סיפורי קרישנה: פרק 33 – תיאור מחול הרָאסַה

קרישנה, אישיות אלוה העילאי, שיכך כך במילותיו את כעסן של הגופִּיות ושימח אותן מאד, ומועקת הפרידה שחשו פגה כולה, כשנגעו בידיו וברגליו. ואז פתח האל העליון במחול הרָאסַה שלו. כאשר גבר רוקד בין נערות רבות, נקרא המחול מחול רָאסַה. וקרישנה חולל כך בקרב היפות והמבורכות שבבנות תבל. הגופִּיות של ורינדאוון, שאהבו את קרישנה כל כך, רקדו איתו עתה יד ביד.

הגופִּיות של ורינדאוון, שאהבו את קרישנה כל כך, רקדו איתו עתה יד ביד

הגופִּיות של ורינדאוון, שאהבו את קרישנה כל כך, רקדו איתו עתה יד ביד

אל לנו להשוות לעולם את מחול הרָאסַה של קרישנה לריקוד ארצי, כמו נשף ריקודים או בילוי חברתי כלשהו. מחול הרָאסַה הוא רוחני לחלוטין. עתה, כדי לאשש עובדה זו, קרישנה, הקוסם העליון, התרחב לדמויות רבות, ונעמד לצידה של כל גופִּי. הוא הניח את זרועותיו על כתפי הגופִּיות שמשני צדדיו, ופתח עמן במחול. הגופִּיות לא חזו בשאר התרחבויותיו הפלאיות, וכל אחת חשבה שקרישנה רוקד רק איתה. תושבי עדן התקבצו ממעל באוירוניהם, להוטים לצפות במחול המופלא. הגַנְדְהַרְוים והקינְנַרים פצחו בשיר, ובלווית נשותיהם המטירו פרחים על הרוקדים.

בשעה שקרישנה והגופִּיות חוללו יחדיו, קישקוש הפעמונים, העדיים והצמידים הפיקו צלילים עליזים. קרישנה היה כמו אבן ספיר כחולה שמשובצת בתוך ענק זהב המעוטר באבני חן רבות. חיטובי גופם בחוללם, הרהיבו ביופיים. תנועות רגליהם, הנחת ידיהם זה על זה, הזזת הגבות, החיוך, רעד חזן של הגופִּיות, הבגדים, העגילים, הלחיים והשיער המעוטר בפרחים – כל אלה יחדיו דמו בעת השירה והריקוד לעננים, רעמים, שלג וברקים. אברי גופו של קרישנה דמו לקבוצת עננים, שיריהם היו כמו רעמים, יפי הגופִּיות היה כמו ברק בשמים, ואגלי הזיעה שבצבצו על פניהם נראו כמו פתיתי שלג. כך שקעו לחלוטין קרישנה והגופִּיות במחולם.

צווארן של הגופִּיות התאדם קלות, בגלל התשוקה להתענג עם קרישנה עוד ועוד. כדי לשמח אותן, קרישנה מחא כפיים לקצב זימרתן. למעשה, העולם כולו מלא בזימרתו של קרישנה, אולם ישויות חיים שונות חוות זאת בצורה שונה. זה מאושש בבהגווד-גיטה: יֵא יַתְהָא מָאםּ פְּרַפַדְיַנְתֵא. קרישנה רוקד, וגם כל ישות חיים רגילה רוקדת, אלא שהמחול בעולם החומרי שונה מזה שברוחני. מחבר הספר צ'איטניה-צַ'ריתָאמְרּיתַה מסביר שקרישנה הוא האדון המחולל, וכל השאר הם משרתיו. כולם מנסים לחקות את מחולו של קרישנה. מי שמודעים לקרישנה מתאימים עצמם למחולו שלו, ואינם מנסים לרקוד באופן עצמאי, בעוד שבעולם החומרי מנסים כולם לחקות אותו ולהפוך בעצמם לאלוה עליון. אף שהם מחוללים לתכתיבי מָאיָא של קרישנה, הם חושבים את עצמם שווים לקרישנה, למרות שאינם. תודעת קרישנה פירושה השתחררות מתפיסה כוזבת שכזו, שהרי מי שמודע לקרישנה יודע שהוא האדון העליון וכולם משרתיו. עלינו לחולל לתענוגו שלו, ולא לנסות ולחקות אותו או להפוך זהים לו. הגופִּיות רצו לשמח את קרישנה, וכאשר שר, הן עודדו אותו, ״ממש נפלא, ממש נפלא״. ולעיתים גם היו מזמרות בעצמן לחנים קסומים, וקרישנה היה משבח את שירתן.

