סיפורי קרישנה: פרק 30 – קרישנה מתחבא מן הגופִּיות

 רק חיקוי עלילותיו הרבות של קְרּישׁנַּה פייס את דעתן של הגופִּיות

רק חיקוי עלילותיו הרבות של קְרּישׁנַּה פייס את דעתן של הגופִּיות

כאשר קרישנה נעלם לפתע פתאום מן הגופִּיות, הן החלו לחפש אחריו בכל עבר. אך כיוון שלא מצאו אותו, נמלאו אימה ודעתן כמו נטרפה עליהן, ורק הגו בעלילותיו באהבה עזה. שקועות בהגותן, זכרונן אבד, וכך, לעיניהן המעומעמות מדמע ניגלו כל עלילותיו, גם שיחותיו הקסומות עמן, חיבוקיו, נישוקיו ושאר מעשיו. ברוב משיכתן אליו, הן החלו לחקות את ריקודו, את הילוכו וחיוכו, כאילו היו בעצמן קרישנה. בהעדרו, הן הפכו כולן למטורפות; וכל אחת הכריזה שהיא עצמה קרישנה. במהרה הן התקבצו יחדיו וקראו בקול בשמו של קרישנה ויצאו לחפש אחריו בכל קצות היער. למעשה, קרישנה מצוי בכול. הוא בשמים; הוא גם ביער; הוא בתוך הלב – הוא בכל מקום.

הגופִּיות פנו ושאלו את העצים. ביער היו מיני צמחים שונים – עצים גדולים וגם שיחים קטנים. הגופִּיות שאלו אותם: ״עץ בַּניאן יקר, האם ראית את בנו של נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה עובר כאן, צוחק ומנגן בחלילו? הוא גנב את לבנו ונעלם. אם ראית אותו, אמור נא בטובך לאן פנה. עץ אַשׂוקַה יקר, עץ פרחי הנָאגַה ועץ הצַ'מְפַּקַה, האם ראיתם את אחיו הצעיר של בַּלַראמה עובר בדרך זו? הוא הסתלק בגלל גאותנו.״ הגופִּיות היו מודעות לסיבת העלמותו הפתאומית של קרישנה. הן הבינו שכאשר בילו עמו, חשבו עצמן למבורכות שבנשים ונמלאו גאוה, ואז קרישנה נעלם, כדי להכניע את גאותן. קרישנה אינו רוצה שדבקיו יתגאו על שירותם. הוא מקבל את שירותו של כל אחד, אולם אינו חפץ שדבק אחד יתנשא על רעהו. ואם מתעורר לעיתים רגש כזה, הוא משנה את גישתו כלפי הדבק ושם לו קץ.

הגופִּיות פנו אז אל צמח התוּלַסִי: ״תוּלַסִי יקרה, את אהובה עד מאד על קרישנה ועליך מקשטים תמיד את כפות רגלי הלוטוס שלו. פרחי מָאלַתִי ומַלְליקָא, פרחי יסמין, אין ספק שקרישנה נגע בכולכם בשעה שפסע כאן, אחרי שעינג אותנו בעונג נשגב. האם ראיתם את מָאדְהַוַה עובר בדרך זו? הו עצי מנגו, עצי פרי הגַ'ק, גם עצי אגס ואַסַנַה! הו עץ תות, עצי בֵל וקַדַמְבַּה – ברוב צדיקותכם זכיתם כולכם לגדול לגדות היַמוּנָא. אין ספק שקרישנה עבר בדרך הזאת. אימרו בטובכם, לאן פנה?״

הגופִּיות הביטו גם באדמה שעליה פסעו ופנו אליה, ״אדמה יקרה, כמה סיגופים ביצעת כדי לזכות ולהתקשט עתה בטביעות רגליו של קרישנה? כולך מלאת חדוה; העצים והשיחים העליזים הללו הם שיער גופך. אהובה את מאד על קרישנה, אחרת, מדוע חיבק אותך בדמותו כוַרָאהַה, חזיר הבר? כאשר שקעת במים, הוא משה אותך, נושא את כל כובדך על ניביו.״

עתה, לאחר שפנו אל העצים והשיחים הרבים, הן פנו אל הצבאים היפיפיים שהביטו בהן בנועם. ״נראה,״ הן אמרו לצבאים, ״שקרישנה, שהוא נָארָאיַנַּה העילאי, פסע כאן עם לַקְשְׁמִי, אלת המזל. כי אלמלא כן, כיצד נישא כאן עם משב הרוח הקליל, ניחוח הזר שלו – מעורב בקוּנקוּמַה האדומה מחזה של אלת המזל? נראה שהם חלפו ממש כאן ונגעו בגופכם, ועתה ברוב עונג אתם מביטים בנו באהדה. התואילו לומר לנו בטובכם באיזו דרך קרישנה הלך? קרישנה הוא מיטיבה של ורינדאוון. הוא חביב עמכם כמו עמנו; אחרי שנטש אותנו, הוא בילה מן הסתם בחברתכם. הו עצים בני מזל! אנו הוגות בקרישנה, אחיו הצעיר של בַּלַראמה. בשעה שפסע כאן, ידו האחת נחה על כתפה של אלת המזל והשניה מנענעת פרח לוטוס, אין ספק כי התרצה עד מאד מהשתחוותכם, גם הביט אליכם ברוב עונג.״

היו גופִּיות שפנו אל גופִּיות ידידות: ״ידידות יקרות, מדוע אינכן שואלות את המטפסים הללו, שמחבקים בשמחה שכזו את העצים הגדולים, כמו היו בעליהם? נראה שקרישנה נגע עם ציפורניו בפרחיהם, אחרת, מדוע הם חשים עליצות שכזו?״

לאחר שחיפשו וחיפשו בכל עבר, הגופִּיות התעייפו, והחלו לשוחח כמטורפות. רק חיקוי עלילותיו הרבות של קְרּישׁנַּה פייס את דעתן. אחת מהן חיקתה את הזדה פּוּתַנָא, ואחרת, את קרישנה יונק משדיה. גופִּי אחת חיקתה עגלת יד, ואחרת נשכבה מתחת לעגלה, כמו קרישנה, כדי להרוג את הזד שַׂקְטָאסוּרַה. הן חיקו את קרישנה הפעוט שרוע על הארץ, וגופִּי אחת הפכה לזד תְרּינָּאוַרְתַה כשחטפה את הפעוט ונשאה אותו לשמים; היתה גם גופִּי שחיקתה אותו מנסה ללכת, מצלצל בפעמוני קרסוליו. שתי גופִּיות הפכו לקרישנה ובַּלַראמה, ונוספות הפכו לחבריהם הרועים. היתה גופִּי שהתחפשה לבַּקָאסוּרַה, וגופִּי אחרת הפילה אותה, כפי שהזד בַּקָאסוּרַה נפל אחרי שמת. גם היתה גופִּי שהכניעה את הזד וַתְסָאסוּרַה. אחר כך, כמו שקרישנה נוהג לקרוא בשמות פרותיו השונות, היו גופִּיות שחיקו אותו כך קורא לפרותיו. גופִּי אחת ניגנה בחליל, ואחרות שיבחו את נגינתה, כמו שילדי הרועים מהללים את קרישנה. אחת הגופִּיות נשאה את חברתה על כתפיה, כשם שקרישנה נושא את חבריו, וכשהיא שקועה כליל במחשבות אודות קרישנה, הכריזה שהיא קרישנה עצמו והתרברבה: ״הביטו כולכן בתנועותי!״ גופִּי אחת פרסה את צעיפה אל על ואמרה, ״אל תפחדו עוד מגשמי הזלעפות והסופות העזות. אני אציל אותכן!״ כך היא חיקתה את הרמת גבעת גווַרְדְהַנַה. היתה גופִּי שדרכה בחוזקה על ראשה של אחרת ואמרה, ״קָאלייַה שפל שכמוך! עתה אעניש אותך קשות. נטוש מקום זה מיד! ירדתי עלי אדמות כדי להעניש את כל הרשעים והנוכלים!״ וגופִּי אחרת אמרה לחברותיה, ״ראו, שריפת היער עומדת לכלות את כולנו. עיצמו נא את עיניכן, ומיד אציל אתכן מן הסכנה הנוראה.״

מטורפות לחלוטין בגלל העדרו של קרישנה, הגופִּיות שאלו אודותיו את העצים והשיחים. הן מצאו במקומות אחדים על האדמה את טביעות רגליו, מעוטרות בסימני דגל, פרח לוטוס, קלשון וברק. נרגשות למראה הטביעות, הן צעקו, ״הנה טביעות רגליו של קרישנה. הסימנים – דגל, פרח הלוטוס, הקלשון והברק – כולם נראים כאן בבירור.״ הן הלכו אחר העקבות, ועד מהרה מצאו נוספות לצידן, ונמלאו עוגמה. ״הי הביטו! של מי טביעות הרגליים הללו? הן מצויות לצד טביעות רגלי בנו של נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה. אין ספק כי קרישנה עבר כאן, ידו האחת נחה על גופִּי מסוימת זו, ממש כמו פיל שצועד לצד אהובתו הפילה. אפשר להבין מזה שאהבתה ושירותה של אותה גופִּי עזים משלנו. כי למרות שנטש אותנו, את חברתה לא יכול היה לעזוב, ולקח אותה עמו. חישבו ידידות כמה מפואר ונשגב אבק המקום הזה. אפילו ברהמה, שיווה ולַקְשְׁמִי, אלת המזל, סוגדים לאבק כפות רגלי הלוטוס של קרישנה. אולם למרבה הצער, אותה גופִּי מתייחדת עתה עמו ומתענגת על נקטר נשיקותיו, ואותנו הותירו לאנחות. ראו כאן חברותי! פה איננו רואות עוד את עקבות רגליה של הגופִּי. נראה שבגלל העשב הדוקרני, קרישנה נשא כאן את רָאדְהָארָאנִּי על כתפיו. כמה היא יקרה לו! ופה כנראה קטף פרחים כדי לשמחה, כי במקום שמתח את גופו לקטוף את הפרחים הגבוהים אנו מוצאות רק חצי טביעת רגל שלו. וכאן ידידותי, נראה שקרישנה התיישב עמה על הארץ וניסה לנעוץ את הפרחים בשערה. אין ספק שהם ישבו כאן יחדיו. קרישנה מסופק בעצמו, ואינו זקוק לשום מקור הנאה חיצוני. והנה, כדי לשמח את דבקתו, הוא נהג ברָאדְהָארָאנִּי ממש כמו שנער תאוותן נוהג בחברתו. ברוב חביבותו הוא מתעלם וגם סולח על כל הטרדה מצידה.״

עתה החלו כל הגופִּיות להצביע על מגרעותיה של אותה גופִּי מסוימת. הן אמרו כי הגופִּי הראשית שהלכה עם קרישנה לבד, רָאדְהָארָאנִּי זו, גאה מן הסתם על מעמדה וחושבת עצמה לחשובה שבגופִּיות. ״אך אילו לא ניחנה במעלות וביופי בלתי רגילים, מדוע קרישנה זנח את כולנו ולקח עמו רק אותה? נראה שהיא משכה את קרישנה אל מעמקי היער ואמרה לו, 'קרישנה יקר, התעייפתי מאד. איני מסוגלת עוד ללכת. אנא, שא אותי לאן שתחפוץ.' אז קרישנה אמר בוודאי לרָאדְהָארָאנִּי, 'עלי אם כן, על כתפי.' אלא שאז הוא לפתע פתאום נעלם, ורָאדְהָארָאנִּי קוראת לו כעת ובוכה, 'אהובי היקר, יקירי, כה עדין אתה וחזק. לאן נעלמת? איני אלא שפחתך הכנועה והמסורה. עצוב לי כל כך. שוב אלי.' אולם קרישנה לא שב. הוא צופה בוודאי מרחוק, נהנה מצערה.״

כאשר הסתבר לגופִּיות שרָאדְהָארָאנִּי אכן ננטשה בידי קרישנה, רב היה צערן

כאשר הסתבר לגופִּיות שרָאדְהָארָאנִּי אכן ננטשה בידי קרישנה, רב היה צערן

הגופִּיות העמיקו ביער בחיפושן אחר קרישנה. אולם כאשר הסתבר להן שרָאדְהָארָאנִּי אכן ננטשה בידי קרישנה, רב היה צערן. זהו המבחן של תודעת קרישנה. תחילה, הן קינאו מעט ברָאדְהָארָאנִּי שהלכה לבדה עם קרישנה, כשהן נזנחו. אולם אחר כך, כאשר ראו שגם היא ננטשה ומקוננת עתה, הן חסו עליה. כאשר מצאו אותה ושמעו ממנה על התנהגותה החצופה והגאותנית, ועל המחיר ששילמה, הן השתתפו מאד בצערה. ואז, כולן, גם רָאדְהָארָאנִּי, המשיכו בחיפושן במעבה היער, עד שלא ראו עוד את אור הירח.

כאשר נוכחו שהעלטה גוברת, הן עצרו. כאשר מחשבותיהן ותבונתן היו שקועות כליל בקרישנה, הן החלו לחקות את מעשיו ודיבורו. לבן ונשמתן היו נתונים לו כליל, ועתה החלו לזמר את תפארתו, שוכחות לגמרי כל משפחה ובית. על גדות היַמוּנָא הן התקבצו יחדיו וזימרו את תפארתו של שְׂרִי קרישנה – הרא קרישנה, הרא קרישנה, קרישנה קרישנה, הרא הרא/ הרא ראמה, הרא ראמה, ראמה ראמה, הרא הרא – מצפות לשובו אליהן.



מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר