סיפורי קרישנה: פרק 51 – גאולת מוּצ׳וּקוּנְדַה

מַהָארָאגַ'ה פַּרִיקְשׁית שמע אודות שריפתו של קָאלְיַוַנַה, ועתה הוא חקר לגבי האדם הישן: ״מי הוא היה? מדוע ישן שם? כיצד זכה בכוח כביר שכזה—לשרוף כהרף עין, במבטו, את קָאלְיַוַנַה? מדוע שכב במערה שבהר?״ שאלותיו היו רבות, ושׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי השיב עליהן בזו אחר זו.

״מלכי היקר, איש זה נולד למשפחתו הדגולה של המלך איקשְׁוָאקוּ, בה נולד גם האל בהתגלותו כרָאמַצַ'נְדְרַה. הוא בנו של המלך הדגול מָאנְדְהָאתָא, וגם הוא היה נשמה דגולה ונודע כמוּצ'וּקוּנְדַה. כמלך, הוא הקפיד מאד בקיום הכללים הוֵדיים של התרבות הבְּרַהְמינית, והיה נאמן להבטחתו תמיד. בגלל כוחו הרב, אפילו אלים-למחצה כמו אינְדְרַה ביקשו אותו לסייע להם במלחמותיהם בזדים. ואכן, יצא שהשתתף במלחמות רבות שכאלה.״

שר צבאות האלים, קָארְתְתיקֵיַה, מרוצה ממלחמותיו של מוּצ'וּקוּנְדַה, הציע לו יום אחד לפרוש מקרב ולנוח, אחרי שהתייגע ממאבקיו הרבים בזדים. הוא פנה אל מוּצ'וּקוּנְדַה ואמר, ״מלך יקר, הקרבת הכול לטובת האלים-למחצה. היתה לך ממלכה מפוארת, ששום אויב לא הטרידה. והנה, נטשת את ממלכתך, זנחת את שיפעתך ונכסיך, ומעולם לא טרחת להגשים את שאיפותיך האישיות. שנים ממושכות נעדרת מביתך, עסוק במלחמות נגד זדים למען האלים-למחצה, ובנתיים נפטרו כל בני משפחתך, ילדיך, קרוביך ושריך ועזבו את העולם. זמן וגאות אינם ממתינים לאיש, וגם אם תשוב עתה לממלכתך, לא תמצא איש מאלה בחיים. הזמן האדיר כילה אותם כולם; כוחו של הזמן עצום ורב משום שהוא יצוגו של אלוהים. הוא חזק אף מן החזק ביותר, ובכוחו לחולל תמורות גם בעדינים ובסמויים שבדברים. איש גם אינו מסוגל לעצור את מהלך התקדמותו. וכמו שמאלף חיות מאלף את חיותיו כרצונו, חודר הזמן בדברים כרצונו, ואיש לא יכול לעמוד נגד תוכניתו.״

או אז הזמינו אותו האלים-למחצה לבקש לו כל ברכה שיתאווה, חוץ מברכת הגאולה, אותה שום איש מלבד וישנו, אישיות אלוה, אינו מסוגל להעניק. ומכאן שמו של וישנו, או קרישנה, גם מוּקוּנְדַה, או מי שבכוחו להעניק גאולה.

המלך מוּצ'וּקוּנְדַה לא ישן כבר שנים רבות, כל עוד עסק במלחמות, ועתה היה עייף מאד. משום כך, למישמע הצעתו, הוא חשב רק על שינה, ואז השיב: ״קָארְתְתיקֵיַה, הטוב שבאלים-למחצה, אני רוצה לישון עכשיו, וזוהי הברכה שאבקש: הענק לי את הכוח לשרוף לאפר במבט עיני כל מי שינסה להפריע את שנתי ויעיר אותי בטרם עת. הענק נא לי את הברכה הזו.״ האל-למחצה הסכים והבטיח לו מנוחה שלמה, ואז נכנס המלך מוּצ'וּקוּנְדַה לתוך המערה.

בזכות אותה ברכה נשרף עתה קָאלְיַוַנַה ממבטו של מוּצ'וּקוּנְדַה. ומשתם הכול, בא קרישנה והופיע לפני מוּצ'וּקוּנְדַה. קרישנה בא לשם למעשה, כדי לגאול את מוּצ'וּקוּנְדַה מסיגופיו, אלא שלא הופיע לפניו ראשון. תחילה סידר שקָאלְיַוַנַה יופיע. כאלה הן דרכיו של אלוהים; במעשה אחד שלו, מתגשמות מטרות רבות. הוא רצה לגאול את מוּצ'וּקוּנְדַה שישן במערה, גם חפץ להרוג את קָאלְיַוַנַה, שהתקיף את מַתְהוּרָא, ובמעשהו זה הגשים את מטרותיו כולן.

המלך ראה עתה את קרישנה למולו, עוטה מלבוש צהוב, חזהו מעוטר בסימן השְׂרִיוַתְסַה, ואבן הקַוּסְתוּבְּהַה תלויה על צוארו. קרישנה הופיע לפניו עם ארבע ידיים, כווישנו-מֻוּרְתי, וזר פרחים, הוַיְגַ'יַנְתִי, משתלשל מצוארו ועד ברכיו. הוא כולו זהר ברוב שיפעה והוד, חיוך היה נסוך על פניו היפיפיות, ושתי אוזניו קושטו בעגילים משובצים באבנים. יופיו היה נפלא מתפיסת אדם. ועתה הוא העיף מבט קורן לעבר המלך, ושבה את לבבו כליל. למרות היותו אישיות אלוה, הקדום מכול, הוא נראה צעיר ורענן כמו עלם, ותנועותיו דמו לתנועותיו של עופר אילים. גם כוחו נראה עצום ורב, כמו מרמז שכל אדם צריך לחשוש ממנו.

מוּצ'וּקוּנְדַה תמה לזהותה של האישיות הקסומה הזו, ושאל בענוה: ״אדוני היקר, המותר לי לשאלך כיצד הזדמנת למערה הזו? מי אתה? כפות רגליך נראות ממש כמו פרחי הלוטוס הרכים. כיצד צעדת ביער המלא בשיחים ובקוצים? ממש מדהים! האין אתה משום כך, אישיות אלוה העילאי, החזק בחזקים, מקור כל אור ואש? או אולי אתה אחד מן האלים-למחצה החשובים, אל השמש למשל, או אל הירח, או אינְדְרַה מלך עדן? ואולי אתה מושלו של איזשהו כוכב אחר?״

מוּצ'וּקוּנְדַה היטיב לדעת שכל אחד מן הכוכבים העליונים נשלט בידי שליט. הוא לא היה נבער כמו האנשים כיום, שסבורים שרק כדור הארץ מלא ביצורים חיים, ושאר הכוכבים כולם ריקים. משום כך היתה שאלתו במקומה. מאחר שהיה דבק טהור של אלוהים, הרי שהבין מיד שקרישנה, בדמות מופלאה שכזו, אינו סתם שליט מכוכבים חומריים; הוא מן הסתם אלוה עליון, קרישנה, מקור דמויותיו של וישנו הרבות מספור. הוא חשב אותו איפוא, לפּוּרוּשׁותְתַמַה, וישנו. הוא נוכח גם שחשכת העלטה במערה נמוגה בגלל נוכחותו, ומכאן שהינו אלוהים עצמו. זאת משום שבמקום שבו נמצא האל באמצעות שמו הנשגב, מעלותיו, דמותו וכו', לא תיתכן חשכת הבערות. כמו מנורה בחושך, הוא מאיר מיד הכול.

להוט מאד לדעת את זהותו, המלך מוּצ'וּקוּנְדַה אמר: ״הו הטוב באנשים, אם סבור אתה שראוי אני לדעת את זהותך, אמור נא לי מי אתה. מה מוצאך? גם מה משלח ידך ומהי מורשת משפחתך?״ הוא חשב מכל מקום, כי נכון יותר להציג תחילה את זהותו שלו. כי אלמלא כן, מה זכותו לשאול לזהותו של הריבון. על-פי כללי הנימוס, אל לו לאדם פחוּת בחשיבותו לשאול לזהותו של חשוב יותר, מבלי להציג עצמו תחילה. הוא אמר איפוא, ״אדון יקר, ברצוני להציג את עצמי. הריני משתייך לשושלתו המהוללת של המלך איקְשְׁוָאקוּ, אלא שבעצמי איני גדול כמו קודמי. שמי מוּצ'וּקוּנְדַה, שם אבי מָאנְדְהָאתָא, ושם סבי יוּוַנָאשְׂוַה הגדול. התעייפתי בגלל אלפי שנים של חוסר מנוחה, אברי גופי הפכו רפים ונטולי כל כושר פעולה. כדי לחדש את כוחותי, בחרתי לנוח במערה מבודדת. אלא שאדם בלתי ידוע העיר אותי בכוח, נגד רצוני. ובגלל מעשהו הנפשע, הלה נשרף לאפר במבט עיני. מכל מקום, עתה זכיתי לראות את דמותך היפיפיה, ומשום כך אני סבור שאתה הינך סיבת מותו של האויב הזה. אלי, עלי להודות שזוהר קרינתך מסנוור את עיני, ואיני מסוגל לראות אותך כראוי. אני נוכח גם שבהשפעת קרינתך, אוני שלי נחלש. משום כך אני סבור שרק לך צריכות כל ישויות החיים לסגוד.״

קרישנה, שנוכח בלהיטותו להתחקות על זהותו, השיב לו מחייך, ״מלך יקר, למעשה, לא ניתן לתאר את לידתי, הופעתי, העלמותי ומעשי. מוכרת לך מן הסתם התגלותי כאַנַנְתַדֵוַה בעל אינספור הפּיות. כבר מזמנים אין קץ הוא מנסה לספר הכול אודות שמי, תהילתי, מעלותי, מעשי, הופעתי, העלמותי והתגלויותי, אולם עד עתה לא הצליח לסיים את המלאכה. מכאן שלא ניתן לדעת בדיוק כמה שמות יש לי או כמה צורות. המדען החומרי יצליח אולי לאמוד את מספר החלקיקים האטומיים שמרכיבים את כדור הארץ, אולם לעולם לא יוכל למנות את שמותי, דמויותי ומעשי הרבים לאינסוף. אף שקדושים וחכמים רבים ניסו לערוך רשימה מלאה של אלה, אף לא אחד מהם הצליח במשימה. מכל מקום, כיוון שאתה להוט כל כך לדעת מי אני, דע כי הופעתי עתה עלי אדמות כדי לשים קץ לעקרונות זדוניים שפושים בציבור וכדי לשוב ולכונן את עקרונות הדת שבוודות. ברהמה, שליט היקום הזה, הזמין אותי לכאן, והופעתי כאחד מבני משפחת היַדוּ. בשושלת זו נולדתי לוַסוּדֵוַה, ומשום כך אני נודע כוָאסוּדֵוַה, בנו של וַסוּדֵוַה. דע גם שהרגתי את קַמְּסַה, שבחיים קודמים נודע כקָאלַנֵמי. המתתי גם את הזד פְּרַלַמְבָּאסוּרַה ועוד רבים כמותו. הרגתי את כל אלה כיוון שפעלו נגדי. גם הזד שהופיע לפניך היה אויבי, ואתה ברוב טובך שרפת אותו במבטך. מוּצ'וּקוּנְדַה יקר, אתה דבק גדול שלי, ורק כדי ליטות לך חסדי הופעתי לפניך בדמותי. לבי נתון תמיד לדבקי, ובחיים קודמים, לפני קיומך הזה, היית דבק שלי והתפללת לחסדי. באתי איפוא, כדי לראות אותך ולהגשים את משאלתך. תוכל עתה להתבונן בי למלוא סיפוקך. אתה רשאי גם לבקש ממני כל ברכה, ואני נכון להגשימה. זהו עקרון נצחי שלי, להגשים בחסדי את כל מאוייהם של החוסים במקלטי.״

עליצותו של המלך מוּצ'וּקוּנְדַה היתה רבה מאד למישמע הוראתו של קרישנה לבקש לו משאלה. הוא נזכר גם בנבואתו של גַרְגַמוּני, שחזה לפני שנים רבות שבעידן העשרים ושמונה של וַיְוַסְוַתַה מַנוּ קרישנה יופיע עלי אדמות. עתה משנזכר בנבואה הזו, הוא הבין שנָארָאיַנַּה, אלוה עליון, נוכח עתה לפניו כקרישנה, ומיד נפל לכפות רגלי הלוטוס של האל ואמר תפילות.

״אלי היקר, הו אישיות אלוה העילאי, ישויות החיים שעל כוכב זה כולן מוּשלות כליל בידי אונך החיצוני—שבויות בקסמו של הסיפוק הכוזב שמקנה עינוג חושים. שקועות כליל בפעילות אשליתית, אלה דוחות את הסגידה לכפות רגלי הלוטוס שלך. ובגלל בערותן לגבי הברכה שבהתמסרות לך, הן נאלצות לסבול את סבלות הקיום החומרי. ברוב סכלותן הן נקשרות לחברה, לידידות ולאהבה מדומות, שבסך הכול גורמות לאומללות. בהשפעת אונך המשלה, הכול—גברים כנשים—נצמדים לקיום החומרי ומנסים לשטות זה בזה בחברת ענק של מרמים ומרומים. בטפשותם אלה אינם מעריכים אפילו את מזלם הרב על שזכו בגוף אדם, ונמנעים מן הסגידה לך. בהשפעת אונך החיצוני הם נמשכים רק לניצנוץ הזול של פעילות חומרית; כמו חיות מטופשות שנופלות לבאר חרבה, הם נקשרים לחברה, לידידות ולאהבה כוזבות.״

הדוגמה הזו של באר חרבה ניתנת משום שבשדות פזורות בארות רבות שנמצאות שנים ללא שימוש. הן מתכסות בעשב, והחיות המסכנות אינן מבחינות בהן ונופלות, ומוצאות שם את מותן, אם לא באים לעזרתן. אלה נמשכות לכמה גבעולי עשב רעננים, אולם נופלות לבאר ומתות. דומים להם אותם שוטים שאינם מודעים לערכו של הגוף האנושי; אלה משתמשים בו לעינוג חושים בלבד, ולבסוף מתים ללא כל מטרה או תכלית.

״אלי, אני איני חריג או יוצא דופן; גם אני נתון כמו אותם סכלים לחוק הכללי הזה של הטבע החומרי, וכמותם ביזבזתי את זמני לשוא. אלא שמצבי חמור במיוחד. בגלל מעמדי כמלך עלתה גאותי על זו של כל אדם פשוט. אדם רגיל חושב עצמו לאדון גופו ומשפחתו, בעוד שאני הגדלתי והרחבתי את התפיסה הזו למימדי ענק; רציתי להיות אדון כל העולם. וככל שגברה שאפתנותי לתענוגות חושים, התחזקה גם תפיסתי הגופנית, והתהדקו עוד קשרי לבית, לאשה, לילדים, לכסף ולשררה. למעשה, לא היה לזה גבול, ואף השקיע אותי כליל במחשבות אודות תנאי חיי החומריים״.

״משום כך, אלי, בזבזתי את חיי היקרים לשוא. מעוגן כליל בתפיסת חיים מוטעית, התחלתי לחשוב את הגוף החומרי הזה, שהינו בסך הכול שק של בשר ועצמות, לכל מכול. וברוב אוילותי דמיתי לכלב שמאמין שהפך למלך החברה האנושית. שבוי בתפיסה מוטעית שכזו, יצאתי למסעות בתבל עם צבאותי, על כל חילי, מרכבותי, פילי וסוסי. אלופי צבא רבים עמדו לפקודתי, ומסונוור מכוחי הרב, שכחתי להכיר בקיומך, אשר יושב תמיד בלבי כחברי הטוב. כתוצאה ממעמדי החומרי הרם לכאורה, התעלמתי ממך, ואני סבור שכמותי, גם שאר יצורי החיים אינם מיחסים כל חשיבות להגשמה רוחנית. שקועים בדאגות לאינספור, הם חרדים תמיד, 'מה לעשות?' 'מה יהיה?' אולם קשורים כל כך לתשוקותינו החומריות, אנחנו ממשיכים ונשארים בטירופנו.״

״והנה, בעוד אנו שקועים כל כך בהגיגי עולם החומר, הזמן, ממנו אין מנוס, שהינו בסך הכול גילוי של אחת מצורותיך, ממשיך ושוקד על חובתו. מיד עם תום קצבת זמננו, אתה מופיע ושם קץ לכל פועלנו, תולדת חלומותינו החומריים. אתה, כגורם הזמן, מכלה את מעשינו, ממש כמו נחש שחור מורעב, שללא רחם בולע בבליעה אחת עכבר קטן. בהשפעת הזמן האכזרי, אותו גוף מלכותי אשר נהג להתקשט בעודו חי בעדיי זהב, לנוע על מרכבות רתומות לסוסים יפיפיים או על גבו של פיל מהודר, מעוטר כולו בעיטורי זהב, ולהתקרא בפי כול מלך החברה האנושית—אותו גוף מלכותי נרקב בהשפעת הזמן והופך מזון נאה לתולעים וחרקים, או שהופך הוא לאפר או לצואת חיות. גוף זה הינו יפה אולי בעודו חי, אולם אחרי המוות, אפילו גופו של מלך משמש מזון לבעלי חיים והופך לצואה. אפשר גם שישרף ויהפוך לאפר, או שיקבר באדמה ויהפוך מקום תרבית לרימות ולתולעים שונות.״

״אלי היקר, השפעת הזמן אינה ניכרת רק במוות; גם בחיים שולט בנו הזמן, אך בצורה אחרת. יתכן למשל, שאני מלך גדול, כובש עולם, אולם עם שובי הביתה, אני מותנה מיד למצבים חומריים שונים. אפילו שניצחתי וכל המלכים המנוצחים חולקים לי כבודם, מיד כאשר אני נכנס לאגף הארמון הפנימי, אני הופך מכשיר בידיהן של המלכות, ובעבור עינוג חושים, עלי לכרוע ברך בפני נשים. דרכיו של העולם החומרי הינן סבוכות מאד וכל הנאה שבו כרוכה בעבודה רבה ומתישה, עד שכמעט ולא נותר עוד זמן להתענג. ומי שמבקש לזכות בנעורים ובשאר התנאים לעינוגים חומריים, צריך לבצע סיגופים קשים, כדי להתעלות לעדן. אפילו מי שנולד למשפחה עשירה או מיוחסת, הינו מצוי בחרדה מתמדת—דואג לשמור על מעמדו העכשוי וחרד לחייו הבאים. זאת באמצעות טקסי קרבן שונים ומתן צדקה. גם מלך טרוד תמיד בדאגות—דאגות מדיניות ודאגה לגורלו בכוכבי עדן.״

״משום כך קשה כל כך להשתחרר מסבך החומר. רק אם בדרך כלשהי, בחסדך, זוכה מישהו להתרועע עם דבק טהור, או אז מתחילה דרכו לגאולה. אלי, שליט החומר והרוח, רק בזכות התרועעות שכזו ביכולתו להישבות בקסמך. אתה הינך מטרתם העליונה של הדבקים הטהורים, ורק בחברתם בכוחו לפתח את אהבתו הרדומה אליך. פיתוח תודעת קרישנה בחברתם של דבקים טהורים מהווה איפוא, סיבת הגאולה מסבך החומר.״

״אלי, כמה חנון אתה! למרות שלא נטיתי להתרועע עם דבקים, בזכות מגע זעיר עם דבקך גַרְגַמוּני, נטית לי חסד בל יאמן. בחסדך נטול הסיבה איבדתי את כל שיפעתי החומרית, את ממלכתי ואת משפחתי. בלעדיך, איני סבור שהייתי מסוגל להשתחרר מקשרים כאלה. מלכים ושליטי עולם מנסים בסיגופים להשכיח מעצמם חיי מלכות. אולם בחסדך המיוחד אני נושלתי כבר מחיים שכאלה. ברגיל על המלכים להתאמץ, בצנע ובחיי פרישות, ולחלץ עצמם מקשרים לממלכה ובית, אולם בחסדך אני איני צריך כבר להפוך לנווד או לתרגל פרישות.״

״משום כך הריני מתפלל, אלי, רק לעסוק בשירות אוהב ונשגב לכפות רגלי הלוטוס שלך. כי זוהי שאיפתם של כל אותם דבקים שהיטהרו מכל טומאה חומרית. אתה הינך אישיות אלוה העילאי, ביכולתך להעניק לי כל שברצוני, לרבות גאולה. אולם מיהו הסכל שאחרי שכבר ריצה אותך, יבקש לו משהו שעלול רק לסבך אותו בעולם החומרי? איני סבור שאדם שפוי יבקש ממך ברכה כזו. לכן הריני מתמסר לך, אישיות אלוה העילאי. אתה נשמת-העל שנמצא בלבו של כל אחד, אתה גם זוהר הברהמן הבלתי אישי. אתה אפילו העולם החומרי הזה, שהרי הינו בסך הכול גילוי אונך החיצוני. מכאן שמכל נקודת מבט, אתה הינך המקלט העליון לכול. במישור החומרי כמו במישור הרוחני, כולם צריכים למצוא מקלט בכפות רגליך. גם אני נכנע עתה בפניך. לידות רבות מאד סבלתי משלוש מצוקות החומר, ועתה אני עייף מזה. בסך הכול נסחפתי על-ידי חושי, מבלי למצוא סיפוק. משום כך אני פונה למקלט כפות רגליך, שהינן מקור כל רוגע ובכוחן להפיג כל צער, תולדת הטומאה החומרית. אלי היקר, אתה נשמת-העל שבכול וביכולתך להבין הכול. עתה, פטור מטומאת התשוקות החומריות, איני חפץ עוד בתענוגות העולם החומרי, איני מתאווה גם להיטמע בזוהרך הרוחני, גם איני נמשך להגוּת בהיבטך המקומי כנשמת-העל. זאת משום שאני יודע שדי לי לחסות במקלטך כדי לזכות במלוא השלווה ולא להיטרד עוד מדבר.״

קרישנה השיב אז לדבריו של המלך מוּצ'וּקוּנְדַה: ״מלכי היקר, אני מרוצה מדבריך. מלכת על כל אדמות הארץ. משום כך אני מופתע למצוא שלבבך נקי מכל ליכלוך חומרי. עתה הינך בשל לעסוק בשירות מסור. במיוחד אני שמח שלמרות שיכולת לבקש ממני כל ברכה, לא ביקשת שום ברכה חומרית. ניכר מזה שמֵחְשָבך קבוע בי, בלתי מוטרד מכל הפרעה חומרית.״

״שלוש מידות לטבע החומרי—טובות, להיטות ובערות. מי שמושפע מלהיטות ובערות, נדחף כולו על-ידי תאוה ותשוקות וחותר תמיד למצוא נוחות בעולם החומרי. מי ששרוי במידת הטובות מנסה להיטהר באמצעות סיגופים שונים. וכאשר הוא מתעלה למעמדו של בְּרָאהְמַנַּה אמיתי, הוא שואף להיטמע בקיומו של האל. מכל מקום, מי שחפץ רק לעסוק בשירות לכפות רגלי הלוטוס של הריבון—רק הוא מצוי מעבר לשלוש המידות כולן. שלוש המידות הללו אינן נוגעות בכלל במי שמודע לי כולו. מלכי היקר, הצעתי לך ברכות רק כדי לבחון כמה כבר התקדמת בשירות מסור. והנה נוכחתי שאתה מצוי במישורם של הדבקים הטהורים. זאת משום שמֵחְשָבך אינו מוטרד משום תשוקה, תאוה או חמדנות חומרית. אפילו אותם יוגִים שמנסים להתעלות באמצעות שליטה בחושים או על-ידי הגות בי באמצעות ויסות הנשימה בפְּרָאנָּאיָאמַה—אפילו אלה אינם פטורים כמותך מתשוקה חומרית. לא פעם ברגע של פיתוי, אלה שבים ונופלים למישור החומרי.״

דוגמתו של וישְׂוָאמיתְרַה מוּני מאששת את זה. הלה היה יוגִי גדול שתירגל פְּרָאנָּאיָאמַה, או תרגילי נשימה. אולם כאשר מֵנַקָא, נערת השעשועים מכוכבי עדן, באה אליו, הוא איבד את שליטתו והוליד לה בת, שַׂקוּנְתַלָא. הדבק הטהור הַרידָאסַה טְהָאקוּר לעומת זאת, לא נטרד כלל לנוכח פיתוי דומה מצד פרוצות.

״מלך יקר,״ קרישנה המשיך, ״בחרתי משום כך לברך אותך בברכה המיוחדת שתמיד תחשוב אודותי. כך תוכל לנוע לך חופשי בעולם, מבלי להיטמא במידותיו.״ דבריו של הריבון מאששים שמי שמודע לקרישנה באמת ועוסק בשירותו האוהב תחת הדרכתו של מורה רוחני—הלה אינו נתון עוד להשפעת המידות החומריות.

האל הוסיף, ״כיוון שהינך קְשַׁתְרייַה, הרי שחטאת בהרג חיות—בציד ובעיסוקיך המדיניים. כדי להיטהר, עסוק כולך בבהקטי-יוגַה ושמור את מֵחְשָבך ממוקד בי תמיד, ועד מהרה תשתחרר מכל התגובות למעשי התועבה הללו.״ ממשפט זה מסתבר שאף שהקְשַׁתְרייות רשאים להרוג חיות בציד, הם אינם פטורים מהתגובות לחטא הזה. מכאן שבין אם זה קְשַׁתְרייַה, ובין אם וַיְשְׂיַה ובין אם בְּרָאהְמַנַּה, לכולם מומלץ לתרגל סַנְנְיָאסַה בסוף חייהם ולעסוק כליל בשירות לאל, כדי להיטהר מן התגובות לחיי עברם.

הריבון הבטיח אז למוּצ'וּקוּנְדַה, ״בחייך הבאים תיוולד כוישְׁנַּוַה נעלה, הטוב בבְּרָאהְמַנּים, ועיסוקך היחיד יהיה אז לעבוד בשירותי המסור.״ הוישְׁנַּוַה הינו הבְּרָאהְמַנַּה הטוב ביותר, כיוון שרק מי שניחן במלוא כישוריו של בְּרָאהְמַנַּה, יכול להתעלות למעמדו של וישְׁנַּוַה. הוישְׁנַּוַה פועל כולו לטובת כלל ישויות החיים. והחשובה שבפעולות הרווחה היא הטפת תודעת קרישנה. נאמר כאן שמי שזכו בחסדו המיוחד של האל, הופכים מודעים לקרישנה לחלוטין ועוסקים בהטפת הפילוסופיה הוישְׁנַּוית.



מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר