אהבה זה הדבר הנפלא ביותר ואולי היחידי ששווה לחיות עבורו. העולם שלנו, על כל האינטרסנטיות והאנוכיות שבו (ולא רק של שרון או ערפאת, אלא גם של כל אחד ואחד מאיתנו) הינו מקום מכאיב ואכזר. לא סתם הפך סיפור אהבתם העצוב של רומיאו ויוליה למיתוס עולמי, כיוון שזהו סיפור שחוזר על עצמו באינספור וריאנטים.

מכל מקום, מה היה קורה אם רומאו ויוליה היו מצליחים לממש את אהבתם והיו מתחתנים? הבה ונתבונן בהם אחרי, נאמר, ארבעים שנה (בגיל ההורים או אולי הסבים שלנו); מה היה נשאר מאותה אהבה ראשונית (ומפורסמת כל כך) שלהם? סביר להניח שהם היו נראים בדיוק כמו שנראים כולם: הרבה פחות אוהבים, הרבה יותר סתמיים, ואולי אפילו לא סובלים אחד את השני.

למה גם האהבה האדירה ביותר היא כל כך זמנית וחולפת בעולמנו? כיוון שאנחנו אוהבים את הזמני והחולף – את הגוף והנפש החומריים – במקום את הנשמה הנצחית. אנחנו חושבים, "אני הגוף הזה, והאחר, מושא אהבתי, גם הוא הינו גופו." בגלל התפיסה הגופנית הזו אנחנו רואים מישהו כיהודי, ומישהו כערבי, או מישהו כידיד ומישהו כאויב. בקיצור, אנחנו רואים את העולם דרך האינטרס הגופני שלנו. מובן שתחת התפיסה הגופנית הזו גם האהבה שלנו הופכת נגועה באותה אינטרסנטיות גופנית אנוכית, ומכאן שאינה טהורה, ולכן גם אינה מתמשכת.

אהבה אמיתית פירושה לראות את האחר בזהותו הנצחית כנשמה רוחנית ולסייע לו לצמוח ולממש את טבעו הרוחני. זו אהבה שאינה מצפה לגמול חומרי. צמיחתו של האהוב וטובתו הם הגמול. אלוהים אוהב אהבה כזו ולכן, אם כזו תהיה אהבתנו לבני זוגנו, שום מכשול חומרי לא יוכל לעמוד בפניה. שהרי כבר מעצם טבעה, אהבה כזו הינה רוחנית ומעל למגבלות החומר. אהבה שמניעיה הם צמיחה רוחנית משותפת (לעבר אהבת אלוהים), אכן ראויה לכל מאמץ, אפילו במחיר הקשיים והעוינות שהמשפחה, הסביבה והחברה עלולים להציב לאדם. אך אהבה שאינה נסובה סביב מטרה רוחנית זו, לאחר זמן דועכת, והקשיים שלא נחשבו בהתחלה (וההפך, שקיומם יתכן אף שהגביר את להט האהבה), הופכים להיות מכשול אדיר בחיים.

מאמרים נוספים מאת גוּנָאוַתַר דָאס

• אמונה באלוהים
• מדיטציה
• שנה טוב לכוּוּוּוּלם
• יום הולדת לקרישנה
• חיי משפחה רוחניים
• צמחונות, אי אלימות וחיים רוחניים
• מדריך לבחירות 2015
• חיים רוחניים ויתושים
• הסיפור האלוהי – האחד הפך לרבים לצורך יחסים
• עוד...