כאשר כמה מן הגופִּיות התעייפו מן המחול ומהנעת גופן, הן הניחו ידן על כתפו של שְׂרִי קרישנה. שערן נפרע והפרחים נשרו לארץ. כאשר הניחו את ידן על כתפו, ניחוח גופו – כמו ניחוח פרח הלוטוס מעורב בפרחים ריחניים נוספים ובמשחת עץ סנדל – הציף אותן. משיכתן אליו גברה, ועתה החלו להתנשק עמו. היו גופִּיות שקרבו את לחיין ללחיו, וקרישנה העביר מפיו לפיהן עלי לעיסה תוך התנשקות – דבר שגרם להן עונג רב. למעשה, עם קבלת עלי הלעיסה הללו, זכו הגופִּיות בהתקדמות רוחנית עצומה.

עתה הן התעייפו כליל מן המחול והזימרה הממושכים. קרישנה רקד לצידן, וכדי להפיג את עייפותן הן אחזו בידו והניחו אותה על שדיהן הזקופים. ידו של קרישנה, וגם חזן של הגופִּיות, הם שופעי ברכה לעד. ועתה, בהצטרפם יחדיו, הם נמלאו עוד קסם רוחני. תענוגן עם קרישנה, בעלה של אלת המזל, השכיח מן הגופִּיות את בעליהן האחרים שבעולם זה, וחיבוק זרועותיו, המחול והשירה עמו השכיחו מהן הכול. השרימד בהאגותם מתאר את יופיין של הגופִּיות בשעה שחוללו את מחול הרָאסַה עם קרישנה: פרחי לוטוס היו נעוצים לשני צדי אוזניהן, ופניהן עוטרו במשחת עץ סנדל. הן קושטו בתילַקַה, ואגלי זיעה בצבצו סביב לפיהן החייכני. צמידי הקרסול והפעמונים קשקשו על רגליהן, ופרחים נשרו משיערן וצנחו על כפות רגלי הלוטוס של קרישנה, לסיפוקו הרב.

בבְּרַהַמַה-סַמְּהיתָא נאמר שכל הגופִּיות הללו הן התרחבות אנרגית העונג של קרישנה, אישיות אלוה העילאי. וקרישנה, נוגע בגופן בידיו ומביט בעיניהן הענוגות, נהנה עמן ממש כמו ילד שנהנה לשחק עם בבואתו שבמראה. בשעה שנגע באברי גופן השונים, נמלאו הגופִּיות באון רוחני. למרות שניסו לשמור את מלבושן מסודר, הוא התרופף ונשמט. גם שערן נפרע ותכשיטיהן התפזרו, והן שכחו עצמן כליל בחברתו.

בשעה שקרישנה בילה כך במחול הרָאסַה עם הגופִּיות, נאספו ממעל האלים-למחצה ונשותיהם, משתאים. גם הירח, חדור כלשהו בתאוה, צפה במחול ונאלם דום מתדהמה. הגופִּיות התפללו לאלה קָאתְיָאיַנִי וביקשו שקרישנה יהיה בעלן, ועתה קרישנה הגשים את תשוקתן והתרחב לדמויות רבות, כמספרן, והתענג איתן כמו בעל.

שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי העיר שקרישנה מסתפק בעצמו, כלומר, הוא אַתְמָאראמה. איש אינו נחוץ לו לסיפוקו. אולם כיוון שהגופִּיות רצו בו כבעל, הוא הגשים את משאלתן. כאשר קרישנה הבחין שהן עייפו מן המחול, הוא ליטף את פניהן בידיו והפיג את תשישותן. מודות על יחסו העדין, הן שלחו בו מבט רווי אהבה. מגע ידו המבורכת העצים עד מאד את עליצותן. לחייהן החייכניות ברקו בעדנה, ועתה החלו לזמר את תפארתו בעונג נשגב. הן היו דבקות טהורות, ומשום כך, ככל שהתעצם תענוגן בחברתו, רבתה גם הבנתן לגבי תהילותיו, וכך גמלו לו. לסיפוקו, הן החלו לזמר את תהילות מעשיו הנשגבים. קרישנה הינו אישיות אלוה העילאי, אדון כל האדונים, והגופִּיות ביקשו עתה לסגוד לו על שום החסד הבלתי רגיל שהעניק להן.

כדי להתרענן מן המחול המייגע, הם נכנסו כולם אל מימי היַמוּנָא

כדי להתרענן מן המחול המייגע, הם נכנסו כולם אל מימי היַמוּנָא

ואז, כדי להתרענן מן המחול המייגע, הם נכנסו כולם – הגופִּיות וקרישנה – אל מימי היַמוּנָא. זרי שושני המים שהגופִּיות ענדו לצוארן נקרעו מהחיבוקים עם קרישנה, והפרחים התאדמו מן הקוּנקוּמַה המשוכה על חזן. דבורים חגו סביבן, נמשכות אל הצוף שבפרחים. קרישנה והגופִּיות במים דמו לפיל שבא לרחוץ באגם עם נקבותיו הרבות. בשעה ששיחקו במים, ונהנו זה בחברת זה והתרעננו מתשישותם, קרישנה והגופִּיות, שכחו כליל את זהותם האמיתית. הגופִּיות חייכו והתיזו מים על גופו של קרישנה, וקרישנה נהנה. ובשעה שהתענג על מילות ההלצה והתזת המים, החלו האלים-למחצה מעדן להמטיר פרחים. הם שיבחו ופיארו את מחול הרָאסַה המופלא של קרישנה, הנהנה העליון, ושעשועיו עם הגופִּיות במי היַמוּנָא.

אחר כך יצאו קרישנה והגופִּיות מן המים ופסעו לאיטם על גדות הנהר. רוח קלילה נשבה ונשאה עמה ניחוחות של פרחים שונים. כאשר טיילו, קרישנה דקלם קטעי שירה רבים. כך הוא נהנה עם הגופִּיות בליל ירח ענוג של סתיו.

תשוקות מיניות נעורות במיוחד בעונת הסתיו. אולם המפליא הוא ששום תשוקה כזו לא נעורה ביחסים בין קרישנה לבין הגופִּיות. שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי מסביר זאת בבְּהָאגַוַתַם כאַוַרוּדְדְהַה-סַוּרַתַהּ, כלומר שהיצר המיני היה מרוסן לחלוטין. ריקודו של קרישנה עם הגופִּיות שונה מסתם מחול של ישויות חיים בעולם החומרי. כדי לסלק כל טעות אפשרית לגבי מחול הרָאסַה ושעשועיו של קרישנה עם הגופִּיות, אמר אז מַהָארָאגַ'ה פַּרִיקְשׁית, שומע השרימד בהאגותם, לשׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי: ״קרישנה הופיע עלי אדמות כדי לכונן את עקרונות הדת ולבלום עלייתה של כפירה. אלא שמגעיו עם הגופִּיות עלולים לעודד אי דתיות בעולם. אני ממש מופתע מהתנהגותו – מתענג בחברת נשותיהם של זרים באישון ליל.״

שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי העריך מאד את דבריו. תשובתו חוזה את התנהגותם המגונה של המָאיָאוָאדִים האימפרסונליסטים, שמתחזים לקרישנה ומבלים בחברתן של נערות ונשים צעירות.

על-פי הכללים הוֵדיים, רשאי גבר ליהנות ממין עם אשתו בלבד. מכאן שיחסיו של קרישנה עם הגופִּיות כמו מפירים בבירור כללים אלה. אף שמַהָארָאגַ'ה פַּרִיקְשׁית הבין לחלוטין את טבע מחול הרָאסַה של קרישנה עם הגופִּיות, הוא הביע פליאה, כדי ששׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי יוסיף ויבהיר את טבעו הנשגב. זאת כדי שלא לתת יד להתרועעותם הנלוזה של אנשי הפְּרַקְרּיתַה-סַהַג'ייָא עם נשים. פַּרִיקְשׁית השתמש בדבריו במספר מילים חשובות שדורשות הבהרה. המילה הראשונה היא ג'וּגוּפְּסיתַם, שפירושה נתעב. הספק הראשון שעלה בלבו היה: קרישנה הינו אישיות אלוה שהופיע עלי אדמות כדי לכונן את עקרונות הדת. מדוע איפוא, התרועע עם נשות זרים באישון ליל ורקד, התחבק והתנשק איתן? הכללים הוֵדיים אוסרים זאת. ובנוסף, כאשר הגופִּיות רק באו אליו, הוא בעצמו הורה להן לשוב לבתיהן. אין ספק שהוודות מגנות כל נסיון להזמין נשים נשואות או נערות צעירות ולבלות עמן בריקודים. מדוע אם כן, קרישנה עשה זאת?

מילה חשובה נוספת היא אָאפְּתַקָאמַה. יש סוברים שקרישנה הוא תאוותן מאד לנשים צעירות. אולם מַהָארָאגַ'ה פַּרִיקְשׁית אומר כאן שזה בלתי אפשרי. ראשית, אפילו מבחינה חומרית לא יתכן שנמלא תאוה, שהרי על-פי חישוב ארצי היה בסך הכול בן שמונה, ובגיל זה ילדים עדין אינם חדורים בתשוקה מינית. ושנית, אָאפְּתַקָאמַה פירושו שאישיות אלוה מסתפק בעצמו. מכאן שגם אם נמלא תשוקה, אינו זקוק לאיש כדי להשביעה. עתה אולי יכול מישהו לומר שאפילו אם לא היה תאותן בעצמו, הוא התגרה מתשוקתן של הגופִּיות. אולם המילה הבאה בדבריו של פַּרִיקְשׁית היא יַדוּ-פַּתי, שפירושה שקרישנה הוא האישיות הנעלה מכל בני היַדוּ. המלכים בשושלת היַדוּ נחשבו לצדיקים ולדתיים מאד, וכל צאצאיהם היו כמותם. כיצד יתכן איפוא, שקרישנה, שנולד למשפחה כזו, נפל קרבן לפיתויין של הגופִּיות? מכאן שלא יתכן שקרישנה יעשה דבר מגונה. למרות זאת, תמה המלך מדוע הוא עשה זאת. מה היתה מטרתו האמיתית? מילה נוספת שמַהָארָאגַ'ה פַּרִיקְשׁית אמר בפנייתו אל שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי היתה סוּוְרַתַה, שפירושה להישבע לבצע מעשים צדיקים. שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי היה בְּרַהְמַצָ'ארִי בוגר ומיומן, וככזה, לא יתכן שיתעניין במין. מין אסור לחלוטין לבְּרַהְמַצָ'ארִים, וקל וחומר לבְּרַהְמַצָ'ארִי כמו שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי. אולם כיוון שהיה ספק כלשהו לגבי מחול הרָאסַה, מַהָארָאגַ'ה פַּרִיקְשׁית ביקש להבהיר את הנושא.

שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי מיהר והשיב שהפרת עקרונות הדת מעידה על אונו העצום של השליט העליון. אש למשל, בכוחה לכלות כל דבר נתעב; זהו הביטוי לעליונותה. גם השמש בכוחה לאדות מים משתן או מצואה, מבלי שתתלכלך בעצמה; אדרבה, בהשפעת קרני השמש מיטהר המקום המזוהם ומתחטא.

אפשר שיבוא מישהו ויטען שמאחר וקרישנה הוא הסמכות העליונה, הרי שיש לנקוט על-פי דוגמתו. אולם שׂוּקַדֵוַה משיב ואומר בבירור שאישְׂוַרָאנַּאם, או השליט העליון, יכול לעיתים להפר את הוראותיו שלו, אולם רק הוא יכול לעשות זאת, ולא איש מלבדו. לעולם אין לחקות את מעשיו הבלתי רגילים של השליט. שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי מזהיר את אותם נשלטים מותנים, שאינם בעלי הכוח האמיתיים, שלא ינסו ויחקו את השליט, ולוּ גם בדמיונם. הוגה הדעות המָאיָאוָאדִי יתכן ויכריז שהוא אלוהים או קרישנה, אולם אינו מסוגל לפעול כמו קרישנה. אפשר שיצליח לשכנע את חסידיו לחקות את מחול הרָאסַה, אך אינו מסוגל להרים את גבעת גווַרְדְהַנַה. רבות הדוגמאות בעבר לנוכלים מָאיָאוָאדִים שתעתעו בחסידיהם והתחזו לקרישנה, כדי ליהנות ממחול הרָאסַה. במקרים רבים הם נעצרו בידי הממשלה, נאסרו ונענשו. גם באוריסה, טְהָאקוּרַה בהקטיוינודַה העניש התגלות-לכאורה של וישנו שחיקה את הרָאסַה-לִילָא עם נערות צעירות. רבים התלוננו נגד האיש, והממשלה מינתה את בהקטיוינודַה, שהיה התובע המחוזי, לטפל בנוכל ולהעניש אותו במלוא חומרת הדין. אל לו לאיש לחקות את מחול הרָאסַה. ושׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי מזהיר שאין אפילו לחשוב בכיוון זה. הוא מדגיש במיוחד שמי שינסה ברוב איוולת לחקות את המחול, ימות, ממש כמו מי שמנסה לחקות את שיווה ששתה ים של רעל. שיווה שתה ים של רעל ושמר אותו בתוך גרונו. מאז הכחיל גרונו והוא נקרא משום כך נִילַקַנְּטַה. אולם מי שינסה לחקות אותו וישתה רעל או יעשן גַנְגַ'ה, הוא יתכלה וימות בתוך זמן קצר. מחולו של קרישנה עם הגופִּיות התרחש בנסיבות מיוחדות עד מאד.

רוב הגופִּיות היו בחייהן הקודמים חכמים דגולים, מומחים בלימוד הוודות. כאשר קרישנה הופיע בהתגלותו כרָאמַצַ'נְדְרַה, הן התאוו ליהנות עמו. רָאמַצַ'נְדְרַה בירך אותם שתשוקתם תתגשם כאשר יופיע כקרישנה. תשוקתן של הגופִּיות אל קרישנה היתה אם כן, עתיקת יומין. הן התפללו אל האלה קָאתְיָאיַנִי כדי לזכות בו לבעל. ישנם עוד מקרים שמוכיחים את סמכותו העליונה של קרישנה, ומראים שאינו מותנה לכללי העולם החומרי. במקרים מיוחדים, כדי ליטות חסד לדבקיו, הוא חורג ונוהג כרצונו. אלא שהוא בלבד רשאי לנהוג כך, כיוון שהינו השליט העליון. כלל האנשים צריכים לנקוט על-פי ההוראות שנתן בבהגווד-גיטה, ולא לעלות אפילו על דעתם לחקות את ריקוד הרָאסַה.

הרמת גבעת גווַרְדְהַנַה, הריגת דמונים גדולים כגון פּוּתַנָא – אין ספק כי אלה כולם מעשים בלתי רגילים. וגם מחול הרָאסַה אינו מעשה רגיל, ואיש אינו רשאי לחקות אותו. אדם רגיל, שקשור עדין לחובות מעמדו, כמו ארג'ונה, צריך למלא את חובותיו לסיפוקו של קרישנה; פעילות כזו היא בגדר יכולתו. ארג'ונה היה לוחם וקרישנה רצה שילחם למענו. ארג'ונה הסכים, אף שתחילה לא נטה לכך. אנשים רגילים זקוקים למערכת חובות; הקפיצה מעבר למעמדם וליכולתם והנסיון לחקות את קרישנה ומחול הרָאסַה שלו, בסך הכול יביאו לחורבנם. מכל מקום, יש לדעת שיחסיו של קרישנה עם הגופִּיות אינם ביטוי לאנוכיות נהנתנית מצדו, אלא ביטוי לחסדו כלפיהן. בגיטה נאמר, נַה מָאםּ קַרְמָאנִּי לימְפַּנְתי: קרישנה לעולם אינו נהנה או סובל מתוצאות מעשיו. מכאן שלא יתכן שינהג נגד עקרונות הדת. למעשה, הוא נשגב לעקרונות הדת ולמעשים כולם. הוא גם מעבר להשפעת מידות הטבע. הוא השליט העליון, ששולט בכל ישויות החיים – בין אם אלה בני אנוש, אלים-למחצה בעדן, או צורות חיים נחותות. הוא השולט העליון בישויות החיים ובטבע החומרי; לכן, אין לו כלום עם עקרונות דתיים או כופרים.

שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי אמר עתה לסיכום שקדושים ודבקים דגולים, שהתנקו מכל התניה חומרית, מסוגלים לנוע בחופשיות בעולם מבלי להיטמא בזוהמת החומר, משום שהם נושאים את קרישנה, אישיות אלוה, בתוך לבם. ומאחר שאינם כפופים עוד לחוקי העונג והכאב שמכתיבות מידות הטבע, איך יתכן שקרישנה, המופיע באמצעות אונו הפנימי, יהיה בעצמו כפוף לחוקי הקארמה?

אישיות אלוה אומר בבהגווד-גיטה בבירור שכאשר הוא מופיע, הוא עושה זאת באמצעות אונו הפנימי; לא כמו ישות חיים רגילה שחוקי הקארמה כופים עליה את גופה. גוף זה נכפה עליה על-פי מעשיה בעבר. אולם כאשר קרישנה מופיע, הוא מופיע בגוף שאינו פרי מעשי עברו, אלא כדי לממש את תענוגו הנשגב שמתרחש באמצעות אונו הפנימי. הוא אינו כפוף לחוקי הקארמה. מאחר שהמוניסט המָאיָאוָאדִי כן כפוף לחוקי הטבע ונאלץ לקבל את גופו המסוים, הרי שטענתו לאלוהות, או לזהות עם קרישנה, היא חסרת בסיס. אנשים הטוענים לזהות שכזו ומחקים את מחול הרָאסַה, הם מסוכנים מאד.

קרישנה מצוי כנשמת-העל בגופן של הגופִּיות ובגוף בעליהן. הוא מכוון את תנועת כל ישויות החיים. זה מאושש בקַטְהַה אוּפּנישַׁד, ניתְיו ניתְיָאנָאםּ צֵ'תַנַשׁ צֵ'תַנָאנָאם. נשמת-העל מכוון את פעולותיה של הנשמה היחודית; למעשה, הוא המבצע והעד של כל פעולה.

בבהגווד-גיטה מאושש שקרישנה מצוי בלב כול, וממנו באים כל מעשה, זיכרון ושיכחה. הוא האישיות המקורית, וכל הידע הוֵדי נועד ללמד אודותיו. הוא מחבר פילוסופית הוֵדָאנְתה, ומיטיב לדעת אותה. הוֵדָאנְתים-לכאורה, או המָאיָאוָאדִים, אינם מסוגלים להבין אותו כמות שהוא; הם מחקים את מעשיו בדרכים לא מוסמכות, ובסך הכול מטעים את חסידיהם. קרישנה הינו נשמת-העל, ומצוי אם כך, בגופו של כל אחד; מכאן שאין כל שאלה של חוסר הגינות כאשר הוא רואה או מחבק מישהו.

מאחר שקרישנה מסתפק בעצמו, יש ששואלים, מדוע עליו להציג את שעשועיו עם הגופִּיות, אשר מטרידים כל כך את דעתם של אנשי-המוסר-כביכול בעולם? התשובה היא שמעשים כאלה הם ביטוי לחסד מיוחד לנשמות המותנות. גם הגופִּיות הן גילוי של אונו הפנימי; אולם כיוון שקרישנה חפץ להציג את הרָאסַה-לִילָא, הן מופיעות כבנות אנוש רגילות. בעולם החומרי, המשיכה המינית בין גבר לאשה נחשבת לשיא העונג. חייו של הגבר מתמקדים במשיכתו לאשה, ואשה מתמקדת במשיכה לגבר. זהו עקרון היסוד של חיים חומריים. ברגע שמשיכות הדדיות כאלה נפגשות, מסתבכים האנשים עוד יותר בקיום החומרי. קרישנה הציג את מחול הרָאסַה רק כדי ליטות להם חסד מיוחד –   כדי לשבות את ליבן של הנשמות המותנות. מאחר שאלה נמשכות כל כך למין, הרי שעל-ידי התענגות כזו עם קרישנה הן יוכלו להשתחרר מהתניה חומרית. בספר השני של הבְּהָאגַוַתַם פַּרִיקְשׁית מסביר שמעשיו ושעשועיו של קרישנה מהווים תרופה לנשמות המותנות. אם רק ישמעו אודות קרישנה, הם ירפאו מן המחלה החומרית. האנשים מכורים לחלוטין לתענוגות חומריים ומרבים לקרוא ספרות מינית. אלא ששמיעה אודות עלילותיו הנשגבות של קרישנה עם הגופִּיות תטהר אותם מכל זוהמה חומרית.

שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי מסביר גם כיצד עליהם לשמוע וממי. הבעיה היא שהעולם כולו מלא במָאיָאוָאדִים. אלה הופכים לקרייני בְּהָאגַוַתַם מקצועיים, וכאשר אנשים שאינם מודעים להשפעותיה של הפילוסופיה המָאיָאוָאדִית שומעים אותם, הם רק מתבלבלים. מאחר שכלל הציבור מושפע כיום מתורות מָאיָאוָאדִיות, הרי שלא מומלץ לדון ברָאסַה-לִילָא, אלא אם כן הדובר הוא דבק מתקדם. אז מובטח לשומעים להתעלות בהדרגה לתודעת קרישנה ולהשתחרר מזיהום החיים החומריים. נקודה חשובה נוספת היא שהגופִּיות שרקדו עם קרישנה, לא רקדו עמו בגופן החומרי, אלא בגוף רוחני. כל הבעלים חשבו שנשותיהם ישנות לצידם. בעליהן-כביכול היו נתונים לתעתועי האנרגיה החומרית, ובהשפעתה לא הבינו שנשותיהם הלכו לחולל עם קרישנה. מדוע איפוא, להאשים את קרישנה שחולל עם נשות זרים? אותו גוף שהיה שייך לבעלים, נשאר שרוע במיטה, בעוד שחלקיקיו הרוחניים של האל חוללו עמו. קרישנה הוא האישיות העליונה, הרוח השלמה. ועתה הוא חולל עם גופן הרוחני של הגופִּיות. טיעון זה משמיט את הקרקע מכל האשמות.

מחול הרָאסַה תם והלילה נכנס לשעות הבְּרָאהְמַה-מוּהֻוּרְתַה – כשעה וחצי לפני זריחת החמה. זהו הזמן שמומלץ לקימה. ואז, לאחר רחצה והיטהרות, יש לפנות לפעילות רוחנית – עריכת מַנְּגַלַה-אָארָאתְריקַה וזימרת המנטרה הרא קרישנה. זהו הזמן הטוב ביותר לפעילות רוחנית. וכך, כשהגיע הרגע המבורך הזה, קרישנה ביקש את הגופִּיות לעזוב. ולמרות שלא רצו לנטוש את חברתו, הן היו כנועות ויקרות לו מאד, ומיד כאשר ביקש, שבו לבתיהן.

לסיכום סיפור הרָאסַה-לִילָא שׂוּקַדֵוַה ציין כי מי ששומע ממקור מוסמך אודות קרישנה, שהוא וישנו עצמו, ושעשועיו עם הגופִּיות, שהן התרחבות אונו – אדם כזה ירפא מן המסוכנת שבמחלות, ושמה תאוה. מי ששומע כראוי, ישתחרר לגמרי מתשוקות מיניות ויתעלה למישור העליון של הבנה רוחנית. אלא שבדרך כלל האנשים בעצמם מָאיָאוָאדִים והם שומעים ממָאיָאוָאדִים, ולכן רק מוסיפים ומסתבכים בתאוה מינית. הנשמה המותנית צריכה לשמוע על מחול הרָאסַה ממורה רוחני מוסמך; על מורה כזה גם לאמן אותה להבין את ההתרחשות כולה. רק כך ניתן להתעלות למישור העליון של חיים רוחניים, ואלמלא כן, מסתבכים. תאוה חומרית היא סוג של מחלת לב. רק שמיעה יכולה לרפא את הנשמה המותנית ממחלת הלב החומרית הזו, אולם לא שמיעה מנוכל אימפרסונליסטי. רק שמיעה ממקור נכון, תוך הבנה נכונה – מועילה.

שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי מכנה שְׂרַדְדְהָאנְויתַה מי שמאומן בחיים רוחניים. שְׂרַדְדְהָא, או אמונה, מהווה צעד ראשון. מי שפיתח אמונה בקרישנה, שהוא אלוה העילאי, נשמת-העל – אדם כזה יכול לתאר וגם לשמוע. שׂוּקַדֵוַה משתמש גם במילה אַנוּשְׂרּינּוּיָאת. השמיעה צריכה להעשות דרך שושלת מורים. המילה אַנוּ פירושה לעקוב, ופירושה גם תמיד. מכאן שיש לעקוב תמיד אחר שושלת מורים, ולא לשמוע מסתם קריין מקצועי – מָאיָאוָאדִי או אדם רגיל. אַנוּשְׂרּינּוּיָאת פירושה שיש לשמוע מאדם מוסמך שקשור לשושלת מורים ועוסק בתודעת קרישנה תמיד. מי שחפץ לשמוע כך, תוצאתו מובטחת. שמיעת הרָאסַה-לִילָא תרומם אותו למישור העליון של חיים רוחניים.

שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי השתמש בשתי מילים, בהקטים ופַּרָאם. בהקטים פַּרָאם פירושן שירות מסור שהתעלה מעבר לשלב ראשוני. מי שנמשכים לסגידה במקדש אולם אינם יודעים את פילוסופית הבהקטי, נחשבים לטירונים. שלב ראשוני שכזה אינו שלב השלמות. בשלב השלמות מיטהרים כליל מן הזיהום החומרי. ותאוה או חיי מין מהווים היבט מסוכן ביותר של הטומאה החומרית. שירות מסור שהוא בהקטים פַּרָאם הינו בעל השפעה אדירה, וככל שמוסיפים ומתקדמים בו, מאבדים את המשיכה לחיים חומריים. אין ספק שמי שיודע להפיק תועלת משמיעה אודות מחול הרָאסַה, מצוי במישור הנשגב. גם ברור שלבו התנקה מכל שמץ של תאוה.

שרילה וישְׂוַנָאתְהַה צַ'קְרַוַרְתִי טְהָאקוּרַה מציין שעל-פי הבהגווד-גיטה, יומו של ברהמה, על-פי שנות חמה, נמשך 4,300,000 כפול אלף שנים, וכך גם לילו. לפי דבריו, מחול הרָאסַה נמשך לילה אחד של ברהמה, אף שהגופִּיות לא הבינו זאת. כדי לספק את תשוקתן, קרישנה הרחיב את משכו של הלילה לפרק זמן עצום שכזה. ישאל אולי מישהו כיצד זה אפשרי. אולם וישְׂוַנָאתְהַה צַ'קְרַוַרְתִי טְהָאקוּרַה מזכיר לנו שקרישנה, אף שהיה קשור בחבל קטן, הראה לאמו בתוך פיו את היקום כולו. כיצד זה אפשרי? התשובה היא שביכולתו לעשות הכול למען תענוג דבקיו. הגופִּיות רצו ליהנות עם קרישנה, וזכו להתרועע איתו זמן רב כזה. למעשה, קרישנה בסך הכול מילא את הבטחתו. כאשר הוא גנב את מלבושיהן, בשעה שרחצו בצ'ירְגְהַת שבנהר היַמוּנָא, הוא הבטיח להגשים את משאלתן באחד הלילות בעתיד. לכן, לילה אחד הן נהנו בחברתו כבעלן האהוב. אלא שלא היה זה לילה רגיל, כי אם לילו של ברהמה, שנמשך מליוני על מליוני שנים. קרישנה יכול לעשות הכול, שהרי הוא השליט העליון.



מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר