סיפורי קרישנה: פרק 80 – קרישנה נפגש עם סוּדָאמָא ברהמנה

שמיעת עלילותיהם של קרישנה ובַּלַראמה מסבה עונג נשגב, ומַהָארָאגַ'ה פַּרִיקְשׁית שהאזין לשׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי שסיפר עלילות אלה, פנה אז ואמר: ״קרישנה, אישיות אלוה, מעניק גאולה ואהבת אלוהים בו-זמנית; כל מי שנהיה דבק שלו, זוכה בגאולה כמאליו, ללא כל מאמץ נפרד. מאחר שהאל הינו בלתי מוגבל, גם עלילותיו ומעשי בריאת עולם התופעות, קיומו, וחורבנו הינם בלתי מוגבלים. לכן אני חפץ לשמוע אותן עלילות שעדיין לא סיפרת לי. מורי היקר, הנשמות המותנות בעולם החומרי נוחלות רק מפח נפש בחיפושן אחר אושר בתענוגות חושים. התשוקות הללו לעינוגים חומריים מפלחות תמיד ופוצעות את לב הישות המותנית, אולם עתה אני חווה בעצמי כיצד שיחה אודות עלילותיו הנשגבות של קרישנה משחררת כליל מהשפעתה של פעילות חומרנית נהנתנית שכזו. מיהו הנבון שידחה איפוא, את השיטה הזו של שמיעה חוזרת ונשנית אודות עלילותיו הנשגבות של הריבון? די בשמיעה שכזו כדי לחוות תמיד בעונג עילאי, ולא עוד להימשך אחר עינוג חושים חומרי.״

מַהָארָאגַ'ה פַּרִיקְשׁית השתמש בשתי מילים חשובות בדבריו: וישַׁנְּנַּהּ ווישֵׂשַׁגְ'נַהּ. וישַׁנְּנַּהּ פירושה ״מדוכדך״. החומרנים ממציאים דרכים לאינספור להשגת סיפוק, ואף-על-פי-כן אלה תמיד ממורמרים. מישהו יטען אולי שגם מי שמתרגלים חיים רוחניים מדוכדכים לעיתים, אולם פַּרִיקְשׁית משתמש במילה וישֵׂשַׁגְ'נַהּ. החותרים לנשגב נחלקים לשניים—האימפרסונליסטים והפרסונליסטים. וישֵׂשַׁגְ'נַהּ מתיחסת לפרסונליסטים שנמשכים לרב גוניות נשגבת. הדבקים נמלאים חדווה למישמע עלילותיו ומעשיו של האל, בעוד שהאימפרסונליסטים שנמשכים יותר להיבטו הבלתי אישי של הריבון—משיכתם לעלילותיו האישיות הינה חיצונית בלבד. וכך, אף שאלה באים במגע עם עלילותיו של האל, מאחר שאינם מבינים לחלוטין את הברכה שבהן, הם נשארים למעשה, באותו דיכדוך כמו החומרנים שעוסקים בפעילות נהנתנית נושאת גמול.

המלך פַּרִיקְשׁית המשיך: ״כוח הדיבר מגיע לשלמותו כאשר מתארים את מעלותיו הנשגבות של האל. הפעלת הידיים מגיעה לשלמותה כאשר הידיים מועסקות בשירותו, והמֵחְשָב נירגע ומתייצב רק כאשר הוגים בקרישנה בתודעת קרישנה מלאה. אין פירושו של דבר שעל האדם להשתקע מאד בהגיגים; עליו רק להבין שקרישנה, האמת המוחלטת, הינו שורה בכול באמצעות היבטו המקומי כפַּרַמָאתְמָא. מי שחושב כך—שקרישנה, כפַּרַמָאתְמָא, הינו שורה בכול, אפילו באטום—הרי שהביא לשלמות את תפקודי מֵחְשָבו, כלומר, את החשיבה, הרגש והרצון. דבק מושלם אינו רואה את העולם החומרי כפי שזה נראה בעיניים חומריות; הוא רואה בכל מקום את אלוהיו בהיבטו כפַּרַמָאתְמָא.״

מַהָארָאגַ'ה פַּרִיקְשׁית המשיך עוד והגיד שתפקודה של האוזן מגיע לשלמות כאשר זו מועסקת בהאזנה למעשיו הנשגבים של האל. ושימושו המושלם של הראש מתבטא בהשתחוותו לפני הריבון או נציגיו. הריבון מצוי בלבו של כל אחד, ומכאן שהגוף נחשב למקדשו של האל. משום כך דבקים מתקדמים חולקים כבוד לכל ישות חיה. מכל מקום, לא כל אחד יכול להתעלות מיד לדרגה העליונה הזו. דבק מדרגה שניה לומד לראות את הוַיְשְׁנַּוים, כלומר דבקיו של הריבון, כנציגיו של האל, בעוד שהדבק המתחיל, הטירון, שמצוי בדרגה השלישית, יודע רק להשתחוות לפני דמותו של האל שבמקדש ולפני מורו הרוחני, שהינו גילוי ישיר של הריבון. מכל מקום, בשלבים כולם—בטירוני, באמצעי ובמתקדם—ניתן להביא את תפקוד הראש לשלמותו על-ידי השתחוות לפני האל או נציגו. בכל השלבים גם ניתן לראות את האל או את נציגו ולהביא כך את תפקוד העיניים לשלמות. העסקת אברי הגוף השונים בשירותו של האל או נציגו דיה אם כן, כדי לרומם איברים אלה לשלמות העליונה. ומי שאינו מסוגל לעשות יותר מזה, מספיק אפילו שישתחווה לפני הריבון או נציגו וישתה צַ'רְנָּאמְרּיתַה, או המים שרחצו את כפות רגלי הלוטוס של האל או של דבקו.

דבריו של המלך פַּרִיקְשׁית הציפו את שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי ברגשות מסירות אקסטתיים לאל. זאת בזכות הבנתו המתקדמת של המלך בפילוסופיה הוַיְשְׁנַּוית. עתה, אף שהגוסְוָאמִי תיאר כבר עלילות רבות של הריבון, לאור הבקשה הזו להוסיף ולספר, הוא המשיך לגולל בעונג רב את השרימד בהאגותם.

לקרישנה היה חבר אחד שהיה בְּרָאהְמַנַּה מושלם ונעים הליכות. כיוון שהיה מתקדם מאד בידע נשגב, הרי שלא נמשך בכלל להנאות ארציות, והיה איפוא, שליו ושולט לגמרי בחושיו. פירושו של דבר שאיש זה היה גם דבק מושלם, שהרי מי שאינו דבק מושלם אינו יכול להגיע לדרגת הידע העליונה. בבהגווד-גיטה נאמר שבעל הידע המושלם מתמסר לאישיות אלוה. במילים אחרות, מי שמקדיש את חייו לשירותו של האל, הרי שניחן בידע מושלם. כתוצאה מידע מושלם מתנתקים מן הזיקה לאורח החיים החומרני. התנתקות שכזו מתבטאת בשליטה מוחלטת בחושים, שאחרת, נמשכים תמיד לתענוגות חומריים. הדבק, שחושיו היטהרו, מעסיק אז את חושיו בשירותו של הריבון. זהו שדה השירות המסור בשלמותו.

אף שבְּרָאהְמַנַּה זה היה איש משפחה, הוא לא טרח לצבור לו ממון לצורך חיי נוחות; הוא הסתפק בהכנסה שהזדמנה לו ביד הגורל. זהו סימנו של ידע מושלם. כי מי שניחן בידע שכזה יודע שאיש לא יכול להשיג לו יותר אושר ממה שכבר נגזר לו. לכל אחד בעולם זה נגזרה מראש כמות מסוימת של סבל ושל אושר. וכיוון שמידת האושר והסבל כבר קבועה לכל אחד, איש לא מסוגל להגדיל את האושר או להקטין את הסבל שבחיים החומריים. הבְּרָאהְמַנַּה לא התאמץ איפוא, להשיג לו אושר חומרי, ורק ניצל את זמנו להתקדמות בתודעת קרישנה. כלפי חוץ הוא נראה עני מרוד; ללא מלבושים נאים לו ולאשתו, גם ללא מספיק מזון, שניהם היו רזים מאד. אשתו לא דאגה לנוחיותה האישית, אולם חשה צער על בעלה, שהיה בְּרָאהְמַנַּה צדיק כל כך. רועדת מבריאות לקויה, היא פנתה אז אל הבעל, אף שלא נעם לה להכתיב לו מה לעשות.

״בעלי היקר, אני יודעת ששְׂרִי קרישנה, בעלה של אלת המזל, הינו חבר קרוב שלך. אתה גם דבק שלו, והוא הרי נכון לעזור לדבקיו תמיד. גם אם אתה חושב שאינך עושה לו שום שירות, אתה מסור לו בכל לב, והאל הרי מגונן על הנשמות המסורות. גם ידוע לי שקרישנה מקיים למופת את התרבות הוֵדית; הוא דוגל בתרבות הבְּרַהְמינית ונדיב מאד כלפי בְּרָאהְמַנּים טהורי לב. מה רב מזלך, אישיות אלוה הינו חברך! קרישנה הינו מקלטם היחיד של אנשים כמותך, כיוון שאתה מסור לו כולך. אתה קדוש, מלומד, ובעל שליטה עצמית מלאה, ומשום כך רק האל יכול לשמש לך מקלט. לך אליו בבקשה. אני משוכנעת שהוא יבין מיד את מצבך העלוב. אתה אחרי הכול גם איש משפחה, ומשפחה ללא כסף, מצבה עגום. אין ספק שאחרי שהוא יבין את מצבך, הוא יעניק לך מספיק ממון כדי לחיות ברווחה. קרישנה מולך עתה על שושלות בְּהוגַ'ה, וְרּישְׁנּי ואַנְדְהַקַה, ושמעתי שלעולם אינו עוזב את בירתו, דְוָארַקָא. הוא חי שם ללא כל עיסוקים חיצוניים. הוא נדיב וגם מיטיב מאד, ומוכן לתת הכול, אפילו את עצמו, למי שמתמסר אליו. ומאחר שהוא מוכן אפילו את עצמו לתת, מה הפלא שיוכל לתת גם קצת ממון חומרי. כמובן, הוא ימנע מלהעניק שפעה רבה מדי לדבק שאינו יציב כל כך, אולם במקרה שלך אני בטוחה שהוא יודע כמה אתה יציב בשירותו, ומשום כך לא יהסס לספק לך את הדרוש למחייתך.״

שוב ושוב היא כך פנתה אל בעלה וביקשה בענוה ובכניעות רבה שילך לפגוש את קרישנה. והבְּרָאהְמַנַּה, אף שלא ראה כל צורך לבקש דבר חומרי מן הריבון, נעתר לבסוף להפצרותיה החוזרות של האשה. הוא חשב, ״אם אלך לשם, אזכה לראות במו עיני את קרישנה, וזו כשלעצמה כבר הזדמנות נפלאה, גם אם לא אבקש ממנו כל ברכה חומרית.״ או אז, משהחליט ללכת, הוא שאל את אשתו אם יש לה בבית משהו שיוכל להציע לריבון, כי לא יאה לבוא לחבר בידים ריקות. האשה מיהרה אז ואספה ארבעה חופני אורז קצוץ משכנותיה וכרכה את זה בבד קטן, כמטפחת, ונתנה לבעלה כדי שיתן את זה במתנה לקרישנה. הבְּרָאהְמַנַּה לקח את השי, ומיד, מבלי להשתהות, שם פעמיו לדְוָארַקָא לראות את הריבון. בדרכו הוא רק חשב על הפגישה המצפה לו עם האל; שום מחשבה אחרת לא היתה לו בלבו לבד מקרישנה.

כמובן, לא קל היה להיכנס לארמונות מלכי היַדוּ, אולם בְּרָאהְמַנּים היו רשאים לבקר שם. וכאשר הבְּרָאהְמַנַּה, ידידו של קרישנה, הגיע לשם, היה עליו, עם בְּרָאהְמַנּים נוספים, לעבור דרך שלושה מחנות צבא. בכל מחנה היו שערים גדולים, שגם אותם היה צריך לעבור. מאחורי המחנות והשערים ניצבו ששה עשר אלף ארמונות גדולים—בתיהן של שש עשרה אלף מלכותיו של קרישנה. הבְּרָאהְמַנַּה נכנס אז לארמון אחד, שהיה מקושט ברוב פאר, ובתוך הארמון היפיפה הוא חש עצמו כמו שוחה בים של עונג עילאי; הוא חש כאילו הוא צולל וצף ושוב צולל וצף בים שמימי.

קרישנה ישב שם בדיוק על מיטתה של המלכה רוּקְמינִּי. כבר ממרחק הוא הבחין בבְּרָאהְמַנַּה הנכנס לביתו, ומיד הכיר את ידידו. הוא מיהר וקם אז וניגש אליו, ואז חיבק אותו בשתי ידיו. קרישנה הינו מאגר העונג הנשגב כולו, והנה הוא בעצמו חש עונג רב בשעה שחיבק את הבְּרָאהְמַנַּה העני, ידידו היקר. קרישנה הושיב אותו על מושבו שלו ובעצמו הביא לו כל מיני פירות ומשקאות, כיאה לאורח מכובד. שְׂרִי קרישנה הינו בעצמו פסגת הטוהר, אולם כיוון ששיחק עתה בתפקיד אדם פשוט, הוא רחץ אז את כפות רגלי הבְּרָאהְמַנַּה, וכדי להיטהר, התיז את המים על ראשו. אחר כך הוא משך את גוף הבְּרָאהְמַנַּה במשחות ריחניות כגון משחת עץ סנדל, אגורו וזעפרן. הוא גם הבעיר מספר סוגי קטורות מבוסמות, וכנהוג, הציע לו אָארָאתְריקַה עם מנורות בוערות. ואחרי שקיבל כך את פניו, כנדרש, וגם אחרי שהבְּרָאהְמַנַּה אכל ושתה, הוא אמר, ״ידידי היקר, מה רב מזלי על שבאת לכאן.״

הבְּרָאהְמַנַּה היה עני מאד ולא היה לבוש כהלכה; בגדיו היו בלויים ומרופטים וגופו כחוש ורזה. הוא לא נראה נקי אפילו, ועצמותיו בלטו מגופו החלוש. אלת המזל רוּקְמינִּידֵוִי בעצמה התחילה לנפנף עליו עם מניפת הצָ'אמַרַה, אולם שאר הנשים שבארמון תמהו מדוע קרישנה מקבל כך את פניו, מדוע הוא להוט כל כך לפגוש אותו. כיצד הוא בעצמו דואג לבְּרָאהְמַנַּה עני כזה, שהינו גם מלוכלך ומרופט כל כך? מכל מקום, הן גם הבינו שהאיש אינו אדם רגיל; מן הסתם הלה ביצע מעשי חסד לאינספור, כי אלמלא כן לא היה האל, בעלה של אלת המזל, מטפל בו כך. הן התפלאו מאד לראות אותו יושב על מושבו של קרישנה, והתפלאו במיוחד כאשר האל חיבק אותו, ממש כשם שהוא נוהג לחבק את בַּלַרָאמַגִ'י, אחיו הבכור. כי קרישנה מחבק רק שניים—את בַּלַראמה ואת רוּקְמינִּי—ולא איש זולתם.

אחרי קבלת הפנים החמה, ואחרי שהושיב אותו על מושבו שלו, קרישנה אמר: ״בְּרָאהְמַנַּה ידידי היקר, אתה חכם מאד ובקי בכל כללי הדת. אני מאמין שאחרי שסיימת את לימודיך בבית מורנו, ואחרי שגמלת לו כנדרש, שבת לביתך ונישאת לאשה מתאימה. כבר מראשית לא נמשכת בכלל לחיים ארציים ולא שאפת לעושר חומרי. משום כך אתה שרוי במחסור. בעולם החומרי נדירים מאד אותם אנשים שאינם נמשכים לעושר. אנשים כאלה הינם משוללים כל תשוקה לעושר או ממון לצורך עינוג חושים. וגם אם לעיתים נראה אותם עוסקים באיסוף כספים, זה רק כדי ללמד כיצד לנהל חיי משפחה למופת. הם מראים כיצד על-ידי חלוקה נכונה של ממון ניתן להפוך לאיש משפחה למופת וגם להיות דבק גדול. אנשי משפחה טובים שכאלה נחשבים מכל בחינה לחסידים שלי שצועדים בעקבותי. ידידי, אני מקווה שזכורים לך ימי לימודינו; כיצד התגוררנו יחדיו במעון בית ספרנו. למעשה, כל דבר שאנו יודעים היום למדנו שם.״

״מי שהתחנך כראוי בשנות לימודיו תחת הדרכתו של מורה טוב—מובטחת לו הצלחה בעתיד. הוא יכול לחצות בקלות את ים הבערות ואינו מושפע בכלל מן האנרגיה המשלה. ידידי, האב אמור להיחשב למורה הראשון, שהרי בחסדו קיבלנו את גופנו. האב משמש איפוא, כמורה רוחני טבעי. המורה הרוחני הבא הוא מי שמסמיך אותנו לידע נשגב, ולו יש לסגוד כמו לי עצמי. יכול להיות יותר ממורה רוחני אחד; זה שמורה לתלמיד אודות נושאים רוחניים נקרא שׂיקְשַׁה-גוּרוּ, וזה שמסמיך אותו נקרא דִיקְשָׁא-גוּרוּ. שניהם נחשבים לנציגי. מורים שנותנים הוראות יכולים להיות רבים, בעוד שהמורה המסמיך הינו אחד. אותו אדם שיודע להפיק את התועלת ממורים רוחניים שכאלה ובאמצעות הידע שמקבל מהם הוא חוצה את ים הקיום החומרי—רק הוא נחשב למי שיודע להשתמש נכון בגופו האנושי. הוא מבין שהשלמות הרוחנית והשיבה הביתה לאלוהות מהוות מטרת החיים העליונה, ויודע שרק בגוף אדם ניתן להשיג את זה באופן מעשי.״

״ידיד יקר, אני הפַּרַמָאתְמָא, או נשמת-העל שבלב כול, ובעצמי הוריתי לחברה האנושית לקיים את כללי הוַרְנַּה והאָאשְׂרַמַה. בבהגווד-גיטה כבר אמרתי שהחברה האנושית צריכה להתחלק לארבע וַרְנּות על-פי תכונות ומעשים. גם כל אדם צריך לחלק את חייו לארבעה שלבים. את החלק הראשון של חייו עליו להקדיש לחינוך ולימודים; באותה תקופה עליו לשמור על נדר הבְּרַהְמַצַ'רְיַה, כדי שיוכל להקדיש עצמו כליל לשירותו של המורה הרוחני ולא להתמכר לעינוגי חושים. בְּרַהְמַצָ'ארִי אמור לחיות חיי צנע וסיגופים. איש משפחה רשאי אמנם להתענג, אולם על-פי כללים ממתנים. מכל מקום, אל לו לאיש להישאר כאיש משפחה בשלב חייו השלישי. בשלב זה עליו לחזור לחיי הצנע והפרישות שתירגל בהיותו בְּרַהְמַצָ'ארִי, וכך להשתחרר מן הזיקה למשפחה. ואחרי שהשתחרר מן הזיקה לחומרנות, הוא יכול לקבל את נדר הסַנְנְיָאסַה.״

״אני יושב בלב כול כנשמת-העל וצופה במעשיו של כל אחד בכל שלבי החיים. אולם ללא הבדל מהו השלב שבו נמצא האיש, כאשר אני מבחין שהוא ממלא ברצינות את הוראות מורו הרוחני ומקדיש את חייו לשירותו—אדם כזה הופך יקר לי מאד. מי שמסוגל להתמיד בחיי בְּרַהְמַצַ'רְיַה תחת הדרכתו של המורה הרוחני—מצבו מצוין. מכל מקום, אם הבְּרַהְמַצָ'ארִי חש גירוי מיני, עליו להפרד ממורו, אחרי שהוא גומל לו, כרצונו של המורה. על-פי השיטה הוֵדית, יש להעניק למורה הרוחני מתנה, שנקראת גוּרוּ-דַקְשׁינָּא. או אז נכנס התלמיד לחיי משפחה ונושא אשה על-פי טקסי הדת.״

ההוראות הללו שקרישנה נתן במהלך שיחתו עם ידידו הבְּרָאהְמַנַּה המלומד, הינן רבות ערך לכלל החברה האנושית. חברה שאינה מושתתת על וַרְנַּה ואָאשְׂרַמַה, הינה בסך הכול חברה של חיות מלוטשות. בחברה אנושית אין מקום ליחסי מין בין גבר ואשה רווקים. על הגבר לקיים את כללי הבְּרַהְמַצַ'רְיַה, או, בהסכמת מורו הרוחני, להינשא. חיי מין ללא נישואים הינם חיים חיתיים. כי מוסד הנישואים לא קיים בין בעלי חיים.

החברה כיום אינה מכוונת להגשמת המשימה האנושית. מטרת חיי אדם הינה לשוב הביתה לאלוהות. וכדי להגשים את המשימה הזו, יש לקיים את שיטת הוַרְנַּה והאָאשְׂרַמַה. כאשר מקפידים לישם שיטה זו במודעות שלמה, או אז בכוחה להגשים את מטרת החיים. אולם כאשר זו מקוימת רק בעקיפין, ללא הדרכה מתאימה, היא יוצרת בסך הכול חברה בעיתית, ללא שלום ושיגשוג.

קרישנה המשיך ואמר לחברו הבְּרָאהְמַנַּה: ״ידידי, אתה זוכר בודאי את מעשינו בימי לימודינו. אתה זוכר אולי שפעם הורתה לנו אשת הגוּרוּ ללקט עצי בערה, ובשעה שחיפשנו אחר עצים יבשים, נכנסנו במקרה ליער עבות וטעינו; פרצה אז סופת אבק בלתי צפויה ואחר כך התמלאו השמיים בעננים ובברקים ובקולות התנפצות של רעמים. השמש שקעה ואנחנו אבדנו כליל בחשכת היער. אחר כך התחילו לרדת גשמים נוראים; האדמה כולה הוצפה במים ולא יכלנו למצוא את הדרך חזרה לאָאשְׂרַמַה של הגוּרוּ שלנו. אתה זוכר בודאי את הגשם הנורא הזה, כמו שבר ענן מחריב כול. בגלל סופת האבק והממטרים העזים, סבלנו מכאב עז, ולא מצאנו מוצא בשום כיוון שפנינו. ברוב מצוקה נתנו אז ידיים וניסינו למצוא את הדרך החוצה. את כל הלילה העברנו בצורה כזו. השכם בבוקר, כאשר נודע לגוּרוּדֵוַה על העדרנו, הוא יצא עם שאר התלמידים לחפש אותנו, ואז מצא אותנו שם ביער אומללים מאד.״

״בחמלה רבה אמר אז גוּרוּדֵוַה שלנו: ״ילדי היקרים, כמה נפלא שעמדתם בתלאות רבות כל כך עבורי. הכול נוטים לדאוג יותר מכול לגופם. ואילו אתם, טובים כל כך ונאמנים לגוּרוּ שלכם, התעלמתם מנוחות גופכם והייתם נכונים לעמוד בסבל שכזה. אני שמח לראות שתלמידים מושלמים כמותכם מוכנים לעשות הכול למען סיפוקו של המורה הרוחני. כך פורע התלמיד את חובו למורה שלו. חובתו של התלמיד להקדיש את חייו לשירותו של המורה הרוחני. הו הטובים מבין כפולי-הלידה, אני מרוצה מאד ממעשכם והריני מברך אותכם: מי יתן וכל משאלותיכם ומאווייכם יתגשמו, וידע הוודות כפי שלמדתם והבנתם ממני ישאר בזכרונכם תמיד ובכל רגע תוכלו להיזכר בהוראות הוודות ולצטט אותן ללא כל קושי. כך לא תדעו כל אכזבה בחייכם—באלה כמו גם בבאים.״

קרישנה המשיך: ״ידידי, אתה זוכר בודאי כל מיני תקריות שכאלה שהתרחשו באָאשְׂרַמַה של הגוּרוּ שלנו. שנינו מבינים עתה שללא ברכתו של המורה הרוחני, איש לא יכול להיות מאושר. כי רק בחסדו של המורה ובברכתו, אפשר לזכות בשלוה ובשיגשוג, וניתן גם להגשים את משימת החיים האנושיים.״

הבְּרָאהְמַנַּה המלומד השיב אז לדברי האל: ״קרישנה יקירי, אתה הינך הריבון העליון והמורה הרוחני העליון לכול. ומאחר שזכיתי ברוב מזלי להתגורר עמך בבית הגוּרוּ שלנו, איזו חשיבות עוד יש לחובות הוודות עבורי? אלי, המזמורים הוֵדיים, טקסי הפולחן, הפעילות הדתית, וכל הדרוש לשלמות החיים, לרבות פיתוח כלכלי, עינוג חושים וגאולה—אלה כולם נובעים רק ממקור אחד—אישיותך העילאית. התהליכים הללו כולם נועדו בסופו של דבר להביא להבנת אישיותך, או במילים אחרות, הם איברים שונים של דמותך הנשגבת. ולמרות כל זאת, משחק בתפקיד תלמיד, חיית עמנו בבית הגוּרוּ. פירושו של דבר שאתה משתעשע בעלילות שכאלה להנאתך שלך; כי אלמלא כן, אין לך כל סיבה להופיע כך, כבן אנוש.״



מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר