סיפורי קרישנה: פרק 37 – הריגת הזדים קֵשִׂי ווְיומָאסוּרַה

לפקודתו של קַמְּסַה, הפך אז הזד קֵשִׂי לסוס אימתני, ונכנס בדהרה לתחומי ורינדאוון. רעמתו הענקית התנופפה, פרסותיו חרצו באדמה, ובקול צהלה מחריד הוא הבעית את היקום כולו. משנוכח קרישנה שתושבי ורינדאוון כולם נמלאו אימה מקול הצהלה ומן הזנב שמתנופף בשמים כמו ענן, הוא הבין שהסוס מזמין אותו לקרב, ונכון ומזומן, הוא נעמד לפני הזד. הסוס פרץ אז לעברו בשאגה נוראה, כשאגת האריה. קֵשִׂי הסתער עליו במהירות וניסה לבעוט בו בטלפיו שהיו אדירות כוח וקשות כמו אבן. אלא שקרישנה תפס אז ברגליו והכשיל את נסיונו. כעוס מעט, קרישנה נע בזריזות סביב לסוס, ואחרי כמה סיבובים, השליך אותו למרחק מאה מטרים, ממש כשם שגַרוּדַּה משליך נחש גדול. הסוס איבד מיד את הכרתו, אולם שב והתעשת, ובחימה שפוכה שוב הסתער על קרישנה, והפעם בפה פעור. קרישנה שלח אז את ידו השמאלית ודחף אותה לתוך פיו של הסוס. ידו של קרישנה בפיו היתה כמו מוט ברזל מלובן וכאבו היה נורא. מיד נשרו שיניו. או אז התחילה ידו של קרישנה להתנפח, וגרונו של קֵשִׂי, להישנק. כמעט נחנק ומשתנק, הסוס הגדול נטף עתה כולו זיעה והחל לבעוט ברגליו לכל עבר. עיניו התגלגלו בחוריהן, הוא הפריש צואה ושתן בו-זמנית, ונפח את נשמתו ואת כוח-חיותו. כאשר מת הסוס, פיו התרופף וקרישנה שלף ממנו ללא קושי את ידו. קרישנה לא הופתע מן הקלות שבה הומת הזד, אולם האלים-למחצה מעדן התפלאו, וכאות להערכתם הרבה ברכו את קרישנה במטר פרחים.

אחרי התקרית הזו, בא נָארַדַה מוּני, הנעלה שבדבקים, ופגש את קרישנה בחשאי. הוא אמר לו, ״אלי היקר, אתה הינך נשמת-העל הבלתי מוגבל, אדון כל כוחות הנסתר, ריבון העולם, ואישיות אלוה השורה בכול. הבריאה החומרית כולה נחה בך. אתה אדונם ומורם של הדבקים, אתה אדונו של כל אחד. אלי, כנשמת-העל שבכל ישויות החיים, אתה חבוי בלבן, כמו אש שטמונה בחומר בערה. אתה צופה בכל מעשיהן והשולט העליון בלבבן. אתה מסתפק בעצמך; לפני הבריאה רק אתה קיים, וממך, באמצעות אונך, נברא העולם החומרי. על-פי תכניתך המושלמת, נוצר העולם מפעולת גומלין של מידות הטבע, אתה גם מקיים אותו ומחריבו; אף שבעצמך אינך מושפע מפעילות זו. אתה השליט העליון לעד. אלי, הופעת עלי אדמות כדי לכלות אותם מלכים לכאורה, שלמעשה הינם זדים. לבושים כנסיכים, רשעים אלה מוליכים את הציבור שולל. הופעת בעולם כדי להגשים את דיברתך—שמשימתך עלי אדמות היא לכונן את עקרונות הדת ולחסל גורמים שפלים ובלתי רצויים. לכן אני בטוח שמחרתיים אזכה לראות מתים מידך זדים כמו צָ'אנּוּרַה ומוּשְׁטיקַה ומתאבקים נוספים, וגם פילים, ואפילו קַמְּסַה עצמו. אני אחזה בזה במו עיני. אני מקווה גם שאוכל לצפות אחר כך במותם של הזדים שַׂנְקְהַה, יַוַנַה, מוּרַה ונַרַקָאסוּרַה. אני אראה אותך לוקח את פרח הפָּאריגָ'אתַה מממלכת עדן, גם אראה אותך מביס את מלך עדן.״

״אלי,״ המשיך נאראדה, ״אני אראה אותך נישא לנסיכות רבות, בנותיהם של מלכים אמיצים, זוכה בכל אחת מהן בגבורתך כקְשַׁתְרייַה.״ (קְשַׁתְרייַה שחפץ להינשא לנסיכה יפיפיה ורבת כישורים, בתו של מלך גדול, חייב להילחם עבורה ולנצח את מתחריו. רק אז מוכן המלך להעניק לו אותה.)

״אני גם אראה אותך מציל את המלך נְרּיגַה מחיי גיהנום. זה יתרחש בדְוָארַקָא. שם אראה אותך זוכה באשתך ובאבן הסְיַמַנְתַקַה. גם אראה כיצד תציל את בנו של בְּרָאהְמַנַה ממוות, לאחר שכבר עבר לכוכב אחר. אחר כך אראה אותך הורג את הזד פּוּנְּדְּרַקַה ושורף לאפר את ממלכת קָאשִׂי. תילחם גם עבור המלך יוּדְהישְׁטְהירַה ותהרוג את מלך צֵ'די ואת דַנְתַוַקְרַה בקרב אדיר. עוד רבים מעללי הגבורה שתבצע בחסדך במשך שהותך בדְוָארַקָא, וגדולי המשוררים שבעיתים כולם ישוררו אודות נפלאותיך. בקרב בקוּרוּקְשֵׁתְרַה תשמש כרכבו של ידידך ארג'ונה, וכהתגלמות המוות הבלתי מנוצח—הזמן הנצחי—תשמיד את כל הלוחמים שיתאספו לקרב; כוחות צבא אדירים ייטבחו בקרב זה. אלי, הריני משתחווה לפני כפות רגלי הלוטוס שלך. אתה שרוי כולך בנשגב—בידע ובחדוה מושלמים. אתה שלם ומושלם ומעבר לתשוקות. באמצעות אונך הפנימי אתה מחולל את השפעתה של מָאיָא. איש אינו מסוגל לאמוד את אונך הבלתי מוגבל. אלי, אתה השליט העליון, מצוי כולך באונך הפנימי; ורק טיפשי לחשוב שאתה תלוי בבריאותיך.״

״אף שנולדת בשושלת היַדוּ והוְרּישְׁנּי, למעשה, הופעת עלי אדמות בדמותך המקורית של ידע, חדוה ונצח, לתענוגך שלך. אינך תלוי בדבר מלבדך; משום כך הריני משתחווה לפני כפות רגלי הלוטוס שלך.״

נָארַדַה מוּני ביקש להדגיש בפני כלל האנשים שקרישנה הינו עצמאי לחלוטין. מעשיו, כגון הופעתו במשפחת היַדוּ ויחסיו עם ארג'ונה—אלה אינם נכפים עליו, הוא גם אינו צריך לשאת בתוצאותיהם. הם בסך הכול עלילות שעשועיו, אף שאנו חווים אותם כעובדות ממשיות.

או אז, אחרי שנָארַדַה השתחווה לפני קרישנה, הוא פרש לו, ברשותו. וקרישנה, אף שרק הרג את הזד קֵשִׂי, שב, כאילו כלום לא קרה, לרעות את הפרות ביער עם חבריו. כך קרישנה מבלה לעד בשעשועים נשגבים עם חבריו רועי הפרות ועם הגופִּיות בוורינדאוון. רק לעיתים הוא מפגין את כוחו האלוהי הבלתי רגיל, והורג זדים שונים.

מאוחר יותר באותו בוקר קרישנה הלך לשחק עם חבריו הרועים על פסגת גבעת גווַרְדְהַנַה. הם שיחקו שם בשוטרים וגנבים; כמה ילדים הפכו לשוטרים, כמה, לגנבים, וכמה, לכבשים. בעודם משתעשעים כך במשחקי ילדות, הופיע וְיומָאסוּרַה, או ״הזד המעופף״, לזירה. זד זה היה בנו של זד גדול אחר, מַיַה, וידע לבצע כשפים מופלאים. וְיומָאסוּרַה הצטרף אל הילדים ששיחקו כגנבים, והחל לגנוב בזה אחר זה ילדים רבים ששיחקו ככבשים. הוא חטף כמעט את כולם וסגר אותם במערות בהר וחסם את פי המערות באבנים. אלא שקרישנה הבין את תחבולתו; הוא מיהר אז ותפס אותו, ממש כמו שאריה מתנפל על כבשה. הזד ניסה להיחלץ, והתרחב עד שהיה להר גדול, אולם קרישנה לא הניח לו להימלט מידיו. הוא השליך אותו בכוח רב לארץ והרג אותו, כמו שטובחים חיה בבית מטבחיים. ואז, לאחר שהמית את הזד, הוא שיחרר את חבריו הכלואים במערות. חבריו, גם האלים-למחצה, כולם פיארו את מעשהו המופלא, ושוב הוא שב לוורינדאוון עם הפרות וידידיו.



מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר