כן גוּרוּ
גוּרוּ בסנסקריט זה מורה, מורה שמחבר אל אלוהים – כמו טלסקופ שהופך את הכוכבים קרובים ונגישים, הגוּרוּ/המורה מקרב אל אלוהים. למרות שסיקרן אותי נושא הגוּרוּ שנכנס לאופנה כמה שנים לפני שהתחלתי את מסעי הרוחני, לא ראיתי את עצמי מתחברת אל מישהו כזה. אולי בגלל זה, ואולי לא… יותר נוח לי עם התרגום של גוּרוּ, עם המילה "מורה". לפני שפגשתי את המורה שלי שמעתי עליו הרבה מחברה שהיתה תלמידה שלו.
באַשְׁרַם היו תמונות של מורים שונים של המתרגלים שהיו בו. הייתי מאוד סקרנית להכיר את הגוּרוּ של החברה, לא רק בגלל הסיפורים; בגלל שהוא היה תלמיד מאוד קרוב למורה שלו, פְּרַבְּהוּפָּאד, שאותו מאוד הערכתי, ובמיוחד כי אמרו עליו שהוא "הֶאווי", הוא לא משחק את הנחמד אלא אומר לתלמיד את מה שהוא צריך לשמוע.

בין התמונות, היתה תמונה של מורה (אחר, לא זה של החברה) שהחיוך שלו עשה לי משהו, הוא לא היה "הגוּרוּ המחייך", הוא היה פשוט ואמיתי וחשבתי שהוא יהיה הגוּרוּ שלי.

פגישה עם המורה
את המורה שלי פגשתי לראשונה בשנת 1995; זאת היתה הפעם הראשונה שהוא הגיע לארץ. ההתרגשות של החברה שלי ושל בעלה הדביקו את כל המתרגלים שהיו אז באַשְׁרַם. הלב שלנו פעם כמו תיפוף של מרידנגה עם כל רגע שהיה נראה שהוא הולך לפתוח את הדלת ולהיכנס לאשרם………….והנה הוא נכנס.

יש הרגשות, רגעים שכ"כ קשה לתאר במילים מבלי להוריד את החוויה למישור של אמוציות רגשיות סנטימנטליות, וכאלה הם הפגישות עם המורה/הגוּרוּ.

טוהר, עוצמה רוחנית, ענווה, נוכחות, מבט עמוק וחודר ללב, להכרה, יופי חיצוני, חוכמה, ידע, עומק, אהבה, חמלה, שירה שחוצה את מעטפות הברזל שמכסות את הלב…כל זה היה שם באישיות שנכנסה כרגע לאשרם ומילאה את כולנו ב………………. אין כאן מילים מתאימות, אין לי יכולת לתאר.

הוא היה בארץ שבוע ימים. לא חשבתי שהוא הגוּרוּ שלי, אבל רציתי להיפגש איתו, פגישה אישית. היו כמה דברים שהציקו לי ורציתי לשמוע ממנו, רציתי להכיר פגישה עם "גוּרוּ".

אז סודר וניפגשתי איתו. אני לא ממש זוכרת את מה שדובר שם בשיחה הזאת, ומה שאני כן זוכרת, אני קצת מתביישת לספר. בכל אופן דיברתי איתו על כמה דברים שמאוד הפריעו במסע שלי ואז כשסיימתי, היתה לרגע שתיקה….הוא הסתכל עלי במבט עמוק מלא רצינות, מחשבה וקבלה אמיתית, הצביע לכיווני ואמר לי: "יוּ אַר אֵ וֵרי אַתַצְ'ט פֵּרסוֹן". מכל השיחה ודברים שהוא אמר לי, זה המשפט היחיד שאני זוכרת אותו אומר: "יוּ אַר אֵ וֵרי אַתַצְ'ט פֵּרסוֹן"…..

החלטה/תחושה שהגיעה בחסד אלוהי
הלכתי לישון עם השיחה הזאת, עם המבט שלו והאצבע המכוונת אלי והמשפט הפוסק: "יוּ אַר אֵ וֵרי אַתַצְ'ט פֵּרסוֹן", ולא נרדמתי. במשך הלילה, כשהשיחה איתו והמשפט הספציפי הזה חוזרים ומתנגנים במחשבתי אין ספור פעמים; לאט, לאט התחילה למלא אותי תחושה ברורה ממעמקי הוויתי: הוא הגוּרוּ שלי. דמעות של שימחה הציפו את עיניי; "הוא הגוּרוּ שלי", הוא יגיד לי את מה שאני צריכה לשמוע ולא את מה שאני רוצה, הוא יותר חזק מהמיינד שלי; אני מרדנית, ספקנית, עם אין ספור התקשרויות לעולם החומר…..הוא יעזור לי לגדוע אותם מהשורש אחד אחרי השני; הוא ילווה אותי במסע שלי, הוא לעולם לא יעזוב אותי או ימעל באמוני, ויחזיר אותי אל הדרך עם כל סטייה שאסטה. הוא לא מפחד מהאגו הקשה שלי, הוא אמיתי, בלי רושם, חזק כמו 1000 פילים ורך כמו….. אהבה ורוך של אדם ששרוי בנשגב, גם הם בלתי ניתנים לתאור.

הוא הגוּרוּ שלי! אותו לילה היה רווי בחסד אלוהי שהיה כמו עוד התחלה במסע הרוחני.

הוא הגוּרוּ שלי
הגיע הבוקר. ניגשתי אל החברה וביקשתי ממנה שתגיד לו שאני רוצה להיות תלמידה שלו.

היא אמרה לו והוא הזמין אותי אליו לעוד שיחה קצרה. הוא דיבר אתי קצת ואז שוב הוא הביט בי. מבט טיבעי, לא מיסטי, לא מנסה להעביר איזה מסר אל-חושי, לא משהו מנטאלי; פשוט, רציני, עמוק ומקבל. אז הוא הסתכל עלי ואמר לי: "אני נותן לך הוראה. את ההתקשרויות שלך תצמצמי. את לא צריכה להפסיק, אבל תצמצמי." עם השנים הרבה התקשרויות שהפריעו לי, דברים שלא אהבתי בי, עזבו אותי לנפשי ולשימחתי וטעם רוחני תפס את מקומם. אומרים שתהליך רוחני הוא פיתוח של טעם גבוה יותר שנחווה כגבוה מהטעמים בעולם החומר- למרות שאני מאוד שמחה כשמכבדים אותי באורז ותפו"א מטובלים, כשמגישים באותה ארוחה פיצה וצ'יפס, כל הטעם לאורז ותפו"א נעלם… שהרי מי אוהב אורז ותפו"א כשמונחת לו פיצה מול העיניים?….. אה, וגם צ'יפס.

הרבה אנשים אמרו על המורה שלי שהוא היה מסתכל לאנשים בעיניים ורואה את כל הפסיכולוגיה שלהם. כמו יכולת מיסטית כזאת, רק שכאן היא הגיעה ממקור רוחני.

בוודות מתארים את המורה הרוחני כמעביר שקוף של הידע הרוחני. לכן כשהמורה הרוחני נמצא בשלב גבוה של התקדמות רוחנית, הוא לגמרי מונחה ע"י אלוהים להדריך את התלמיד ולעזור לו במסע הרוחני שלו.

מעביר שקוף
בדרכי הרוחנית, פגשתי כמה מורים שהמרחק מהם ל"מעביר שקוף" היה בערך כמו מכאן עד הירח. כשאנחנו קוראים, לומדים ידע רוחני, אנחנו נוטים לפרש אותו לפי ההבנות הספקולטיביות שלנו שמושתתות על ההרגלים שלנו, אמונות פסיכולוגיות, השקפת עולם וכדו'.

המשמעות של "מעביר שקוף" היא, להעביר את הידע, המסר בדיוק כמו שהוא, מבלי לתת פרשנויות ומשמעויות שסוטות מהמסר המקורי. בגלל זה אמרתי קודם שמורה רוחני צריך להיות בשלב גבוה של התקדמות רוחנית; אם למורה יש איזה שהם אינטרסים אישיים, הוא יעביר את הידע בצורה שתתאים את האינטרסים שלו, ואז הידע יעוּות והתלמיד יולך שולל.

הגוּרוּ הוא כלי בידיו של אלוהים להעביר לנו את דבריו. הוא לא אומר שבלונות או מדבר אלינו את מה שנידמה לו שצריך להגיד, או מחקה גוּרוּ אחר וכו'.

אז זאת אחריות מאוד גדולה להיות מורה/גוּרוּ. כשאני פוגשת מורים מתקדמים, נראה מאוד ברור לעין שזה לא "הכייף" שלהם להיות במעמד הזה. הם לוקחים עליהם את התפקיד הזה ממקום של חמלה, של חובה כלפי הגוּרוּ שלהם. הם מאוד מחוייבים לתלמיד, ורוצים בטובתו הרוחנית, ולעולם לא מנצלים ו/או משתמשים בתלמיד לצרכיהם האישיים.

הגוּרוּ הוא מורה הדרך של התלמיד, זאת השיטה הוֵדית. מי שיודע את הדרך הרוחנית, שהולך בעקבותיהם של מורים שהגיעו אל סופה, יכול להוביל בדרך הזאת אחרים שמעוניינים להגיע אל אותו יעד רוחני.

===========================

* בתוך הדברים שכתבתי עברה אצלי במחשבות שוב ושוב ההוראה של אנטואן דה סנט אכזופרי בסיפרו הנסיך הקטן: "ילדים, היזהרו מעצי באובב". וכך הוא השתנה במחשבי ל: "מבוגרים, הזהרו ממורי באובב."

מאמרים נוספים מאת ונו

• סיפור חיים פרק ו' – קוסמטיקה רוחנית
• סיפור חיים פרק ה – אומרים אהבה יש בעולם, מה זאת אהבה?
• סיפור חיים פרק ג' – כן גורו
• סיפור חיים פרק ד' – חס על החי
• סיפור חיים פרק ב' – אלוהים ?!
• סיפור חיים פרק א' – מי אני?
• עוד...

תגובה אחת לפוסט "סיפור חיים פרק ג' – כן גורו"