סיפורי קרישנה: פרק 78 – הריגת דַנְתַוַקְרַה, וידֻוּרַתְהַה ורומַהַרְשַׁנַּה

אחרי מותם של שׂישׂוּפָּאלַה, שָׂאלְוַה ופַּוּנְּדְּרַה, סכל נוסף הופיע, דַנְתַוַקְרַה המרושע מלך קַרֻוּשַׁה. גם איש זה חפץ להרוג את קרישנה; הוא ביקש לנקום את מותו של שָׂאלְוַה ידידו. בזעמו הרב, הוא הופיע לזירת הקרב אפילו לא חמוש כהלכה, גם ללא כל מרכבה. נשקו היחידי היה כעסו הנורא, שבער בו להשחית. בידו היתה אלה, וכולו היה אדיר כל כך, עד כי עם כל פסיעה שלו, הזדעזעה האדמה. מיד כאשר קרישנה הבחין בו פוסע כך חדור ברוח קרב, גם הוא ירד ממרכבתו, כי על-פי כללי המלחמה קרב מתנהל רק בתנאים שווים. גם קרישנה תפס אז באלה ונעמד לפני האיש, והלה נעצר מיד, מפסיק את צעדת המלחמה, ממש כמו שגלי ים סוערים נבלמים בחוף.

עם אלתו בידו, הוא נעמד, יציב ואיתן, ואמר לקרישנה: ״למזלנו הטוב ולשמחתנו הרבה, זכינו סוף סוף להיפגש איתך קרישנה, פנים אל פנים. אתה אחרי הכול בן דודי ולא יאה להרוג אותך כך. אלא שלמרבה הצער הרגת את ידידי שָׂאלְוַה וזו היתה טעות חמורה מצדך. ולא די לך במותו, ידוע לי שגם אותי אתה רוצה להמית. ובגלל שאתה נחוש בדעתך, חובתי להרוג אותך. עתה אנפץ אותך באלתי לרסיסים. קרישנה, אף שאתה קרוב שלי, אתה שוטה גמור. אתה גדול אויבינו והיום אהרוג אותך, ממש כשם שמסירים מורסה מגוף באמצעות ניתוח. אני איני זונח ידידים ואף תלוי בהם וחב להם הרבה מאד. רק מותך יוכל לפרוע את חובי לשָׂאלְוַה ידידי.״

כמו שמאלף פילים מנסה לשלוט בחיה באמצעות מכות קלשונו, ניסה עתה דַנְתַוַקְרַה זה לשלוט בקרישנה באמצעות מילים בוטות. הוא סיים את ניאוצו, ואז, שואג כמו אריה, הוא היכה עם אלתו על ראשו של קרישנה. למרות שהמכה היתה עזה, קרישנה לא זז אפילו מילימטר, גם לא חש שום כאב. עם אלתו שלו, הקַוּמודַקִי, הוא היכה אז במיומנות רבה על חזהו של דַנְתַוַקְרַה מכה אדירה, שפילחה את לבבו לשניים. מקיא דם, שערו פרוע, צנח אז דַנְתַוַקְרַה פשוט איברים, ובתוך דקות ספורות כל שנשאר מן הרשע היה גופה שרועה על הקרקע. וממש כמו אחרי מותו של שׂישׂוּפָּאלַה, לעיני כל מי שהיה שם, חלקיק זעיר של זוהר רוחני עזב את גוף הזד ובדרך מופלאה ניטמע בתוך גופו של קרישנה.

לדַנְתַוַקְרַה זה היה גם אח, וידֻוּרַתְהַה, שנמלא עתה יגון וצער. מתנשף בכבדות מכאב ומחימה, הוא הופיע עתה לפני קרישנה עם חרב ומגן בידיו, כדי לנקום את מות אחיו. כוונתו היתה כמובן, לחסל את קרישנה, אלא שקרישנה, מבין שהלה מחפש הזדמנות לדקור בו בחרבו, קרא מיד לגלגל הסוּדַרְשַׂנַה שלו, החד כתער, ומבלי להשתהות, ערף את ראש האיש, על קסדתו ועגיליו.

עתה, אחרי שהרג את שָׂאלְוַה והחריב את מטוסו המופלא, ואחרי שהרג את דַנְתַוַקְרַה ואת וידֻוּרַתְהַה, סוף סוף יכול היה קרישנה להיכנס לעירו. איש מלבדו לא מסוגל היה להמית לוחמים אימתנים כאלה, ומשום כך כל האלים-למחצה מעדן ואנשים על-פני האדמה שיבחו אותו עתה ופיארו את שמו. חכמים וסגפנים גדולים, תושבי כוכבי הסידְדְהַה והגַנְדְהַרְוַה, הוידְיָאדְהַרים, ואָסוּקי והמַהָאנָאגים, המלאכיות היפיפיות, תושבי פּיתְרּילוקַה, היַקְשׁים, הקינְנַרים והצָ'ארַנּים כולם עלצו מאד והמטירו אז פרחים ממעל ושוררו שירי הלל לנצחונו.

ובדְוָארַקָא, קישטו התושבים את פני העיר כמו לכבוד חג, ובשעה שקרישנה פסע ברחובות, כל בני הוְרּישְׁנּי ולוחמי היַדוּ צעדו בעקבותיו ברוב כבוד.

כאלה הן עלילות שעשועיו של קרישנה, אדון כל הכשפים וריבון עולם התופעות. רק סכלים, כמו בעלי חיים, חושבים שקרישנה לעיתים מובס, אלא שהוא הינו אישיות אלוה העילאי, ואיש לא מסוגל להביסו. הוא מנצח את כולם תמיד, והוא האל האחד ויחיד; השאר כולם כפופים לו וממלאים את פקודותיו.

יום אחד הגיעו שמועות לאוזני בַּלַראמה ששני פלגי משפחת הקוּרוּ, האחד בראשות דוּריודְהַנַה, והשני בראשות הפָּאנְּדַּוים, נערכים למלחמה ביניהם. הרעיון שישמש בסך הכול כמתווך בין הנצים וינסה למנוע קרב, לא נראה לו כלל, והרעיון שלא יוכל ליטול חלק פעיל בקרב ולהצטרף אף לאחד מן הצדדים היה ממש בלתי נסבל. משום כך בחר לעזוב את דְוָארַקָא, באמתלה של מסע לאתרים קדושים. תחילה הוא ביקר באתר הקודש פְּרַבְּהָאסַקְשֵׂתְרַה. הוא רחץ שם, ריצה את הבְּרָאהְמַנּים המקומיים, והעלה מינחות לאלים-למחצה, לפּיתָא, לחכמים הדגולים ולכלל האנשים, כמצוות הפולחן הוֵדי. על-פי הוודות, זו הדרך לבקר במקומות קדושים. אחר כך, בלוית כמה בְּרָאהְמַנּים מכובדים, הוא החליט לבקר במקומות שונים לאורך נהר הסַרַסְוַתִי. ובזה אחר זה ביקר בפְּרּיתְהוּדַקַה, בּינְדוּסַרַה, תַריתַקֻוּפַּה, סוּדַרְשַׂנַתִירְתַה, וישָׂאלַתִירתַה, בְּרַהְמַתִירתַה וצַ'קְרַתִירתַה. הוא ביקר גם באתרים שעל גדות הסַרַסְוַתִי לכיוון מזרח. אחר כך הוא ביקר באתרים החשובים שליד נהר היַמוּנָא ונהר הגנגס, ובהדרגה הגיע לנַיְמישָׁארַנְּיַה.

מקום קדוש זה קיים עדיין בהודו, ובימים עברו שימש במיוחד להתכנסויות של חכמים לצורך דיונים בנושאים רוחניים ובהגשמה עצמית. באותה עת התנהלה שם הקרבה גדולה בקהל של קדושים ויודעי נשגב דגולים. כנסים כאלה נועדו להימשך אלפי שנים. כאשר בַּלַראמה הופיע שם, מיהרו כל משתתפי הטקס—חכמים דגולים, סגפנים, בְּרָאהְמַנּים ומלומדים—וקמו ממקומותיהם לכבודו. היו שהשתחוו לפניו בהוקרה, והחכמים והבְּרָאהְמַנּים המבוגרים יותר נתנו לו ברכתם בעמידה. בַּלַראמה הושב אז במושב נאה וכל הנוכחים החלו גם לסגוד לו. הנאספים כולם נעמדו לכבודו כיוון שידעו שהוא הינו אישיות אלוה. השכלה או ידע מתבטאים בידיעת האל; משום כך, אף שבַּלַראמה הופיע עתה על-פני האדמה כקְשַׁתְרייַה, ידעו הנוכחים את זהותו.

למרבה הצער, בַּלַראמה, אחרי שכבר נסגד וישב על מקומו, הבחין שרומַהַרְשַׂנַּה, תלמידו של וְיָאסַדֵוַה (ההתגלות הספרותית של אלוהים), יושב עדין על כסאו הרם, הוְיָאסָאסַנַה. הוא לא קם ממושבו, גם לא חלק כבוד; בגלל שנבחר לשבת על כס הכבוד, הוְיָאסָאסַנַה, חשב עצמו בטיפשותו לגדול יותר מאלוהים, ולא קם ולא השתחווה לפני האל.

בַּלַראמה נזכר עתה בתולדות האיש: הלה נולד למשפחת סֻוּתַה, כלומר משפחה מעורבת שבה האשה ממשפחת בְּרָאהְמַנּים והאב קְשַׁתְרייַה. מכאן, שגם אם חשב את בַּלַראמה לקְשַׁתְרייַה, לא אמור היה להישאר על מושבו. ״באסיפה הזו רבים הבְּרָאהְמַנּים המלומדים והחכמים הדגולים,״ בַּלַראמה חשב, ״מדוע שאיש ממוצא נחות כזה יתפוס את המושב הרם?״ הוא גם הבחין שהלה, בנוסף לכך שלא ירד ממושבו, גם לא קם ונעמד לכבודו כאשר נכנס לכנס. חוצפה כזו לא היתה כלל לרוחו ועוררה את חמתו.

מי שיושב על הוְיָאסָאסַנַה אינו אמור בדרך כלל לקום ולקבל את פני באי האסיפה, אלא שעתה היה המצב שונה לחלוטין, שהרי בַּלַראמה אינו סתם איש רגיל. רומַהַרְשַׁנַּה סֻוּתַה נבחר אמנם על-ידי הבְּרָאהְמַנּים לשבת על הוְיָאסָאסַנַה, אולם צריך היה לנהוג כמו כל אותם מלומדים גדולים ששם ולדעת מיהו בַּלַראמה. לאל חולקים כבוד תמיד, גם כאשר הנסיבות אינן מחייבות זאת לגבי אדם רגיל. קרישנה ובַּלַראמה שניהם הופיעו במיוחד כדי לשוב ולכונן את עקרונות הדת. ובבהגווד-גיטה נאמר שההתמסרות לאל מהווה עקרון הדת העליון. גם השרימד בהאגותם מאשש ששירות מסור לאלוהים מהווה שלמות הדתיות.

רומַהַרְשַׁנַּה סֻוּתַה למד אמנם את כל הוודות, אולם לא הבין את עקרון הדת העליון. כיצד יכול היה בַּלַראמה לתמוך במעמדו? ניתנה לאיש הזדמנות להפוך לבְּרָאהְמַנַּה מושלם, אולם כיוון שנכשל ביחסיו עם העליון, שבה ועלתה שאלת מוצאו הנחות. הלה זכה אמנם במעמד של בְּרָאהְמַנַּה אולם למעשה לא נולד לבְּרָאהְמַנּים, אלא למשפחת פְּרַתילומַה. על-פי הוודות יש שני סוגים של משפחות מעורבות—אַנוּלומַה ופְּרַתילומַה. כאשר הגבר ממוצא גבוה ומוצאה של האשה נחות, נקרא ילדם אַנוּלומַה; וכאשר מוצאה של האשה גבוה ממוצא הגבר, נקרא הילד פְּרַתילומַה. רומַהַרְשַׁנַּה היה ממשפחה כזו כיוון שאביו היה קְשַׁתְרייַה ואמו ממשפחת בְּרָאהְמַנַּה. רק בגלל שהבנתו הרוחנית לא היתה מושלמת, בַּלַראמה נזכר עתה במוצא הפְּרַתילומַה שלו. הרעיון הוא שכל אחד זכאי להפוך לבְּרָאהְמַנַּה, אולם אם הוא תופס מעמד כזה ללא הבנה מתאימה, הרי שהתעלותו למעמד של בְּרָאהְמַנַּה בטלה.

לנוכח יהירותו והבנתו הלקויה, בַּלַראמה החליט עתה להעניש אותו. הוא אמר: ״איש זה ראוי לעונש מוות. כי למרות שהוא ניחן בכישורים המתאימים, כתלמידו של וְיָאסַדֵוַה, ולמרות שלמד את הספרות הוֵדית ממורו הנעלה, הוא לא הראה כניעות וצייתנות בנוכחות האל.״ כפי שנאמר בבהגווד-גיטה, בְּרָאהְמַנַּה ואיש מלומד באמת ניכר באצילותו ובנועם הילכותיו. והנה רומַהַרְשַׁנַּה סֻוּתַה, אף שהיה מלומד מאד וניתנה לו הזדמנות להתעלות למעמד של בְּרָאהְמַנַּה, הוא לא למד התנהגות נאותה. מכאן שמי שמתגאה על קנייניו החומריים, לא יכול לפתח את מעלותיו הטובות של בְּרָאהְמַנַּה. למדנותו דומה לאבן החן שמעטרת את ראש הנחש. למרות האבן היקרה, הנחש נשאר נחש, והוא מפחיד ממש כמו כל נחש אחר. מי שאינו הופך לעניו וצנוע, כל לימודי הוודות והפּוּרָאנּות וידיעתו הרבה בשָׂאסְתְרַה הינם בסך הכול לבוש חיצוני, כמו תחפושתו של שחקן מרקד על במה.

בַּלַראמה שקל: ״הופעתי כדי לשים קץ לאותם נוכלים שאינם טהורים בלבם אולם מציגים עצמם כמלומדים ודתיים מאד. מן הדין להמית אנשים כאלה, כדי שלא יוסיפו עוד על חטאיהם.״

בַּלַראמה נמנע אמנם מליטול חלק בקרב בקוּרוּקְשֵׂתְרַה, ואף-על-פי-כן, משום מעמדו, היה כינונם של עקרונות הדת חובתו הראשונית. לאור כל שיקוליו, הוא הרג אז את האיש, מכה אותו בגבעול של קוּשַׂה, שהיה בסך הכול עשב פעוט. ואם ישאל מישהו כיצד יכול היה בַּלַראמה להרוג באמצעות סתם עשב, התשובה ניתנת בשרימד בהאגותם בשימוש במילה פְּרַבְּהוּ (אדון). מעמדו של הריבון הינו נשגב תמיד וכל-יכול, ומשום כך הינו חופשי לפעול כרצונו, ואינו כפוף כלל לחוקי החומר. משום כך גם לא מפליא בכלל שהרג את רומַהַרְשַׁנַּה סֻוּתַה במכת גבעול הקוּשַׂה.

הנוכחים כולם הצטערו מאד על מותו של רומַהַרְשַׁנַּה ונשמעו גם צעקות ובכיות. למרות שקהל המלומדים ששם ידע שבַּלַראמה הינו האל, הם לא היססו למחות על מעשהו. הם אמרו בענוה: ״יַדוּנַנְדַנַה יקר, המעשה שעשית אינו תואם לדעתנו את עקרונות הדת; אנחנו, הבְּרָאהְמַנּים, מינינו את רומַהַרְשַׁנַּה סֻוּתַה על-פי כללי הדת למעמדו הרם למשך כל ההקרבה הזו. כולנו בחרנו בו לשבת על הוְיָאסָאסַנַה, ומי שיושב על הכסא הרם אינו אמור להתרומם לכבוד אדם שבא. אנחנו גם ברכנו אותו בחיים ארוכים. מאחר שפעלת מבלי לדעת כל זאת, נראה שהמעשה שעשית שווה ממש להמתת בְּרָאהְמַנַּה. אל יקר, גואל הנשמות הכושלות, אין ספק שאתה מכיר את כל כללי הוודות. אתה אדון כל כוחות הנסתר; ומשום כך גם ברגיל אינך כפוף לשום כללים כאלה. אולם בחסדך נטול הסיבה כפר נא על מעשה ההריגה הזה. אתה בעצמך תבחר את הדרך לכפר, חשוב רק מעשה הכפרה, כדי שאחרים ילמדו מדוגמתך. שהרי פועלו של איש דגול מהווה אמת מידה לשאר האנשים.״

האל השיב: ״אכן, מחובתי לכפר על המעשה הזה שנכון אולי עבורי, אולם אינו נכון לאחרים. עלי לבחור בכפרה אשר מומלצת בכתובים המוסמכים. ביכולתי גם להשיב את רומַהַרְשַׁנַּה לחיים ולהעניק לו אריכות ימים וגם חוסן וחושים בריאים. אשמח גם להעניק לו כל דבר אחר כרצונכם. אשמח לעשות הכול כדי להגשים את משאלתכם.״

דבריו של בַּלַראמה מאששים לחלוטין שאישיות אלוה הינו חופשי לפעול כרצונו. גם אם נחשוב שהריגת רומַהַרְשַׁנַּה סֻוּתַה לא היתה נכונה, מיד ביכולתו לבטל את זה ועוד להרבות את הברכה. מכאן שאין לחקות את מעשיו של האל; צריך רק לקיים את הוראותיו. כל ציבור הנאספים עתה הבינו שאף שגינו את מעשה ההריגה, ביכולתו של הריבון לפצות אותם מיד, ואפילו עם רווח גדול יותר. מכל מקום, כיוון שלא רצו גם להמעיט משליחותו של הריבון, כולם התפללו עתה: ״אל יקר, השאר נא את מעשה ההריגה המופלא הזה באמצעות עשב הקוּשַׂה. כיוון שרצית להרוג את רומַהַרְשַׁנַּה, אל תשיב אותו אל החיים. בו בזמן אל נא תשכח שכולנו, בְּרָאהְמַנּים וחכמים מלומדים, הבטחנו לו חיים ארוכים, ואל לה לברכה הזו להתבטל.״ בקשתם של הבְּרָאהְמַנּים נשארה כחידה, כיוון שרצו מצד אחד לשמור על ההבטחה שנתנו לרומַהַרְשַׁנַּה שימשיך ויחיה עד סוף ההקרבה, אולם גם לא רצו לבטל את מעשה ההריגה.

כיאה למעמדו העילאי, מצא אז בַּלַראמה פתרון מושלם. הוא אמר, ״מאחר שהבן נוצר מגוף האב, הוודות מורות שהבן הינו נציג האב. ומשום כך אוּגְרַשְׂרַוָא סֻוּתַה, בנו של רומַהַרְשַׁנַּה סֻוּתַה, ימלא מעתה את מקום אביו וימשיך בדיון על הפּוּרָאנּות. גם ברכת החיים הארוכים שאיחלתם לאב תעבור אליו. הוא יזכה בכל הברכות שהענקתם—חיים ארוכים, גוף בריא ללא כל הפרעות וחושים איתנים.״

בַּלַראמה הפציר שיבקשו גם בנוסף לברכה הזו לבנו של רומַהַרְשַׁנַה, עוד ברכה כלבבם, והוא ישמח להגשימה מיד. הוא הציג עצמו כמו קְשַׁתְרייַה רגיל ואמר שאינו יודע כיצד יכפר על מעשהו הנורא, אולם הוא נכון לעשות בשמחה כל שידרש.

הבְּרָאהְמַנּים, מבינים את כוונתו של האל, הצביעו אז על כפרה שתביא להם ברכה: ״ישנו פה זד, בַּלְוַלַה בנו של אילְוַלַה. זד רב כח זה מופיע כאן מדי שבועיים—ביום הירח המלא וביום הירח החסר—ומחבל ומפריע מאד בביצוע הקרבן. הו בן משפחת דַשָׂארְהַה, בקשתנו שתהרוג אותו ברוב טובך, וזו תהיה כפרתך. כאשר הזד הזה מופיע, הוא משליך עלינו כל מיני דברים טמאים כמו מוגלה, דם, צואה, שתן ויין. עם זוהמה כזו הוא מטמא את המקום הקדוש. אחרי שתהרוג אותו, תוכל להמשיך את סיורך לאתרי הקודש לעוד שניים עשר חודשים, וכך תתנקה כליל מחטאך. זו הצעתנו.״



מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר