סיפורי קרישנה: פרק 55 – פְּרַדְיוּמְנַה נולד לקרישנה ורוּקְמינִּי

נאמר שקופידון, שהינו חלק ישיר של אישיות אלוה, וָאסוּדֵוַה, שלפנים נשרף לאפר מכעסו של שיווה, נולד עתה לקרישנה מרחמה של רוּקְמינִּי. זהו קָאמַדֵוַה, האל-למחצה מעדן שבכוחו לעורר תשוקות מיניות. קרישנה, אישיות אלוה העילאי, מתרחב להתרחבויות מדרגות שונות. ההתרחבות המרובעת שלו—וָאסוּדֵוַה, סַנְקַרְשַׁנַּה, פְּרַדְיוּמְנַה ואַנירוּדְדְהַה—הינה מקטגורית וישנו במישרין, בעוד שהאל-למחצה קָאמַה, או קופידון, שנולד אחר כך מרחמה של רוּקְמינִּי, אף שנקרא פְּרַדְיוּמְנַה, אינו אותו פְּרַדְיוּמְנַה שמקטגורית וישנו, אלא משתייך לקטגורית הגִ'יוַה-תַתְתְוַה, שלצורך תפקידו כאל-למחצה בעדן, הואצל עליו מכוחו העילאי של פְּרַדְיוּמְנַה. זוהי גירסת הגוסְוָאמִים. משום כך, אחרי שנשרף בכעסו של שיווה, הוא נטמע בגופו של וָאסוּדֵוַה, ושב ונולד לקרישנה וזכה שוב בגופו; הוא הוחדר במישרין מקרישנה לרחמה של רוּקְמינִּי. וכיוון שנולד מקרישנה, הרי שדמה לו בתכונותיו עד מאד.

היה זד אחד, שַׂמְבַּרַה, שנוּבא שימות בידי פְּרַדְיוּמְנַה זה, ומאחר שידע על הנבואה, מיד כשנודע לו על הוּלדת הילד, הוא הופיע שם בדמות אשה וחטף את הפעוט מחדר אמו, עוד בטרם מלאו לו עשרה ימים. אחר השליך אותו הזד לתוך הים. אולם נאמר, שמי שמוגן בידי קרישנה, איש לא יכול להרוג אותו, ומי שקרישנה חפץ להמיתו, איש לא יכול להציל אותו. ואכן, כאשר הושלך הילד, היה שם דג גדול שמיד בלע אותו. אחר כך נתפס הדג בידי דייג ונמכר לזד שַׂמְבַּרַה ונמסר אז לטבח שיתקין ממנו מאכל ערב. זדים ורָאקְשַׁסים נוהגים לאכול בשר, דגים ושאר מיני מאכלים לא צמחוניים. גם הזדים רָאוַנַּה, קַמְּסַה והירַנְּיַקַשׂיפּוּ, אף שנולדו לאבות בְּרָאהְמַנּים וקְשַׁתְרייות, נהגו לאכול בשר ללא כל הבחנה. עד היום מכנים בהודו אוכלי בשר ודגים כזדים או רָאקְשַׁסים.

והנה, כאשר חתך הטבח את הדג, הוא מצא בבטנו תינוק יפיפה. היתה שם במטבח שפחה אחת, מָאיָאוַתִי. לפנים זו היתה רַתי, אשתו של קופידון, והלה מסר מיד את התינוק להשגחתה. מבולבלת ונרעשת היא תמהה, כיצד נשאר בחיים התינוק היפה בקרביו של דג. החכם נָארַדַה הופיע אז והסביר הכול—כיצד נולד פְּרַדְיוּמְנַה, כיצד נחטף בידי הזד והושלך לים וכו'. כך נגלה כל הסיפור למָאיָאוַתִי, שבעבר היתה רַתי, אשתו של קופידון. מָאיָאוַתִי זכרה שהיתה אשתו של קופידון; אחרי שנשרף בזעמו של שיווה, היא ציפתה תמיד לשובו בגוף חומרי. במטבחו של שַׂמְבַּרַה היא עסקה בבישול הדַהְל והאורז, אולם עתה, משזכתה בתינוק שכזה, והבינה שהיה זה קופידון, בעלה, רק טבעי שדאגה לו באהבה רבה ורחצה וניקתה אותו. כבדרך פלא, גדל הילד במהירות רבה, ובתוך זמן קצר הפך לעלם יפיפה. עיניו היו כעלעלי הלוטוס, זרועותיו ארוכות, מגיעות עד לברכיו, וכל אשה שראתה אותו נשבתה בקסמיו.

נוכחת שבעלה לשעבר, קופידון, שנולד עתה כפְּרַדְיוּמְנַה, הפך לעלם יפה תואר, גם מָאיָאוַתִי נשבתה בהדרגה ביופיו ונמלאה בתאוה; כולה חיוכים ונשיות מצודדת, היא הביעה את תשוקתה להתייחד עמו. מתפלא, פְּרַדְיוּמְנַה שאל אז, ״תחילה היית כאם אוהבת, ועתה את מתאווה לי כאשה. מדוע חל בך השינוי הזה?״ רַתי אז השיבה, ״אדוני היקר, אתה למעשה, בנו של קרישנה. הזד שַׂמְבַּרַה גנב אותך בטרם מלאו לך עשרה ימים והשליך אותך לים. דג גדול בלע אותך, וכך הגעת אל השגחתי. אלא שלפנים היית קופידון, ואני הייתי אשתך; ומשום כך טבעית משיכתי אליך. שַׂמְבַּרַה חפץ להמיתך, וברשותו כשפים רבים. השכם איפוא, לפני שישוב וינסה, והרוג אותו בכוחך האלוהי. מאז חטיפתך שרויה אמך, רוּקְמינִּידֵוִי, ביגון, כמו ציפור הקוּרַרִי שאיבדה את גוזליה. מאז שנעלמת לה היא אינה חדלה מלקונן, כמו פרה שבוכה על עגלהּ שנלקח.״

למָאיָאוַתִי היה ידע בכוח על-טבעי. כוחות על-טבעיים ידועים בדרך כלל כמָאיָא. וכדי לגבור על אלה, ישנו כוח על-טבעי נוסף שנקרא מַהָאמָאיָא. מָאיָאוַתִי הכירה את כוח המַהָאמָאיָא, ועתה היא העניקה און מיוחד זה לפְּרַדְיוּמְנַה כדי שיוכל לגבור על כוח כשפיו של הזד. מצויד בזה, פְּרַדְיוּמְנַה אז הופיע לפני שַׂמְבַּרַה והזמין אותו לקרב; במילים פוגעניות הוא ניסה לעורר את חמתו ולהניעו להילחם עמו. ואכן, חש הזד כמו נחש שנבעט. נחשים אינם סובלים בעיטות משום אדם או חיה, ומכישים מיד.

שַׂמְבַּרַה, שכמו חטף בעיטה מדבריו, אחז מיד באלתו ויצא לקראתו. בחימה שפוכה הוא חבט אז בפְּרַדְיוּמְנַה, כברק המכה בהר, הוא גם שאג בקול אדיר כרעם. פְּרַדְיוּמְנַה התגונן באלתו שלו, וגם חבט בזד בעוז, וקרב אדיר החל אז בין השניים.

שַׂמְבַּרָאסוּרַה, שהכיר כשפים רבים, התרומם אז לאויר ונלחם ממרומים. הוא למד את כשפיו מזד נוסף, מַיַה. משמים הוא השליך אז נשק גרעיני על גופו של פְּרַדְיוּמְנַה. ופְּרַדְיוּמְנַה, כדי להדוף את מתקפתו, נזכר בכוח על-טבעי נוסף, מַהָאוידיָא, השונה מן המַגיַה השחורה ומבוסס על מידת הטובוּת. שַׂמְבַּרַה, שהבין כי אויבו לא יובס בקלות, פנה עתה לכשפים של הגוהְיַקים, הגַנְדְהַרְוים, הפּישָׂאצ'ים, הנחשים והרָאקְשַׁסים. אולם את כולם סיקל פְּרַדְיוּמְנַה בכוח המַהָאוידיָא החזק יותר. הזד הובס עתה כליל, ופְּרַדְיוּמְנַה שלף את חרבו החדה וערף כהרף עין את ראשו, על קסדתו ושלל אבני החן שעיטרו אותו. וממעל, שמחים על נצחונו ומות הזד, החלו האלים-למחצה מעדן להמטיר פרחים.

מָאיָאוַתִי, אשתו של פְּרַדְיוּמְנַה, היתה בקיאה באמנות הריחוף בחלל. וכך הגיעו השניים במהירות לדְוָארַקָא העיר. הם חלפו מעל לארמונו של קרישנה, ואז החלו נוחתים, כמו ענן שצונח עם ברק. אגף הארמון הפנימי נקרא אַנְתְהַּפּוּרַה (מדור פנימי). היו שמה נשים רבות, ופְּרַדְיוּמְנַה ומָאיָאוַתִי התישבו עתה ביניהן. למראה פְּרַדְיוּמְנַה, עם לבושו הכחול, זרועותיו הארוכות, שערו המסתלסל, עיניו היפיפיות, פניו הורדרדות המחייכות, ותכשיטיו ועדייו, תחילה סברו כל הנשים שזהו קרישנה. מה רב מזלן, הן חשבו, על שזכו פתאום בנוכחותו, וחיפשו מיד מסתור בפינות הארמון.

מכל מקום, משנוכחו שאינו זהה ממש לקרישנה, מסקרנות הן התקבצו שנית, חפצות להתבונן בו ובאשתו. מיהו היפיפה הזה, הן תמהו, מעלות כל מיני השערות. גם רוּקְמינִּידֵוִי היתה שם, יפה ממש כמותו, עם עיניה דמויות הלוטוס. למראהו רק טבעי שנזכרה בבנה שלה, ומוצפת באהבה אמהית, חלב החל ניגר משדיה. ״מיהו העלם היפיפה הזה שעולה ביופיו על כולם?״ היא תמהה. ״מיהי אותה צעירה בת מזל שזכתה לשאת אותו ברחמה ולהיות לו לאם? ומי זו האשה שמתלווה אליו? כיצד הם נפגשו? אם בני שלי, שנחטף ממש מחדר היולדות, עדיין בחיים, הוא מן הסתם נראה כמו נער זה.״ ברגש אמהי היא הבינה כי זהו ילדה האבוד. ובנוסף, הרי דמה כל כך לקרישנה; ממש מפליא כיצד ניכרו בו סימניו כולם. בגלל האהבה העצומה שחשה בטחונה גבר שזה אכן בנה שבגר. גם סמנים מבורכים ניגלו עתה—רעד הופיע בזרועה השמאלית.

קרישנה עם אביו ואמו, וַסוּדֵוַה ודֵוַקִי, באו בדיוק לשם. כאישיות אלוה, קרישנה מבין הרי הכול, אולם בחר לשתוק. אך ברצונו הגיע אז גם נָארַדַה החכם וגולל לפניהם את סיפור המעשה כולו—כיצד נחטף פְּרַדְיוּמְנַה מחדר היולדות, כיצד גדל ובא עתה עם אשתו מָאיָאוַתִי, שלפנים היתה רַתי, אשתו של קופידון. מה רבה היתה תדהמתם—תחילה החטיפה המסתורית, ואז צמיחתו הפלאית, ועתה שיבתו של הבן, שכבר חשבו אותו למת ולא קיוו כמעט עוד לשובו. עתה, נוכחים שזה פְּרַדְיוּמְנַה, הם החלו מקבלים את פניו בעליצות. בזה אחר זה כל בני המשפחה—דֵוַקִי, וַסוּדֵוַה, שְׂרִי קרישנה, בַּלַראמה, רוּקְמינִּי וכל שאר הנשים—חיבקו אותו וחיבקו גם את אשתו. השמועה פשטה מיד בעיר, ותושבים מלאי פליאה החלו להופיע להוטים לראות אותו. הם כולם אמרו, ״שב הבן המת. מה יותר משמח מזה?״

שרילה שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי הסביר שבתחילה כל בנות הארמון, כולן אמהות ואמהות חורגות של פְּרַדְיוּמְנַה, חשבו אותו לקרישנה ונבוכו קצת, כי התאוו להתיחד עמו. ההסבר לכך הוא שפְּרַדְיוּמְנַה דמה ממש לקרישנה, ובנוסף היה הרי גם קופידון עצמו. לא מפליא איפוא, שאמהותיו, גם כל אשה אחרת, יתבלבלו בדרך זו. נאמר שגופו דמה כל כך לקרישנה, שאפילו אמו שלו חשבה אותו לאל.



מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר