סיפורי קרישנה: פרק 75 – מדוע נעלב דוּרְיודְהַנַה בתום קרבן הרָאגַ׳סֻוּיַה

המלך יוּדְהישְׁטְהירַה נודע כאַגָ'אתַשַׂתְרוּ, או מי שמשולל אויבים; לכן שמחו כולם—כל האלים-למחצה, המלכים, החכמים והקדושים—עם הצלחת הטקס. העובדה שרק דוּרְיודְהַנַה לא שמח הפתיעה משום כך את פַּרִיקְשׁית מַהָארָאגַ'ה והוא ביקש הסבר משׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי.

שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי אמר: ״מלך יקר, סבך, המלך יוּדְהישְׁטְהירַה, היה נשמה דגולה מאד. בגלל מזגו הנעים, הכול חפצו בידידותו והוא נודע משום כך כאַגָ'אתַשַׂתְרוּ, או מי שלעולם אינו יוצר אויבים. הוא מינה את כל בני משפחת הקוּרוּ כאחראים למחלקות השונות בניהול הטקס. בְּהִימַסֵנַה למשל, מונה כאחראי על הבישול, דוּרְיודְהַנַה מונה כאחראי על האוצר, סַהַדֵוַה—כאחראי על קבלת אורחים, נַקוּלַה—כאחראי על המחסנים, וארג'ונה מונה לדאוג לנוחיותם של הזקנים. המפליא מכול הוא שקרישנה, אישיות אלוה העילאי, בחר לשטוף את רגליהם של כל המגיעים. המלכה, דְרַוּפַּדִי אלת המזל, היתה אחראית על חלוקת האוכל, וקַרְנַּה, שהתפרסם כנותן צדקה גדול, מונה כאחראי למתן תרומות. גם סָאתְיַקי, ויקַרְנַּה, הָארְדיקְיַה, וידוּרַה, בְּהֻוּרישְׂרַוָא וסַנְתַרְדַנַה, בנו של בָּאהְלִיקַה, מונו, איש איש, למחלקה שונה, וברוב אהבתם למלך, ניסו כולם רק להשביע את רצונו.

אחרי מותו של שׂישׂוּפָּאלַה בחסדו של קרישנה והיטמעותו בקיום הרוחני, ואחרי שתם הטקס והידידים והאורחים ושוחרי הטוב כולם זכו בגמול מתאים ובכבוד, הלך המלך יוּדְהישְׁטְהירַה להתרחץ בגנגס

כיום שוכנת הַסְתינָאפּוּרַה על גדות נהר היַמוּנָא. מדברי השרימד בהאגותם שיוּדְהישְׁטְהירַה רחץ בגנגס מסתבר איפוא, שבזמנם של הפָּאנְּדַּוים גם נהר היַמוּנָא נודע כגנגס.

כלי נגינה שונים, כגון מְרּידַנְגות, קונכיות, תופים, תופי-דוּד, ושופרים, ליוו את רחצת האַוַבְּהְרּיתְהַה של המלך. ולצליליהם הצטרפו גם צילצולי פעמונים מקרסוליהן של רקדניות. להקות רבות של זמרים ניגנו בוִינָּא, בחלילים, בגונג ובמצילתיים, והצלילים האדירים הידהדו ברחבי השמיים. מלכי הממלכות השונות, כגון סְרּינְגַ'יַה, קָאמְבּוגַ'ה, קוּרוּ, קֵקַיַה וקושַׂלַה כולם היו שם, על דגליהם השונים וצבא פילים מקושטים ברוב פאר ומרכבות, סוסים וחילים. כולם פסעו בסך, והמלך יוּדְהישְׁטְהירַה צעד בראש התהלוכה. אנשי דת מיומנים בנוהלי קרבן—כוהני הדת והבְּרָאהְמַנּים—ערכו שם הקרבה וזימרו בקול את מזמורי הוודות. וממרום אלים-למחצה, תושבי פּיתְרּילוקַה וגַנְדְהַרְוַלוקַה, גם חכמים רבים, המטירו פרחים. אזרחי הַסְתינָאפּוּרַה, אינְדְרַפְּרַסְתְהַה—גברים ונשים—גופם משוח בשימני פרחים ריחניים, התלבשו ברוב פאר במלבושים משלל צבעים ועדו זרי פרחים ותכשיטים. כולם נהנו מן טקס ועתה התיזו זה על זה נוזלים שונים כגון מים, שמן, חלב, חמאה ויוגורט, והיו אפילו שממש מרחו את אלה על גוף זולתם. כך הם חגגו את האירוע. גם יצאניות השתתפו בפסטיבל ומרחו ברוב שמחה את הנוזלים על הגברים, והגברים מרחו עליהן. הנוזלים עורבבו עם כרכום וזעפרן וצבעם הפך צהוב בוהק.

בשמיים נראו נשותיהם של אלים-למחצה רבים שבאו באוירוניהן להשקיף בטקס. גם מלכות משפחת המלוכה הופיעו על אפיריונים שונים, מקושטות ברוב הדר ומוקפות בשומרי ראש. קרישנה, בן דודם של הפָּאנְּדַּוים, וידידו היקר ארג'ונה, החלו שניהם להתיז נוזלים על המלכות, והמלכות, למרות שחשו קצת בושה, חיוך זוהר האיר אז את פניהן. הסארים שכיסו את גופיהן נרטבו כליל וחיטובי גופן היפיפה, ובמיוחד החזה והמתניים, ניגלו מעט מבעד לבגדים הרטובים. גם המלכות נטלו אז דליי נוזלים והתיזו את תוכנם על גיסיהן. במהלך השעשוע העליז הזה, נפרע שער ראשן ונשרו רבים מן הפרחים שלגופן. מי שצפו במשחקם של קרישנה, ארג'ונה והמלכות בלב בלתי טהור—נמלאו בתאוה מינית. במילים אחרות, השתעשעות שכזו בין גברים ונשים טהורים הינה רבת הנאה, אלא שמי שנגועים בתפיסות חומריות נמלאים בתאוה.

המלך יוּדְהישְׁטְהירַה ניצב במרכבה מפוארת רתומה לסוסים משובחים עם כל מלכותיו, לרבות דְרַוּפַּדִי. חגיגות הקרבן היו יפות כל כך, עד כי נראה היה שהרָאגַ'סֻוּיַה בהתגלמותו נמצא שם בטקסי ההקרבה.

אחרי קרבן הרָאגַ'סֻוּיַה מבצעים פולחן נוסף שנקרא פַּתְניסַמְּיָאגַ'ה, שמתבצע עם האשה. גם טקס זה ביצעו כוהניו של יוּדְהישְׁטְהירַה כהילכתו, ואחר כך, כאשר המלך ודְרַוּפַּדִי רחצו את רחצת האַוַבְּהְרּיתְהַה, כל תושבי העיר והאלים-למחצה פצחו בהלמות תופים ובתקיעות חצוצרות מרוב שמחה, ופרחים ירדו ממעל. אחרי המלך והמלכה, רחצו בגנגס גם כל אזרחי העיר מן הוַרְנּות, או מן המעמדות, כולם—בְּרָאהְמַנּים, קְשַׁתְרייות, וַיְשְׂיות ושׂוּדְרות. הרחצה בגנגס מומלצת בוודות כיוון שזו מנקה את הרוחץ מכל תגובות החטא, ועד היום זו נהוגה בהודו, במיוחד בזמנים מבורכים. בעיתות כאלה רוחצים בגנגס מליוני אדם.

אחרי הרחצה התלבש המלך יוּדְהישְׁטְהירַה במלבושי משי חדשים והתקשט בעדיים יקרים. הוא העניק גם מלבושים ותכשיטים לכוהני הדת ולשאר המשתתפים בעריכת הטקס, וכך סגד להם. הוא סגד לידידיו, לבני משפחתו, לקרוביו, לשוחרי טובתו, ולכל מי שנוכח שם, וכיוון שהיה דבק גדול של נָארָאיַנַּה, כלומר, שהיה וַיְשְׁנַּוַה, הרי שידע להעניק לכל אחד את היחס הנכון. נסיונם של הוגי הדעות המָאיָאוָאדִים לראות כל אחד כאלוהים, הינו דרך מלאכותית להגיע לאחדות, בעוד שוַיְשְׁנַּוַה, או דבק של אלוהים, רואה כל ישות חיה כחלק של הריבון, ומשום כך מתיחס לכל הישויות על המישור המוחלט. ממש כשם שאדם מתיחס שווה לכל אברי גופו, גם הוַיְשְׁנַּוַה אינו מפלה בין אדם לחיה. זאת משום שבשניהם הוא רואה את הנשמה ואת נשמת-העל מצויים יחדיו.

רעננים אחרי הרחצה ולבושים במלבושי משי ועדויים בעגילי יהלומים ובזרי פרחים, בטורבנים, בגלימות ארוכות ובמחרוזות פנינים, נראו כולם כמו האלים-למחצה מעדן. הנשים במיוחד נראו כך, לבושות ברוב הדר, חייכניות, וחגורות זהב למתניהן. טיפות של תילַקַה ביצבצו על שיערן הגלי שהתפזר, והצירוף הזה היה מצודד עד מאד.

כל הנוכחים בטקס—כוהני דת מיומנים, בְּרָאהְמַנּים שסייעו בעריכת ההקרבה, אזרחים בני כל המעמדות, מלכים, אלים-למחצה, חכמים וקדושים, ותושבי פּיתְרּילוקַה—כולם מרוצים מיחסו של יוּדְהישְׁטְהירַה—פרשו אז, איש איש למשכנו. בדרכם הם שוחחו על גדולתו, וגם אחרי שהוסיפו לשוחח, לא שבעו משיחתם עליו, ממש כמו נקטר שלא רווים ממנו לעולם, גם אם שותים ממנו עוד ועוד. מכל מקום, על חוג ידידים קרובים, לרבות שְׂרִי קרישנה, אסר המלך לעזוב. וקרישנה שלא יכול היה לסרב, שלח את גיבורי היַדוּ, כגון סָאמְבַּה והשאר, לדְוָארַקָא, ובעצמו נשאר שם לשמח את המלך.

כל אחד בעולם החומרי משתוקק למשהו ומבקש לממש את תשוקתו, אף שאיש לא מסוגל לספק את תשוקותיו עד תום. מכל מקום, בזכות מסירותו לקרישנה יכול היה המלך יוּדְהישְׁטְהירַה באמצעות קרבן הרָאגַ'סֻוּיַה להגשים את מאוויו כולם. מתיאור ההקרבה הזו נראה שאירוע שכזה הינו ים של שאיפות אדירות. אדם רגיל לא מסוגל לחצות ים עצום שכזה; אולם בחסדו של קרישנה יכול היה המלך לחצות אותו ללא כל קושי ולהשתחרר מחרדה.

יוּדְהישְׁטְהירַה התפרסם מאד בגלל הטקס והיה מסופק מכל בחינה, דבר שעורר קנאה עזה בלבו של דוּרְיודְהַנַה, שהיה מלא ברעל. יותר מכל הוא התקנא בהיכל המלכותי שבנה הזד מַיַה לפָּאנְּדַּוים. הארמון, עשוי כולו מלאכת מחשבת ומלא בתחבולות אמנותיות, היה יאה בתפארתו לשמש מלכים גדולים, או אף את מלכיהם של הזדים. בארמון הזה חיו הפָּאנְּדַּוים עם בני משפחתם, ודְרַוּפַּדִי המלכה שירתה שם בשלווה את בעליה. בעת ההיא גם קרישנה שהה שם, וכך קושט גם הארמון באלפי נשותיו. ובשעה שהמלכות נעו בארמון, עם חזיהן התפוחים ומתניהן הצרות, וצילצולי הפעמון הענוגים לרגליהן, נראה ההיכל משופע אף מממלכת עדן. אבקת הזעפרן הפזורה על חלק מחזן שיוותה למחרוזות הפנינים על צוארן גוון אדום. עם שיפעת עגיליהן ושערן הגולש הן נראו יפות להפליא. ולמראה היפיפיות הללו בארמונו של יוּדְהישְׁטְהירַה, בערה קנאתו של דוּרְיודְהַנַה בו להשחית. למראה יופיה של דְרַוּפַּדִי עוד התעצמו קנאתו ותשוקתו, כי היתאווה לה כבר מרגע הינשאה לפָּאנְּדַּוים. גם הוא נכח בטקס שערכו לה לבחירת חתן, וכמו שאר הנסיכים, גם הוא נשבה אז ביופיה, אולם נכשל מלהשיג אותה.

פעם, בשעה שהמלך יוּדְהישְׁטְהירַה ישב על כס זהב בארמונו, מוקף בארבעת אחיו ובקרובים וידידים, וגם אישיות אלוה, קרישנה, היה עמו—מוקף כך בשיפעתו החומרית, שכמו עלתה על זו של ברהמה, והקריינים משוררים את תפארתו—נכנס לפתע לארמון דוּרְיודְהַנַה עם אחיו הצעיר. דוּרְיודְהַנַה היה חבוש קסדה ונשא חרב בידו. כיוון שהיה צר עין ומרוגז תמיד, די היה בהתגרות קלה כדי לעורר את חמתו, ועתה צעק על השומרים בשער. הוא כעס כיוון שלא הצליח להבחין בין מים לבין יבשה. הזד מַיַה קישט בתחבולות את הארמון ומי שלא הכיר את התחבולה, חשב מים ליבשה ויבשה למים. דוּרְיודְהַנַה הוּלך עתה שולל במעשה התחבולה הזה, ובשעה שחצה מה שחשב ליבשה, הוא נפל לתוך המים. לנוכח סיכלותו, גיחכו כל המלכות בהנאה, אף שיוּדְהישְׁטְהירַה, מבין ללבו של דוּרְיודְהַנַה, ניסה להפסיק את ציחקוקן. קרישנה מכל מקום, חפץ לשים את דוּרְיודְהַנַה כך לשוטה ורמז למלך שלא יפריע למלכות ליהנות מטיפשותו. פגוע מן הצחוק ושערותיו סומרות מזעם, דוּרְיודְהַנַה עזב את הארמון בראש רכון מתוך עלבון צורב ובלי לומר מילה. כולם התחרטו אז על התקרית ויוּדְהישְׁטְהירַה הצטער במיוחד, אך קרישנה נשאר שותק; הוא לא אמר מילה בזכות מה שקרה גם לא אמר מילה כנגד. נראה שדוּרְיודְהַנַה כוסה באשליה ברצונו העילאי של קרישנה, והיתה זו ראשיתה של איבה עזה בין שני פלגי משפחת הקוּרוּ. היה זה חלק מתכניתו של קרישנה במשימתו להקטין את נטל העולם. המלך פַּרִיקְשׁית חקר משׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי מדוע לא היה דוּרְיודְהַנַה מרוצה אחרי ההקרבה, וזה היה הסברו של הגוסְוָאמִי.



מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר