות הטובות.

״אבי היקר, אין צורך לסגוד לאל אינְדְרַה,״ אמר קרישנה. ״כל אחד קוצר את פירות עמלו. אפשר לראות שאנשים בוחרים את עיסוקם על-פי נטייתם הטבעית; ועל-פי אותה נטייה – בין אם אלים-למחצה ובין אם אנשים – הם זוכים בתוצאות. ישויות החיים זוכות בגוף נעלה או נחות, גם יוצרות להן קבוצות של אויבים וידידים או סתם אנשים ניטרליים, על-פי סוג עבודתם. במקום לבזבז את אונו על סגידה לאלים השונים, די לו לאדם להקפיד ולבצע את חובותיו על-פי נטייתו הטבעית. מאחר שהאלים-למחצה מסופקים מעצם מילוי החובות כראוי, הרי שאין צורך לסגוד להם. לכן, הבה ונקפיד על מילוי חובותינו. למעשה, רק ביצוע החובות מקנה אושר, ומי שאינו מבצע את חובותיו כראוי משול לאשה לא נאמנה. חובתם של הבְּרָאהְמַנּים ללמוד את הוודות; חובתם של השליטים, או הקְשַׁתְרייות, לגונן על האזרחים; חובתם של הוַיְשְׂיות לעסוק בחלקאות, במסחר ובהגנה על פרות; וחובתם של השׂוּדְרות לשרת את בני המעמדות הגבוהים, כלומר, הבְּרָאהְמַנּים, הקְשַׁתְרייות והוַיְשְׂיות. אנו כולנו משתייכים לקהילת הוַיְשְׂיות, ומכאן שחובתנו לעסוק בחקלאות, גם לסחור בתוצרת החקלאית, לגונן על פרות ולסחור בכסף.״

קרישנה שִייך את עצמו לקהילת הוַיְשְׂיות כיוון שנַנְדַה מַהָארָאגַ'ה הגן על פרות רבות, והוא בעצמו נהג להשגיח עליהן. הוא נקב בארבעת עיסוקיה של קהילת הוַיְשְׂיות – חקלאות, מסחר, הגנה על פרות ובנקאות. אף שוַיְשְׂיַה רשאי לעסוק בכל אחד מאלה, תושבי ורינדאוון עסקו בעיקר בהגנה על פרות.

קרישנה המשיך והסביר: ״עולם התופעות פועל כולו תחת השפעת שלוש מידות הטבע – טובות, להיטות ובערות. שלוש המידות הללו הן סיבת הבריאה, הקיום והחורבן. עננים נוצרים מפעולת מידת הלהיטות; מכאן שמידה זו היא סיבת הגשם. ואחרי הגשם באה התוצאה – הצלחה בחקלאות. מה לאינְדְרַה ולכל זה? גם אם לא תספק אותו, מה בכוחו לעשות? שום ברכה לא צומחת לנו ממנו. ואפילו יש לו יכולת כלשהי, הוא ממטיר הרי גשמים גם על הים, שאינו זקוק למים. הוא ממטיר גשמים על הים ועל האדמה, ללא כל קשר לסגידה שלנו. ובאשר לנו, איננו צריכים ללכת לשום עיר או כפר אחרים, גם לא לארץ זרה. אף שהערים משופעות במבנים מפוארים, אנו מסופקים כליל מחיינו ביער ורינדאוון. אנו קשורים רק ליער זה ולגבעת גווַרְדְהַנַה. לכן אבי היקר, בוא ונערוך את ההקרבה לסיפוקם של הבְּרָאהְמַנּים המקומיים וגבעת גווַרְדְהַנַה, ונשכח כליל מאינְדְרַה.״

נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה השיב אז לדבריו של קרישנה: ״ילדי היקר, מאחר שבקשת, אני נכון לערוך הקרבה נפרדת לבְּרָאהְמַנּים המקומיים ולגבעת גווַרְדְהַנַה. אולם עתה הבה ונערוך את הקרבת האינְדְרַה-יַגְ'נַה.״

קרישנה השיב, ״אל תתמהמה. ההקרבה לגווַרְדְהַנַה ולבְּרָאהְמַנּים תגזול זמן רב. מוטב להשתמש כבר בפריטים שהוכנו לאינְדְרַה-יַגְ'נַה ולהתחיל מיד בטקס לסיפוקם של הגבעה והבְּרָאהְמַנּים.״

סוף סוף נעתר נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה, ועתה שאלו הרועים את קרישנה כיצד לערוך את היַגְ'נַה. קרישנה הורה להם, ״התקינו מאכלים ערבים משלל מינים מן הדגנים והגְהִי שנאספו ליַגְ'נַה. הכינו אורז, דַהְל, הַלַוַה, פָּאקורָא, פּוּרי וממתקי חלב רבים כגון אורז מתוק, כדורים מתוקים, סַנְדֵשַׂה, רַסַגוּלְלָא ולָאדּדּוּ. הזמינו בְּרָאהְמַנּים מיומנים לזמר מזמורים וֵדיים והציעו מינחות לאש. חלקו גם תרומות של דגנים ותבואות לבְּרָאהְמַנּים. אחר כך תקשטו את הפרות ותאביסו אותן לשובעה, ואז תעניקו תרומות כספים לבְּרָאהְמַנּים. גם את החיות הנחותות, כגון כלבים, תאכילו בשפע של פְּרַסַדָאם, וגם את בני המעמד הנחות, או הצָ'אנְּדָּאלים, שנחשבים לבני המעמד החמישי הטמא. מיד אחרי האבסת הפרות בעשב רענן, תוכלו להתחיל בפולחן גווַרְדְהַנַה פֻּוּגָ'א. טקס זה ישמח אותי מאד.״

במשפט זה קרישנה תיאר למעשה, את כל כלכלתה של קהילת הוַיְשְׂיות. לכל אחד בחברה האנושית, גם בממלכת החיות – בין הפרות, הכלבים, העזים וכו' – יש תפקיד כלשהו. כולם צריכים לפעול בשיתוף פעולה לטובת כלל החברה, שבנוסף ליצורים החיים כוללת גם ישויות דוממות כגון הרים ואדמה. קהילת הוַיְשְׂיות אחראית על התפתחותה הכלכלית של החברה ותפקידה לגדל דגנים, לגונן על פרות, לסחור במזון כנדרש, ולעסוק בבנקאות וכספים.

ממשפט זה מסתבר גם שאף שהכלבים והחתולים אינם חשובים במיוחד, אין להתעלם מהם. מכל מקום, ההגנה עליהם חשובה פחות מן ההגנה על פרות. במשפט זה נרמז גם שאל למעמדות הגבוהים להתעלם מן הצָ'אנְּדָּאלים הטמאים. כולם חשובים; אף שאחדים נושאים באחריות ישירה להתקדמות החברה האנושית, ואחריותם של אחרים עקיפה. מכל מקום, היכן שמתקיימת תודעת קרישנה, טובתו המוחלטת של כל אחד נלקחת בחשבון.

קרישנה הורה לרועי הבקר להתחיל בגווֵרְדְהַנַה פֻּוּגָ'א

קרישנה הורה לרועי הבקר להתחיל בגווֵרְדְהַנַה פֻּוּגָ'א

בתנועה למען תודעת קרישנה מקיימים את הטקס גווַרְדְהַנַה פֻּוּגָ'א. שְׂרִי צ'איטניה מַהָאפְּרַבְּהוּ לימד שכשם שקרישנה נערץ עלינו, נערצות עלינו גם אדמתו, ורינדאוון וגבעת גווַרְדְהַנַה. גם קרישנה אישש זאת ואמר שהסגידה לגבעת גווַרְדְהַנַה כמוה כסגידה לו עצמו. טקס גווַרְדְהַנַה פֻּוּגָ'א מתקיים מאז ועד עצם היום הזה ונקרא אַנְנַקוּטַה. ביום זה מתקינים במקדשי ורינדאוון ומחוץ לה כמויות עצומות של מזון ומחלקים אותו ביד נדיבה לציבור הרחב. לעיתים מושלך המזון לקהל, ואלה נהנים להתחטף ולאסוף אותו מן הארץ. זה מלמד כי פְּרַסַדָאם שהוצע כמינחה לקרישנה, אינו הופך לעולם בלתי-ראוי-למאכל, אפילו אם מושלך לארץ. האנשים אוספים אותו ואוכלים בסיפוק רב.

קרישנה, אישיות אלוה העילאי, הורה לרועי הבקר להפסיק את האינְדְרַה-יַגְ'נַה ולהתחיל בגווֵרְדְהַנַה פֻּוּגָ'א על-מנת ללמד את אינְדְרַה לקח. זאת משום שתפקידו כשליט העליון של כוכבי עדן ניפח אותו בגאווה. רועי הבקר התמימים והפשוטים, ובראשם נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה, קיבלו את הצעתו של קרישנה ומילאו אחר הוראותיו לפרוטרוט. הם סגדו לגווַרְדְהַנַה והקיפו את הגבעה. (עד היום נוהגים האנשים בוורינדאוון לחגוג את הטקס הזה. הם מתכנסים יחדיו, לבושים בהידור, ליד הגבעה, ואחרי שסוגדים לה, הם מקיפים אותה סביב עם הפרות.) על-פי הוראותיו של קרישנה, מַהָארָאגַ'ה נַנְדַה ושאר הרועים הזמינו את הבְּרָאהְמַנּים המיומנים, ובמזמורים וֵדיים והצעת פְּרַסַדָאם, התחילו בסגידה. כל תושבי ורינדאוון נאספו שם, וקישטו את הפרות והאכילו אותן בעשב. עם הפרות בראש, הם הקיפו את הגבעה. גם הגופִּיות התלבשו ברוב חן והדר והצטרפו להקפה, ישובות על עגלות שוורים ומזמרות את תפארת עלילותיו של קרישנה. הבְּרָאהְמַנּים ששימשו ככוהני הפֻוּגָ'א, בירכו את רועי הבקר ונשותיהם, הגופִּיות.

כשהכול תם ונשלם, קרישנה עטה דמות אדירה ונשגבת והכריז בפני כול שהוא הינו גבעת גווַרְדְהַנַה. זאת כדי לשכנע את הדבקים שהוא והגבעה זהים זה לזה. ואז, בדמות זו הוא אכל את כל מנחות המזון. עד היום מכירים הדבקים בזהות הזו שבין קרישנה לגבעת גווַרְדְהַנַה, ולעיתים הם לוקחים אבנים מהגבעה וסוגדים להן ממש כמו לדמותו של האל שבמקדשים. הדבקים מלקטים אבנים קטנות וסוגדים להן בביתם, כי למעשה סגידה כזו זהה לסגידה לדמות המוּרְתי של האל. דמותו של קרישנה שאכלה את המנחות ניצבה בנפרד, וקרישנה ותושבי ורינדאוון כולם השתחוו בפניה, גם בפני גבעת גווַרְדְהַנַה. ואז הכריז קרישנה, ״ראו כיצד עטתה גבעת גווַרְדְהַנַה דמות ענקית שכזו, וכיצד היא מטה לנו חסד ומקבלת את מנחותינו.״ קרישנה גם הזהיר, ״אל לו לאיש לזנוח את טקס גווַרְדְהַנַה פֻּוּגָ'א, כפי שהוריתי לבצעו, כי מר יהיה גורלו. הגבעה שורצת כולה בנחשים, ומי שיתרשל בביצוע הטקס, יוכש וימות. תושבי ורינדאוון שחיים סמוך לגווַרְדְהַנַה חייבים לסגוד לגבעה כפי שהוריתי. זאת לטובתם ולטובת פרותיהם.״

על-פי הוראותיו של קרישנה, בנו של וַסוּדֵוַה, ביצעו תושבי ורינדאוון את גווַרְדְהַנַה פֻּוּגָ'א, ואז, שבו לבתיהם.



מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר