סיפורי קרישנה: פרק 86 – חטיפת סוּבְּהַדְרָא, וקרישנה מבקר אצל שְׂרוּתַדֵוַה ובַּהוּלָאשְׂוַה

שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי סיפר, והמלך פַּרִיקְשׁית, נפעם מן ההתרחשויות המופלאות, נהיה סקרן עוד יותר לשמוע אודות קרישנה ועלילותיו. מתאווה לשמוע כיצד חטף סבו ארג'ונה, בסיועו הפעיל של קרישנה, את סבתו סוּבְּהַדְרָא, הוא שאל עתה כיצד זה קרה.

שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי החל אז לגולל את סיפור המעשה: ״פעם, בעת שסבך ארג'ונה, הגיבור המהולל, טייל באתרי הקודש השונים, הוא הגיע במסעו לפְּרַבְּהָאסַקְשֵׁתְרַה. נודע לו שם שבַּלַראמה מתכנן בדיוק את נישואיה של סוּבְּהַדְרָא, בתו של וַסוּדֵוַה, אחי אמו של ארג'ונה. בַּלַראמה חפץ להשיא אותה לדוּרְיודְהַנַה, אף שוַסוּדֵוַה, אביה, ואחיה קרישנה לא תמכו ברעיון. מכל מקום, ארג'ונה בעצמו חפץ בה לאשה.

המחשבות על יופיה רק העצימו את תשוקתו לשאת אותה, ועם מזימה במוחו, הוא התלבש כמו סַנְנְיָאסִי וַיְשְׁנַּוַה, אוחז תְרידַנְּדַּה בידו. הסַנְנְיָאסִים המָאיָאוָאדִים מחזיקים דַנְּדַּה (מקל) אחד, בעוד שהסַנְנְיָאסִים הוַיְשְׁנַּוים מחברים שלושה מקלות יחדיו, שמסמלים את שבועתם לשרת את האל בגוף, במֵחְשָב ובמילים. שיטת התְרידַנְּדַּה-סַנְנְיָאסַה הינה עתיקת יומין והסַנְנְיָאסִים הוַיְשְׁנַּוים נקראים תְרידַנְּדּים, או לפעמים תְרידַנְּדּי-סְוָאמִי או תְרידַנְּדּי-גוסְוָאמִי.

בהודו הסַנְנְיָאסִים נודדים ברגיל ברחבי הארץ ומטיפים. רק בארבעת חודשי הגשמים מספטמבר ועד דצמבר, אלה נשארים במקום אחד מבלי לנוע. תקופת שהות זו נקראת צַ'תוּרְמָאסְיַה-וְרַתַה. תושבי המקום מנצלים אז את שהותו של סַנְנְיָאסִי כזה לצורך התקדמות רוחנית. וכך, לבוש כתְרידַנְּדּי-סַנְנְיָאסִי, נשאר ארג'ונה ארבעה חודשים בדְוָארַקָא, זומם להשיג לו את סוּבְּהַדְרָא, ואיש מתושבי העיר לא גילה את זהותו, אפילו לא בַּלַראמה. אדרבה, מבלי לדעת, כולם עוד חלקו לו כבוד והשתחוו לפניו.

יום אחד בַּלַראמה הזמין את הסַנְנְיָאסִי הזה לארוחה בביתו. ברוב כבוד הוא הגיש לו מאכלים ערבים, והסַנְנְיָאסִי המדומה אכל לשובעה, ובו בזמן לא חדל מלנעוץ את עיניו בסוּבְּהַדְרָא היפה, ששבתה ביופיה כבר גיבורים ומלכים אדירי שם. עיניו זהרו מאהבה ונצצו ממש כאשר הביט בה. הוא ידע עתה שהוא חייב להשיגה, ולבבו נסער למחשבה.

ארג'ונה, סבו של מַהָארָאגַ'ה פַּרִיקְשׁית, היה בעצמו חטוב להפליא ויפה תואר, וצודד בקסמו את לבה של סוּבְּהַדְרָא. גם היא החליטה עתה שרק לו תינשא, וכנערה פשוטה, רק חייכה והביטה בו בהנאה, דבר שעוד הגביר את משיכתו אליה. סוּבְּהַדְרָא התקדשה לו כליל, והוא מצדו, היה נחוש בדעתו לשאת אותה בכל מחיר. הוא הגה בה עשרים וארבע שעות ביממה, והמחשבות כיצד ישיג אותה רדפו אותו מבלי להותיר לו רגע מנוחה.

פעם, כאשר סוּבְּהַדְרָא יצאה מן הארמון במרכבתה, כדי לראות את האלים שבמקדש, ניצל ארג'ונה את ההזדמנות, ברשותם של וַסוּדֵוַה ודוקי, וחטף אותה; הוא קפץ על המרכבה, נכון לקרב. אוחז בקשת הוא ירה אז בחיציו, הודף את כל אותם החילים שהצטוו לבלום אותו. הוא לקח אותה משם בסערה, ממש כמו שאריה בוזז את שללו ומסתלק, וקרוביה ובני המשפחה כולם פרצו בבכי. כאשר נודע לבַּלַראמה שהסַנְנְיָאסִי המדומה זהו ארג'ונה, שזמם את כל התחבולה כדי לחטוף את אחותו, ושעתה אכן חטף אותה, הוא נמלא כולו חימה; רוחו סערה כמו גליו של ים בליל הירח המלא.

מכל מקום, קרישנה נטה לארג'ונה, ומשום כך, עם בני משפחה נוספים, הוא ניסה לפייס את בַּלַראמה; הוא נפל לרגליו והתחנן שיסלח. לבסוף בַּלַראמה השתכנע שסוּבְּהַדְרָא בעצמה נמשכה לארג'ונה וחפצה להינשא לו בלבד, ועתה משיושב העניין, בַּלַראמה, מבקש לרצות את הזוג הצעיר, דאג לנדוניה עצומה. הוא נתן אוצרות רבים, גם פילים, מרכבות, סוסים, משרתים ומשרתות.

שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי סיים את סיפורו, אולם כיוון שמַהָארָאגַ'ה פַּרִיקְשׁית רצה לשמוע עוד על קרישנה, הוא סיפר מיד סיפור נוסף.

בעיר מיתְהילָא, בירת ממלכת וידֵהַה, היה איש משפחה אחד, בְּרָאהְמַנַּה. הלה, שמו שְׂרוּתַדֵוַה, היה דבק גדול של קרישנה. וכיוון שהיה מודע כולו לאל ועסוק תמיד בשירותו, הוא היה שליו מאד ופטור מכל זיקה חומרית. הוא גם היה משכיל מאד, ולא רצה דבר, לבד מהשתקעות מוחלטת בתודעת קרישנה. למרות שהיה בעל משפחה, הוא לא התייגע מדי למחייתו; מסתפק במה שמזדמן בלי מאמץ גדול ושמח בחלקו, הוא חי לו כך, מרוויח מדי יום כפי צרכיו, ולא יותר—כפי שנגזר בגורלו. הוא לא שאף גם ליותר, וחי לו בשלווה, מקיים את כל כללי הבְּרָאהְמַנַּה, כמצוות הכתובים.

למרבה המזל, מלך מיתְהילָא היה דבק גדול ממש כמותו. שמו של המלך המהולל הזה היה בַּהוּלָאשְׂוַה, והוא נודע בכול רחבי הארץ כמלך טוב. הוא לא שאף גם להרחיב את ממלכתו סתם לצרכי תענוגות. וכך, בעיר מיתְהילָא, חיו להם הבְּרָאהְמַנַּה והמלך כדבקים טהורים של הריבון.

קרישנה, ברוב חסדו לשניים, ביקש יום אחד מרכבו, דָארוּקַה, להסיע את מרכבתו לעיר הזו. התלוו אליו קדושים דגולים כמו נָארַדַה, וָאמַדֵוַה, אַתְרי, וְיָאסַדֵוַה, פַּרַשׂוּראמה, אַסיתַה, אַרוּנּי, בְּרּיהַסְפַּתי, קַנְּוַה, מַיְתְרֵיַה, צַ'יַוַנַה ועוד. הם חלפו על פני ערים וכפרים רבים, ובכל מקום קבלו התושבים את פניהם ברוב כבוד ובחפצי סגידה. האל, והקדושים כולם סביבו, נראו יחדיו כמו השמש שהופיעה במרום מוקפת בכוכבי הלכת. הם עברו במסעם בממלכות אָאנַרְתַה, דְהַנְוַה, קוּרוּגָ'אנְגַלַה, קַנְקַה, מַתְסְיַה, פָּאנְצָ'אלַה, קוּנְתי, מַדְהוּ, קֵקַיַה, קושַׂלַה ואַרְנַּה, ותושבי המקומות הללו, נשים כגברים, כולם זכו לראות את הריבון בעיניהם. הם חוו באושר עילאי, ליבם גואה על גדותיו מאהבה לאל. למראה פניו, הם כמו לגמו נקטר בעיניהם. ומשראו את קרישנה, נעלמו מיד גם כל תפיסות חייהם המוטעות, הנבערות. כי כאשר האנשים היו באים לראות אותו, היה קרישנה, פשוט במבטו, מרעיף עליהם רוב מזל וברכה, ומשחרר אותם מן הבערות כולה. במקומות שונים הצטרפו גם האלים-למחצה לאנשים, ודברי ההלל שאמרו לאל, סילקו בכיוונים כולם את כל הבלתי מבורך. כך, בהדרגה, קרישנה התקדם לעבר ממלכת וידֵהַה.

החדשות על בוא האל הגיעו, והתושבים, עולצים עד אין קץ, מיהרו אז לקבל את פניו, מביאים בידיהם מתנות לכבודו. וכשראו אותו, ממש כמו פרחי הלוטוס שנפתחים מיד עם הנץ החמה, פרח גם לבבם בחדווה נשגבת. מקודם הם שמעו כבר את שמותיהם של הקדושים שהתלוו אליו, אך לא ראו אותם מעולם, והנה עתה, בחסדו של קרישנה, הם זכו לראות אותם ואת האל יחדיו.

המלך בַּהוּלָאשְׂוַה והבְּרָאהְמַנַּה שְׂרוּתַדֵוַה, יודעים שהריבון בא לעירם רק כדי ליטות להם חסד, השתטחו אז לרגליו. ואז, ממש באותה עת, עם כפות ידיהם צמודות זו לזו, שניהם הזמינו לביתם את האל ומלויו. כדי לרצות את שניהם, קרישנה התרחב אז לשניים והלך לביתו של כל אחד מהם, מבלי שאיש מהם יעלה בכלל על דעתו שהוא נמצא גם בביתו של האחר. היכולת הזו של קרישנה ובני לוויתו להתפצל ולהיות בו-זמנית בבתים השונים, מבלי שהבְּרָאהְמַנַּה או המלך ידעו על כך, הינה אחד משפעיו של אלוהים. יכולת זו נקראת בכתובים וַיְבְּהַוַה-פְּרַקָאשַׂה, והיא התגלתה גם כאשר קרישנה נישא לשש עשרה אלף המלכות; הוא התרחב אז לשש עשרה אלף דמויות, כולן זהות לו ורבות עוצמה כמותו. ובוורינדאוון, כאשר ברהמה גנב את חבריו של קרישנה ואת הפרות והעגלים, קרישנה התרחב לפרות הרבות, לעגלים ולילדים.

בַּהוּלָאשְׂוַה מלך וידֵהַה היה איש חכם ונעים הליכות. הוא נדהם עתה מאד; קדושים רבים כל כך, גם אישיות אלוה, כולם מצויים אצלו בביתו. הוא ידע שהנשמות המותנות, ובמיוחד מי שעסוקים בעניינים ארציים, אינם אף פעם טהורים, בעוד שאישיות אלוה ודבקיו הטהורים פטורים תמיד מכל טומאה חומרית. משום כך כמה מופלא שהאל וקדושים הדגולים הללו כולם עכשיו אצלו! הוא החל אומר לאל דברי תודה על חסדו הרב, חסר הסיבה.

אסיר תודה, הוא רצה לקבל את אורחיו כמיטב יכולתו. הוא הורה להביא להם כסאות נאים וגם כרים והושיב אותם כולם בנוחיות. רוחו נסערה בחוסר מנוחה, לא מבעיות כמובן, אלא מאקסטזה של אהבה ומסירות. ליבו גאה מאהבה לאל ולבני לוייתו ועיניו מלאו דמעות התרגשות. הוא הורה אז לשטוף את רגליהם של אורחיו האלוהיים, ואחרי שנשטפו הרגליים, הוא ובני משפחתו התיזו את המים על ראשיהם. אחר כך הוא הגיש להם זרי פרחים, משחת עץ סנדל, קטורת, מלבושים חדשים, תכשיטים, מנורות, פרות ושוורים. כיאה למעמדו המלכותי, הוא סגד לכל אחד מהם. ואז, אחרי שכבר אכלו לשובע וישבו בנוחיות. בא המלך לפני קרישנה ואחז בכפות רגליו. הוא הניח אותן על ברכיו והחל לעסות אותן בידיו, ובזמן שעיסה הוא הגיד דברי הלל לאל בקול מתוק.

״אלי היקר, אתה הינך נשמת-העל שבכל ישויות החיים; אתה העד שבלבו של כל אחד ומשום כך מודע למעשים כולם. אסירי תודה, אנו הוגים בכפות רגלי הלוטוס שלך תמיד. זאת כדי לשמור על מעמדנו הבטוח ולא לסטות משירותך המסור לעולם. בגלל הזכירה המתמדת הזו, זכינו היום, ברוב חסדך, לראות אותך בביתנו. גם שמענו שהכרזת לא פעם שדבקיך הטהורים יקרים לך אפילו מאחיך בַּלַראמה או מאלת המזל, שעוסקת תמיד בשירותך. דבקיך יקרים לך אפילו מבנך הראשון, ברהמה, ואני סבור שבאת עתה לביתנו כדי לאשש את הכרזתך האלוהית. איני מבין כיצד מי ששמע על חסדך ואהבתך לדבקיך שמודעים לך תמיד, ביכולתו אחרי זה עוד לדבוק בחוסר אמונה או ברשעות. כיצד ביכולתו לשכוח את כפות רגליך?״

״אלי, ידוע לנו שברוב טובך ונדיבותך אתה נותן לפעמים אפילו את עצמך למי שנטש הכול כדי לעסוק בשירותך. הופעת בשושלת היַדוּ כדי להגשים את משימתך—לקרוא חזרה אליך את כל אותן נשמות מותנות שמרקיבות כאן בפעילות הנפשעת של הקיום החומרי. העולם כולו יודע על הופעתך הזו. אלי, הו ים של אהבה וחסד אינסופי, דמותך הנשגבת כולה הינה נצחית ומלאת חדווה וידע. דמותך היפיפיה כשְׂיָאמַסוּנְדַרַה הינה שובה לב כול. ידיעתך בלתי מוגבלת וכדי ללמד את כלל האנשים כיצד לעסוק בשירותך המסור, התגלית כנַרַה-נָארָאיַנַּה, שעוסקים בסיגופים קשים בבַּדַרִינָארָאיַנַּה. קבל נא את השתחוותי הכנה לרגליך. אני מתחנן אליך ואל מלוויך, הקדושים הדגולים והבְּרָאהְמַנּים, הישארו נא בביתי לעוד כמה ימים, כדי שמשפחתו של המלך נימי המפורסם תוכל להיטהר מאבק כפות רגליכם.״ לא יכול לסרב לבקשת דבקו, קרישנה נשאר עם הקדושים מספר ימים כדי לטהר שם את העיר ואזרחיה.

ובינתיים, גם הבְּרָאהְמַנַּה קיבל בביתו את פני האל ומלוויו, חוגג כולו בעליצות נשגבת. אחרי שהציע לאורחים מקומות ישיבה, הוא החל לרקוד, משליך את צעיפו סביב גופו. שְׂרוּתַדֵוַה, שלא היה עשיר בכלל, הציע לאורחיו המכובדים רק שטיחונים, קרשים ומחצלות וכו'—שהיו הטוב שברשותו. הוא פיאר אז את האל ואת הקדושים ואחר כך הוא ואשתו רחצו את רגליהם והוא התיז את המים על כל בני המשפחה. הבְּרָאהְמַנַּה היה אמנם עני מרוד, אולם היה בר מזל עד מאד, ובשעה שבירך כך את האל והקדושים, הוא שכח את עצמו כליל מרוב חדווה נשגבת. כפי יכולתו, הוא הגיש להם עתה פירות, קטורת, מים מבושמים, חימר מבושם, עלי תוּלַסִי, עשב קוּשַׂה ופרחי לוטוס. לא היו אלה מוצרים יקרים; ניתן היה להשיג אותם בקלות, אולם כיוון שהוצעו באהבה, הכול שמחו לקבל אותם. אשתו של הבְּרָאהְמַנַּה בישלה גם אוכל פשוט, כמו אורז ודַהְל, אולם האורחים כולם היו מסופקים מאד, כי הוצע במסירות. ובעוד הם סועדים, חשב הבְּרָאהְמַנַּה: ״אני שקוע בבאר העמוקה והחרבה של חיי משפחה והינני חסר מזל עד מאד. והנה קרישנה, אישיות אלוה, והקדושים הדגולים הללו, שעצם נוכחותם מטהרת כל מקום והופכת אותו לאתר קדוש, הסכימו להתארח בביתי. כיצד זה יתכן?״ ובעודו חושב לו כך, סיימו האורחים את סעודתם, ועתה נשענו בנוחיות לאחור, ושְׂרוּתַדֵוַה ואשתו וילדיו ושאר קרובי המשפחה, כולם ניגשו לשרת אותם. שְׂרוּתַדֵוַה נגע אז בכפות רגליו של קרישנה ואמר:

״אלי, אתה האישיות העליונה, פּוּרוּשׁותְתַמַה, והינך נשגב לבריאה החומרית הנגלית והסמויה. פעילותם של העולם החומרי ושל הנשמות המותנות שבו אינה נוגעת בך. אולם לא רק היום זכיתי בחברתך, שהרי אתה, כפַּרַמָאתְמָא, מצוי עם הישויות כולן כבר מראשית הבריאה.״

דבריו של הבְּרָאהְמַנַּה הינם חשובים מאד. אישיות אלוה בהיבטו כפַּרַמָאתְמָא נכנס לעולם החומרי כמַהָא-וישנו, גַרְבְּהודַקַשָׂאיִי וישנו וקְשׁירודַקַשָׂאיִי וישנו, וברוב ידידותו הוא גם נכנס לגוף ויושב לצדה של כל נשמה מותנית. האל מצוי איפוא, עם הישות החיה כבר מבראשית, אלא שזו, שקועה בתודעה מוטעית, אינה מסוגלת להבין את זה. מכל מקום, כאשר תודעתה משתנה לתודעת קרישנה, היא נוכחת כיצד האל מנסה לסייע לנשמות המותנות להיחלץ מהסתבכותן החומרית.

שְׂרוּתַדֵוַה המשיך: ״אלי, נכנסת לעולם החומרי כאילו שקוע בשינה. כמו נשמה מותנית שיוצרת בשנתה עולמות כוזבים או בני חלוף, ועסוקה בפעילות דמיונית אשליתית—לעיתים היא מלך, לעיתים היא נרצחת, או שלעיתים הולכת לעיר בלתי ידועה, וכל זה רק זמני וחולף—כמו נשמה מותנית שכזו, גם אתה, כאילו שרוי בתרדמה, נכנסת לעולם החומרי כדי לברוא בו תופעה זמנית. אלא שלא לצרכיך שלך אתה עושה את זה, כי אם למען אותן נשמות מותנות שחפצות לחקות אותך ולהפוך למתענגות. למרות שהנאתה של הנשמה המותנית בעולם החומרי הינה אשליתית ובת חלוף, הישות המותנית אינה מסוגלת לברוא בעצמה מצב ארעי שכזה לצורך הנאתה האשליתית. רק כדי להגשים את תשוקותיה, אפילו שהן זמניות ואשליתיות, אתה נכנס לעולם הארעי הזה ומסייע לה. אתה בן לוויתה התמידי, מרגע היכנסה לעולם הזה. ומשום כך, כאשר היא פוגשת בדבק טהור ופונה לשירות המסור—החל בשמיעה אודות עלילותיך הנשגבות, פיאור עלילותיך, סגידה לדמותך הנצחית במקדש, אמירת תפילות, ושיחות אודותיך כדי להבין את מעמדך הנשגב—או אז היא משתחררת בהדרגה מטומאת הקיום החומרי. לבה מתנקה מן האבק החומרי, ואז אתה מתגלה בהדרגה בלבה. אף שאתה נמצא עמה תמיד, אתה נגלה לה רק כאשר לבה מיטהר באמצעות השירות המסור. האחרים, אשר נמשכים לפעילות נושאת גמול, בין אם זו על-פי ההוראות הוֵדיות, ובין אם זו סתם פעילות רגילה, ואינם פונים לשירות המסור—אלה נשבים בתעתועיו של האושר החיצוני שמקורו בתפיסת החיים הגופנית. אתה אינך מתגלה לאנשים שכאלה, אלא נשאר הרחק הרחק מהם. מי שעוסק בשירותך ומטהר את לבו באמצעות הזמרה המתמדת של שמך הקדוש—רק הוא יכול להבין שאתה מצוי עמו לעד.״

״נאמר שאתה יושב בלב הדבק ונותן לו הוראות באמצעותן ביכולתו לשוב אליך במהירות. הוראות ישירות שכאלה מגלות את קיומך בלבו. רק הדבק יכול להעריך את קיומך בלב, כי מי ששרוי בתפיסת חיים גופנית ועוסק בעינוג חושים—עבורו אתה נשאר מכוסה במסך של יוגַמָאיָא. הלה אינו מסוגל להבין כמה אתה קרוב אליו, ממש בתוך לבו. הלא-דבק מכיר אותך רק בהיבטך כמוות. זה כמו ההבדל שבין חתולה שנושאת בפיה את גוריה הקטנים, לבין נשיאתה עכבר בפה. עבור העכבר מסמל הפה את המוות, בעוד שהחתלתול הקטן חש בפה אהבה אמהית. כך, אף שאתה מצוי בכול, הלא-דבק מכיר אותך כמוות האכזר, בעוד שעבור הדבק אתה המורה והוגה הדעות העליון. חסר האמונה מבין את קיומו של אלוהים כמוות, ואילו הדבק מוצא את הריבון בתוך לבו ומקבל ממנו הוראות, וכך שרוי תמיד בנשגב, בלתי מושפע מטומאת העולם החומרי.״

״אתה השליט העליון ומפקח על פעולות הטבע החומרי. אנשים משוללי אמונה רואים אותך בפעולות הטבע, אולם אינם יודעים שאתה הוא המקור לכול. הדבק מכל מקום, רואה גם את ידך שמאחורי תנועות הטבע. מסך היוגַמָאיָא שמכסה את עיניהם של הלא-דבקים, אינו יכול לכסות את עיני דבקיך. ממש כשם שבגלל מעטה העננים לא ניתן לראות את השמש, לא יכולים הלא-דבקים לראות אותך, למרות שמי שטס מעל לעננים רואה את השמש כמות שהיא. אלי, הריני משתחווה לפניך, הו אל מאיר מעצמו, הינני משרתך לעד. משום כך, צווה עלי—מה אוכל לעשות עבורך? הנשמה המותנית סובלת משלוש מצוקות החומר רק כל עוד אינך נגלה לפניה, כי ברגע שאתה נגלה לה באמצעות תודעת קרישנה, מצוקות החומר נעלמות כולן.״

אישיות אלוה נוטה מטבעו לדבקיו, ולמישמע תפילותיו הטהורות והמסורות של שְׂרוּתַדֵוַה, הוא התרצה מאד ותפס מיד את ידיו ואמר לו: ״שְׂרוּתַדֵוַה יקירי, החכמים והקדושים שכאן כולם נטו חסדם לך ובאו לראותך. עליך לדעת שהזדמנות זו הינה מזל גדול עבורך. ברוב טובם הם מתלווים אלי, ומעצם מגע אבק רגליהם, כל מקום שבו הם עוברים הופך מיד טהור כמו העולם הנשגב. האנשים מבקרים במקדשיו של אלוהים, הם מבקרים גם באתרים קדושים, ואחרי פעילות ממושכת שכזו במשך ימים רבים, בהדרגה הם מיטהרים. אולם ראה את השפעתם של הקדושים—די לראות אותם כדי להיטהר מיד.״

״יותר מזה, עצם כוחם המטהר של אתרי הקודש או של הסגידה לאלים השונים, מקורו בחסדם של קדושים כאלה. אתר עליה לרגל הופך לקדוש בזכות נוכחותם של הקדושים ששם. שְׂרוּתַדֵוַה יקירי, מי שנולד כבְּרָאהְמַנַּה, הינו מיד הטוב באנשים. ואם בְּרָאהְמַנַּה כזה הינו גם מסופק בעצמו, חי בצנע, לומד את הוודות, ועוסק בשירותי המסור—כלומר אם הבְּרָאהְמַנַּה הופך לוַיְשְׁנַּוַה—כמה נפלא מעמדו! דמותי כנָארָאיַנַּה בעל ארבע הידיים אינה יקרה לי כמו בְּרָאהְמַנַּה-וַיְשְׁנַּוַה שכזה. בְּרָאהְמַנַּה פירושו 'מי שבקיא בידע הוֵדי'; בְּרָאהְמַנַּה מסמל ידע מושלם, ואני הוא הגילוי השלם של האלים-למחצה כולם. מי שאינם נבונים ביותר, אינם מבינים שאני הוא הידע העליון, גם אינם מבינים את ערכו של בְּרָאהְמַנַּה וַיְשְׁנַּוַה. בהשפעת שלוש מידות הטבע אלה מעיזים להטיל דופי בי ובדבקי הטהור. בְּרָאהְמַנַּה וַיְשְׁנַּוַה, כלומר דבק ששרוי במישור הבְּרַהְמיני, מבחין בי בתוך לבו ויודע משום כך שהבריאה החומרית כולה, על היבטיה השונים, הינה בסך הכול גילויִים שונים של אוניו של הריבון. דבק שכזה ניחן בראייה בהירה לגבי הטבע החומרי וכלל האנרגיה החומרית, ובכל מעשה רואה אותי בלבד.״

״שְׂרוּתַדֵוַה יקר, ראה איפוא, את כל הקדושים והבְּרָאהְמַנּים הללו כנציגי המוסמכים, וסגוד להם באמונה, כי על-ידי סגידה להם אתה סוגד לי אף ביתר נאמנות. אני מעריך את הסגידה לדבקי יותר מסגידה לי במישרין. מי שמנסה לסגוד לי מבלי לסגוד לדבקי—אינני מקבל את סגידתו, אפילו זו מוגשת ברוב שיפעה ועושר.״

הבְּרָאהְמַנַּה שְׂרוּתַדֵוַה ומלך מיתְהילָא שניהם סגדו עתה, על-פי הוראותיו הישירות של קרישנה, לאל ולכל פמלית הקדושים באותו מישור של חשיבות רוחנית. ושניהם השיגו בסופו של דבר את המטרה העליונה—התעלות לעולם הרוחני. הדבק אינו יודע דבר מלבד קרישנה, וקרישנה הינו מלא אהבה לדבקו. קרישנה נשאר במיתְהילָא, בביתו של הבְּרָאהְמַנַּה ובארמונו של המלך, ואחרי שנתן להם ברוב חסד שפע של הוראות נשגבות, הוא שב לבירתו, לדְוָארַקָא.

מאירוע זה אפשר ללמוד שלמרות שהאחד היה בְּרָאהְמַנַּה עני והשני היה מלך, קרישנה התייחס אליהם באופן שווה, כיוון ששניהם היו דבקים טהורים. זוהי המעלה האמיתית לזכות בהכרתו של הריבון. כיום רבים מאד האנשים שמתגאים על מוצאם, ורק משום שנולדו למשפחות קְשַׁתְרייַה או בְּרָאהְמַנַּה, גם אם אינם ניחנים בשום כישורים מתאימים, אלה מכריזים על עצמם כקְשַׁתְרייות או בְּרָאהְמַנּים. אולם כפי שנאמר בכתובים, קַלַוּ שׂוּדְרַה-סַמְבְּהַוַה: ״בתקופה זו של קַלי, הכול הינם שׂוּדְרות.״ זאת משום שלא מבצעים יותר את תהליכי הטהרה שנקראים סַמְּסַקָארות, שמתחילים מרגע ההתעברות של האם ועד לרגע המוות. איש לא נחשב לבן מעמד מסוים, ובמיוחד בן מעמד גבוה—בְּרָאהְמַנַּה, קְשַׁתְרייַה ווַיְשְׂיַה—פשוט בגלל מוצא לידתו. מי שלא היטהר באמצעות טקס מתן הזרע, שנקרא גַרְבְּהָאדְהָאנַה-סַמְּסְקָארַה, נחשב מיד לשׂוּדְרַה, כי רק שׂוּדְרות אינם מקיימים טקסים מטהרים שכאלה. חיי מין ללא תהליכי טהרה של תודעת קרישנה, הינם בסך הכול תהליכי מתן זרע של שׂוּדְרות או של חיות. מכל מקום, תודעת קרישנה הינה השלמות העליונה ומאפשרת לכל אחד להתעלות למעמד של וַיְשְׁנַּוַה. ווַיְשְׁנַּוַה ניחן בכל מעלותיו של בְּרָאהְמַנַּה. הוַיְשְׁנַּוים לומדים להשתחרר מארבע הפעולות הנפשעות—חיי מין מופקרים, התמכרות למסממים, הימורים, ואכילת בעלי חיים. מבלי לקיים את העקרונות הבסיסיים הללו, איש לא יכול להתעלות למישור הבְּרַהְמיני, ורק מי שניחן במעלותיו של בְּרָאהְמַנַּה, יכול להיות דבק טהור.



מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר