סיפורי קרישנה: פרק 31 – שירי הגופִּיות

כזהו מראך הבלתי רגיל. בוא נא אלינו וברך אותנו בפרח הלוטוס שבידך.

"כזהו מראך הבלתי רגיל. בוא נא אלינו וברך אותנו בפרח הלוטוס שבידך."

גופִּי אחת אמרה: ״קרישנה יקר, מאז שנולדת כאן, אדמת וְרַגַ'בְּהֻוּמי כולה עטתה תפארת. היא מפוארת כל כך, עד כי נראה שאלת המזל עצמה שוכנת כאן תמיד. אך רק אנחנו איננו שמחות, כי חרף חיפושינו הרבים, איננו מסוגלות למצוא אותך. חיינו תלויים בך כליל. אנא, שוב אלינו.״

גופִּי אחרת אמרה: ״קרישנה, אתה אפילו נשמת חייהם של פרחי הלוטוס שצומחים באגמים. עם גשמי הסתיו הזכים הפכו מימי האגמים לצלולים כבדולח. אך למרות יופיים, קמלים פרחי הלוטוס וקומשים ללא מבטך עליהם. כמותם, גם אנו קמלות בלעדיך. למעשה, איננו נשותיך, גם לא שפחותיך. מעולם לא הוצאת עלינו כספים. אולם אנו נמשכות כליל למבטך. מכל מקום, אם נמות עתה מבלי לזכות במבטך, תישא אתה באחריות לכך. אין ספק כי זהו חטא גדול להרוג נשים, ואם לא תבוא אלינו ונמות, תאלץ לסבול מן התגובות לחטאך. לכן בוא נא אלינו. אל תחשוב שרק נשק יכול להרוג; העדרך ממית אותנו. שקול נא את העובדה שאתה הורג נשים עתה. אנו אסירות תודה לך לעד על שגוננת עלינו פעמים כה רבות והצלת אותנו ממי היַמוּנָא המורעלים, מן הנחש קָאלייַה, מבַּקָאסוּרַה, מכעסו של אינְדְרַה וסופת גשמיו, משריפת יער, ותקריות נוספות שכאלה. אתה הגדול והחזק מכול. הפלאת להציל אותנו מסכנות רבות. אולם מפתיע שעכשיו אתה זונח אותנו. קרישנה, ידיד יקר שכמותך, ידוע לנו שאינך באמת בנה של אמא יַשׂודָא או בנו של רועה הבקר נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה. אתה הינך אישיות אלוה העילאי ונשמת-העל שבכל ישויות החיים. לבקשתו של ברהמה, הופעת עלי אדמות בחסדך נטול הסיבה, כדי לגונן על העולם. רק מתוך חסד הופעת בשושלת היַדוּ. הו הטוב מבני היַדוּ, לעולם אינך חוסך הגנתך מזה שמפחד מאורח חיים חומרני ומבקש מקלט בכפות רגלי הלוטוס שלך. תנועותיך רווּיות עדנה ואתה עצמאי לחלוטין. אתה נוגע בידך האחת באלת המזל ובשניה אוחז בפרח לוטוס. כזהו מראך הבלתי רגיל. בוא נא אלינו וברך אותנו בפרח הלוטוס שבידך.״

״קרישנה יקר, מכחיד כל פחדיהם של תושבי ורּינְדָאוַנַה. אתה הגיבור העילאי ורב העוצמה. עם חיוכך המקסים בכוחך להכחיד כל גאווה מיותרת בדבקיך, גם גאוותן של נשים כמותנו. אנו כולנו אמותיך ושפחותיך. אנא, קבל אותנו והראה לנו את פניך היפיפיות דמויות הלוטוס.״

״למעשה, מגע כפות רגליך הפך אותנו לתאותניות מאד. אין ספק כי כפות רגלי הלוטוס שלך מדבירות כל חטא אצל אותם דבקים שמוצאים בהן מקלט. בחסדך, אתה נותן מקלט תחת רגליך אפילו לבעלי חיים רגילים. ולמרות שהן משכנה של אלת המזל, חוללת עם כפות אלה על ראשו של הנחש קָאלייַה. עתה אנו מתחננות שתניח את כפות רגליך על חזנו ותשקיט עם מגען את להט תשוקתנו.״

״הו אל, עיניך המצודדות, כפרחי הלוטוס, הינן קסומות וענוגות מאד. מתק מילותיך שובה אפילו את לב המלומדים הדגולים, וגם הם נמשכים אליך. כמותם, גם אנחנו נמשכות אל מילותיך ואל יפי פניך ועיניך. בוא נא וספק אותנו בנקטר נשיקותיך. מילים שהיגדת או מילים שמתארות את מעשיך, הן כולן רוויות בנקטר. די לחזור עליהן או לשמוע אותן כדי להינצל מבערת הקיום החומרי. אלים-למחצה חשובים כמו ברהמה ושיווה מהללים תמיד את דבריך. הם עושים זאת כדי להדביר את חטאיהן של ישויות החיים שבעולם החומרי. מי שמנסה ושומע את מילותיך הנשגבות, מתעלה במהירות למישור של פעילות צדיקה. לוַיְשְׁנַּוים מעניקות מילותיך עונג נשגב, ואותם קדושים שטורחים ומפיצים את בשורתך הנשגבת ברחבי תבל – הם נדבנים ראשונים במעלה.״ (גם רֻוּפַּה גוסְוָאמִי מאשש זאת; הוא מכנה את שְׂרִי צ'איטניה כהתגלות הנדיבה מכול, כיוון שנתן את מילותיו של קרישנה ואהבה לקרישנה לעולם כולו, ללא תשלום או גמול.)

״קרישנה״, הן המשיכו, ״אתה גם ערמומי מאד, ויכול רק לדמות בנפשך את סבלנו לזכר חיוכך הערמומי, מבטך הענוג, טיוליך עמנו ביער ורּינְדָאוַנַה, ושיחותיך עמנו במקומות מחבוא. מאד מבורך להגות בכל אלה, והם גם חיממו את לבנו, אולם עתה הפך זיכרון מעשיך מקור לכאב. אנא, הצל אותנו. בודאי ידוע לך כמה אנחנו מתעצבות כאשר אתה יוצא מכפר ורּינְדָאוַנַה כדי לרעות את הפרות ביער. עצם המחשבה על כפות רגליך הרכות שנדקרות על-ידי העשב היבש וחלוקי האבן הקטנים ביער מעוררת בנו חלחלה. אנו קשורות אליך כל כך, עד כי איננו חושבות על דבר מלבד כפות רגליך.״

״כאשר אתה שב עם הבהמות מן המרעה, פניך שמעוטרות בשערך הגלי, מכוסות באבק טלפיהן של הפרות. למראה החיוך הענוג שעל פניך, תשוקתנו להתענג עמך עוד מתעצמת. הו קרישנה יקר, אתה המאהב העליון. אתה מגונן תמיד על הנשמות המסורות, ומגשים משאלתו של כל אחד; אפילו ברהמה, בורא היקום, סוגד לכפות רגליך. אתה מעניק תמיד את ברכתך למי שסוגד לכפות רגלי הלוטוס שלך. משום כך הייה רחום גם איתנו ושים את כפות רגליך על חזנו, כדי להפיג עתה את מצוקתנו. קרישנה, אנו כמהות לנשיקותיך, אותן אתה מעניק אפילו לחלילך. צלילי חלילך מכשפים את העולם כולו, וגם את לבנו. אנא, שוב ונשק אותנו בנקטר פיך.״



מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר