סיפורי קרישנה: פרק 47 – מסירת הודעתו של קרישנה לגופִּיות

הגופִּיות ראו את אוּדְדְהַוַה; הן ראו כמה דמה לקרישנה, והסיקו שהינו דבק מסור מאד לאל. ידיו היו ארוכות מאד, וזרועותיו, כמו עלעלי הלוטוס. מלבושיו היו צהובים, וזר של לוטוסים עיטר את צוארו. פניו היו יפות להפליא. כמי שזכה בגאולת הסָארֻוּפְּיַה, היה מראהו דומה לזה של קרישנה; הוא נראה כמעט ממש כמותו. מאז נסיעתו של קרישנה הקפידו הגופִּיות לבקר מדי יום, מוקדם בבוקר, בביתה של אמא יַשׂודָא. הן ידעו שנַנְדַה מַהָארָאגַ'ה ואמא יַשׂודָא שרויים בצער מתמיד, ומשום כך הפכו את ביקור הבוקר והשתחוותן לפני הנעלים שבאנשי ורינדאוון לחובתן הראשונה. מראה ידידותיו של קרישנה, שימח את נַנְדַה ויַשׂודָא כי החיה את זכרונו של בנם, וגם הגופִּיות מצאו סיפוק בחברתם.

עתה, למראה אוּדְדְהַוַה, שייצג את קרישנה אפילו במראהו, הן חשבו שמן הסתם הינו נשמה מסורה כליל לאישיות אלוה. הן החלו להרהר, ״מיהו עלם זה שנראה ממש כמו קרישנה? כמותו, גם עיניו דומות לעלעלי הלוטוס, גם אפו מורם ופניו יפיפיות. גם חיוכו זהה. הוא ממש דומה לקרישנה, שְׂיָאמַסוּנְדַרַה, הנער הכהה היפיפה. הוא אפילו מתלבש כמותו. מאיפה בא? מיהי אותה נערה ברוכת מזל שנישאה לו?״ כך הן שוחחו ביניהן. סקרנותן גברה, ומשום שהיו בסך הכול בנות כפר פשוטות, הן כולן הקיפו אותו.

מה רבה היתה שמחתן של הגופִּיות כאשר נודע להן שאוּדְדְהַוַה נושא עמו מכתב מקרישנה. הן הזמינו אותו אז לשבת במקום מבודד, כי רצו לשוחח עמו בחופשיות גמורה, ללא כל מבוכה ממבטיהם של אנשים לא מוכרים. הן פנו אליו באדיבות ובהכנעה. ״ניכר עליך שאתה חבר קרוב מאד של קרישנה, ומשום כך שלח אותך לכאן, להביא נחמה לאביו ולאמו. קשרי משפחה הינם חזקים מאד. אפילו חכמים וקדושים שמצויים בשלב הנזירות, מתקשים לנטוש בני משפחה. קרישנה שלח אותך אל הוריו; כי מלבדם, אין לו הרי שום עניין בוורינדאוון. הוא נמצא עכשיו בעיר. מדוע שיוסיף ויתעניין בכפר ורינדאוון או בשדות מרעה או בפרות? מאז שהפך לבן כרך, אלה אינם נחוצים לו עוד.״

״אנשים שאינם מחוג משפחתו בודאי חדלו לעניין אותו מזמן, ובמיוחד נשים שנשואות לאחרים. אלה היו דרושות לו כל עוד היה זקוק לעינוג חושים, ממש כמו שדבורה מתעניינת בפרחים כל עוד היא מחפשת צוף. רק טבעי שזונה מאבדת את עניינה במאהב שהתרושש מנכסיו; גם אזרחים נוטשים את ארצם אם מגלים שממשלתם אינה מסוגלת להגן עליהם. התלמיד מנתק עם תום לימודיו כל קשרים עם מוריו ועם בית הספר. כוהן הדת נוטש את מעסיקו עם תום ההקרבה, אחרי שגבה ממנו את גמולו. הציפורים עוזבות את העץ עם תום עונת הפרי. אורח, אחרי שסיים ארוחתו, נפרד ממארחו. הצבאים ושאר בעלי החיים נוטשים יער שעלה בלהבות וצמחיתו נשרפה, וגבר זונח אשה אחרי שסיים להתענג עמה.״ באמצעות הדוגמאות הרבות הללו, הגופִּיות כמו האשימו את קרישנה בעקיפין.

משיחתן ניכר היה שהן כולן שקועות כליל בקרישנה ובעלילות ילדותו. ועם שהוסיפו ושוחחו, הלכו ונשכחו מהן כל עיסוקי הבית. משיכתן לקרישנה עוד גברה, והן שכחו אפילו את עצמן.

היתה אפילו גופִּי, שמה שְׂרִימַתִי רָאדְהָארָאנִּי, ששקעה כל כך במחשבות על קרישנה, בגלל יחסים מאד קרובים עמו, עד שהתחילה לשוחח עם דבורה שחגה שם, מנסה לגעת בכפות רגלי הלוטוס שלה. בשעה שגופִּי אחרת שוחחה עם אוּדְדְהַוַה, שליחו של קרישנה, שְׂרִימַתִי רָאדְהָארָאנִּי התיחסה אל הדבורה הזו כאילו שהיתה היא שליחתו של קרישנה, ואמרה לה, ״דבורה, את רגילה למצוץ צוף מפרחים. משום כך בחרת לך לשמש כשליחתו של קרישנה, שניחן ממש בטבע כמו שלך. אני רואה על שפמפמיך אבקת קוּנְקוּמַה אדומה. זו התפזרה על זרו של קרישנה בשעה שאימץ את חזהּ של נערה אחרת, יריבתי. ניכר עליך שאת מתגאה מאד על שזכית לגעת בפרחים הללו שהאדימו את שפמיך. באת עתה עם מסר עבורי, ואת להוטה לגעת בכפות רגלי. אולם אני מזהירה אותך, דבורה יקרה—אל תגעי בי! איני חפצה בשום מסרים מאדונך הבלתי מהימן. את בעצמך בלתי מהימנה, ואדונך מפוקפק.״ אפשר ששְׂרִימַתִי רָאדְהָארָאנִּי דיברה בכוונה בעוקצנות כזו אל הדבורה, כמו ביקרה בעקיפין את השליח אוּדְדְהַוַה, שבגלל מראהו, חשבה אותו ממש שווה לקרישנה. היא כמו רמזה שהוא חסר אחריות ממש כמו אדונו. היא ציינה עתה את הסיבות שגרמו לאכזבתה מקרישנה ומשליחו.

היא אמרה אז לדבורה, ״קרישנה אדונך ניחן באותה תכונה כמוך; את נחה על פרח, מוצצת ממנו דבש, ועפה ומתיישבת על אחר. בדיוק כמותך, גם קרישנה נתן לנו לטעום את טעם שפתיו, והסתלק. אני יודעת שלַקְשְׁמִי, אלת המזל, שיושבת בתוך פרח לוטוס, עוסקת תמיד בשירותו. אולם איני מבינה מדוע נשבתה כל כך בקסמו. היא קשורה אליו, למרות שמכירה את טבעו האמיתי. אנחנו מכל מקום, נבונות יותר ממנה; לא ניתן לקרישנה או לשליחיו לרמות אותנו עוד.״

לדעתם של מומחים, לַקְשְׁמִי, אלת המזל, הינה התרחבות משנית של שְׂרִימַתִי רָאדְהָארָאנִּי. כשם שקרישנה מתרחב לדמויות רבות של וישנו, אנרגית העונג שלו, רָאדְהָארָאנִּי, מתרחבת לאינספור אלות מזל. ומשום כך לַקְשְׁמִיגִ'י, אלת המזל, מנסה תמיד להתעלות למעמדן של הגופִּיות.

שְׂרִימַתִי רָאדְהָארָאנִּי המשיכה: ״דבורה מטופשת שכמותך, את מנסה לספק אותי ולשורר את תפארתו של קרישנה כדי לזכות בגמול נאה. אלא שנסיונך הינו חסר תועלת, כי התרוששנו כליל מנכסינו ונטשנו את בתינו ואת משפחותינו. אנחנו יודעות על קרישנה מספיק, אפילו טוב ממך, לכן אל תחשבי שבכוחך עוד לחדש במשהו. קרישנה שוהה עתה בעיר ומוכר יותר כחברו של ארג'ונה. יש לו ידידות חדשות, ואין ספק שהן מאושרות מאד בחברתו. הן שמחות כיוון שהתאווה שבוערת בחזן מוצאת עתה את סיפוקה. אם תלכי ותשוררי בפניהן את תהילותיו, הן בודאי יפצו אותך בעין יפה. את מנסה לפייס אותי בהתנהגותך החנפנית, ומשום כך שמת את ראשך מתחת לרגלי. אלא שתפסתי את תכסיסך. את שליחתו של תכסיסן גדול, קרישנה, לכן, עזבי אותי.״

״את מומחית אולי באיחודם של שני מחנות מתנגדים, אלא שאני איני בוטחת בך, גם לא באדונך. נטשנו למען קרישנה את בעלינו, את ילדינו ואת קרובינו, והוא לא חש אפילו אסירות תודה. הוא נטש אותנו לאנחות. מדוע שנשוב ונאמין לו? אנו יודעות שמטבעו אינו יכול לחיות זמן רב ללא חברת נשים. במַתְהוּרָא קשה לו יותר, כיוון שכבר אינו מצוי בכפר, בקרב נערות חולבות תמימות. בחברה רמת היחס ששם, הוא מתקשה בודאי להתידד עם הבנות. באת מן הסתם לשכנע אותנו ללכת לשם. אבל מדוע שיצפה לבואנו? הוא מוכשר דיו להקסים כל בת בוורינדאוון ובמַתְהוּרָא, ובתבל כולה. עם חיוכו הענוג ותנועות גבותיו המצודדות, בכוחו לפתות כל אשה מכוכבי עדן, מן הכוכבים התיכוניים ומכוכבי השאול. אפילו מַהָא-לַקְשְׁמִי, הראשית מבין אלות המזל, להוטה לעסוק בשירותו. מי אנחנו ומה חשיבותנו בהשוואה לכל הנשים הללו?״

״קרישנה מציג עצמו כנדיב ורחב לב, וגם הקדושים והחכמים כולם מפארים אותו. ואכן, אם רק היה מראה לנו חסד אחרי שפגע בנו ונטש אותנו, היה ביכולתו להפגין את כל המעלות הללו בשלמות. שליחה עלובה שכמותך, את בסך הכול שפחה סכלה. את לא מכירה אותו עדיין, כמה הוא כפוי טובה וקשה לב. ולא רק בחיים אלה; הכול שמענו עליו מסבתא פַּוּרְנַּמָאסִי. היא סיפרה שבחיים קודמים הוא נולד למשפחת קְשַׁתְרייַה ונודע כרָאמַצַ'נְדְרַה. ובמקום להרוג את וָאלִי, אויב ידידו, כמו קְשַׁתְרייַה—פנים אל פנים—הוא הרג אותו, לעצת הידיד, כמו צייד—שאינו מסתכן ומתחבא מאחורי עץ. הוא סטה בכך מכללי הדת של קְשַׁתְרייַה. הוא גם נמשך כל כך אל סִיתָא היפה, שבגללה הפך את שׂוּרְפַּנַּקְהָא, אחותו של רָאוַנַּה, למכוערת, וחתך את אפה ואת אוזניה. שׂוּרְפַּנַּקְהָא ביקשה אותו להתייחד עמה, וכקְשַׁתְרייַה, חובתו היתה לספק את רצונה. אולם הוא, ברוב אנוכיותו, לא יכול היה לשכוח את סִיתָאדֵוִי והפך את שׂוּרְפַּנַּקְהָא לאשה מכוערת. ולפני שנולד כקְשַׁתְרייַה, הוא נולד כילד בְּרָאהְמַנַּה, וָאמַנַדֵוַה. הוא ביקש אז תרומה מבַּלי מַהָארָאגַ'ה, והלה, שהיה נדבן גדול, העניק לו את כל שברשותו. ואף-על-פי-כן אסר אותו קרישנה, כוָאמַנַדֵוַה, והשליך אותו בכפיות טובה לממלכת פָּאתָאלַה. אנחנו יודעות הכול אודות קרישנה, אנחנו יודעות שהוא חסר כל התחשבות ואכזר וקשה לב. אולם הבעיה היא שלמרות שאנחנו יודעות את זה, איננו מסוגלות להפסיק לשוחח אודותיו. וכמותנו, גם קדושים וחכמים דגולים אינם חדלים מלשוחח אודותיו. אנו, הגופִּיות של ורינדאוון, איננו רוצות כל יחסים עם נער שחרחר זה, אלא שאיננו יודעות כיצד נצליח להוציא אותו מזכרוננו ונחדול מלספר את מעשיו.״

מאחר שקרישנה הינו מוחלט, הרי שמעשיו המגונים לכאורה הינם מענגים ממש כמו מעשיו הטובים. אנשים קדושים ודבקים דגולים כמו הגופִּיות אינם מסוגלים לנטוש את קרישנה לעולם. שְׂרִי צ'איטניה התפלל, ״קרישנה, אתה חופשי ועצמאי לחלוטין. ביכולתך לחבק אותי או למחוץ אותי תחת רגליך—כרצונך. גם אם תשבור את לבי ותעלם מעיני לכל חיי, אתה הינך מושא אהבתי היחיד.״

״לדעתי,״ המשיכה שְׂרִימַתִי רָאדְהָארָאנִּי, ״אל לו לאיש לשמוע אודות קרישנה. כי ברגע שטיפה אחת של מתק עלילותיו חודרת לאוזן, מיד מתעלים מעל למישור השניות של משיכה ודחייה. חופשיים מכל התקשרות חומרית, מוותרים אז על כל זיקה לעולם החומרי, גם למשפחה, לבית, לאשה, לילדים, ולשאר דברים יקרים שכאלה. אדם שזונח קניינים כאלה, גורם עוגמת נפש רבה לקרוביו ולו עצמו. כבן אנוש, או אפילו במיני חיים אחרים, כגון ציפור למשל, הוא משוטט אז, מחפש אחר קרישנה. אלא שקשה מאד להבין את קרישנה או את שמו, מעלותיו, דמותו, עלילותיו, חפציו ובני לויתו.״

״אל נא תדברי על קרישנה עוד,״ המשיכה שְׂרִימַתִי רָאדְהָארָאנִּי להגיד לשליחה השחורה. ״עדיף לשוחח על משהו אחר. אנחנו אבודות לחלוטין, ממש כמו אילה שחורת ניקודים ביער שכושפה על-ידי צליליו הענוגים של הצייד. גם אנו כושפנו על-ידי מתק מילותיו וחוזרות שוב ושוב והוגות בזוהר ציפורני רגליו, וכך רק מתאוות יותר לחברתו; משום כך, אנא, אל תדברי עוד עליו.״

שיחתה של רָאדְהָארָאנִּי עם הדבורה השליחה והאשמותיה נגד קרישנה, ובו-זמנית אי יכולתה לחדול מלשוחח אודותיו—אלה מסמלים את פסגתה של האקסטזה הרוחנית, שנקראת מַהָאבְּהָאוַה. רק רָאדְהָארָאנִּי וחברותיה מסוגלות לחוות אקסטזה שכזו. אָאצָ'ארְיות גדולים כמו שרילה רֻוּפַּה גוסְוָאמִי ווישְׂוַנָאתְהַה צַ'קְרַוַרְתִי טְהָאקוּרַה ניתחו את דיבורה האקסטתי של שְׂרִימַתִי רָאדְהָארָאנִּי ותיארו את הרגשות השונים שמתגלים בו כגון אוּדְגְהֻוּרְנָּא, או בילבול, וגַ'לְפַּפְּרַתיגַ'לְפַּה, או דיבור בדרכים שונות. ברָאדְהָארָאנִּי מתגלם מדע האוּגְ'גַ'לַה, או אבן החן הזוהרת מכול של אהבת אלוהים.

בשעה שרָאדְהָארָאנִּי שוחחה עם הדבורה, זו חגה לה סביב. אולם לפתע פתאום נעלמה. בגלל געגועים עזים לקרישנה, רָאדְהָארָאנִּי היתה עצובה מאד, ונמלאה אקסטזה משיחתה עם הדבורה. אולם עתה, כיוון שזו נעלמה מעיניה, הפכה כמעט למטורפת—חוששת שהדבורה השליחה תחזור לקרישנה ותדווח לו על שיחתה נגדו. ״קרישנה יצטער בודאי לשמוע על כך,״ היא חשבה. וכך הוצפה כולה בסוג חדש של אקסטזה.

והנה, הדבורה שנעלמה שבה והופיעה לפניה. היא חשבה, ״קרישנה עדיין נוטה לי חסד. למרות המסר הפוגעני, הוא שב ברוב חסדו ושלח את הדבורה להביא אותי אליו.״ בפעם הזו נזהרה רָאדְהָארָאנִּי שלא לומר דבר נגדו. ״ידידתי היקרה, ברוכה הבאה. קרישנה הטוב שב ושלח אותך. למרבה המזל, ברוב אהבתו אלי, הוא שב ושלח אותך, למרות שנשאת אליו מסר פוגע כל כך. ידידתי היקרה, את רשאית לבקש ממני את כל שברצונך. אני אתן לך כל דבר, כיוון שאת כל כך טובה אלי. באת לקחת אותי אל קרישנה, כיוון שאינו יכול לבוא לכאן, מוקף בידידותיו החדשות ממַתְהוּרָא. אולם יצור זעיר שכמותך, כיצד תוכלי לשאת אותי לשם? כיצד תוכלי לעזור לי לפגוש את קרישנה, שנח עתה עם אלת המזל ומאמץ אותה לחזו? אין דבר. הבה ונשכח את העניין כולו—את ההליכה לשם ואת שליחותך. ספרי לי כיצד קרישנה מבלה במַתְהוּרָא. האם הוא זוכר עדיין את אביו המאמץ, נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה, ואת אמו האוהבת יַשׂודָא, את חבריו הרועים ואותנו הגופִּיות, ידידותיו העלובות? אני בטוחה שהוא שר לפעמים אודותינו. שירתנו אותו כמו אמות, ללא תשלום. האם ישנו סיכוי שיחזור לכאן וישוב ויחבק אותנו בזרועותיו? גופו מדיף תמיד את ניחוח האגוּרוּ. שאלי בבקשה את קרישנה את כל השאלות הללו.״

אוּדְדְהַוַה עמד סמוך לשם ושמע את שיחתה—היא יצאה כמעט מדעתה בכמיהתה לקרישנה. הוא נדהם מעוצמת אהבתן של הגופִּיות—הן הגו בקרישנה ללא הרף באקסטזת האהבה העליונה, או אקסטזת המַהָאבְּהָאוַה. הוא הביא מסר כתוב מקרישנה, ועתה ביקש לקרוא אותו לגופִּיות, כדי להרגיען. הוא אמר, ״גופִּיות יקרות, הגשמתן עתה את משימת גופכן האנושי. כולכן דבקות נפלאות של אישיות אלוה, וראויות משום כך להערצת האנשים כולם. הינכן נערצות בשלושת העולמות, כיוון שמֵחְשָבכן מפליא להגות כל הזמן בוָאסוּדֵוַה, קרישנה. הוא הינו מטרת המעשים הצדיקים וטקסי הפולחן כולם, כגון מתן צדקה, עמידה בנדרים חמורים, ביצוע סיגופים, והצתת אש הקרבן. הוא גם תכלית זימרת המַנְתְרות השונות, קריאת הוודות, השליטה בחושים, ומיקוד המֵחְשָב בהגות. אלה הינם כמה תהליכים להגשמה עצמית ולהשגת שלמות החיים. אלא שלמעשה, כל אלה נועדו ללמד אותנו אודות קרישנה ולאמן אותנו להשתלב כליל בשירותו המסור. זו גם הוראתה האחרונה של הבהגווד-גיטה; למרות התהליכים השונים להגשמה עצמית, קרישנה מורה בסוף לנטוש הכול, ופשוט להתמסר לו. שאר התהליכים נועדו בסך הכול לסייע לנו להתמסר בסופו של דבר לכפות רגלי הלוטוס שלו. בבהגווד-גיטה נאמר גם שאדם רציני שמחפש הגשמה עצמית בדרך של חכמה וסיגופים, ישיג אחרי לידות רבות מאד התמסרות מושלמת שכזו.

חייהן של הגופִּיות היוו שלמותם של סיגופים כאלה, ואוּדְדְהַוַה נפעם ממעמדן הנשגב. הוא המשיך: ״גופִּיות יקרות, אותו הלך רוח שפיתחתן ביחסים עם קרישנה, אפילו החכמים והקדושים מתקשים להשיג. השגתן את שלמות החיים העליונה. זוהי ברכה גדולה—יכולתכן למקד את מֵחְשָבכן בקרישנה ולבחור רק בו, ולנטוש למענו משפחה, בית, קרובים, בעל וילדים. כיוון שמֵחְשָבכן נתון כולו לו, הנשמה העילאית, מוכנית התפתחה בכן גם אהבה לכול. בחסדכן זכיתי לראות אותכן במצב שכזה, ומשום כך אני סבור שהריני בר מזל עד מאד.״

הגופִּיות ידעו שאוּדְדְהַוַה נושא עמו מכתב מקרישנה, והשתוקקו הרבה יותר לשמוע את זה, מאשר לשמוע את תפארת מעמדן. הן לא מצאו עניין רב במילות הלל שכאלה, ולעומת זאת היו נרגשות עד מאד לשמוע את המסר. אוּדְדְהַוַה אמר, ״גופִּיות יקרות, דבקות עדינות ודגולות שכמותכן, נשלחתי במיוחד כדי לשאת אליכן את המכתב הזה. קרישנה שלח אותי כיוון שאני משרת קרוב לו מאד והוא מחשיב אותי לאיש סודו.״

אוּדְדְהַוַה לא מסר את המכתב לגופִּיות, אלא הקריא אותו בעצמו. תוכנו היה רציני מאד ואף שנכתב לגופִּיות, נועד גם לכלל אנשי המחשבה והחקר. זאת כדי שיבינו כיצד אהבת אלוהים טהורה מצויה ומשתלבת בכל אוניו השונים של האל. הוודות מלמדות שאישיות אלוה ניחן באינסופור אונים, פַּרָאסְיַה שַׂקְתיר ויוידְהַיְוַה שְׂרֻוּיַתֵא. בנוסף, הגופִּיות היו קרובות ויקרות מאד לקרישנה, ובשעה שכתב את המכתב, הוא התרגש מאד, ולא יכל לכתוב כראוי. אוּדְדְהַוַה, שהיה תלמידו של בְּרּיהַסְפַּתי, ניחן בתבונה חריפה, ובמקום למסור את המכתב, הוא חשב שעדיף לקרוא אותו בקול ולהסביר.

אוּדְדְהַוַה המשיך: ״ואלה הם דבריו של אישיות אלוה העילאי. 'גופִּיות יקרות שלי, ידידותי, דעו כי לא יתכן כל פירוד בינינו; לא זמן, לא מקום, ולא שום נסיבות יכולים להפריד בינינו, שהרי אני שורה בכול.'״

בבהגווד-גיטה, בפרקים השביעי והתשיעי, מוסבר טבעו השורה בכול של האל. קרישנה שורה בכול בהיבטו הבלתי אישי; הכול נח ומצוי בו, אף שהוא עצמו אינו מצוי בכול. בפרק השביעי מוסבר גם שחמשת היסודות הגשמיים: אדמה, מים, אש, אויר ושמים, ושלושת היסודות הסמויים: מֵחְשָב, תבונה וזהות עצמית—אלה נחשבים לאונו הנחות. וישנו און נוסף, עילי, שנקרא ישויות החיים. גם אלה הינן איפוא, חלקיקים ישירים שלו. מכאן שקרישנה הינו מקור שני האונים—החומרי והרוחני. הוא מצוי ומעורב בכול כסיבה ותוצאה. וכמו הגופִּיות, גם כל ישויות החיים הינן קשורות אליו ובלתי נפרדות ממנו לעד. הגופִּיות מכל מקום, פיתחו את מלוא יחסיהן עם קרישנה ופועלות מתוך שיתוף פעולה הדוק עמו, בעוד שישויות החיים שמכוסות בהשפעתה של מָאיָא, שכחו את קרישנה; אלה חושבות עצמן לישויות נפרדות ובלתי קשורות אליו.

אהבה לקרישנה, או תודעת קרישנה, מהווה איפוא, שלב השלמות של ידע אמיתי והבנת הדברים כמות שהם. מֵחְשָבנו אינו ריק לעולם; תמיד חולפות בו מחשבות כלשהן, שאינן חורגות לעולם מתחומי שמונת היסודות של האנרגיה החומרית. מי שמבין את ההיבט הפילוסופי הזה לגבי מחשבה, הינו חכם באמת. אדם שכזה מתמסר לריבון. הגופִּיות מהוות דוגמה נפלאה למי שמצוי בשלב מושלם שכזה של ידע. מֵחְשָבן אינו עסוק בניחושים והשערות לגבי האמת; הן שקועות כליל בקרישנה. למעשה, המֵחְשָב הינו בסך הכול אונו של קרישנה, ובאופן ניפרד מקרישנה לא ניתן בכלל לחשוב, לחוש, לפעול או לרצות. תודעת קרישנה הינה איפוא, אותו שלב שבו מבינים את היחסים הנצחיים עם האל. ואילו מָאיָא זהו אותו שלב מזוהם וחולה שבו לא מודעים ליחסים הללו. הגופִּיות מצויות במישור של ידע טהור ונשגב, ומשום כך מֵחְשָבן מלא בתודעת קרישנה תמיד. ממש כשם שאש לא קיימת ללא אויר, לא נפרדות ישויות החיים מקרישנה. ובשעה שישות החיים שוכחת את קרישנה, פירושו של דבר שאינה שרויה במצבה הטבעי. הגופִּיות הוגות בקרישנה תמיד, מכאן שהן שרויות כבר בשלב המוחלט של ידע מושלם. ישנם הוגי דעות לכאורה שגורסים שנתיב הבהקטי נועד לפחותי תבונה. אולם מבלי להתעלות לבהקטי, הידע נשאר בלתי טהור ובלתי מושלם. אהבה מתוך געגועי פרידה מהווה אמנם, שלב השלמות של כל מערכות היחסים עם קרישנה, אלא שגם היא אשליתית. שהרי למעשה אין כל פירוד. הגופִּיות לא נפרדו מקרישנה מעולם, וזה נכון גם מבחינה פילוסופית.

עולם התופעות גם הוא אינו נפרד מקרישנה. ״דבר אינו נפרד ממני; היקום כולו מצוי בי ובלתי נפרד ממני. לפני הבריאה רק אני הייתי.״ הספרות הוֵדית מאששת: לפני הבריאה היה רק נָארָאיַנַּה. ברהמה ושיווה שניהם לא היו אז לסייע לו. העולם כולו מוּנע על-ידי שלוש מידות הטבע. ברהמה הינו התגלות מידת הלהיטות, ונאמר שברא את העולם, אלא שהוא בסך הכול בורא משני; הבורא המקורי הינו נָארָאיַנַּה. גם שַׂנְּקַרָאצָ'ארְיַה אישש את זה: נָארָאיַנַּהּ פַּרו'וְיַקְתָאת. נָארָאיַנַּה הינו נשגב ומעבר לבריאה החומרית.

קרישנה מתרחב להתגלויות שונות, ובאמצעותן בורא, מקיים ומחריב את היקום. הוא הינו הכול, והכול נשען עליו, ואף-על-פי-כן לא ניתן לראות אותו בתוך האנרגיה החומרית, שנקראת מָאיָא, או אשליה. באנרגיה הרוחנית לעומת זאת, הריהו מובחן על כל צעד ובכל מצב. הגופִּיות הציגו שלב הבנה מושלם שכזה. וממש כשם שקרישנה נבדל מן הבריאה החומרית, אף שזו תלויה בו כליל, נבדלות גם ישויות החיים מחייהן החומריים המותנים. הגוף החומרי מתפתח על בסיס של קיום רוחני. בבהגווד-גיטה מתואר עולם התופעות כאֵם וקרישנה מתואר כאב. וכשם שהאב מחדיר את ישות החיים לרחמה של אם ומעבּר אותה, קרישנה מחדיר את ישויות החיים לרחם הטבע החומרי. או אז אלה יוצאות בגופים שונים, תולדת התגובות למעשיהן השונים. אולם בכל הנסיבות הן נבדלות מחייהן החומריים המותנים.

די ללמוד את גופנו שלנו כדי להבין כיצד ישות החיים הינה נבדלת מכלוב הגוף. פעולת גומלין בין שלוש מידות הטבע היא שמפעילה את הגוף; חלים בו שינויים בכל רגע, אולם הנשמה הרוחנית הינה נבדלת מכל השינויים הללו. איש אינו מסוגל לחולל את פעולות הטבע, גם לא לעצור אותן או להתערב בהן. וכך ישות החיים שלכודה בגוף החומרי הינה מותנית לשלושה מצבים—עירות, שינה וחוסר הכרה. המֵחְשָב פועל בשלושת מצבי החיים הללו כולם; בשעת שינה או חלימה רואה ישות החיים משהו כאמיתי, ואחר כך, בעירות, היא חושבת את זה ללא אמיתי. מכאן שבמצב מסוים היא מקבלת משהו כאמיתי, ובמצב אחר היא מקבלת אותו דבר כלא אמיתי. אנשי המחשבה העיונית והסָאנְקְהְיַה-יוגִים מרבים לדון בנושאים הללו. כדי להגיע למסקנה נכונה, מתרגלים הסָאנְקְהְיַה-יוגִים סיגופים חמורים ושליטה בחושים ונזירות.

כל הדרכים הללו למציאת המטרה העליונה משולות לנהרות, וקרישנה הינו הים. וכשם שכל הנהרות זורמים לים, גם נסיונות הידע כולם זורמים לעבר קרישנה. ומי שאחרי לידות רבות של מאמץ הגיע לקרישנה—הרי שהגיע לשלב השלמות. קרישנה אומר בבהגווד-גיטה: ״כל דרכי ההבנה מובילות אלי. אולם מי שבוחר בנתיבים משוללי בהקטי, ימצא את דרכו קשה עד מאד.״ קְלֵשׂו'דְהיקַתַרַס תֵשָׁאם: מבלי להגיע לבהקטי, אי אפשר להבין את קרישנה.

הגיטה מורה על שלוש דרכים: קארמה-יוגַה, גְ'נָאנַה-יוגַה ובהקטי-יוגַה. מי שקשורים מדי לפעילות נושאת גמול—להם מומלץ לבצע פעילות שתרומם אותם לבהקטי. גם מי שקשורים לחקרנות עיונית-נסיינית, מתסכלת, צריכים להגיע לבהקטי. קארמה-יוגַה הינה שונה מסתם קארמה, וגְ'נָאנַה-יוגַה שונה מגְ'נָאנַה. ובסופו של דבר, קרישנה אומר בבהגווד-גיטה, בְּהַקְתְיָא מָאםּ אַבְּהיגָ'אנָאתי: רק על-ידי שירות מסור אפשר להבין אותי.

הגופִּיות השיגו את שלב השלמות של השירות המסור, כיוון שלא ביקשו לדעת דבר לבד מקרישנה. זה מאושש בוודות, יַסְמין אֵוַה ויגְ'נָאתֵא סרְוַם אֵוַה ויגְ'נַתַם בְּהַוַנְתי. כלומר, עם שיודעים את קרישנה, יודעים מוכנית את הכול.

קרישנה המשיך: ״אינכן זקוקות לידע נשגב אודות האמת המוחלטת, כי אהבתן אותי כבר משחר ילדותכן.״ מי שמבקשים להשתחרר מן הקיום החומרי, זקוקים לידע על האמת. אולם מי שפיתח אהבה לקרישנה, הינו כבר בן חורין. בבהגווד-גיטה נאמר שמי שעוסק בשירות טהור, הינו שרוי במישור הגאולה הנשגב. הגופִּיות לא חוו במצוקות הקיום החומרי; הן סבלו מגעגועים לקרישנה. קרישנה אמר להן, ״גופִּיות יקרות שלי, עזבתי אותכן, רק כדי להגביר את אהבתכן המופלאה אלי. עשיתי זאת בכוונה, כדי שתוכלו להגות בי תמיד.״

הגופִּיות מצויות גם בהגות מושלמת. היוגִים נוטים יותר להגוּת מאשר לשירות מסור, אלא שאינם יודעים ששלמות המסירות מהווה גם שלמות שיטת היוגַה. הבהגווד-גיטה מאששת שהגותן המתמדת של הגופִּיות בקרישנה מהווה פסגת היוגַה. קרישנה היטיב להבין את נפשן של הנשים; כאשר אשה הינה רחוקה מאהובה, היא הוגה בו ללא הפסק, וחווה כך בנוכחותו. קרישנה רצה ללמד דרך התנהגותן של הגופִּיות. מי ששקוע בהגות רצופה שכזו, כמו הגופִּיות, אין ספק שיזכה בכפות רגלי הלוטוס של קרישנה.

שְׂרִי צ'איטניה לימד את תהליך הויפְּרַלַמְבְּהַה, או שירות לאישיות אלוה מתוך געגועי פרידה, והפך אותו לנחלת הכלל. גם ששת הגוסְוָאמִים לימדו לסגוד לקרישנה מתוך תחושת געגועים, כמו הגופִּיות. שְׂרִיניוָאסַה אָאצָ'ארְיַה, בתפילתו לגוסְוָאמִים, מסביר בבהירות את הנושא הזה. הוא מתאר שהגוסְוָאמִים היו שקועים תמיד בים של רגשות נשגבים, בהלך רוחן של הגופִּיות. כאשר חיו בוורינדאוון, היו מחפשים תמיד אחרי קרישנה וקוראים, ״איפה אתה קרישנה? גופִּיות—איפה אתן? היכן את שְׂרִימַתִי רָאדְהָארָאנִּי?״ מעולם הם לא אמרו, ״עתה ראינו את רָאדְהָא וקרישנה ומטרתנו הוגשמה.״ משימתם לא הושלמה לעולם; הם לא פגשו ברָאדְהָא וקרישנה. בעת מחול הרָאסַה, היו גופִּיות שלא יכלו להצטרף לריקוד ונטשו את גופן, פשוט הוגות בקרישנה. השתקעות מוחלטת בתודעת קרישנה מתוך תחושת געגועים מהווה איפוא, הדרך המהירה ביותר להשגת כפות רגלי הלוטוס של קרישנה. דבריו של קרישנה שיכנעו את הגופִּיות בכוחה של תחושת הגעגועים. הן חוו בדרך הסגידה העל-טבעית הזו לקרישנה, ושמחו וחשו הקלה רבה עם שהבינו זאת.

הן החלו מדברות: ״שמענו שהמלך קַמְּסַה, שהיה מקור לצרות בלתי פוסקות לשושלת היַדוּ, מת עתה. אלה חדשות טובות מאד. אנו מקוות שבני היַדוּ שמחים עכשיו בחברתו של קרישנה. הוא מסוגל הרי להגשים את מאוויי דבקיו כולם. אוּדְדְהַוַה יקר, אמור, האם קרישנה חושב עלינו לפעמים, מוקף בנערות מַתְהוּרָא המעודנות. הנערות והנשים ששם אינן בנות כפר, אלא נשים יפות ועדינות. מבטיהן המבוישים, החייכניים, ושאר מחוותיהן הנשיות נעימים לו בודאי מאד. קרישנה נמשך מאד לנשים יפות, ונראה שנלכד ברשתן של הנשים הללו. אמור נא אוּדְדְהַוַה, האם הוא זוכר אותנו לפעמים בקרב הנשים האחרות?״

גופִּי אחרת חקרה: ״האם הוא זוכר אותו לילה—פרחי הקוּמַדיני פרחו ואור הירח הפיץ זוהרו, ווורינדאוון כולה עטתה יופי קסום? קרישנה רקד איתנו, והחלל כולו נמלא בצלילי הפעמונים שלרגליו. גם שוחחנו בנעימים. האם הוא זוכר את הלילה ההוא? אנחנו זוכרות, ונתקפות בגעגועים. הגעגועים אליו בוערים בנו כמו אש. הוא הבטיח שישוב לוורינדאוון לכבות את הבערה הזו, כמו ענן שמופיע בשמים ומכבה שריפת יער בגשמיו.״

גופִּי נוספת אמרה, ״קרישנה הרג בגבורה את אויבו, קַמְּסַה, וזכה בממלכתו. אפשר שכבר נישא לבת מלך כלשהי וחי לו בנעימים בין קרוביו וידידיו. מדוע שישוב לכפר ורינדאוון?״

עוד גופִּי אמרה, ״קרישנה הינו אישיות אלוה העילאי, בעלה של אלת המזל, ומסתפק כליל בעצמו. אין לו כל עניין בנו, הבנות מיער ורינדאוון, גם לא בבנות הכרך ממַתְהוּרָא. הוא נשמת-העל האדיר; משום כך אינו זקוק אף לאחת מאיתנו—כאן או שם.״

היתה גופִּי שאמרה, ״זה חסר כל הגיון לקוות שקרישנה עוד יחזור לוורינדאוון. מוטב במקום זה לנסות ולמצוא את אושרנו בתיסכול. אפילו פּינְגַלָא, הזונה המפורסמת, אמרה שאכזבה הינה העונג העליון. אולם אף שכולנו יודעות את זה, קשה מאד לחדול מלצפות לשובו. מי מסוגל לשכוח שיחה ביחידות עם קרישנה? אלת המזל נשארת על חזהו תמיד, אף שהוא אינו אפילו מתאווה לה. אוּדְדְהַוַה יקר, ורינדאוון הינה ארץ של נהרות, של יערות ושל פרות. כאן שמענו את צלילי חלילו, וכאן, באוירה הקסומה הזו, בילינו עמו ועם אחיו הבכור, שְׂרִי בַּלַראמה. כל סביבת ורינדאוון מזכירה לנו אותם. עקבות רגליו טבועות עדיין באדמת ורינדאוון—משכנה של אלת המזל—אלא שסימנים אלה אין בכוחם להביא אותו אלינו.״

הגופִּיות הוסיפו והסבירו שאף שוורינדאוון משופעת עדיין בכל טוּב ודבר לא חסר בה מבחינה חומרית, הן אינן מסוגלות לשכוח את קרישנה ואת בַּלַראמה.

״אנו נזכרות כל הזמן במראותיו הקסומים, כיצד הלך, כיצד חייך או כיצד נהג להתבדח. אבודות כליל במגעינו עמו, איננו מסוגלות בכלל לשכוח אותו. אנחנו מתפללות תמיד ומתחננות, 'אל יקר, בעלה של אלת המזל, אדון ורינדאוון, וגואלם של הדבקים בצרה! שקענו כליל בים של צער. שוב נא לוורינדאוון וגאל אותנו ממצוקתנו.'״

אוּדְדְהַוַה למד בדקדקנות את מצבן הנשגב והבלתי רגיל של הגופִּיות—שקועות בגעגועי פרידה עזים לקרישנה—וחשב כי נבון יהיה לשוב ולחזור ולספר את עלילותיו. אנשים חומרניים בוערים תמיד באש הסבל החומרי. וגם הגופִּיות בערו באש הגעגועים הנשגבים לקרישנה. אלא שאותה אש שבערה בגופִּיות הינה שונה מאש הקיום החומרי. הגופִּיות ביקשו רק את חברתו של קרישנה, בעוד שהחומרני רודף אחר נוחות חומרית.

וישְׂוַנָאתְהַה צַ'קְרַוַרְתִי טְהָאקוּרַה הסביר שקרישנה הציל את ילדי הרועים משריפת יער בתוך שניה; הם רק עצמו את עיניהם. ועתה, כדי להציל את הגופִּיות מאש געגועיהן, אוּדְדְהַוַה מורה להן לעצום את עיניהן ולהגות במעשיו של קרישנה מראשית היכרותן עמו. מבחוץ יכלו הגופִּיות להמחיש לעצמן את עלילותיו של קרישנה, לצלילי תיאוריו של אוּדְדְהַוַה. ומבפנים יכלו להיזכר בהן. מהוראותיו של אוּדְדְהַוַה הן למדו שקרישנה לא עזב אותן. הן הגו בקרישנה ללא הרף, וגם קרישנה הגה בהן, במַתְהוּרָא.

המסר של אוּדְדְהַוַה והוראותיו הצילו את הגופִּיות ממוות מידי, והגופִּיות ידעו להעריך את חסדו. הוא שימש למעשה כמורן הרוחני, והן סגדו לו כמו שהיו סוגדות לקרישנה. הכתובים המוסמכים מורים לסגוד למורה הרוחני ממש כמו לאלוהים. זאת משום שהוא משרת מסור וקרוב מאד לאל. בני הסמכא הגדולים מסבירים שהמורה הרוחני הינו גילויו החיצוני של קרישנה. ההבנה שקרישנה מצוי עמן, הקלה על אש הגעגועים הנשגבת של הגופִּיות. בלבן פנימה הן זכרו את יחסיהן עמו, ומבחוץ אוּדְדְהַוַה סייע להן להעריך אותו באמצעות הוראות אודות מעמדו המוחלט.

אישיות אלוה העילאי מתואר בכתבי הקודש כאַדְהוקְשַׁגַ'ה, כלומר שהוא מעבר לתפיסה החושית החומרית. אולם אף שהוא אינו נתפס בחושים החומריים, הוא מצוי בלבו של כל אחד. הוא גם נוכח בכל מקום בהיבטו כברהמן השורה בכול. די בלימוד מצבן של הגופִּיות בעת פגישתן עם אוּדְדְהַוַה, כמתואר בשרימד בהאגותם, כדי להבין את שלושת היבטיה הנשגבים של האמת המוחלטת (בְּהַגַוָאן—אישיות אלוה, פַּרַמָאתְמָא—נשמת-העל המקומי, וברהמן—ההיבט השורה בכול).

שְׂרִיניוָאסַה אָאצָ'ארְיַה אומר שששת הגוסְוָאמִים היו שקועים תמיד במחשבות על מעשיהן של הגופִּיות. גם שְׂרִי צ'איטניה מַהָאפְּרַבְּהוּ לימד שדרך סגידתן של הגופִּיות לאל הינה הנעלה מכול. ושרילה שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי מורה שכל מי ששומע ממקור נכון אודות יחסיהן של הגופִּיות עם קרישנה, וגם מקפיד לקיים את הכללים—הלה יתעלה למעמד העליון של שירות מסור ויזנח כל תאוה לתענוגות חומריים.

הגופִּיות כולן מצאו נחמה בהוראותיו של אוּדְדְהַוַה וביקשו ממנו שישאר עוד מספר ימים בוורינדאוון. אוּדְדְהַוַה נעתר לבקשתן ונשאר עמן אף למספר חודשים—שומר אותן כל הזמן שקועות בהגות במסר הנשגב של קרישנה ובעלילותיו. והגופִּיות חשו כמו התרועעו עם קרישנה במישרין. תושבי ורינדאוון כולם נהנו משהותו של אוּדְדְהַוַה בכפר. הם שוחחו על מעשיו של קרישנה, והימים חלפו כמו רגעים. אוירתה הטבעית של ורינדאוון—נהר היַמוּנָא, הבוסתנים היפים עמוסי הפרי, גבעת גווַרְדְהַנַה, המערות ושלל הפרחים—הכול הצטרף יחדיו כדי להלהיב את אוּדְדְהַוַה להוסיף ולספר את עלילותיו של קרישנה. והתושבים נהנו מחברתו ממש כמו מחברתו של קרישנה.

אוּדְדְהַוַה הוקסם מהתנהגותן של הגופִּיות כיוון שהיו קשורות אל קרישנה כליל. הוא שאב השראה עצומה מלהיטותן אל קרישנה. מוקיר ומשתחווה לפניהן, הוא חיבר שירי הלל למעלותיהן הנשגבות: ״מכל ישויות החיים שקיבלו גוף אדם, הגופִּיות הצליחו במשימתן בצורה המעולה ביותר. הגיגיהן נתונים כליל לכפות רגלי הלוטוס של קרישנה. החכמים והקדושים הדגולים חותרים להשתקעות שכזו בכפות רגליו של קרישנה, שהינו מוּקוּנְדַה מעניק הגאולה. אולם הגופִּיות, באהבתן לאל, משיגות את זה מוכנית; הן אינן תלויות בשום תירגול יוגַה. מכאן שמי שזכה במעמד של גופִּי, אינו צריך עוד להיוולד כברהמה, או כבְּרָאהְמַנַּה, גם אינו זקוק להסמכה של בְּרָאהְמַנַּה.״

שְׂרִי אוּדְדְהַוַה מאשש את דבריו של שְׂרִי קרישנה בבהגווד-גיטה; מי שמוצא בו מקלט ומטרתו נכונה—בין אם הוא שׂוּדְרַה, ובין אם נחות מזה—יזכה להגשים את מטרת החיים העליונה. רמת מסירותן של הגופִּיות מהווה אמת מידה לעולם כולו. ומי שיצעד בעקבותיהן ויהגה בקרישנה תמיד, יזכה בשלב השלמות העליון של חיים רוחניים. הגופִּיות לא נולדו למשפחות רמות יחס או השכלה; הן נולדו לרועי פרות. ואף-על-פי-כן פיתחו את האהבה העליונה לקרישנה. לידה למשפחה מיוחסת אינה מהווה איפוא, תנאי להגשמה עצמית או להבנת אלוהים. דרוש רק פיתוחה של אהבה אקסטתית לאל. שום כישורים אינם דרושים לצורך השגת שלמות בתודעת קרישנה, לבד מעיסוק מתמיד בשירות אוהב ומסור לקרישנה. קרישנה הינו המתק העילאי, מאגר כל עונג. והשפעת תירגולה של תודעת קרישנה הינו ממש כמו לגימת עסיס הנקטר; זה פועל—בין אם יודעים ובין אם לא יודעים. העקרון הפעיל של תודעת קרישנה יתגלה בכל מקום; אין זה חשוב בכלל כיצד או היכן נולדים. שהרי קרישנה נותן חסדו לכל מי שפונה לתודעת קרישנה. לא אלת המזל, גם לא האלים-למחצה מעדן שגופיהם דומים ללוטוסים, זכו באותה ברכה עילאית שבה זכו הגופִּיות, אף שנולדו למשפחות של רועי פרות; ברוב מזלן, במהלך מחול הרָאסַה קרישנה חיבק אותן בזרועותיו. קרישנה גם נישק את פניהן. אין ספק כי פרט להן, שום אשה בכל שלושת העולמות לא זכתה בזה.

אוּדְדְהַוַה העריך את מעמדן הנשגב ורצה ליפול לרגליהן ולאבק את ראשו באבקן. אלא שלא העיז לבקש מהגופִּיות את אבק רגליהן; אפשר שלא יעתרו לו. הוא חשב איפוא, לאבק את ראשו באבק רגליהן ללא ידיעתן. ״אם רק יכול היה להפוך לגבעול עשב חסר משמעות על אדמת ורינדאוון.״

מה רבה היתה משיכתן של הגופִּיות אל קרישנה! מיד למישמע צלילי חלילו הן נטשו את משפחותיהן, את ילדיהן, גם את כבודן ואת בושתן הנשית, ורצו לעבר המקום שבו עמד. הן לא שמו לב אפילו אם עברו בכבישים או ביערות עד. וכך, מבלי משים, צנח אבק רגליהן על עשבי ורינדאוון. אוּדְדְהַוַה, שלא העיז לפזר את אבק רגליהן על ראשו, ביקש להיוולד בעתיד כעשב, וכך להתברך באבק הזה.

אוּדְדְהַוַה העריך גם את מזלן העצום של הגופִּיות; הן הניחו על שדיהן הזקופים, היפים, את כפות רגלי הלוטוס של קרישנה, וכך התנקו מכל טומאה חומרית. אף שאותן רגליים הינן מושא סגידתה של אלת המזל, כמו גם של אלים-למחצה אדירים כמו ברהמה ושיווה, ונושא הגותם הפנימית של היוגִים הגדולים. אוּדְדְהַוַה ביקש שיוכל להתפלל ללא הרף לבירכת אבק רגליהן של הגופִּיות. זימרתן של הגופִּיות אודות עלילותיו הנשגבות של קרישנה הפכה מהוללת בכל שלושת העולמות.

לאחר שאוּדְדְהַוַה שהה זמן מה בוורינדאוון, הוא התאווה לשוב אל קרישנה. הוא ביקש אז את רשותם של נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה וישׂודָא לעזוב. בפגישת פרידה עם הגופִּיות, הוא ביקש גם מהן רשות, ואז רתם את מרכבתו ויצא לעבר מַתְהוּרָא.

כל תושבי ורינדאוון, ובראשם נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה וישׂודָא, באו להיפרד ממנו לשלום, ועמם מתנות יקרות ערך מאוצרות ורינדאוון. בגלל זיקתם העזה לקרישנה הם היו עתה נרגשים עד מאד ואף הזילו דמעות. כולם ביקשו ברכה כלשהי מאוּדְדְהַוַה. הם ביקשו לזכור את מעשיו המפוארים של קרישנה תמיד, להצליח ולמקד את מֵחְשָבם בכפות רגלי הלוטוס שלו, לשוחח תמיד על תפארתו מבלי לסטות לשום נושא אחר, ותמיד להשתחוות לפניו ואף פעם לא לשכוח אותו. תפילתם של תושבי ורינדאוון מהווה דוגמה לשלמות העליונה של הגשמה רוחנית. השיטה היא פשוטה: המֵחְשָב צריך להתמקד תמיד בכפות רגלי הלוטוס של קרישנה, יש לדבר עליו בלבד, ללא סטייה לשום נושא אחר, ואת הגוף יש להעסיק תמיד בשירותו. במיוחד מי שזכה בגוף אדם צריך להעסיק את חייו, את משאביו, את מילותיו ואת תבונתו בשירותו של האל. כי רק פעילות שכזו בכוחה לרומם אותו לשלב השלמות העליון. זוהי גירסת כל בני הסמכא.

תושבי ורינדאוון אמרו: ״לא אכפת לנו היכן ניוולד בצו ההשגחה העליונה ועל-פי תוצאות פעילותנו. אנחנו רק מתפללים שבכל מקום בו ניוולד נוכל לעסוק בתודעת קרישנה.״ דבק טהור אינו מתאווה להתעלות לכוכבי עדן לעולם. אינו מבקש אפילו להגיע לוַיְקוּנְּטְהַה או לגולוקַה ורינדאוון. זאת משום שנטש כל תשוקה לסיפוק אישי. גן עדן או גיהנום הינם שווים בעיניו. ללא קרישנה, גן עדן הינו גיהנום; ועם קרישנה, גיהנום הינו גן עדן. או אז, אחרי שפיאר והביע הוקרה לסגידתם של הדבקים הטהורים מוורינדאוון, אוּדְדְהַוַה שב למַתְהוּרָא לאדונו, קרישנה. הוא השתחווה לפני קרישנה ובַּלַראמה, ואז החל לתאר את מסירותם המופלאה של תושבי ורינדאוון. הוא מסר גם את המתנות ששלחו לוַסוּדֵוַה, אביו של קרישנה, ולאוּגְרַסֵנַה, סבו.



מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר