סיפורי קרישנה: פרק 89 – כוחו המופלא של קרישנה

פעם, לפני שנים רבות, התאספו חכמים וקדושים על גדות נהר הסַרַסְוַתִי לצורך ביצוע הקרבה גדולה בשם סַתְרַיַגְ'נַה. בכנסים שכאלה נוהגים הקדושים לדון בנושאים פילוסופיים ובשאלות מן הספרות הוֵדית, והפעם נדונה השאלה מי מבין שלושת שליטי העולם החומרי—ברהמה, וישנו ושיווה—הינו העליון. לאחר דיון ממושך, נבחר בְּהְרּיגוּ החכם, שהינו אחד מבניו של ברהמה, לבחון את שלושת השליטים הללו ולדווח לבאי האסיפה על מימצאיו.

בתוקף מינויו, הוא פנה עתה תחילה אל משכנו של אביו, ברהמה, בבְּרַהְמַלוקַה. שלושת השליטים אחראים על שלוש מידות הטבע—טובות, להיטות ובערות—ותכניתם של החכמים היתה לבדוק מי מן השלושה ניחן במידת הטובות במלואה. משום כך עתה, לפני אביו, בְּהְרּיגוּ לא השתחווה בכונה, גם לא נשא תפילות, מבקש לבחון את מידת הטובות שבו. חובתו של בן או של תלמיד להשתחוות ולומר תפילות בבואו לפני אביו או מורו הרוחני. אולם בְּהְרּיגוּ התעלם מזה בכונה, חפץ לבדוק כיצד יגיב האל-למחצה. ואכן, ברהמה נרעש מחוצפת הבן ואף ניכרו בו סימני הכעס. הוא נכון היה אפילו לקלל אותו, אולם זוכר שזהו בנו, הוא כבש את זעמו בכוח תבונתו הכבירה. פירושו של דבר שברהמה חדור אמנם במידת הלהיטות, אלא שבכוחו להכניע אותה. זה משול לאש ומים. מים מופקים אמנם מאש, אולם משמשים גם אמצעי לכיבויה. באופן דומה, בגלל מידת הלהיטות נרגז עתה ברהמה, אולם בגלל שבְּהְרּיגוּ הינו בנו, הוא הצליח למשול בלהט החימה.

אחרי שבחן את ברהמה, המשיך בְּהְרּיגוּמוּני לכוכב קַיְלָאסַה, מקום משכנו של שיווה. שיווה הינו אחיו, ועתה, למראה המוּני, נמלא האל-למחצה שמחה והתרומם ממושבו כדי לחבק אותו. אלא שבְּהְרּיגוּמוּני סירב להתחבק. ״אחי,״ הוא אמר, ״אתה אינך טהור בכלל. אתה מלוכלך תמיד בגלל האפר שאתה מורח על גופך. אל תיגע בי בבקשה.״ המילים הללו עוררו מיד את חמתו של שיווה. נאמר שעבירה ניתן לבצע בגוף, במחשבה ובמילים. עבירתו הראשונה של בְּהְרּיגוּמוּני, נגד ברהמה, היתה במחשבה. ועתה הביקורת שהטיח בשיווה על ליכלוכו והרגליו המגונים היתה עבירה במילים. ושיווה, חדור במידת הבערות, רתח ממש מזעם ועיניו אפילו התאדמו. ללא שליטה עצמית, הוא אחז בקלשונו והיה נכון כבר להרוג את האיש. רק אשתו, פָּארְוַתִי, שהיתה שם, היא שהצילה אז את המצב. אישיותה מורכבת משלוש המידות והיא נקראת משום כך תְריגוּנַּמַיִי, ועתה היא עוררה בבעלה את מידת הטובות שבו; היא נפלה לרגליו והתחננה בדברי נועם שלא יהרוג.

אחרי שניצל מכעסו של שיווה, בְּהְרּיגוּמוּני הלך לכוכב שְׂוֵתַדְוִיפַּה, שם שרוע וישנו על מיטת פרחים בחברת אשתו, אלת המזל, שמעסה את כפות רגלי הלוטוס שלו. שם בְּהְרּיגוּמוּני ביצע את החמורה שבעבירות—עבירה במעשים גופניים. העבירה הראשונה שלו היתה מחשבתית, השניה מילולית, והשלישית גופנית. חומרתן של העבירות הללו עולה מאחת לשניה. עבירה במחשבה הופכת חמורה יותר כאשר נותנים לה ביטוי מילולי, והופכת חמורה לאין ערוך כאשר היא מקבלת ביטוי גופני. אם כן, עתה ביצע בְּהְרּיגוּמוּני את החמורה שבעבירות: הוא דרך על חזהו של הריבון עם רגלו בנוכחותה של אלת המזל. וישנו הינו מלא בחסד כמובן, ולא כעס בכלל על מעשהו של המוּני, כיוון שהיה האיש בְּרָאהְמַנַּה דגול. אפילו אם בְּרָאהְמַנַּה חוטא לפעמים, צריך לסלוח לו, וווישנו הדגים את זה בהתנהגותו. מכל מקום, נאמר שמאז אותה תקרית, לַקְשְׁמִי, אלת המזל, אינה נוטה במיוחד לבְּרָאהְמַנּים. ומאחר שהיא מונעת מהם את ברכותיה, אלה עניים בדרך כלל. אין ספק שזוהי עבירה חמורה לדרוך על חזהו של הריבון, אלא שברוב גדולתו, וישנו אפילו לא נתן את דעתו לזה. הבְּרָאהְמַנּים-כביכול של קַלי-יוּגַה מתגאים לפעמים שהם יכולים להניח את כף רגלם על חזהו של האל. מכל מקום, כאשר בְּהְרּיגוּמוּני הניח את רגלו, היה זה שונה לגמרי. כי למרות שזו היתה החמורה בעבירות, וישנו, ברוחב לבו, לא קיבל את זה ברצינות.

במקום להתרגז או לקלל, הוא התרומם מיד מיצועו יחד עם אשתו, אלת המזל, והשתחווה לפני הבְּרָאהְמַנַּה. הוא אמר לו אז: ״בְּרָאהְמַנַּה יקר, בואך לכאן הינו ברכה עצומה עבורי. שב בבקשה על הכרית הזו לכמה דקות. צר לי שכאשר נכנסת לא יכולתי לקבל את פניך כראוי. עברתי עבירה חמורה נגדך ואני מבקש את סליחתך. אתה טהור כל כך ודגול, עד כי בכוחם של המים שרוחצים את רגליך לטהר אפילו את אתרי הקודש. משום כך בקשתי שתטהר גם את כוכב הוַיְקוּנּטְהַה שבו אני חי עם בני לוויתי. אבי היקר, הו חכם דגול, אני יודע שכפות רגליך הינן רכות מאד, כמו פרח לוטוס, ושחזי הינו קשה כמו ברק. אני חושש משום כך שחשת כאב כלשהו בשעה שנגעת בחזי. הנח לי לגעת ברגליך כדי להפיג את הכאב.״ עתה וישנו החל לעסות את כפות רגליו של הבְּרָאהְמַנַּה.

הריבון המשיך ואמר: ״אדוני היקר, בגלל מגע רגליך, חזי התקדש עתה, ואני בטוח שמעכשיו תהיה אלת המזל מוכנה לשכון בו לעד.״ שם נוסף של לַקְשְׁמִי, אלת המזל, הוא צַ'נְצַ'לָא, כלומר שאינה נשארת במקום אחד לזמן ממושך. משום כך אנו מוצאים שאפילו משפחת עשירים מתרוששת אחרי כמה דורות מנכסיה, ואילו משפחת עניים עולה לגדולה לפעמים. לַקְשְׁמִי הינה צַ'נְצַ'לָא בעולם החומרי, בעוד שבכוכבי הוַיְקוּנּטְהַה היא מצויה לעד אצל כפות רגלי הלוטוס של האל. בגלל טבעה ההפכפך הזה, נָארָאיַנַּה רמז עתה שאפשר שלא היתה נשארת על חזהו לעד, אולם כיוון שהחזה התקדש עתה ממגע רגליו של בְּהְרּיגוּמוּני, הוא בטוח שהיא לא תרצה לנטוש אותו. בְּהְרּיגוּמוּני הבין מכל מקום, את מעמדו שלו ואת מעמדו של הריבון, והוכה בתדהמה מהתנהגותו. קולו נשנק מאסירות תודה, לא מסוגל להשיב על מילותיו. דמעות זלגו מעיניו ובלי לומר דבר הוא רק עמד שם לפני האל ושתק.

עתה, אחרי שבחן את השלושה, בְּהְרּיגוּמוּני שב לאסיפה שעל גדות הסַרַסְוַתִי ותיאר את חויותיו. למישמע סיפורו ברוב קשב, הסיקו החכמים שמכל השלושה, וישנו שרוי בטובות העליונה. בשרימד בהאגותם מתוארים החכמים הללו כבְּרַהְמַה-וָאדינָאם, או מי שמשוחחים אודות האמת המוחלטת אולם לא הגיעו עדין למסקנה. בדרך כלל המושג בְּרַהְמַה-וָאדי מתייחס לאימפרסונליסטים או לתלמידי הוודות. מכאן שהחכמים שנאספו בכנס הזה כולם היו תלמידים רציניים של הספרות הוֵדית, שלא הגיעו עדין למסקנה סופית לגבי זהותו של אישיות אלוה.

עתה, אחרי ששמעו את חויותיו של בְּהְרּיגוּמוּני מפגישותיו עם שלושת השליטים, אלה הסיקו שווישנו הינו האמת העליונה, אישיות אלוה. בשרימד בהאגותם נאמר שאחרי ששמעו את הפרטים, הם נדהמו מאד, כי ברהמה ושיווה כעסו מיד, בעוד שווישנו לא כעס בכלל, למרות שבְּהְרּיגוּמוּני ממש בעט בו. דוגמה לכך זו עששית קטנה ששלהבתה מיטלטלת עם כל משב רוח קל, בעוד שהמנורה הגדולה ביותר, או מקור האור העליון—השמש—אינה נסערת לעולם, גם בנוראה שבסופות. גדולתו של אדם נבחנת במידת יכולתו לשמור על שלוותו לנוכח התגרות. החכמים שהתכנסו על גדות נהר הסַרַסְוַתִי הסיקו אז שרק מקלט בכפות רגליו של וישנו יכול להקנות שלווה אמיתית ואי פחד. אם די בהתגרות קטנה כדי לעורר את כעסם של ברהמה ושיווה, כיצד ביכולתם לשמור על שלוות חסידיהם? בעוד שעל וישנו, או קרישנה, נאמר בבהגווד-גיטה שמי שמקבל אותו כידיד העליון—הלה זוכה בשלווה העליונה.

החכמים הסיקו אז שעקרונות הוַישְׁנַּוַה-דהרמה מביאים לשלמות האמיתית. לעומת זאת, גם אם יקפיד אדם ויקיים את כל כלליה ומצוותיה של דת כלשהי, אולם לא יתקדם בהבנת אלוהים, וישנו—מאמציו ודבקותו הינם בסך הכול עבודה לבטלה. קיום אמיתי של עקרונות הדת פירושו להתעלות לידע מושלם. ומי ששרוי בידע מושלם, מאבד כל עניין בדברים חומריים. ידע מושלם מתבטא בידע אודות העצמי וידע אודות העצמי העליון. העצמי העליון והעצמי היחודי הינם זהים אמנם באיכותם, אולם שונים בכמותם. הבחנה שכזו הינה ביטוי לידע מושלם, בעוד שההבנה ש״אני אינני חומר, אלא רוח,״ אינה מושלמת. שירות מסור, או בהקטי, מהווה עקרון הדת האמיתי. זה מאושש בבהגווד-גיטה. קרישנה אומר שם, ״נטוש את כל עקרונות הדת והתמסר רק לי.״ מכאן שהמונח דהרמה הינו נכון למעשה, רק לוַישְׁנַּוַה-דהרמה או בְּהַגַוַת-דהרמה. ומי שצועד בנתיב הזה משיג כמאליהן גם את כל הקידמה והמעלות הטובות.

פסגת הידע הינה לדעת את אישיות אלוה, ושום תהליך דתי, לבד משירות מסור, אינו מסוגל ללמד את זה. מכאן שידע מושלם הינו תוצאתו הישירה של שירות מסור. ומי שקנה לו ידע שכזה, מאבד כל עניין בעולם החומרי. חוסר הענין הזה אינו נובע מניתוח עיוני יבש או מהבנה תאורטית גרידא, אלא מהתנסות מעשית. החוויה שהדבק חווה ביחסיו עם האל הופכת באופן טבעי כל התרועעות אחרת עם חברה, ידידות ואהבה כביכול—לדוחה. הדחיה הזו אינה מותירה אותו יבש ומרוקן; אדרבה, מקורה בהתעלות למישור גבוה יותר של טעמים נשגבים. בשרימד בהאגותם נאמר עוד שמי שקנה לו ידע והתנתקות מעינוג חושים חומרי, משיג גם מוכנית את שמונה השלמויות של תירגול היוגַה המיסטית—אַנּימָא סידְדְהי, לַגְהימָא סידְדְהי, פְּרָאפְּתי סידְדְהי וכו'. מַהָארָאגַ'ה אַמְבַּרִישַׁה מהווה דוגמה מושלמת לזה. הוא לא היה יוגִי מיסטי, אלא דבק, אולם בסיכסוך שהתגלע בינו לבין היוגִי המיסטי דוּרְוָאסָא, גברה רוח המסירות שלו על כוחו המיסטי של היוגִי. במילים אחרות, דבק אינו צריך לתרגל יוגַה מיסטית כדי להשיג כוח. בחסדו של האל, הכוח עומד לרשותו, ממש כמו שכוחו של האב החזק עומד לרשותו של ילדו הקטן שתלוי בו.

מי שהתפרסם כדבק של הריבון, תהילתו לא תאבד לעולם. שְׂרִי צ'איטניה שאל את רָאמָאנַנְדַה רָאיַה: ״מהו הפרסום הגדול ביותר?״ ורָאמָאנַנְדַה רָאיַה השיב שזה להתפרסם כדבק טהור של קרישנה. המסקנה הינה איפוא, שוַישְׁנַּוַה-דהרמה, או דת השירות המסור לאל, נועדה לאנשי מחשבה ושכל. על-ידי שימוש נכון במחשבה לומדים להגות באישיות אלוה. ההגות באל מטהרת מכל הזוהמה שהצטברה בלב בגלל התרועעות רעה בעולם החומרי, ואז הופך הדבק לשליו ורגוע. רק בגלל מחסור בדבקים שלווים שכאלה בחברה האנושית, העולם כולו מיטלטל כל הזמן מתהפוכות ומסערות שונות. מי שאינו דבק אינו מסוגל לפתח יחס שווה לכל ישויות החיים. כיוון שהדבק רואה כל יצור כחלקיק של הריבון, הרי שהוא מתייחס שווה לחיות, לאנשים ולכולם. באִישׂופַּנישַׁד נאמר בבירור שמי שמצוי בשלב שבו הוא רואה את כל ישויות החיים באופן שווה, אינו שונא איש גם אינו מפלה איש לטובה. הוא אינו להוט לצבור לו יותר מן הדרוש, ומשום כך הוא נקרא אַקינְצַ'נַה; הוא מסופק בכל תנאי החיים. נאמר שבגיהנום, כמו בגן עדן, הוא תמיד יציב ושקול. הוא שווה נפש לכל דבר, לבד משירותו המסור. מי שכזהו הלך רוחו, הרי שהשיג את שלב השלמות העליון, ממנו ביכולתו להתעלות לעולם הרוחני, חזרה הביתה לאלוהות. דבקיו של הריבון נמשכים במיוחד למידה החומרית העליונה—מידת הטובות. מי שניחן בכישוריו של בְּרָאהְמַנַּה מיצג את הטובות הזו. ומכאן שהדבק נמשך לאורח חיים בְּרַהמיני; הוא אינו מעוניין במידות הלהיטות והבערות, אף שגם המידות הללו מקורן באל, בווישנו. בשרימד בהאגותם הדבקים מתוארים כניפּוּנַּה-בּוּדְדְהַיַה, או קבוצת האנשים החכמים ביותר. אלה חיים בשלווה, פטורים מכל זיקה או דחיה חומרית, גם מהשפעתן של מידות הלהיטות והבערות.

אפשר לשאול כאן מדוע הדבק קשור למידת הטובות בעולם החומרי, אם הוא נשגב למידות החומריות כולן. התשובה היא שהאנשים נחלקים לסוגים שונים על-פי מידותיהם השונות. אלה ששרויים בבערות נקראים רָאקְשַׁסים, אלה ששרוים במידת הלהיטות נקראים אַסוּרות, והשרויים בטובות נקראים סוּרות או אלים-למחצה. הטבע החומרי יצר אמנם את כל אלה בהכוונת הריבון, אלא שמי ששרויים במידות הטובות, סיכוייהם להתעלות לממלכה הרוחנית, חזרה לאלוהות, הינם רבים יותר.

אותם חכמים שנאספו לגדות נהר הסַרַסְוַתִי כדי לקבוע מיהו השליט העליון, השתחררו עתה מכל ספק לגבי הסגידה לווישנו. הם כולם החלו לעסוק בשירות מסור וכך הגשימו את מטרתם ושבו חזרה לאלוהות.

מי שרציני בנסיונו להשתחרר משיעבוד חומרי, מוטב שיקבל מיד את מסקנתו של שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי בראשית השרימד בהאגותם. נאמר שם ששמיעת הבְּהָאגַוַתַם הינה תהליך אדיר ורב עוצמה להשגת גאולה. זאת משום ששׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי הגיד את הספר הזה. גם סֻוּתַה גוסְוָאמִי מאשש את זה: הכול נודדים להם חסרי מטרה בעולם החומרי, אולם מי שבוחר להאזין למתק מילותיו של שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי, אין ספק שיגיע למסקנה הנכונה; עיסוקו בשירות מסור לאל די בו כדי לשים קץ להתגלגלות המתישה והאינסופית מגוף לגוף. כלומר, שמיעה נכונה מייצבת את הדבק בשירות מסור לווישנו. זהו תהליך פשוט מאד אולם בכוחו לחלץ את הדבק ממסעו בנתיבי החיים החומריים. אם כן, כל שנדרש זה להאזין למילים המתוקות שהגיד שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי בצורת השרימד בהאגותם.

מסקנה נוספת היא שאל לנו לחשוב לעולם את האלים-למחצה, אפילו את ברהמה ושיווה, לשווים לווישנו. ומי שעושה זאת, נחשב, על-פי הפַּדְמַה פּוּרָאנַּה, לכופר. גם בספר הוֵדי הַריוַמְּשַׂה נאמר שיש לסגוד רק לווישנו, אישיות אלוה העילאי. ותמיד צריך לזמר את המַהָאמנטרה הרא קרישנה, או מנטרה אחרת של וישנו. בספר השני של השרימד בהאגותם ברהמה אומר, ״אני ושיווה שנינו כפופים לאישיות אלוה ופועלים על-פי מצוותו בתחומים שונים.״ ובצ'איטניה-צַ'ריתָאמְרּיתַה נאמר שקרישנה הינו האדון היחיד, והשאר, מכל המינים והרמות, כולם הינם משרתיו.

קרישנה מאשש בבהגווד-גיטה שאין אמת גבוהה ממנו, ושׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי, חפֵץ להצביע על העובדה הזו, שמכל הווישנו-תַתְתְוַה קרישנה הינו אלוה עליון במאת האחוזים, סיפר עתה מאורע שהתחולל בעת שהותו של קרישנה על פני כדור הארץ.

פעם אחת ילדה אשת בְּרָאהְמַנַּה אחת ילד, אלא שלרוע המזל, מיד כאשר יצא הולד אל אויר העולם ונגע בארץ, הוא מת. האב לקח אז את הילד המת והלך במישרין לדְוָארַקָא, לארמונו של המלך, כעוס וליבו מוטרד מן המוות בלא עת של פעוט שכזה בנוכחות הוריו הצעירים. לפנים היו המלכים אחראים מאד. עד לתקופת דְוָאפַּרַה-יוּגַה, שבה הופיע קרישנה, מוות שכזה—של ילד בעוד הוריו חיים—נחשב לאשמתו של המלך. זה היה כך גם בזמן שלטונו של רָאמַצַ'נְדְרַה. כפי שהסברנו בספר הראשון של השרימד בהאגותם, המלך היה אחראי לגמרי לנוחיותם של האזרחים, אפילו עד כדי מניעת חום או קור מופרזים. למרות שבמקרה הזה, לא היתה זו אשמתו של המלך, ניגש הבְּרָאהְמַנַּה השכול אל שער הארמון והחל להטיח אשמותיו במלך:

״אוּגְרַסֵנַה, המלך הנוכחי, הינו אויבם של הבְּרָאהְמַנּים!״ המילים שמופיעות בהקשר זה הן בּרָאהְמַה-דְוישַׁהּ. מי שעוין את הוודות או את הבְּרָאהְמַנּים המיומנים או את מעמד הבְּרָאהְמַנּים ככלל—נקרא בְּרַהְמַה-דְוית. המלך הואשם איפוא, שהינו בְּרַהְמַה-דְוית. הוא הואשם גם שהינו שַׂטְהַה-דְהִי, או בעל תבונה כוזבת. שליט המדינה חייב להיות נבון מאד ומסוגל לדאוג לנוחותם של האזרחים, אלא שמלך זה, לדבריו של הבְּרָאהְמַנַּה, למרות שישב על כס המלכות, לא היה נבון בכלל. הוא כינה אותו גם לוּבְּדְהַה, או חמדן. כלומר, שאל לו למלך או שליט לכהן בתפקידו אם הוא חמדן ובעל מניעים אנוכיים. מכל מקום, שליט שקשור לעינוגים חומריים הינו בהכרח בעל מניעים אנוכיים, ומשום כך מופיעה כאן המילה וישַׁיָאתְמַנַהּ.

הבְּרָאהְמַנַּה האשים גם את המלך שהוא קְשַׁתְרַה-בַּנְדְהוּ, או מי שנולד למשפחת קְשַׁתְרייות או למעמד המלוכה, אולם אינו ניחן בכישוריו של מלך. חובתו של המלך להגן על התרבות הבְּרַהמינית ולהבטיח את שלום האזרחים. עליו גם להיות פטור מחמדנות שמקורה בזיקה לעינוג חושים. ומי שמציג את עצמו כקְשַׁתְרייַה, אולם חסר את הכישורים הללו, הרי שאינו קְשַׁתְרייַה, אלא קְשַׁתְרַה-בַּנְדְהוּ. גם בְּרָאהְמַנַּה שנולד למשפחת בְּרָאהְמַנּים אולם אינו ניחן בכישורים בְּרַהמיניים נקרא בְּרַהְמַה-בַּנְדְהוּ, או דְויגַ'ה-בַּנְדְהוּ. פירושו של דבר שמוצא לבדו לא הופך אדם לבְּרָאהְמַנַּה או לקְשַׁתְרייַה; דרושים כישורים מתאימים.

הבְּרָאהְמַנַּה האשים שתינוקו מת בגלל חוסר כישוריו של המלך. כיוון שהיה זה מוות בלתי טבעי לחלוטין, הוא האשים את המלך באחריות לו. אנו מוצאים בוודות שלפעמים, כאשר מלך התגלה כבלתי אחראי, היה גוף מיעץ של בְּרָאהְמַנּים, שהוחזק בידי הממלכה, מוריד אותו מן השלטון. לאור כל הנקודות הללו מסתבר שמעמדו של מלך בתרבות הוֵדית היה בעל אחריות רבה מאד.

הבְּרָאהְמַנַּה אמר עתה: ״איש אינו צריך לסגוד או להשתחוות לפני מלך שענינו היחיד הוא קנאה. מלך שכזה מבלה את כל זמנו בציד והרג חיות ביער או בהמתת אזרחים פושעים. הוא חסר שליטה עצמית וניחן באופי שפל. אזרחים שסוגדים למלך שכזה לא יהיו מאושרים לעולם; הם יהיו עניים, מלאי חרדות וצער, ותמיד אומללים.״ כיום חוסל אמנם השלטון המלוכני, אולם ראשי הממשל אינם אחראים לנוחותם של האזרחים. בתקופת קַלי אלה משיגים להם קולות בדרכים כשלהן ונבחרים למעמדם הרם, אלא שמצבם של האזרחים לא משתפר; הם מלאים בחרדות, במצוקות ובחוסר סיפוק.

גם בנו השני של הבְּרָאהְמַנַּה נולד מת, וגם בנו השלישי. וכך נולדו לו תשעה בנים, כולם מתים, וכל פעם הלך לשער הארמון להטיח אשמותיו במלך. כאשר הלך בפעם התשיעית, היו שם במקרה גם קרישנה וארג'ונה. וארג'ונה, ששמע את ההאשמה הזו שהמלך אינו מגונן כראוי על אזרחיו, נמלא סקרנות וניגש לבְּרָאהְמַנַּה ושאל: ״בְּרָאהְמַנַּה יקר, מדוע אתה טוען שאין כאן קְשַׁתְרייַה שמסוגל לגונן על אזרחי ארצך? אפילו לא אחד לדעתך, כאן מסוגל להעמיד פני קְשַׁתְרייַה ולאחוז בקשת וחיצים ולפחות להציג כאילו הוא מגונן? האם לדעתך אבדו כל אומץ לב ותושיה בקרב בני המלוכה בארצך ואלה עסוקים בסך הכול בביצוע הקרבות עם בְּרָאהְמַנּים? ארג'ונה מציין כאן שקְשַׁתְרייַה אינו אמור לשבת לו בנוחות ולהתעסק רק בטקסי פולחן. עליו להיות עז רוח ונכון לגונן על אזרחיו. הבְּרָאהְמַנּים עוסקים בפעילות רוחנית ואינם צריכים להיטרד מפעילות שדורשת מאמץ גופני. כדי לבצע את חובותיהם הנעלות אלה זקוקים איפוא, להגנת הקְשַׁתְרייות.

״כאשר הבְּרָאהְמַנּים סובלים מפרידה לא רצויה מנשותיהם או מילדיהם,״ ארג'ונה המשיך, ״והמלכים אינם דואגים לבטחונם, הרי שמלכים שכאלה הינם בסך הכול שחקנים. בתאטרון שחקן משחק לפעמים בתפקיד של מלך, אולם איש לא מצפה לברכה כלשהי ממלך מדומה שכזה. גם אותם שליטים שאינם מסוגלים לגונן על ראש המבנה החברתי נחשבים בסך הכול לרמאים. אף שאלה מכהנים בתפקיד מכובד של מנהיג, הם בסך הכול חיים למחייתם. אדוני, אני מבטיח שאגונן על ילדיך, ואם לא אוכל לעשות זאת, או אז אקפוץ לאש כדי להיטהר מטומאת פשעי.״

הבְּרָאהְמַנַּה השיב אז לדבריו: ״ארג'ונה יקר, בַּלַראמה נמצא כאן אולם אין בכוחו לגונן על ילדי. גם קרישנה כאן, גם גיבורי חיל נוספים כגון פְּרַדְיוּמְנַה ואַנירוּדְדְהַה, כולם אוחזים בקשתות ובחיצים, אולם איש מהם איננו מסוגל להגן על ילדי.״ הבְּרָאהְמַנַּה רמז במישרין שארג'ונה לא יוכל לעמוד במשימה, שאפילו אישיות אלוה לא יכל לה. הוא חש שההבטחה הזאת הינה מעבר לכוחו. הוא אמר: ״הבטחתך דומה להבטחתו של ילד חסר נסיון, איני בוטח בה בכלל.״

ארג'ונה הבין עתה שהבְּרָאהְמַנַּה איבד כל אמונה במלכים הקְשַׁתְרייות, ואז, כדי לעודד אותו, הוא דיבר כמו מבקר את ידידו, קרישנה. בנוכחותם של קרישנה והשאר הוא אז אמר: ״בְּרָאהְמַנַּה יקר, אני אינני סַנְקַרְשַׁנַּה, גם אינני קרישנה, גם לא אחד מבניו כגון פְּרַדְיוּמְנַה או אַנירוּדְדְהַה. שמי ארג'ונה ושם קשתי גָאנְּדִּיוַה. אינך רשאי להעליב אותי כי בעוז רוחי ריציתי אפילו את שיווה, בשעה ששנינו צדנו ביער. נלחמתי עם האל-למחצה, שנראה כמו ציד, ואחרי שריציתי אותו בגבורתי, הוא העניק לי את נשק הפַּשׂוּפַּתָאסְתְרַה. אל תפקפק איפוא, בכוחותי. אני אשיב לך את בניך גם אם אאלץ להילחם באל המוות.״ והבְּרָאהְמַנַּה, משוכנע כלשהו מן המילים הנלהבות, שב אז לביתו.

כאשר עמדה אשת הבְּרָאהְמַנַּה ללדת שוב, הבְּרָאהְמַנַּה קרא, ״ארג'ונה יקירי, בוא עתה והצל נא את ילדי.״ מיד למישמע הקריאה, ארג'ונה התכונן למשימה; הוא נגע במים מקודשים וזימר מַנְתְרות קדושות להגנה על קשתו וחיציו מסכנה. הוא אחז אז בחץ שהעניק לו שיווה, ובשעה שיצא, הוא הגה באל הזה ובחסדו אליו. עתה הוא הופיע לפני חדר היולדת, מצוייד בקשתו גָאנְּדִּיוַה ובכלי נשק נוספים.

נראה שכדי לקיים את הבטחתו לבְּרָאהְמַנַּה, ארג'ונה לא עזב את דְוָארַקָא. עתה הוא נקרא בלילה אל היולדת. בשעה שפסע אל חדר היולדות, הוא הגה בשיווה ולא בקרישנה ידידו; ״עדיף למצוא מקלט בחסדו של שיווה,״ הוא חשב, ״שהרי קרישנה נכשל במשימה הזאת.״ זוהי דוגמה נוספת למציאת מקלט באלים-למחצה. בבהגווד-גיטה נאמר: קָאמַיְס תַיְס תַיְר הַרּיתַה-גְ'נָאנָאהּ: מי שהחמדנות והתאוה גזלו את תבונתו—הלה שוכח את אישיות אלוה ומחפש מקלט באלים-למחצה. ארג'ונה כמובן, אינו ישות חיים רגילה, אולם בגלל יחסי קירבה עם קרישנה, הוא המעיט ביכולתו לגונן על בן הבְּרָאהְמַנַּה וסבר שעדיף להגות בשיווה. מכל מקום, אחר כך הוכח שבקשת העזרה משיווה, במקום מקרישנה, לא הועילה לו בכלל. אולם עתה הוא עשה כמיטב יכולתו וזימר מַנְתְרות שונות, ועם קשתו בידו שמר על חדר היולדת מכל הכיוונים.

אשת הבְּרָאהְמַנַּה ילדה בן, וכמו תמיד, החל העולל ליבב. אולם לפתע, בתוך כמה שניות, הילד, גם חיציו של ארג'ונה, כולם נעלמו בשמים. מסתבר שביתו של הבְּרָאהְמַנַּה היה סמוך לארמונו של קרישנה, ועתה צפה האל בהנאה במתרחש, שנועד כמו להתריס על סמכותו. למעשה, היה זה הוא שביצע את התעלול וחטף את הילד ואת חיציו של ארג'ונה, לרבות זה שהעניק לו שיווה והיה מקור גאוותו. תַד בְּהַוַתי אַלְפַּמֵדְהַסָאם: מי שתבונתם מעטה, מחפשים כתוצאה מבלבולם מקלט באלים-למחצה ומסתפקים בברכות שאלה מעניקים.

עתה, בנוכחותו של קרישנה ואחרים החל הבְּרָאהְמַנַּה לגדף את ארג'ונה: ״הכול נוכחו עתה בסכלותי! האמנתי למילותיו של ארג'ונה אף שהוא חסר כל יכולת ויודע רק להבטיח הבטחות. כמה טיפש הייתי שהאמנתי לו! הוא הבטיח להגן על ילדי, דבר שאפילו פְּרַדְיוּמְנַה, אַנירוּדְדְהַה, בַּלַראמה וקרישנה לא הצליחו לעשות. וכיצד יכול היה להצליח במקום שאפילו דגולים כאלה נכשלו? בוז לו לארג'ונה ולהבטחתו הכוזבת. גם בוז לקשתו גָאנְּדִּיוַה המהוללת ולחוצפתו להציג את עצמו כאילו הוא חזק יותר מן האישים הללו. ילדי עבר כבר לעולם אחר, ואיש לא מסוגל עוד להציל אותו. והנה ארג'ונה ברוב אוילותו, חשב שבכוחו לעשות את זה.״

עתה, למישמע דברי התוכחה הללו, עטה עליו ארג'ונה את שלמויות הנסתר ויצא לתור בכוכבים השונים, מחפש אחר בן הבְּרָאהְמַנַּה. מסתבר שארג'ונה היה בקי בכל הכוחות המיסטיים בעזרתם מגיעים היוגִים לכל כוכב כרצונם. הוא פנה תחילה ליַמַלוקַה שהינו כוכבו של יַמַרָאגַ'ה, שר המוות. הוא חיפש שם אחר התינוק, אולם לא מצא. הוא מיהר אז לכוכבו של אינְדְרַה, מלך עדן, אולם גם שם לא מצא את התינוק. הוא פנה אז לכוכביהם של אלי האש, נַיְרְרּיתי, ומשם לירח ולוָאיוּלוקַה ולוַרוּנַּלוקַה. אחרי שלא מצא שם את הפעוט, הוא ירד לכוכב רַסָאתַלַה שבמערכת הכוכבים התחתונה, ולבסוף הגיע לבְּרַהְמַלוקַה, אליו אפילו היוגִים המיסטים אינם מסוגלים להגיע. בחסדו של קרישנה יכול היה ארג'ונה לעבור אפילו את כוכבי העדן ולהגיע לשם. ואז, אחרי שחיפש בכל הכוכבים האפשריים ולא מצא, הוא ניסה לקפוץ לאש, כפי שנשבע מקודם לעשות, אם לא יצליח להגן על התינוק. אלא שקרישנה, ברוב חמלה על ארג'ונה, שהיה ידידו הקרוב, שידל אותו שלא ישליך עצמו לאש מרוב בושה. אם ארג'ונה, חברו, יכנס לאש בחוסר ישע, זה כמו מטיל את האשמה עליו בעקיפין, הוא הסביר. משום כך, עוצר בעדו ומבטיח שבעצמו ימצא את הפעוט, הוא אמר לו, ״אל נא תתאבד בטפשותך.״

או אז, מזמין את מרכבתו הנשגבת, הוא עלה עליה עם ארג'ונה ושם פעמיו אל הצפון. שְׂרִי קרישנה הינו אישיות אלוה הכל-יכול, ומשום כך יכול היה להשיב את הילד ללא כל מאמץ. אולם עלינו לזכור תמיד שהוא שיחק עתה כבן אנוש רגיל. כמו שכל אדם צריך להתאמץ כדי להשיג משהו, גם קרישנה, כמו אדם רגיל, או כמו חברו של ארג'ונה, עזב עתה את דְוָארַקָא כדי למצוא את התינוק. הוא הופיע בחברה האנושית וביצע עלילותיו כבן אדם, וכך הוכיח בעליל שאף לא אחד הינו גדול ממנו. ״אלוהים גדול.״ זוהי ההגדרה של אישיות אלוה. וקרישנה, לפחות בזמן ששהה עלי אדמות, הוכיח שאיש אינו גדול יותר.

ישובים במרכבה, קרישנה פנה לעבר צפון, עובר על פני מערכות רבות של כוכבים. אלה מתוארות בשרימד בהאגותם כסַפְּתַה-דְוִיפַּה. דְוִיפַּה פירושו אי. הכוכבים מתוארים לעיתים בספרות הוֵדית כאיים. הכוכב שעליו אנו חיים נקרא גַ'מְבֻּוּדְוִיפַּה. החלל החיצון נחשב לים גדול של אויר, ובתוכו ישנם איים רבים, הכוכבים השונים. על הכוכבים ישנם כמובן, ימים שונים, חלקם של מים מלוחים וחלקם של חלב. ישנם אפילו ימים של יין, או ימים של גְהי או שמן. גם ההרים הינם מסוגים שונים. ובכל כוכב שוררים תנאי מִחיה שונים.

קרישנה עבר על-פני כל הכוכבים הללו עד שהגיע למעטפת היקום. המעטפת הזו מתוארת בשרימד בהאגותם כחשיכה גדולה. העולם החומרי כולו מתואר כחשוך. מרחבו מואר אמנם באור השמש, אלא שהאור אינו מגיע למעטפת וזו שרויה בחשיכה גמורה. עתה, כאשר קרישנה הגיע אל שכבת המעטה, ארבעת הסוסים שמשכו את מרכבתו—שַׂיְבְּיַה, סוּגְרִיוַה, מַגְהַפּוּשְׁפַּה ובַּלָאהַקַה—כמו היססו מעט להיכנס לאפלה. ההיסוס הזה גם הוא הינו חלק מעלילותיו של קרישנה, שהרי סוסיו אינם סוסים רגילים. סוסים רגילים אינם מסוגלים לחצות את היקום ולחדור בעד מעטיו החיצוניים. סוסיו של קרישנה, מרכבתו, וכל דבר הקשור אליו הינו נשגב כמותו ומעבר לאיכויות העולם החומרי. אלא שקרישנה שיחק כמו אדם פשוט, ועתה גם סוסיו, כמו סוסים רגילים, חששו, ברצונו, מן החושך.

קרישנה ידוע כיוגֵשְׂוַרַה. זה נאמר בחלק האחרון של הבהגווד-גיטה. יוגֵשְׂוַרַה הַרי: הכוחות המיסטים כולם מצויים בשליטתו. אפילו בקרב בני האדם אנו מוצאים כאלה שניחנים בכוחות נסתרים, ולפעמים אלה מבצעים דברים מופלאים. אולם קרישנה הינו אדון כל כוחות הנסתר, ועתה, נוכח בחששם של הסוסים להיכנס לחשיכה, הוא שיחרר את גלגל הסוּדַרְשַׂנַה צַ'קְרַה שהאיר את השמיים כמו אלפי שמשות. חשכת מעטה היקום הינה יצירתו של קרישנה, וסוּדַרְשַׂנַה צַ'קְרַה הינו בן לוויתו התמידי. וכך, עם הגלגל המאיר לפניהם, הם פרצו את החשיכה. בשרימד בהאגותם מתואר שסוּדַרְשַׂנַה צַ'קְרַה פילח את האפלה כמו שהחץ ששלח רָאמַצַ'נְדְרַה מקשתו שָׂארְנְגַה פילח את צבאו של רָאוַנַּה. סוּ פירושו יפה מאד, ודַרְשַׂנַה פירושו התבוננות; בחסד גלגלו של קרישנה הכול נראה יפה מאד, ודבר אינו לוטה עוד בחשיכה.

עתה חצו קרישנה וארג'ונה את אזור החושך הגדול שעוטף את היקום. או אז נגלה לעיניו של ארג'ונה זוהר הבְּרַהְמַגְ'יותי. הבְּרַהְמַגְ'יותי נמצא מחוץ למעטה היקום החומרי, וכיוון שלא ניתן לראות אותו בעיניים חומריות, הוא נקרא לפעמים אַוְיַקְתַה. הזוהר הרוחני הזה הינו יעדם העליון של האימפרסונליסטים שידועים כוֵדָאנְתיסְטים. הבְּרַהְמַגְ'יותי מתואר גם כאַנַנְתָפָּארַם, או אינסופי ובלתי נתפס. לנוכח זוהרו של הבְּרַהְמַגְ'יותי, ארג'ונה עצם אז את עיניו, לא מסוגל לסבול את האור המסנוור. זה מתואר בספר הוֵדי הַריוַמְּשַׂה. קרישנה אומר שם לארג'ונה: ״ארג'ונה יקירי, הזוהר המסנוור הזה, האור הנשגב אשר אתה רואה, הינו ההילה שקורנת מגופי. הו הטוב בבְּהַרַתים, הבְּרַהְמַגְ'יותי הזה הינו אני עצמי.״ ממש כשם שלא ניתן להפריד בין השמש לקרניה, לא ניתן להפריד בין קרישנה לבְּרַהְמַגְ'יותי, או קרינת גופו. קרישנה מורה איפוא, שהבְּרַהְמַגְ'יותי זה הוא. זה נאמר בהַריוַמְּשַׂה בבירור. קרישנה אומר שם, ״אַהַםּ סַהּ.״ הבְּרַהְמַגְ'יותי מורכב מחלקיקים זעירים שידועים כניצוצות רוחניים, או ישויות חיים, צ'יתְקַנַה. האימרה הוֵדית סו'הַם, או ״אני הבְּרַהְמַגְ'יותי״, הינה נכונה גם לגבי ישויות החיים, שהרי גם הן שיכות לבְּרַהְמַגְ'יותי. בהַריוַמְּשַׂה קרישנה מסביר עוד, ״הבְּרַהְמַגְ'יותי הינו התרחבות אוני הרוחני.״

קרישנה אמר לארג'ונה: ״הבְּרַהְמַגְ'יותי הינו מעבר לתחומי האנרגיה החיצונית שלי, מָאיָא-שַׂקְתי. מי שמצוי בעולם החומרי, אינו מסוגל לחוות בזוהר הברהמן, כי הזוהר הזה אינו נגלה שם, רק בעולם הרוחני. זוהי איפוא, משמעותן של המילים וְיַקְתַה-אַוְיַקְתַה. בבהגווד-גיטה נאמר אַוְיַקְתו'וְיַקְתָאת סַנָאתַנַהּ: האונים הללו שניהם קיימים לעד.

קרישנה וארג'ונה נכנסו אז אל המים הרוחניים האדירים. המים הרוחניים הללו נקראים ים הקָארַנָּארְנַּוַה או וירַגָ'א, כלומר שהים הזה מהווה מקור הבריאה החומרית. בספרות הוֵדית, במְרּיתְיוּנְגַ'יַה תַנְתְרַה, ים הקָארַנַּה מתואר בהרחבה. נאמר שם שסַתְיַלוקַה, או בְּרַהְמַלוקַה, הינה מערכת הכוכבים העליונה ביקום. מעבר לה מצוים רוּדְרַלוקַה ומַהָא-וישנולוקַה. מַהָא-וישנולוקַה זה מתואר בבְּרַהְמַה-סַמְּהיתָא: יַהּ קָארַנָּארנַּוַה-גַ'לֵא בְּהַגַ'תי סְמַה יוגַה: ״מַהָא-וישנו שרוע בים הקָארַנַּה, וכאשר הוא נושף, אינספור יקומים מתהווים, וכאשר הוא שואף, אלה נכנסים לתוכו.״ בדרך זו מתחוללת הבריאה החומרית ושבה ונכחדת. כאשר נכנסו השנים, געשו פתאום המים, כמו סופה אדירה התחוללה שם של זוהר רוחני. בחסדו של קרישנה, ארג'ונה זכה בחויה יחידה במינה—הוא חזה במלוא יופיו של ים הקָארַנַּה.

ארג'ונה, בחברתו של קרישנה, ראה אז ארמון עצום מימדים בתוך המים. היו שם אלפי עמודים עשויים מרגליות, שזוהרם הקסום שבה מיד את לבו של ארג'ונה. בתוך הארמון קרישנה וארג'ונה ראו את דמותו הענקית של אַנַנְתַדֵוַה, הידוע גם כשֵׂשַׁה. אַנַנְתַדֵוַה או שֵׂשַׁנָאגַה היה בדמות נחש בעל אלפי ראשים, כל אחד מהם מקושט באבני חן זוהרות שנצנצו בנועם רב. בכל אחד מן הראשים היו גם שתי עיניים מפחידות. גופו היה לבן כמו פסגתו המושלגת של הר קַיְלָאסַה. צווארו היה כחלחל, וכך גם לשונותיו. ארג'ונה ראה את שֵׂשַׁנָאגַה ועל גופו הרך והלבן היה שרוע מַהָא-וישנו בנוחיות רבה. מַהָא-וישנו נראה שורה בכול ורב עוצמה וניכר היה שהוא הינו אלוה עליון, פּוּרוּשׁותְתַמַה. הוא ידוע כפּוּרוּשׁותְתַמַה, או הטוב ביותר, או אישיות אלוה העילאי, כיוון שמדמותו נובעת דמות נוספת של וישנו, גַרְבְּהודַקַשָׂאיִי וישנו, שמצוי בעולם החומרי. מַהָא-וישנו הינו מחוץ לעולם החומרי. הוא ידוע גם כאוּתְתַמַה. תַמַה פירושו חשיכה, ואוּ פירושו מעבר או נשגב; אוּתְתַמַה פירושו איפוא, מעבר לחשכת העולם החומרי. גוון גופו של פּוּרוּשׁותְתַמַה, מַהָא-וישנו, היה כצבעו של ענן חדש בעונת הגשמים; הוא לבש בגד צהוב יפיפה, חיוך מקסים היה נסוך על פניו, ועיניו, כמו עלעלי הלוטוס, היו שובות לב. כתרו היה משובץ באבנים יקרות, ועגילים מרהיבים עוד העצימו את יפי שערו הגלי. היו לו שמונה זרועות ארוכות, מגיעות עד לברכיו, לצוארו הוא ענד את אבן הקוּסְתוּבְּהַה, ועל חזהו היה סימן השְׂרִיוַתְסַה, שהינו מקום מנוחתה של אלת המזל. האל ענד גם זר מפרחי לוטוס שהשתלשל עד מתחת לברכיו. זר ארוך שכזה נקרא זר וַיְגַ'יַנְתִי.

שני מלוויו האישיים, נַנְדַה וסוּנַנְדַה, עמדו לצדו, גם גלגל הסוּדַרְשַׂנַה בדמותו האנושית עמד שם. בוודות נאמר שאוניו של האל הינם רבים לאינספור, ועתה אלה כולם ניצבו שם בדמותם האישית. החשובים שבהם אלה: פּוּשְׁטי, או אנרגית ההזנה; שְׂרִי, או אנרגית היופי; קִירְתי, או אנרגית הפרסום; ואַגָ'א, או אנרגית הבריאה החומרית. האונים הללו כולם מואצלים על האחראים למנהל היקום—ברהמה, שיווה וווישנו—ועל מלכי כוכבי העדן כגון אינְדְרַה, צַ'נְדְרַה, וַרוּנַּה ואל השמש. במילים אחרות, האלים-למחצה הללו הינם מיופי כוח של האל וחדורים באוניו השונים, באמצעותם הם עוסקים בשירותו המסור. דמותו של מַהָא-וישנו מתרחבת מגופו של קרישנה. גם בבְּרַהְמַה-סַמְּהיתָא מאושש שהוא הינו חלק של התרחבות מוחלטת של קרישנה. ההתרחבויות הללו אינן שונות מקרישנה, אולם עתה קרישנה הופיע עלי-אדמות ונהנה מעלילות כבן אנוש, ומשום כך, הוא וארג'ונה השתחוו מיד לפני מַהָא-וישנו. בשרימד בהאגותם מתואר שקרישנה השתחווה לפני מַהָא-וישנו; הוא השתחווה לפניו כיוון שהוא אינו שונה ממנו עצמו. מכל מקום, ההשתחוות הזו אינה ביטוי לסגידת האַהַנְגְרַהַה-אוּפָּאסַנָא שנהוגה אצל מי שמנסים להתעלות לעולם הרוחני באמצעות הקרבת ידע. זו מתוארת גם בבהגווד-גיטה: גְ'נָאנַה-יַגְ'נְֵנַה צָ'אפּיְ אַנְתֵא יַגַ'נְתו מָאם אוּפָּאסַתֵא.

קרישנה לא היה צריך אמנם להשתחוות, אולם כמורה העליון, הוא חפץ ללמד את ארג'ונה כיצד לחלוק כבוד למַהָא-וישנו. וארג'ונה, מבועת למראה הדמות האדירה, השונה כל כך מכל דבר חומרי שראה, חיקה מיד את קרישנה והשתחווה גם הוא לפני האל ונעמד לפניו בידים צמודות. או אז, מרוצה עד מאד ומחיך בנעימים, פתח מַהָא-וישנו אדיר המימדים ואמר:

״קרישנה וארג'ונה יקרים, ברוב להיטותי לראות את שניכם, חטפתי את ילדיו של הבְּרָאהְמַנַּה ושמרתי אותם כולם כאן. ציפיתי לביקורכם בארמוני. הופעתם בעולם החומרי כהתגלויות שלי, כדי לצמצם את כוחם של הזדים שהפך לנטל בלתי נסבל לעולם. ואחרי שתהרגו את כל הרשעים המיותרים הללו, אתם גם תשובו אלי. שניכם הינכם התגלויות של הקדוש נַרַה-נָארָאיַנַּה, ואף שאתם מלאים ומושלמים בעצמכם, כדי להגן על הדבקים ולהכחיד את הרשעים, ובמיוחד כדי לכונן את עקרונות הדת ולהשכין שלום ושלווה בעולם, אתם מלמדים את העקרונות הבסיסיים של דת אמת. זאת כדי שאנשי העולם ינקטו על-פיהם ויקנו להם שלום ושיגשוג.״

קרישנה וארג'ונה השתחוו שוב לפני האל, ועם ילדי הבְּרָאהְמַנַּה, שכבר גדלו בינתיים, הם שבו אז לדְוָארַקָא, באותה דרך שבה באו, ואז מסרו את הילדים לאביהם.

מכל מקום, הביקור הזה, בחסדו של קרישנה, בעולם הנשגב, הותיר את ארג'ונה אחוז תדהמה. בחסדו של קרישנה הוא גם הבין עתה שהשיפעה שבעולם החומרי כולה מקורה באל, גם כל מעמד רם ומיוחס נובע מחסדו. ומכאן שעל כולם להיות מודעים לו תמיד, גם אסירי תודה, כי כל שברשותם בא בחסדו.

החוויה המופלאה שבה זכה ארג'ונה בחסדו של קרישנה, הינה אחת מיני אלפי עלילות שביצע האל בעת שהותו בעולם החומרי. עלילותיו כולן הינן יחידות במינן, ללא אח ורע בתולדות העולם. הן מוכיחות בעליל שקרישנה הינו אישיות אלוה העילאי, אף ששיחק את משחקו של איש העולם אשר כבול בחובות ארציות רבות. הוא מילא תפקיד של בעל מושלם; בנוסף ל-16,000 נשים, 16,000 ארמונות ו-160,000 בנים, הוא ביצע גם הקרבות רבות, כדי ללמד את מעמד המלוכה כיצד לחיות בעולם החומרי לטובת כלל האנשים. כאישיות העילאית, הוא סיפק את מאווי הכול—החל בבְּרָאהְמַנּים, שנחשבים למעמד העליון, וכלה בישויות חיים פשוטות, ואפילו הנחותים באנשים. הוא הרעיף את חסדו על כולם, ממש כשם שהמלך אינְדְרַה מפזר את הגשמים בעולם לסיפוקו של כל אחד. משימתו היתה לגונן על הדבקים ולהכחיד את המלכים הזדוניים; משום כך הוא הרג מאות ואלפי רשעים—כמה הרג בעצמו, וכמה הרג ארג'ונה עבורו—וביסס בעולם את שלטונם של מלכים צדיקים, כמו יוּדְהישְׁטְהירַה. בסידורו האלוהי הוא הקים את ממשלו הטוב של יוּדְהישְׁטְהירַה והשכין שלום ושלווה בכול.



מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר