סיפורי קרישנה: פרק 72 – גאולת המלך גַ׳רָאסַנְדְהַה

בפני קהל גדול של אנשים מכובדים, ביניהם אזרחים, ידידים, קרובים, בְּרָאהְמַנּים, קְשַׁתְרייות, וַיְשְׂיות וגם אחיו שלו, פנה המלך יוּדְהישְׁטְהירַה אל קרישנה ואמר: ״קרישנה יקר, קיסר העולם אמור לבצע את קרבן הרָאגַ'סֻוּיַה יַגְ'נַה, שנחשב למלך כל ההקרבות. באמצעות ההקרבה הזו בכוונתי לרצות את האלים-למחצה, שמשמשים בסך הכול כנציגיך ומיופי כוחך בעולם החומרי. אני זקוק לסיועך וחסדך כדי לנחול הצלחה בהרפתקאה הגדולה הזו. אנו הפָּאנְּדַּוים איננו זקוקים לדבר מן האלים-למחצה. אנו מסופקים כליל בשירותך. אתה בעצמך אומר בבהגווד-גיטה, ״מי שמבולבלים מתשוקות חומריות, סוגדים לאלים-למחצה.״ אלא שתכליתנו שונה. ביצוע הקרבן יאפשר לי להזמין את האלים-למחצה ולהראות להם שהם אינם עצמאיים וכוחם תלוי כולו בך. אתה הוא אישיות אלוה והם כולם רק משרתיך. אנשים סכלים ומשוללי ידע חושבים אותך לסתם אדם פשוט ומנסים לפעמים למצוא בך פגמים, ואפילו מבזים אותך. משום כך אני חפץ לבצע את הטקס הזה. אני אזמין את האלים-למחצה כולם, החל מברהמה, שיווה, ושאר מנהיגי הכוכבים העדניים. ובקהל רב שכזה של אלים-למחצה מכל קצות תבל אני אבסס את עמדתך כאישיות אלוה ואוכיח שכולם רק משרתים.״

״אלי, מי שמודעים לך תמיד והוגים בכפות רגלי הלוטוס שלך או בנעליך, אין ספק שישתחררו מכל טומאת החיים החומריים. מי שעוסקים בשירותך בתודעת קרישנה מלאה והוגים רק בך ונושאים לך תפילות, הינם נשמות טהורות. ובגלל עיסוקם המתמיד בשירות מודע לך, הם משתחררים ממחזוריות הלידה והמוות. הם אינם משתוקקים אפילו להיגאל מן הקיום החומרי או ליהנות משפע חומרי; מאווייהם באים על סיפוקם כליל בפעילות בתודעת קרישנה. גם אנו היננו נשמות מסורות לך, ובחסדך זכינו במזל הרב לראות אותך בעצמך. רק טבעי איפוא, שאיננו נמשכים יותר לשום שיפעה חומרית. מסקנת כל החכמה הוֵדית היא שאתה הינך אלוה עילאי. ברצוני לבסס את העובדה הזו. אני חפץ גם ללמד את העולם כולו את ההבדל שבין קבלתך כאלוהים לבין קבלתך כסתם אישיות היסטורית רבת כוח. אני רוצה שהעולם ידע שדי למצוא מקלט אצל כפות רגליך כדי לזכות בשלמות החיים העליונה, ממש כשם שדי בהשקית שורש העץ כדי לספק את ענפיו, עליו ופרחיו כולם. כי מי שמפתח תודעת קרישנה, מתגשמים חייו כליל, מן הבחינה החומרית והרוחנית.״

״אולם אין פירושו של דבר שאתה נוטה יותר למי שמודע לך ומפלה לרעה את הבלתי מודע. אתה שווה לכול; אתה בעצמך הכרזת זאת. כיצד יתכן שאתה נוטה למישהו ומתעלם מאחר? שהרי אתה הוא נשמת-העל אשר מצוי בלב כול, ומעניק לכל אחד את תוצאות מעשיו. אתה מאפשר לישות החיים ליהנות בעולם החומרי כרצונה. מצוי בגוף יחד עם ישות החיים, אתה מעניק לה אמנם, את תוצאות מעשיה, אולם גם מספק לה הזדמנויות לפנות לשירותך המסור ולפתח תודעת קרישנה. אתה קורא לה בגלוי להתמסר לך ולנטוש את כל שאר עיסוקיה, ומבטיח שתגונן עליה ותגאל אותה מכל תגובות החטא. ממש כמו עצי המשאלה מכוכבי עדן, אתה מגשים את משאלות כל איש. כל אחד חופשי לבחור בשלמות העליונה, אולם אם אינו חפץ בכך, זו לא הפליה לרעה לספק לו ברכות נחותות יותר.״

קרישנה השיב אז לדברי המלך: ״הו מדביר האויבים, הו התגלמות הצדק והיושר, אני תומך לחלוטין בהחלטתך לבצע את קרבן הרָאגַ'סֻוּיַה. עם ביצוע הקרבן הגדול יתאדר שמך ויחרט לעד בתולדות החברה האנושית. מלך יקר, למעשה, זהו רצונם של כל החכמים הדגולים, של אבות משפחתך, של האלים-למחצה, ושל ידידיך וקרוביך, לרבות אני עצמי. אפילו כלל ישויות החיים יתברכו מן הקרבן, אלא שקודם כל מחובתך לנצח את כל מלכי העולם ולקבץ את הפריטים הדרושים לבצוע הטקס האדיר. ארבעת אחיך הינם נציגים ישירים של אלים-למחצה חשובים כגון וָאיוּ, אינְדְרַה וכו' [נאמר שבְּהִימַה נולד מן האל-למחצה וָאיוּ, ארג'ונה נולד מאינְדְרַה, ויוּדְהישְׁטְהירַה נולד מיַמַרָאגַ'ה.] אחיך הינם לוחמים גיבורי חיל ואתה הינך הצדיק שבמלכים ובעל שליטה עצמית מושלמת, ומשום כך נודע כדְהַרְמַרָאגַ'ה. במסירותכם העצומה לשירותי כבר הבסתם אותי כליל.״

קרישנה אמר ליוּדְהישְׁטְהירַה שהוא מנוצח על-ידי אהבתו של מי שגבר על חושיו. מי שאינו שולט בחושיו, לא יוכל לכבוש את אלוהים. זהו סוד השירות המסור. שליטה בחושים פירושה עיסוק מתמיד בשירות הריבון. האחים הפָּאנְּדַּוים כולם ניחנו במעלה הזו של שירות מתמיד לאל. השירות המתמיד מטהר את החושים, ואז, עם חושים מטוהרים, ניתן לשרת את האל במישרין. הדבק יכול איפוא, לכבוש את הריבון באמצעות שירות אוהב ונשגב שכזה.

קרישנה המשיך: ״אף לא אחד בשלושת העולמות, לרבות האלים-למחצה רבי הכוח, עולה על דבקי בששת השפעים, כלומר עושר, כוח, פרסום, יופי, ידע ופרישות. ומאחר שאתה חפץ לגבור על המלכים הארציים, הרי שנצחונך מובטח.״

למישמע מילות העידוד של האל, זרחו פניו של המלך בחדווה, כמו פרח במלוא תפרחתו. הוא הורה אז לאחיו הצעירים לצאת ולכבוש את המלכים בכל הכיוונים. קרישנה ייפה את כוחם של הפָּאנְּדַּוים לבצע את משימתו החשובה—למגר את כל הרשעים והכופרים שבעולם, ולגונן על הדבקים המסורים. משום כך נושא האל בדמותו כווישנו ארבעה כלי נשק בארבע ידיו. בשתי ידיים הוא נושא פרח לוטוס וקונכיה, ובשתיים הוא נושא אַלָה ודיסקוס. האַלָה והדיסקוס נועדו ללא-דבקים. אולם כיוון שהוא מוחלט, הרי שפעולותיהם של החפצים הללו כולן זהות. עם האלה והדיסקוס הוא מייסר את הרעים. זאת כדי שיתפכחו ויבינו שאינם הכול מכול; אלוהים מצוי תמיד מעליהם. ועם תקיעת הקונכיה ובִרכת הלוטוס הוא מבטיח לדבקים שדבר לא יוכל להכחידם, גם לנוכח הגדולה בסכנות.

מעודד מדבריו של קרישנה, הורה המלך יוּדְהישְׁטְהירַה לסַהַדֵוַה, הצעיר שבאחים, בלווית שבט הסְרּינְגַ'יַה, לכבוש את הארצות הדרומיות. לנַקוּלַה, בלווית חיילי מַתְסְיַדֵשַׂה, הוא הורה לכבוש את המלכים במערב. את ארג'ונה הוא שלח בלווית חיילי קֵקַיַדֵשַׂה לכבוש את מלכי צפון, ואת בְּהִימַסֵנַה בלווית חיילי מַדְרַדֵשַׂה (מַדְרַס) הוא שלח לכבוש את המזרח.

חשוב לציין שיוּדְהישְׁטְהירַה, במסע הכיבושים הזה של האחים, לא התכוון להכריז מלחמה על המלכים. האחים יצאו למעשה, לכל הכיוונים כדי להודיע למלכים על עריכת קרבן הרָאגַ'סֻוּיַה, כדי שאלה ישלמו להם את מסיהם לקראת הטקס. תשלום המס פירושו שהמלך המסוים קיבל את ריבונותו של יוּדְהישְׁטְהירַה. קרב היה פורץ רק אם המלך התנגד. בעוצמתם ובכוחם הרב הצליחו האחים לכבוש את המלכים בכל הכיוונים והביאו שלל מיסים ומתנות למלך.

מכל מקום, הידיעה שגַ'רָאסַנְדְהַה מלך מַגַדְהַה לא קיבל את סמכותו, היתה סיבה לדאגה. וקרישנה שראה את חרדתו, סיפר לו אז על תכניתו של אוּדְדְהַוַה כיצד להביס את הסורר. בְּהִימַסֵנַה, ארג'ונה וקרישנה יצאו אז לעבר גיריוְרַגַ'ה, בירתו של גַ'רָאסַנְדְהַה, לבושים כבְּרָאהְמַנּים. היתה זו תחבולתו של אוּדְדְהַוַה, אותה זמם עוד לפני שקרישנה עזב לאינְדְרַפְּרַסְתְהַה, ועתה הגיע זמנה להתממש.

גַ'רָאסַנְדְהַה, מקפיד מאד בקיום חובות איש משפחה, חלק כבוד גדול לבְּרָאהְמַנּים. הוא היה מלך קְשַׁתְרייַה ולוחם רב כוח, אך מעולם לא הזניח את כללי הוודות. על-פי הוודות נחשבים הבְּרָאהְמַנּים למורים הרוחניים של שאר המעמדות. קרישנה, ארג'ונה ובְּהִימַסֵנַה, אף שהיו קְשַׁתְרייות, התחפשו עתה לבְּרָאהְמַנּים וניגשו אל גַ'רָאסַנְדְהַה ממש באותה עת שעמד לארח את הבְּרָאהְמַנּים ולהעניק להם תרומות.

קרישנה בלבוש בְּרָאהְמַנַּה אמר למלך: ״הרינו מאחלים כל טוּב להוד כבודך. היננו שלושה אורחים בארמונך שבאו ממרחק. באנו לבקש ממך תרומה, ואנו מקווים שתאות להעניק לנו את שבלבנו. שמענו על מעלותיך הרבות. מי שניחן בסובלנות וביכולת הבלגה, יוכל לשאת הכול, אפילו את הלא נעים. ממש כשם שהפושע נכון לבצע את הנתעב במעשים, נכון אדם נדיב כמותך להגשים כל משאלה. אדם דגול כמוך אינו מפלה בין קרובים לבין זרים. המפורסם חי לעד, גם לאחר מותו; בעוד שמי שמסוגל לבצע מעשה שינציח את שמו הטוב, אולם נמנע מכך, הופך בזוי ומתועב בעיניהם של אנשים דגולים. אין חרפה שיאה דיה לאיש כזה, וסירובו יוסיף ויצער אותו למשך כל חייו. בודאי שמעת, הוד מעלתך, על תהילתם של נדבנים גדולים כמו הַרישְׂצַ'נְדְרַה, רַנְתידֵוַה ומוּדְגַלַה, שהתקיימו רק על שאריות דגנים שליקטו משדות שניקצרו. שמעת בודאי גם על מַהָארָאגַ'ה שׂיבּי הדגול שתרם את בשרו שלו כדי להציל חיי יונה. בעצם הקרבת גופם בן החלוף זכו כל האישים הללו להתפרסם לעד.״

קרישנה במסווה של בְּרָאהְמַנַּה הסביר לגַ'רָאסַנְדְהַה שאפילו שהגוף נכחד, פרסום נשאר לעד. ומי שמקריב את גופו הזמני וזוכה בשם כזה, הופך לדמות מכובדת מאד בתולדות החברה האנושית.

בשעה שקרישנה דיבר, אף שהשלושה התלבשו כמו בְּרָאהְמַנּים, גַ'רָאסַנְדְהַה ציין לעצמו שאלה אינם נראים בכלל כבְּרָאהְמַנּים. מן הסימנים שעל גופם ניכר שהם בעצם קְשַׁתְרייות. על כתפיהם בלט סימן של קשת, גופם היה יפה וחסון, וקולם נועז ותקיף. לא היה למלך כל ספק שאלה אינם בְּרָאהְמַנּים אלא קְשַׁתְרייות. הוא גם חשב שכבר ראה אותם איפה שהוא לפני כן. אולם אף שהיו קְשַׁתְרייות, הם באו אל פתח ביתו לקבץ נדבות כמו בְּרָאהְמַנּים. משום כך החליט, למרות הכול, להגשים את משאלתם; ״שהרי מעמדם הושפל כבר מעצם הופעתם כקבצנים״. ״לאור הנסיבות״, הוא חשב, ״אני נכון לתת להם הכול. גם אם יבקשו את גופי, לא אהסס להעניק להם.״ הוא נזכר בבַּלי מַהָארָאגַ'ה, שווישנו בלבוש של בְּרָאהְמַנַּה הופיע לפניו כמו קבצן, וגזל ממנו את כל נכסיו וממלכתו. הוא עשה זאת בשביל אינְדְרַה, שבַּלי הביס אותו והותיר אותו ללא כל ממלכה. בַּלי אמנם רוּמה, אולם שמו כדבק גדול שתרם את כל שברשותו, מהולל עדיין בכל שלושת העולמות. בַּלי אפילו הבין שהבְּרָאהְמַנַּה הינו וישנו שבא לקחת את ממלכתו האדירה עבור אינְדְרַה, ומורו הרוחני וכוהן המשפחה, שׂוּקְרָאצָ'ארְיַה, אף הזהיר אותו, אולם הוא לא היסס לתת לבְּרָאהְמַנַּה את כל מבוקשו, ולבסוף העניק לו את הכול. כזו היתה גם החלטיותו של גַ'רָאסַנְדְהַה. הוא חשב, ״אם על-ידי הקרבת גופי בן החלוף אוכל לזכות בשם נצחי, מחובתי לעשות זאת. אין ספק שקְשַׁתְרייַה שאינו מקדיש את חייו לטובת הבְּרָאהְמַנּים, הינו מגונה מאד.״

גַ'רָאסַנְדְהַה היה אכן נדיב מאד כלפי הבְּרָאהְמַנּים, והוא אמר עתה לקרישנה, בְּהִימַה וארג'ונה: ״בְּרָאהְמַנּים יקרים, בקשו ממני כל אשר תרצו, אפילו את ראשי אני נכון לתת, אם זהו רצונכם.״

קרישנה אמר אז לגַ'רָאסַנְדְהַה: ״מלך יקר, דע כי למעשה איננו בְּרָאהְמַנּים, גם לא באנו לבקש אוכל או דגנים. אנחנו קְשַׁתְרייות ובאנו לבקש דו-קרב. אנו מקווים שתעתר לבקשה. זהו בְּהִימַסֵנַה, בנו השני של פָּאנְּדּוּ, וזהו ארג'ונה, בנו השלישי. ואילו אני הוא קרישנה, אויבך הותיק, דודנם של הפָּאנְּדַּוים.״

עתה, משנגלה הסוד, פרץ גַ'רָאסַנְדְהַה בצחוק רועם, ואז, בקול עז, רווי חימה, הוא צעק, ״שוטים שכמותכם! מיד העניק לכם את מבוקשכם להלחם איתי. אולם קרישנה, אתה מוכר לי כפחדן גדול שמאבד עשתונותיו ומתבלבל מולי בקרב, לכן לא אלחם איתך. ברחת ברוב פחד מעירך, מַתְהוּרָא, ואתה מתחבא עכשיו בים; משום כך איתך לא אלחם. באשר לארג'ונה, הינו צעיר ממני ואינו שווה לי בכוחו. גם איתו לא אלחם כיוון שאיננו מתחרה הולם. בְּהִימַסֵנַה, אני סבור, מתאים להלחם עמי.״ הוא סיים דבריו ומיד נתן לבְּהִימַסֵנַה אלה כבדה ואחז באחרת בעצמו, ואז יצאו כולם כדי להלחם מחוץ לשערי העיר.

בְּהִימַסֵנַה והמלך גַ'רָאסַנְדְהַה תאבי המלחמה פתחו בקרב, איש איש מכה עם אלתו שהיתה רבת עוצמה כמו ברק. שניהם היו לוחמי אלה מיומנים וסגנון מכותיהם היה יפה כל כך, עד כי נראו ממש כמו רקדנים בהופעת מחול. בשעה שאלותיהם נפגשו זו עם זו בקול אדיר, דמה הרעש להתנגשות שנהביהם העצומים של שני פילים נלחמים, או לרעם בסופת ברקים. כאשר שני פילים נלחמים בשדה קני סוכר, הם לופתים, כל אחד, קנה סוכר בחדקו ומכים זה את זה בחוזקה. הם מכים בכתפי היריב, בגפיו, בעצמות הבריח, בחזה, בירכיים, במתניים וברגליים, ומנפצים עם מהלומותיהם את קני הסוכר. כמוהם, גם אלותיהם של גַ'רָאסַנְדְהַה ובְּהִימַסֵנַה נופצו בזו אחר זו, ועתה היו נכונים שני היריבים להילחם באגרופיהם האימתניים. שניהם היו מלאי חימה בשעה שהנחיתו את מהלומות האגרופים. צלילי חבטותיהם דמו להלמות של מטילי ברזל או לקול הרעם המתגלגל, והם דמו לשני פילים בקרב. אלא שלחוסר המזל, שניהם היו מיומנים מאד, גם שווים בכוחם ובסגנון לחימתם, ואיש לא הצליח להביס את יריבו. איש מהם לא הובס, גם איש לא התעייף, אף שהכו זה את זה ללא הרף. בתום יום קרב, שניהם התרועעו יחדיו בארמונו של גַ'רָאסַנְדְהַה כידידים, ולמחרת התחילו שוב במלחמה. כך חלפו להם עשרים ושבעה ימים.

ביום העשרים ושמונה בְּהִימַסֵנַה אמר לקרישנה: ״קרישנה, עלי להודות בכנות שאיני מסוגל לנצח את גַ'רָאסַנְדְהַה.״ אולם קרישנה ידע את סוד לידתו של האיש. הלה נולד בשני חלקים, משתי אמהות שונות. כאשר אביו נוכח שהתינוק הינו חסר כל ערך, הוא השליך את שני החלקים ליער. שם מצאה אותו גַ'רָא, המכשפה שחורת הלב, שחיברה מלמעלה עד למטה את שני חלקי הילד. קרישנה, שידע את זה, ידע גם איך להרוג אותו. הוא רמז לבְּהִימַסֵנַה שגַ'רָאסַנְדְהַה, שהובא לחיים על-ידי חיבור שני חלקים, יומת על-ידי הפרדתם. קרישנה האציל אז מכוחו על בְּהִימַסֵנַה וגם לימד אותו את התחבולה כיצד ימית את יריבו; הוא קטף עלה מעץ סמוך וקרע אותו לשניים בידיו. קרישנה, אישיות אלוה העילאי, הינו יודע-כול, ואם ברצונו להמית מישהו, איש לא יוכל להצילו, ולעומת זאת, אם ברצונו להציל מישהו, איש לא יוכל להרוג אותו.

בְּהִימַסֵנַה, שהבין את הרמז, תפס אז ברגליו של גַ'רָאסַנְדְהַה והשליך אותו לארץ, ובעודו שרוע, הוא לחץ רגל אחת לקרקע ואת הרגל השניה תפס בשתי ידיו, ואז קרע את גוף האיש לשניים, מישבנו ועד ראשו, ממש כמו שפיל שובר ענפיו של עץ לשניים. קהל הצופים בקרב ראו עתה את גופו של גַ'רָאסַנְדְהַה חצוי לשני חלקים זהים, בכל חצי היתה רגל אחת, ירך אחת, אשך אחד, חזה אחד, חצאי חוליות, חצי חזה, עצם בריח אחת, זרוע אחת, עין אחת, אוזן אחת, וחצי פנים.

תושבי מַגַדְהַה פתחו בבכי, ״אויה, אויה״, בהיוודע להם על מות מלכם, בעוד שקרישנה וארג'ונה חיבקו את בְּהִימַסֵנַה בברכה. אף שגַ'רָאסַנְדְהַה מת, לא קרישנה, גם לא שני האחים הפָּאנְּדַּוים, ביקשו לתפוס את השלטון. הם רצו בסך הכול לשים קץ להפרעות הסדר שפגעו בשלום היקום. זדים פורעים תמיד את הסדר הטוב, בעוד שהאלים-למחצה מנסים להשכין שלום. משימתו של קרישנה היא לגונן על ישרי הדרך ולהכחיד את הזדים פורעי החוק. עתה קרישנה קרא לבנו של גַ'רָאסַנְדְהַה, שמו סַהַדֵוַה, ועל-פי כללי הטקס ביקש אותו למלא את מקום אביו ולמשול בממלכה בשלום ובשלווה. קרישנה הינו אדון כל הבריאה ורצונו שכל אחד יוכל לתרגל בשלווה תודעת קרישנה. אחרי שהמליך את סַהַדֵוַה, הוא שיחרר את כל אותם מלכים ונסיכים שהיו עצורים שלא כדין בשביו של גַ'רָאסַנְדְהַה.



מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר