סיפורי קרישנה: פרק 60 – שיחה בין קרישנה לרוּקְמינִּי

פעם אחת אישיות אלוה, מעניק הידע לישויות החיים—החל מברהמה וכלה בנמלה הסתמית—ישב בחדר השינה של רוּקְמינִּי, שעסקה בשירותו בסיוע אמותיה הרבות. קרישנה ישב על המיטה והאמות נופפו עליו בצָ'אמַרות (מניפות מזנב יאק שמיועדות לסילוק זבובים).

מגעיו של קרישנה עם רוּקְמינִּי כבעל מושלם הינם גילוי מושלם של השלמות העליונה של אישיות אלוה. הוגי דעות רבים מציגים תפיסה של האמת המוחלטת על-פיה אלוהים אינו יכול לעשות דבר זה או אחר. אלה פוסלים את האפשרות שהאל, או האמת המוחלטת העליונה, יתגלה בדמות אדם. אולם האמת שונה: אי אפשר לכפוף את אלוהים לפעילות החושית הבלתי מושלמת שלנו. הוא אדון כל העוצמה ושורה בכול, וכמו שברצונו העילאי הוא בורא את היקום, מקיים אותו ומחריבו, ביכולתו גם להופיע כאן כמו אדם רגיל, לצורך הגשמת משימתו העילאית. בבהגווד-גיטה נאמר שהוא מופיע כל אימת שחלה הסתאבות בביצוע החובות האנושיות. שום גורם חיצוני לא מכריח אותו לבוא; הוא יורד באמצעות אונו הפנימי כדי לשוב ולכונן פעילות תקינה בחברה האנושית, כמו גם כדי להכחיד את הגורמים המפריעים להתפתחותה של החברה. עתה, בהתאמה גמורה עם העקרון הזה—שהוא יורד ברצונו החופשי לצורך תענוגו הנשגב—הוא הופיע בדמותו הנצחית כשְׂרִי קרישנה בשושלת היַדוּ.

ארמונה של רוּקְמינִּי היה מגומר להפליא. חופות בד רבות היו תלויות על תקרותיו, מעוטרות בתחרה שזורה במחרוזות פנינים. הוא הואר כולו בשלל אבני חן נוצצות. היו בו גנים של עצי בַּאֵלַה וצָ'אמֵלי, שפרחיהם נחשבים לריחניים מכל פרחיה של הודו. רבים מן הצמחים הללו היו פזורים שם במלוא פריחתם והעצימו את יפי הארמון. ניחוחם הקסום משך אליו המוני דבורים הומות, ובלילה ריצד אור הירח הענוג מבעד לחרירי הרשת שבחלונות. גם רבו שם עצי פָּאריגָ'אתַה שמימיים עמוסי פרחים, והרוח הקלילה הפיצה ניחוחם בכול. בקירות הארמון בערה קטורת בשומה שעשנה חמק מבעד לתריסים. המזרונים בחדרים היו מצופים בסדינים לבנים ודמו לקצף החלב; כי ממש כמותו אלה היו לבנים ורכים. באוירה שכזו קרישנה ישב שם בנוחות, נהנה משירותן של רוּקְמינִּי והאמות.

רוּקְמינִּי היתה להוטה מאד לשרת את אישיות אלוה כבעל; היא בעצמה רצתה לשרת את האל. היא לקחה מן האמה את מניפת הצָ'אמַרַה והחלה לנפנף אותה עליו. ידית הצָ'אמַרַה היתה עשויה זהב ומשובצת באבני חן. אולם עתה, בידה של רוּקְמינִּי זו הפכה יפה עוד יותר בגלל הטבעות הנוצצות שעיטרו להפליא כל אחת מאצבעותיה. פעמוני קרסול משובצים באבני חן קישטו את רגליה וצילצלו בנועם בין שיפולי הסארי שלה. חזה הגבוה היה משוח בקוּנְקוּמַה ובזעפרן, והגוון האדמדם שביצבץ מן החזה המכוסה העצים עד מאד את יופיה. על חלקו התחתון של אגנה הגבוה היא ענדה חגורת תחרה משובצת יהלומים, וענק זוהר היה תלוי על צוארה. ומעל לכול, כיוון שעסקה בשירותו של קרישנה—אף שבאותה העת היתה כבר אם לבנים בוגרים—בכל שלושת העולמות לא היתה נאוה וחטובה ממנה. ובאשר לפניה היפות—שיערה הגלי, עגיליה היפיפיים, חיוכה וענק הזהב לצוארה בהצטרפם יחדיו היו כמימטרים של נקטר; מעל לכל ספק ניכר היה שהיא הינה אלת המזל המקורית שתמיד דרוכה לשירות כפות רגלי הלוטוס של נָארָאיַנַּה.

בני הסמכא הדגולים מקבלים את עלילותיהם של קרישנה ורוּקְמינִּי בדְוָארַקָא כגילוי עלילותיהם של נָארָאיַנַּה ולַקְשְׁמִי, שמאופינות בפאר ובשיפעה רבה. עלילותיהם של רָאדְהָא וקרישנה בוורינדאוון לעומת זאת, חדורות באוירת כפר פשוטה, השונה לחלוטין מן הליטוש העירוני של דְוָארַקָא. מעלותיה של רוּקְמינִּי היו מזהירות וללא רבב וקרישנה התרצה מהתנהגותה כליל.

קודם, כאשר קיבלה רוּקְמינִּי את פרח הפָּאריגָ'אתַה מנָארַדַה מוּני, סַתְיַבְּהָאמָא נמלאה קנאה ודרשה מיד פרח דומה ממנו. למעשה, היא לא פויסה עד שהבטיח עץ שלם. והוא אכן קיים את ההבטחה, והעץ הובא לארץ מממלכת עדן. עתה, מאחר שסַתְיַבְּהָאמָא זכתה בעץ, קרישנה ציפה שגם רוּקְמינִּי תתבע לה משהו. אולם רוּקְמינִּי, שקולה ומרוצה משירותה, אפילו לא הזכירה את המאורע. קרישנה חפץ לראות אותה נרגזת; משום כך תיכנן כיצד יהפכו פניה היפות קצת כעוסות. אף שהיו לו יותר מ-16,100 נשים, עם כל אחת מהן נהג בחיבה משפחתית; הוא היה יוצר בינו לבינן כל מיני מצבים שבהם היתה האשה, באהבה, כועסת וגם מבקרת, וקרישנה נהנה מזה. מכל מקום, כיוון שלא הצליח למצוא כל פגם ברוּקְמינִּי, שהיתה דגולה מאד ושקועה תמיד בשירותו, הוא חייך עתה באהבה רבה ואמר לה. רוּקְמינִּי היתה בתו של המלך רב הכוח בְּהִישְֳׁמַקַה. קרישנה לא קרא עתה בשמה, אלא כינה אותה הנסיכה. ״נסיכה יקרה, כמה מפתיע. אישים רבים בני מלכים ביקשו לשאת אותך. לא כולם היו אמנם מלכים, אולם כולם ניחנו ברוב שיפעה ועושר של מעמד האצולה; כולם מחונכים היטב, מלומדים, מהוללים בין מלכים, יפי מראה, רבי כישורים, נדיבים, חזקים ונעלים מכל בחינה, ובשום אופן לא בלתי מתאימים או בלתי ראויים. ומעל לכול, אביך ואחיך לא התנגדו לנישואים האלה. אדרבה, הם אישרו אותם כליל וכבר נתנו מילת כבודם לשׂישׂוּפָּאלַה. הלה היה מלך גדול ונטרף מתאוה אליך. אני בטוח שאם היית נישאת לו, היה נשאר תמיד סמוך אליך, משמש אותך כמשרת נאמן.״

״אני ממש לא כלום בהשואה אליו וכישוריו. בודאי כבר בעצמך הבחנת בזה. מפתיע שדחית את שׂישׂוּפָּאלַה ובחרת במישהו נחות לאין ערוך כמותי. איני ראוי בכלל להיות לך בעל, כיוון שאת כל כך יפה, שקולה, רצינית ונעלה. שמא מותר לשאול מה הניעך להינשא לי? אני יכול כמובן, לכנות אותך אשתי היפיפיה, אולם כדאי שתדעי את מצבי האמיתי—אני נחות מכל אותם הנסיכים שחפצו להינשא לך.״

״קודם כל, כפי שידוע לך, מרוב פחד מפני גַ'רָאסַנְדְהַה, לא העזתי לחיות ביבשה ובניתי בית זה מוקף בים. זה סוד שאין מענייני לחשוף לאחרים, אולם את צריכה לדעת שאיני אמיץ כל כך. למעשה, אני מוג לב ומפחד מהם. גם מצבי אינו בטוח כלל, כי מלכי האדמה כולם עוינים אותי. בעצמי, במלחמותי עמם, עוררתי את איבתם כלפי. טעם נוסף לפגם הוא שהתישבתי על כס המלכות של דְוָארַקָא, למרות שאין לי זכות לכך. נכון שזכיתי בממלכה אחרי שהרגתי את דודי, קַמְּסַה, אלא שזו היתה צריכה לעבור לרשות סבי; כך שלי עצמי אין חזקה עליה. ובנוסף, מטרת חיי אינה מוגדרת. האנשים מתקשים להבין אותי; מה מטרתי העליונה? הם יודעים כמובן שהייתי בן רועים בוורינדאוון, והיו מצפים שאלך בעקבות אבי המאמץ ואשמור אמונים לשְׂרִימַתִי רָאדְהָארָאנִּי וחברותיה בנות הכפר. אלא שלפתע פתאום נטשתי אותם. רציתי להפוך לנסיך מפורסם. אולם ממלכה לא השגתי, גם לא יכולתי לכהן כנסיך. האנשים מבולבלים לגבי מטרת חיי; הם אינם יודעים האם אני רועה בקר, האם אני נסיך, האם אני בנו של נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה או בנו של וַסוּדֵוַה. ומשום שמטרת חיי אינה ברורה, אלה יכולים לכנות אותי הולך בטל. אני מופתע שבחרת לך בעל לא יוצלח שכזה.״

״בנוסף גם אינני מלוטש כל כך, במיוחד בגינוני חברה. גבר אמור להסתפק באשה אחת, ואילו אני נישאתי, כידוע, לנשים רבות—יותר מ-16,000. איני מסוגל לספק את כולן כבעל מהוקצע. גם התנהגותי אינה יפה כל כך איתן, דבר שבודאי ידוע לך. לעיתים אני אפילו מאמלל אותן. כיוון שהתחנכתי בילדותי בכפר, איני מעורה ביותר בנימוסי העיר, ואיני יודע כיצד לספק את נשותי במילים מתוקות ובהתנהגות מעודנת. הנסיון מוכיח שכל אשה שהתקשרה אלי והלכה אחרי, נעזבה לבסוף לבכיות עד קץ ימיה. בוורינדאוון גופִּיות רבות היו קשורות אלי, אולם נטשתי את כולן. ועתה אף שלכאורה חיות, אלה כל הזמן בסך הכול בוכות מרוב געגועים אלי. שמעתי מאַקְרֻוּרַה ומאוּדְדְהַוַה שמאז שעזבתי את ורינדאוון, כל חברי הרועים והגופִּיות ורָאדְהָארָאנִּי, גם אבי המאמץ נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה, כולם בוכים לא הפסק. עזבתי אותם לעולמים, ועתה אני מתרועע עם מלכות דְוָארַקָא, אלא שגם איתכן איני מתנהג כראוי. כל זה מצביע על אופי בלתי יציב; אינני בעל שניתן לסמוך עליו במיוחד. ההתקשרות אלי מביאה בסך הכול לחיים של אומללות.״

״נסיכתי היפיפיה כדאי גם שתדעי שאני חסר פרוטה תמיד. מיד עם לידתי נישאתי ללא גרוש לביתו של נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה, שם גדלתי כרועה פרות. לאבי המאמץ היו אמנם, מאות ואלפי פרות, אולם אף לא אחת היתה שלי. בסך הכול מינו אותי לדאוג ולטפל בהן. גם כאן דבר אינו שלי ואני שרוי תמיד בחוסר כול. אולם מדוע להתלונן על מצבי הדל; בעבר הייתי חסר כול, אז מדוע שאתמה שגם עכשיו אין לי דבר? הבחנת אולי שגם דבקי אינם משופעים מאד; גם הם עניים בנכסים ארציים. העשירים ורבי הנכסים אינם נוטים להתמסר אלי; אלה אינם מוצאים עניין בתודעת קרישנה. מכל מקום, אדם שהתרושש, אם בכוח הזרוע ואם בכורח הנסיבות, אולי יפנה אלי, אם נקרית לו הזדמנות. אנשים שמתגאים על עושרם, גם אם זוכים להתרועע עם דבקי, אינם ששים לנצל זאת כדי לפתח מודעות אלי. במילים אחרות, אנשים עניים ימצאו בי אולי עניין כלשהו, בעוד שהעשירים אינם מתעניינים בכלל. משום כך מסתבר שבחירתך לא היתה נבונה ביותר. אף שאת נראית חכמה ומחונכת כיאות בידי אביך ואחיך, שגית מאד בסופו של דבר בבחירת שותפך לחיים.״

״אך לא נורא; עדיף מאוחר מאשר לעולם לא. את חופשיה לבחור לך בעל מתאים ששווה לך בשיפעה, ביחוס משפחתי, בעושר, ביופי, בהשכלה—מכל בחינה. שגיאת העבר תוכל להיסלח, ועתה את רשאית לעצב את דרך החיים הראויה לך. אדם אינו אמור להינשא למישהו נחות או נעלה ממנו. בתו היקרה של המלך וידַרְבְּהַה, איני סבור ששקלת בתבונה רבה לפני נישואיך, ומשום כך שגית בבחירתך. שמעת בטעות שאני בעל אופי נאצל, אף שלמעשה הייתי בסך הכול קבצן. בחרת בי בלי לראות אותי או לבדוק את מצבי, פשוט מתוך שמיעה. זה לא היה נבון ביותר. אולם כפי שאמרתי, מוטב מאוחר מאשר לעולם לא; אפילו עתה ביכולתך לדחות אותי ולבחור לך לשותף אחד מכל אותם הנסיכים הקְשַׁתְרייות הדגולים.״

קרישנה הציע לרוּקְמינִּי להיפרד ממנו בשעה שהיו לה כבר ילדים גדולים רבים. הצעתו היתה איפוא, לגמרי בלתי מתקבלת על הדעת. שהרי בתרבות הוֵדית אין בכלל גירושים בין בעל לאשה, ובמיוחד לא בגיל מתקדם שכזה—רוּקְמינִּי היתה כבר אם לבנים נשואים. כל אחת מהצעותיו של קרישנה נראתה בעיני רוּקְמינִּי מטורפת לחלוטין; היא הופתעה שמסוגל היה לומר דברים כאלה. ברוב פשטותה, היא נמלאה עתה בחרדה הולכת וגוברת לעצם המחשבה על פרידה.

קרישנה המשיך: ״אחרי הכול, עליך להתכונן לחייך הבאים. לכן אני מציע שתבחרי לך מישהו שיכול לעזור לך בחיים אלה ובבאים, כי אני איני יכול לסייע כלל. נסיכה יפיפיה, כידוע לך, בני מעמד הנסיכים, לרבות שׂישׂוּפָּאלַה, שָׂאלְוַה, גַ'רָאסַנְדְהַה, דַנְתַוַקְרַה, ואפילו אחיך הבכור רוּקְמִי, כולם הינם אויבי. אלה אינם מחבבים אותי בכלל ואפילו שונאים אותי עד עמקי נשמתם. רק כדי ללמד לקח אותם גאותנים שהתיהרו כל כך על נכסיהם מבלי להתחשב באיש, הסכמתי לחטוף אותך, כרצונך; כי למעשה, אין בי כל אהבה אליך, אף שאת אהבת אותי עוד טרם נישואינו.״

״קודם כבר הסברתי שאיני מוצא עניין רב בחיי משפחה ובאהבה שבין בעל לאשה. מטבעי איני נוטה לאלה, גם לא לילדים, לבית ולקניינים. כמו דבקי, גם אני איני להוט אחר כל הדברים החומריים הללו. למעשה, אני מעוניין בהגשמה עצמית בלבד; רק זה מענג אותי, ולא חיי משפחה.״ קרישנה פסק לפתע מדבריו ונדם.

שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי, בר הסמכא הגדול, מעיר שקרישנה בילה כמעט את כל זמנו עם רוּקְמינִּי, וזו התגאתה מעט על מזלה הרב, על שאינו נוטש אותה ולוּ לרגע. אלא שקרישנה אינו אוהב למצוא גאוה בדבקיו, וכאשר זו עולה, הוא ממהר ומדכא אותה בדרכים כלשהן. גם עתה היו מילותיו מכאיבות עד מאד ורוּקְמינִּי רק הסיקה מהן, שלמרות גאותה, קרישנה יכול לנטוש אותה בכל רגע.

רוּקְמינִּי ידעה שבעלה אינו אדם רגיל; הוא אישיות אלוה העילאי, אדון שלושת העולמות. מעולם לפני כן היא לא שמעה אותו אומר מילים קשות כאלה וחששה עתה מפני פרידה. מבועתת מאימה לבה החל הולם בעוז. היא לא השיבה לדבריו ורק בכתה בחרדה, כמו טבעה בים של צער. חרש היא סרטה את הריצפה עם ציפרוני רגליה, שהפיצו נוגה אדמדם סביבן. דמעותיה הורודות התערבבו עם האיפור השחור שעל ריסיה וזלגו מטה, שוטפות את הקוּנְקוּמַה והזעפרן מחזה. מחרדה נשמתה נעתקה והגה לא יצא מפיה. ראשה שחוח, היא עמדה שם ללא ניע, כמו מקל. בגלל כאב האימה והצער אבד לה שיקול דעתה, ומרוב חולשה היא איבדה ממשקלה והצמידים שלפרקי ידיה התרופפו. גם מניפת הצָ'אמַרַה ששימשה לשירותו של קרישנה נשמטה. מוחה וזכרונה התערפלו והיא איבדה את הכרתה. שערה הסדור נפרע והיא צנחה לארץ כמו עץ בננה שנכרת ברוח.

קרישנה הבין עתה שרוּקְמינִּי לא קיבלה את דבריו כהלצה. היא חששה ברצינות מפרידה ומרוב חרדה נקלעה כעת למצבה. קרישנה מלא מטבעו באהבה לדבקיו, ולמראה מצבה של רוּקְמינִּי, לבו התרכך מיד והוא נמלא חמלה. היחסים שבין קרישנה לרוּקְמינִּי הם יחסי לַקְשְׁמִי-נָארָאיַנַּה. משום כך הוא הופיע עתה לפניה עם ארבע ידיים. הוא ירד מן המיטה, הרים אותה בזרועותיו ושם את ידיו הקרירות על פניה, מחליק את השיער שנפרע. הוא ייבש את חזה הרטוב, ואחר כך, נפעם מעוצמת אהבתה, הוא אימץ אותה אל לבו.

אישיות אלוה הינו מומחה בהצגת דברים בהתאם להבנתו של כל אחד, ועתה הוא ניסה לחזור בו מכל אשר אמר. הוא מפלטם היחיד של דבקיו הטהורים ומיטיב לדעת כיצד לספק אותם. משנוכח שרוּקְמינִּי לא הבינה את הלך רוחו המבודח, הוא חפץ לסלק את בלבולה ושוב אמר:

״רוּקְמינִּי יקירתי, בתו של מלך וידַרְבְּהַה, אל נא תביני אותי לא נכון. אל תתאכזרי אלי כל כך. אני יודע שאת קשורה אלי ברצינות ובכנות; את הרי בת לוויתי הנצחית. אותן מילים שפגעו בך אינן נכונות בכלל. רציתי רק להקניט אותך מעט וציפיתי שתשיבי לי באותה רוח. למרבה הצער קיבלת את הדברים ברצינות; אני מצטער מאד על כך. ציפיתי ששפתיך האדומות ירעדו מזעם, ציפיתי גם שתנזפי בי במילים רבות. הו שלמות האהבה, מעולם לא ציפיתי שכזה יהיה מצבך. ציפיתי שתחזירי לי מבט נוקב, ממצמצת בעיניך ברוגז, וכך אוכל לחזות בפניך היפות עוטות חימה.״

״אשתי היפיפיה, את יודעת שאנו, אנשי משפחה, טרודים תמיד בענייני הבית ומתגעגעים לרגע שנוכל ליהנות ולהתבדח קצת יחדיו. זהו בילויינו הנפלא ביותר. למעשה, אנשי משפחה עובדים קשה מאד, יומם וליל. אולם לאות יום העמל כולה נמוגה כאשר שבים ונפגשים ומבלים בצותא.״ קרישנה הציג עצמו כמו איש משפחה רגיל שנהנה להתלוצץ עם אשתו, ושב עתה והפציר ברוּקְמינִּי שלא תתיחס לדבריו ברצינות.

או אז, מפויסת ממילותיו העדינות, היא החלה להבין שלא התכוון לדבריו מקודם; הוא רצה רק להשתעשע בבדיחות הדעת. רגועה, היא השתחררה עתה מפחד הפרידה ושבה והביטה בפניו בעליזות, בפנים חייכניות כתמיד. היא אמרה: ״אדוני בעל עיני הלוטוס, נכונה קביעתך שאיננו זיווג מתאים. כיצד אוכל לישוות למעמדך ורמתך? אתה הרי מאגר המעלות כולן, אישיות אלוה העילאי והבלתי מוגבל. כיצד אוכל להיות בת זוג ראויה לך? איש לא ישווה לך, אדון כל הגדולה, שליט שלוש האיכויות, ומושא סגידתם של האלים-למחצה הגדולים כגון ברהמה ושיווה. אני לעומת זאת בסך הכול תוצר שלוש מידות הטבע, שמהוות מכשול בפני כל התקדמות בשירותך המסור. כיצד איפוא, אוכל להתאים לך? נכון גם אמרת בעלי היקר, שהפחד ממלכים הניס אותך אל מי הים. אולם מי אלה מלכי העולם החומרי? איני חושבת שאלה בני האצולה שכאן, אלא שלוש מידות הטבע. הן שליטותיו האמיתיות של העולם. ואילו אתה מצוי בלבו של כל אחד, נבדל מכל מגע עם המידות הללו.״

״דיברת על איבה תמידית בינך לבין המלכים הארציים. אך מיהם המלכים הללו? הלא הם החושים. עזים ואימתנים, אלה שולטים בכול. אולם אתה הינך אויבם, כי לעולם אינך נכנע להם; אתה הוא הְרּישִׁקֵשַׂה, כלומר אלה כפופים לך. אלי, אמרת שמשולל אתה עמדת שלטון וכוח בעולמנו, וגם זה נכון. כמותך, גם משרתיך אשר קשורים לכפות רגלי הלוטוס שלך ויתרו על כל עמדה של עליונות בעולם זה. זאת משום שכל עמדה חומרית הינה שחורה משחור בעיניהם, כיוון שבכוחה לבלום כל התקדמות לעבר הארה רוחנית. המשרתים בוחלים בכל עמדה כזו, וכך גם אדונם. נכונה לחלוטין גם קביעתך שאינך כמו סתם אדם רגיל שמטרת חייו ברורה. אפילו דבקיך ומשרתיך, שידועים כחכמים והקדושים הדגולים—אפילו אותם איש לא מכיר ולא יודע מהי תכליתם. בחברה האנושית הם נחשבים למטורפים ותבוסתנים, ולאדם הפשוט נשארת מטרתם אפופה במסתורין. הנחותים באדם אינם מסוגלים לדעת אותך או את משרתיך. מכוסים בטומאתם אלה אינם מסוגלים אפילו לשער את תפארת עלילותיך ועלילות דבקיך. הו בלתי מוגבל, בשעה שאפילו מעשי דבקיך נשארים חתומים בפניהם, כיצד יוכלו להבין את פועלך ומניעיך? אונים ושפעים לאינספור עסוקים בשירותך, ובו-זמנית שוהים במקלטך.״

״תיארת את עצמך כחסר כול, אולם זו אינה דלות. מאחר שדבר אינו קיים מלבדך, הרי שאינך זקוק לדבר—אתה בעצמך הכול. ולא כמו אחרים, אינך צריך להשיג דבר מחוץ לך. ומאחר שאתה מוחלט, הרי שהסתירות כולן מתישבות בך; למרות שדבר אינו שלך, אין איש עשיר ממך. כיצד בעולם זה יכול אדם להיות עשיר מבלי להחזיק בקניינים? אולם אתה מוחלט ומיישב את הסתירה. בוודות נאמר שעל אף שאתה משולל ידים ורגלים חומריות, אתה מקבל את מינחות האהבה של דבקיך. גם אין לך עינים ואוזנים חומריות, ואף-על-פי-כן ביכולתך לראות הכול בכל מקום וגם לשמוע. והנה, למרות שאינך מחזיק בקניינים, אותם אלים-למחצה גדולים להם סוגדים האנשים, באים לסגוד לך ולהתחנן לחסד. כיצד אפשר איפוא, לסווג אותך בקרב עניים?״

״אדוני, נכון אמרת גם שעשירי העם אינם סוגדים לך. מבוסמים משיפעתם החומרית, אלה מקדישים את קנייניהם כליל לתענוגות חושים. ברוב בערותו, עני שמתעשר מתכנן מיד כיצד להתענג, מבלי לדעת מה ראוי לו לעשות בכסף שהרויח בעמל ויזע רב. בתעתועי האנרגיה המשלה הלה סבור שהשקיע את כספו כהלכה בעינוגי חושים, מתעלם לחלוטין משירותך הנשגב. אמרת שחסרי הכול יקרים לך מאד; דבקים כאלה נוטשים הכול ורוצים אותך בלבד. ואכן, קדושים כמו נָארַדַה מוּני, שהינם חסרי כל נכסים חומריים, יקרים לך מאד, וגם אתה בלבד יקר להם.״

״אמרת שנישואים מצליחים בין אנשים שווים במעמדם החברתי, ביופים, בעושרם, בכוחם, בהשפעתם ובפרישותם. אלא שכל המעלות הללו מקורן בחסדך. אתה הינך המקור העילאי והמושלם לשפעים כולם. ומי שזוכה באלה, זוכה בהם בחסדך בלבד. בוֵדָאנְתַה-סֻוּתְרַה מתואר, גַ'נְמָאדְיַסְיַה יַתַהַהּ: אתה המקור העליון ממנו נובע הכול, אתה גם מקור כל עונג. משום כך המתקדמים בידע מבקשים רק להשיג אותך, ודבר לא זולתך. וכדי לזכות בחסדך, אלה נטשו הכול—אפילו את ההיטמעות בברהמן הנשגב. אתה מטרת החיים העליונה, מאגר כל הטוב לישויות החיים. מי שמניעיהם נכונים, רוצים רק אותך, וכדי לזכות בכך הם נכונים להקריב הכול. רק כאלה ראויים לזכות בחברתך. בחברה של משרתים ומשוּרת בתודעת קרישנה לא עוד צריך לסבול ממכאובים ועונג של חברה חומרנית, שמתפקדת כולה על בסיס המשיכה המינית. כל גבר ואשה צריכים איפוא, לנסות ולהפוך לחברים בחברתך—חברת המשרתים והמשוּרת. אתה הוא אישיות אלוה; איש אינו עליון ממך, גם איש אינו שווה לך. חברה מושלמת היא חברה שבה אתה מהווה המרכז, האדון העליון, וכל השאר עוסקים בשירותך. במבנה חברתי מושלם שכזה, הכול הינם מאושרים ומלאי חדווה לעד.״

״אלי, אמרת שרק הקבצנים מהללים את תפארתך, וגם זה נכון מאד. אולם מי אלה אותם קבצנים? אלה הם דבקים מתקדמים, אנשים בני חורין, ומי שמצויים בשלב הנזירות. אלה כולם נשמות דגולות ומסורות שעוסקים בפיאורך בלבד. הקבצנים המדומים הללו נכונים לסלוח אפילו לנורא שבחוטאים. שקודים בחתירתם להתקדמות רוחנית, הם נושאים בכל פגעיו וקשייו של העולם החומרי מבלי להיטרד. בעלי היקר, אל תחשוב שבחרתי בך מחוסר נסיון; למעשה, עשיתי זאת בהשראתן של כל הנשמות הדגולות הללו. בעקבות הקבצנים הנשגבים הללו החלטתי להקדיש גם את חיי לכפות רגלי הלוטוס שלך.״

״אמרת שאתה חסר פרוטה וזה נכון, כי הענקת עצמך כליל לקדושים ולדבקים הללו. יודעת את כל זה, דחיתי אפילו אישים דגולים כמו ברהמה ואינְדְרַה. אלי, גורם הזמן כפוף כליל לשליטתך. וזה, מה רב כוחו ועוצמתו—בתוך שניה ביכולתו לזרוע הרס בכל עבר בבריאה. בהשואה לזה חשבתי שגַ'רָאסַנְדְהַה, שׂישׂוּפָּאלַה ודומיהם שחפצו להינשא לי, אינם יותר מסתם חרק פשוט.״

״בן וַסוּדֵוַה אדיר הכוח, אולי נכון דברת כשאמרת שהפחד מפני הנסיכים החזקים הניע אותך למצוא מיסתור בתוך מימי הים, אולם נסיוני עמך שונה. במו עיני ראיתי כיצד חטפת אותי בעוז לנגד עיניהם של כל הנסיכים הללו. בטקס נישואי, פשוט בהרעדת מיתר הקשת, הנסת את כל אלה והענקת לי מקלט אצל כפות רגליך. אני עדיין זוכרת כיצד חטפת אותי, ממש כמו אריה שעט בעוז על טרף, מניס כהרף עין את כל שאר החיות הקטנות.״

״הו אלי בעל עיני הלוטוס, איני מבינה את קביעתך שכל אשה או איש שמצאו בך מקלט, מבלים את ימיהם בצער. מתולדות העולם מסתבר שמלכים כמו אַנְגַה, פּרּיתְהוּ, בְּהַרַתַה, יַיָאתי וגַיַה, היו כולם קיסרי העולם ורבי שיפעה וכוח מאין כמותם. אולם כדי לזכות בברכת כפות רגליך, אלה נטשו את מעמדם הרם והלכו ליער לתרגל צומות וסיגופים. ומי שבחר מרצונו במעמד כזה—זונח הכול למען כפות רגליך—האם אפשר לומר שהוא שרוי רק בקינה וצער?״

״יעצת לי שלא מאוחר עדין לעזוב אותך ולבחור לי איש אחר מקהל הנסיכים. אולם אלי, ידוע לי היטב שאתה הינך מאגר המעלות כולן, והקדושים הדגולים כמו נָארַדַה מוּני למשל, הקדישו את חייהם לשורר את תפארתן. די למצוא מקלט באיש קדוש כזה, כדי להשתחרר מכל טומאה חומרית, ואלת המזל נכונה להאציל כל ברכותיה על מי שבא במגע ישיר עם שירותך. לאור כל זה, מיהי האשה אשר שמעה ולו רק פעם, ממקור מוסמך, על תהילתך ובדרך כלשהי זכתה לטעום את מתק כפות רגליך דמויות הלוטוס, אשר תהיה טפשה כל כך להינשא למישהו בן העולם הזה אשר חושש תמיד ממוות, חולי, זיקנה ועוד לידה? משום כך, לא בפזיזות בחרתי בכפות רגליך; היתה זו החלטה שקולה ונבונה. אדוני, אתה אדון כל שלושת העולמות. אתה נשמת-העל שבלב כול, ומשום כך ביכולתך להגשים את מאוויי דבקיך בעולם זה ובבא. בחרתי בך לבעל משום שלפי ראות עיני אתה בלבד ראוי לכך. גם אם תשליך אותי למיני חיים שונים, בתגובה למעשי נושאי הגמול, איני חוששת כלל. אני רק מתחננת להשאר תמיד צמודה לכפות רגליך. כי ביכולתך לגאול את דבקיך מן הקיום החומרי האשליתי ואתה נכון להעניק את עצמך להם תמיד.״

״יעצת לי לבחור אחד מן הנסיכים כגון שׂישׂוּפָּאלַה, גַ'רָאסַנְדְהַה או דַנְתַוַקְרַה, אולם מה מעמדם בעולמנו? כמו שוורים שעובדים בפרך, יומם וליל, בגת בדריכת השמן—גם אלה מתיגעים קשות לקיים את משפחתם. הם משולים לבהמות משא, לחמורים; הם מבוזים כמו כלבים, ומסכנים כמו חתולים. הם מכרו את נשמתם לנשותיהם, כמו עבדים. רק אותה אשה חסרת מזל שמעולם לא שמעה על תפארתך, תסכים לקבל גבר שכזה לבעל. כי מי שיודעת אודותיך—שיודעת שתפארתך אינה מושרת רק בעולמנו, אלא גם בהיכליהם של אלים-למחצה כגון ברהמה ושיווה—זו תבחר בך בלבד לבעל. האנשים בעולם זה הינם בסך הכול גופים מתים. ישות החיים האמיתית מכוסה בגוף הזה, שאינו אלא שק עור שמקושט בזקן ובשפם, בשיערות גוף, בציפורנים ובשיער ראש. ובתוך הגוף המקושט הזה ישנם אגדי שרירים, מספר עצמות וצנוריות דם, מעורבבים תמיד בצואה, בשתן, בליחה, במיצי מרה ובאויר מזוהם, אשר עליהם מתענגים רימות וחידקים שונים. האשה הסכלה חושבת גוף מת זה לבעל, ובבערותה אוהבת אותו כבן לוויתה היקר. זאת משום שלא זכתה לטעום את טעם החדווה הנצחית של כפות רגליך.״

״בעלי בעל עיני הלוטוס, אתה מסתפק בעצמך; מכאן שלא חשוב לך האם אני יפה או ברוכה במעלות. משום כך גם לא מפתיע שאינך קשור אלי; וזה טבעי, שהרי אין שום אשה שבכוחה לקשור אותך, גם הנשגבה והיפה מכול. אולם בין אם אתה קשור אלי ובין אם לאו, אני רק מתפללת שמסירותי ולבבי יוקדשו לך תמיד. גם מידת הלהיטות הינה יציר כפיך, וכאשר אתה מביט עלי בלהט, זו הנפלאה שבברכות חיי, כי רק לרגעים מבורכים כאלה אני מיחלת.״

כך הבהירה רוּקְמינִּי כל אחת ממילותיו של קרישנה, שאמר כדי לעורר בה כעס של אהבה, ועתה משסיימה, השיב לה קרישנה: ״אשתי הענווה, נסיכתי היקרה, בדיוק להסבר הזה ציפיתי, ורק למטרה הזו אמרתי את מהתלתי, שנועדה להסתיר ממך את כוונתי האמיתית. מטרתי הושגה עתה. הסברך הנפלא לכל אחת ממילותי הינו נכון ומקובל עלי. הו רוּקְמינִּי היפה, היקרה לי בנשים, כמה נפלא לדעת מה רבה אהבתך אלי. ללא הבדל מה תשוקתך ומשאלתך, לא משנה גם מה תרצי ממני, היי סמוכה ובטוחה שאני נכון תמיד לשירותך. אכן עובדה היא שדבקי, חברי הקרובים ומשרתי הינם פטורים תמיד מכל טומאה חומרית, אף שאינם נוטים אפילו לבקש ממני גאולה כזו. אלה לעולם אינם רוצים דבר ממני לבד מלעסוק בשירותי. אולם כיוון שהם תלויים בי כליל, הרי שאם לפעמים הם מבקשים דבר מה, זה אינו דבר חומרי. ובמקום שמשאלות ומאוויים כאלה יהפכו סיבה לשיעבוד חומרי, אלה הופכים מקור לגאולה מן העולם החומרי.״

״אשה צדיקה, אהבתך לבעלך הועמדה עתה במבחן נאמנות, ועברת את הבחינה בהצלחה רבה. אף שניסיתי להסעיר אותך במילים רבות שאינן נאות או ראויות לאופיך, מפתיע שמסירותך אלי לא ניגרעה במאומה. אשתי, אני הוא מעניק כל הברכות, אפילו עד ברכת הגאולה מן העולם החומרי; אני בלבד יכול שים קץ למשך קיום החומרי ולקרוא חזרה הביתה לאלוהות. מי שסוגד לי לצורך ברכה חומרית כלשהי, מסירותו אלי מזויפת; הלה מבקש בסך הכול אחר אושר חומרי שמגיע לשיאו בהנאה המינית. אין ספק שמי שמוכן לסבול ולהסתגף לצורך השגת אושר שכזה, הינו מושלה כליל על-ידי אוני החיצוני. רק סכלים עוסקים בשירותי לצורך השגת רווח חומרי ועינוג חושים. אושר חומרי שמבוסס על חיי מין מצוי אפילו בנחותים שבמיני החיים, כגון חזירים וכלבים. מדוע לפנות ולבקש ממני אושר שכזה, שמצוי אפילו בתנאי חיים עלובים ובזויים? אלה שאינם רוצים אותי ולהוטים רק אחרי אושר חומרי—עדיף שישארו בתנאיהם השפלים.״

הטומאה החומרית הינה עזה עד מאד, ובגללה עובדים כולם בפרך, יום ולילה, למען אושר חומרי. הפגנת דתיות, חיי צנע, סגפנות, אהבת אדם, עזרה לזולת, פוליטיקה, מדע—מאחורי כל אלה מצויה תמיד תועלתנות חומרית כלשהי. אותם חומרנים שמבקשים להחיש את הגשמת מטרתם החומרית, סוגדים לרוב לאלים-למחצה השונים, ולעיתים מתוך נטיה חומרית כלשהי הם סוגדים לאלוהים. אולם לפעמים, כאשר אדם שכזה משרת את האל ברצינות, אפילו שממשיך ומטפח את תשוקתו החומרית, הריבון מסלק בחסדו את מקורות אושרו החומרי. או אז, מנושל מכל שמחה חומרית, הלה פונה כולו לשירות מסור וטהור.

קרישנה המשיך: ״הטובה והיקרה שבמלכות, מעל לכל ספק ברור לי שאת פטורה כליל משאיפה חומרית; תכליתך רק לשרת אותי, ומזה זמן רב שאת עוסקת בשירות טהור. מסירות טהורה למופת שכזו אינה מקנה רק גאולה מן העולם החומרי; זו מרוממת את הדבק לעולם הרוחני, לעיסוק נצחי בשירותי. מי שמכור מדי לאושר חומרי אינו יכול לשרת בדרך שכזו, ונשים שלבן טמא מתאוה ומתשוקות חושבות רק על דרכים לעינוגי חושים, אף שכלפי חוץ הן מציגות עצמן כמו דבקות גדולות.״

״אשתי הנערצת, יש לי אמנם אלפי נשים, אולם איני חושב שגם אחת מהן אהבתה אלי גדולה יותר. הוכחה מעשית למעמדך העילאי היא שמעולם אפילו לא ראית אותי לפני הנישואים; רק שמעת עלי ממישהו ודי היה בזה כדי לשמור לי אמונים. יכולת לבחור לך בעל מקרב נסיכים רבים, כולם יפים, עשירים ומוכשרים, אולם רצית רק בי. התעלמת מאלה, וברוב מיומנות שלחת לי מכתב סודי שמזמין לחטוף אותך. בשעת החטיפה ניסה אחיך למחות בכוח ונלחם איתי, ואני, אחרי שהבסתי אותו, עוד הישחתתי את גופו. ובטקס הנישואים של אַנירוּדְדְהַה, כאשר כולנו שיחקנו שח, התחולל עוד קרב, שפרץ מחילוקי דעות מילוליים, ואז הרג אותו אחי הבכור, בַּלַראמה. הופתעתי שלא פצית אפילו הגה ולא מחית בכלל במשך כל ההתרחשות הזו. בגלל החרדה מפני פרידה שמרת על שתיקתך כל אותה עת. אשתי היקרה, בשתיקתך הזו קנית אותי לעד; לעד אהיה נתון לשליטתך. שלחת אלי שליח עם הזמנה לחטוף אותך, ומשנוכחת שחל עיקוב ועוד לא באתי, חשך עליך עולמך. הסקת אז שגופך היפיפה אינו ראוי למגעו של איש אחר, והחלטת להתאבד ולשים לו קץ. רוּקְמינִּי יקרה, אהבתך הנפלאה תשאר תמיד שמורה בנשמתי. ובאשר לי, אין בכוחי לגמול לך על מסירותך הטהורה.״

אין ספק שקרישנה, אישיות אלוה, אינו זקוק ליחסים כמו בעל, בן או אב, שהרי הכול שייך לו ונתון לשליטתו. הוא גם אינו זקוק לסיועו של איש לצורך סיפוקו. הוא אָאתְמָאראמה, או מסתפק בעצמו; הוא מוצא את מלוא העונג בעצמו ואינו נזקק לשום עזרה חיצונית. מכל מקום, בשעה שהוא יורד לכאן ומשחק כבן אנוש, הוא ממלא את תפקידו של בעל, בן, ידיד או אויב בשלימות המירבית.

התרבות הוֵדית מתירה ריבוי נשים, בתנאי שאף לא אחת מהן תזכה ביחס רע. כלומר, אדם רשאי להינשא לנשים רבות, רק אם ביכולתו לספק אותן כולן באופן מושלם. קרישנה הינו מורה-העולם; ומשום כך, אף שאינו זקוק לאשה, הוא התרחב לדמויות רבות, כמספר נשותיו, וחי עם כל אחת מהן כבעל למופת, מקפיד לקיים את כל הכללים וההתחיבויות שעל-פי ההוראות הוֵדיות, על-פי החוק החברתי, ועל-פי המוסכמות. לכל אחת מ-16,108 נשותיו היה ארמון משלה עם משק בית משלה ואוירה המיוחדת רק לה. כך האל האחד הציג עצמו כ-16,108 בעלים למופת.



מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר