סיפור חיים פרק ד' – חס על החי

הרי קרישנהחס על החי – צמחונות

"אסדו". כל שבת הקיבוץ היה מתמלא בריח האסדו שהתפזר באויר הנקי שאופייני כל כך לקיבוץ. ריח הבשר החרוך על האש, מטובל בצ'ימיצ'ורי, חדר לבלוטות הרוק והטעם, ויותר מזה למעמקי נשמתי.

כל כך אהבתי אסדו.

למרות שנזהרתי לא לדרוך על נמלים מתוך רגש כלשהו של חמלה כלפי יצורים קטנים וחסרי הגנה…. לקראת ארוחת הצהריים הקיבה התחילה לאותת רעב ובלוטות הטעם נזעקו לעזרתה, בוחרות בשקיקה איך להשביע את תאבונה – ברגעים קצרים אלו, רגשות הצער והחמלה שהיו בי כלפי יצורים חיים אחרים, נדחפו הצידה כלא היו. הכל איבד משמעות וכל כולי התרכזתי במנת הצהריים הבשרית שלה השתוקקתי.

בשלב מסויים בחיי תהיתי לגבי הזהירות לא להרוג נמלים ובו זמנית אכילת הבשר. איך נאטמתי לעובדה שהבשר הזה גם היה פעם חיה כמו הנמלים הקטנות שניצלו מזהירות היתר שלי לא לדרוך עליהן??? למרות הבזקי ה"הארה" הללו, תשוקת הלשון וחולשת החושים היו חזקות יותר.

נהייתי צימחונית בגיל 21 כאשר נחשפתי ונסחפתי אל עולם היוגה. היה בי רצון (שאוכל להגיד עליו שהיה חזק יותר מתאוות הבשר), או אולי יותר נכון כמיהה לאמת, שאיכשהו בדרך כל כך טבעית הובילה אותי לעולם של ערכים שלא הכרתי אך משך אותי כמו מגנט. עולם היוגה.

ההבנה שלי את עצמי ואת העולם השתנתה: מראיית עולם שבו רק אני חשובה, לראות שיש גם אחרים וגם הם חשובים.

למדתי, שאנושיות מתחילה בצימחונות, כיוון שאחד הדברים המהותיים שמבדילים אותנו מחיות זו היכולת לבחור. ואם אנחנו בוחרים לחיות על חשבונו של האחר ולבטל את זכותו הקיומית לחיות, כדי להתענג על בשרו, אנחנו נאטמים לעצמנו ולסביבה.

חיות, הם מישהו ולא משהו
ישאלו אנשים מסויימים מה הקשר בין "האחר" לאכילת בשר? וכאן בדיוק העניין; בשביל אדם שחי חיי יוגה, זכות החיים שווה בין כולם, בין כל החי: מי שנולד, גדל, אוכל, מת.

כמו שאנחנו מפחדים מהמוות, גם הן מפחדות. הן לא רוצות למות, הן גם לא מרגישות בבסיס הוייתן שבשרן נועד בשבילנו (לכן הן בורחות או משתוללות בהתנגדות כשהן בסכנת חיים, וישנן חיות שאפילו בוכות כשמובילים אותן אל השוחט – פרות למשל). נכון, התודעה של החיות היא הרבה פחות מפותחת משלנו בני האדם, אבל זאת לא סיבה לאכול אותן, כמו שאנחנו לא אוכלים אנשים עם תודעה פחות מפותחת….

חיות אוכלות חיות או עשב והתודעה שלהן חייתית. כשאנחנו אוכלים חיות, גם התודעה שלנו הופכת לחייתית. כמובן שכך גם יהיה אם נלחך עשב…. אז יש את מה שזה עושה להם אבל עוד בעיה לא פשוטה, זה מה שזה עושה לנו. למה לנו לחיות מגרימת סבל לאחרים? למה שלא נחייה את חיינו בטוב, בלי לפגוע באחרים, בלי לפגוע בנו, איזה טוב יכול להיות יותר טוב מזה? הריגת חיות לצורך התענוג שלנו, מקשה את הלב, גורמת לנו לחיות בצורה שמנוגדת לטבע שלנו וגוררת לתיסכול, קנאה, אנוכיות צרות עין וכדו', מי צריך את זה… נכון שיש הרבה סיבות מורכבות למה אנחנו חווים תיסכול, קינאה, צרות עין וכל השאר, זה לא שאם נהפוך להיות צמחוניים, נגיע אל פסגת האושר וכל בעיות חיינו יפתרו, זה לא זה. אבל בטוח שבלי להיות צמחוני, אדם לא יכול לחיות בשלום עם עצמו אם ירצה לחיות חיים של אהבה ופתיחות אל עצמו ואל האחרים במלוא משמעותן.

מניסיון אישי – צמחונות ורוחניות
אני לא יודעת איך להעביר את התחושה או ההוויה שמתלווה לצימחונות; ההשפעה מאוד גדולה בכמה רבדים: קלילות בגוף ובנפש, מחשבה יותר עמוקה, יכולת לאהוב ממקום של ראיית האחר גם אם שונה ממני, חמלה כלפי סבל של אחרים כולל חיות כמובן, התחשבות, קבלה יותר גדולה של עצמי ושל אחרים ועוד מני כאלה, יותר ויותר תופסים מקום בלב שלי, במי שאני. כמובן שהצמחונות היא חלק בלתי נפרד מחיים בדרך היוגה, זה מכלול שלם שמשפיע על נפש האדם, אבל בלי להיות צמחוני זה בלתי אפשרי. בלי להיות צמחוני, אדם לא יכול לטעון לרוחניות. אדם הוא רוחני כשהוא רואה את האיכות הרוחנית השווה בין כל יצורי החיים, ויודע את מקומו, ונותן להם את מקומם מתוך הבנת המכלול הרוחני השלם בהקשרו עם האלוהות. חיים על חשבון האושר או הרצון של האחר, מרחיקים אותנו מכל מטרה רוחנית והופכים אותנו להיות יותר כמו חיות. סליחה שאני ככה אומרת, אבל כך הם הדברים, אנחנו חייבים להבין את זה, אכילת בשר הורסת אותנו. חמלה, אהבה, ראיית האחר, קבלה, הבנה, כיבוד מקומו של האחר ועוד תכונות טובות וחשובות אחרות שטבעיות ללב האדם ובלתי נפרדות ממנו, נעלמות כשאנחנו מרשים לעצמינו לחיות על חשבונם של יצורים חפים מפשע.

אהבה ואכילת "בשר"
יש כל מני סיפורי זוועה על מנהיגים בעולם שהשמידו המונים חפים מפשע. גם מי שאוכל בשר משמיד המונים חפים מפשע. מה היכולת שלו להיות מאושר?, לחיות בטוב עם עצמו?, לאהוב?… עד גבול ההנאה שלו. הוא "אוהב" מישהו כל עוד הוא מסב לו עונג. לפי עולם היוגה, זאת לא אהבה, זאת אנוכיות.

אהבה (לפי הבנתי וחווייתי) קשורה יחד צמוד, צמוד עם קבלה. שהרי איך אפשר לאהוב מישהו מבלי לקבל אותו….

כ"כ הרבה אנשים אוהבים חיות, מתמוגגים מהתנהגות שובת לב של חיות שונות; בקיבוץ היה פעם לול, היינו הולכים ללול ותופסים אפרוחים קטנים ומחבקים אותם ומתמוגגים מהרוך שלהם, מההתנהגות האפרוחית המתוקה שלהם…………….. וכשהם גדלו, התמוגגנו מהטעם שלהם. כמה אטימות; כשהייתם קטנים אהבתי אתכם, והיום כשגדלתם אין לכם לגיטימציה לחיות כי השתניתם, אתם כבר לא כאלה חמודים, אז זה מקל עלי לראות אתכם מתים. והנה אתה על הצלחת שלי, אבל עכשיו יקירי, אתה כבר לא אפרוח חמוד וגם לא תרנגולת סתם; עכשיו אתה "עוף", "פולקה", "כנף"…

היינו הולכים לרפת, משחקים עם העגלים, מכניסים את היד לפה שלהם (עגלים אוהבים למצוץ את היד בגלל המליחות שבה) ומלטפים אותם. כשפרה היתה ממליטה ישר התקשרו אל המטפלת שתביא את הילדים לראות את המחזה המרגש. אח"כ כשהעגל התחיל בניסיונותיו לעמוד, וכשינק מאימו התרגשנו והתפעלנו כאילו היה אחינו הקטן. ואז אחרי כמה שנים…………… גורלו, כגורל האפרוח; חיי עינויים שסופם בצלחת ארוחת הצהריים שלנו. גם הוא כבר לא היה עגל, גם לא פרה או שור כי אם "בשר". עצוב! הלב כבד מלכתוב את הדברים האלה, איך אפשר לעשות להם את זה? למה? חסר לנו מה לאכול?…. המטבח הצמחוני מלא באין סוף מטעמים ערבים, מדהימים בטעמם, ומספקים; למה לבחור בהרג?……. זאת לא אהבה, ויותר מזה; אנחנו אוהבים מישהו אחד וחיים על חשבון חיים של מישהו אחר??? בלתי אפשרי! אנחנו לא אוהבים באמת אם כך, האהבה שלנו לוטה בערפל.

סיום
אז זה לא שאני מתה על חיות או משהו כזה. אין לי כלב או חתול או עכבר או תוכי או ארנבת או פיל… אני גם לא אוהבת כ"כ גדולה, לצערי המרחק ממני לשם עוד גדול, גדול… אבל כיוון שאני רוצה לאהוב, ללמוד לאהוב, לחיות בדרך של אהבה, אין בי יותר את הטעם לחיות בדרך שנוגדת וסותרת את ערכי האהבה שאני מאמינה בהם. אותה דרך מנוגדת היא זאת שהלכתי בה את 21 שנות חיי הראשונות, שאכילת חיות היוותה אחת מהאבנים המרכזיות שמהם נבנתה.

לא עוד.

יש המון אנשים שהם צמחונים מטעמי חמלה כלפי בע"ח בלי קשר לדרך רוחנית כלשהי וזה מצויין בעייני, לא חייבים לחיות בדרך רוחנית כדי לחמול על חיות חפות מפשע.



מאמרים נוספים מאת ונו

חברה בעמותת יוגה של אהבה ומתרגלת בהקתי יוגה מזה 16 שנים.

5 תגובות לפוסט "סיפור חיים פרק ד' – חס על החי"

  • היי מירי

    ונו:

    הי מירי,

    אני שולחת לך לינקים לסרטים שיעזרו לך להיות יותר חזקה בצמחונות. בבקשה תראי את כולם.
    לא פשוט לעמוד בלחץ חברתי. אני הייתי מציעה לך להיות צמחונית ולא להכות את עצמך אם יש נפילות לפעמים. תהיי חזקה. אני אישית, לא הולכת לאירועים שיש בהם בשר. אדם שמצליח לעמוד מול התאוות שלו, ולומר "לא" לדברים שמפריעים את מצפונו, שלוות נפשו, ומימושו הרוחני,- מרוויח חיים! כל פעם שאת עומדת מול התלבטות כזו, תשימי על המאזניים רגע של הנאה מול מימוש העצמי כבן אדם, כאוהב כחומל וכראוי לאהבה. אם נחזק את האינטליגנציה הבריאה שלנו, נהיה יותר חזקים מול הפיתויים המזיקים שבאים בדרכנו.
    הנה הלינקים:

    http://www.youtube.com/watch?v=U0iOCdVscGg&feature=share
    http://www.youtube.com/watch?v=SMI44GbYink&annotation_id=annotation_229283&src_vid=U0iOCdVscGg&feature=iv
    http://www.youtube.com/watch?v=ittFtDAAab0&feature=related
    http://www.youtube.com/watch?v=acE7T_ZFMkY

    בהצלחה,
    ונו

  • מירי אנג'ל:

    זה לא שאני מאשימה אחרים.זו הבחירה שלי,אך יש תקופות שלא ממש הולך לי,שאני לא מספיק עושה "סוויץ" וניגררת עים אחרים.ועים לחץ חברתי.

    • גוּנָאוַתַר דָאס:

      סוד ההתקדמות הרוחנית זה להתרועע עם אנשים שלוקחים ברצינות חיים רוחניים. יש להבין קודם כל שאנו חלשים ובקלות נסחפים בתנאי לחץ. לכן יש לעגן את חיינו בעוגן של חברה טובה ומורה רוחני אמיתי. תפילה עמוקה לאלוהים שיעזור לנו להתקדם רוחנית עוזרת מאוד.

    • ונו:

      הי מירי.
      אני שולחת לך לינקים לסרטים שיעזרו לך להיות יותר חזקה בצמחונות. בבקשה תראי את כולם.
      לא פשוט לעמוד בלחץ חברתי. אני הייתי מציעה לך להיות צמחונית ולא להכות את עצמך אם יש נפילות לפעמים. תהיי חזקה. אני אישית, לא הולכת לאירועים שיש בהם בשר. אדם שמצליח לעמוד מול התאוות שלו, ולומר "לא" לדברים שמפריעים את מצפונו, שלוות נפשו, ומימושו הרוחני,- מרוויח חיים! כל פעם שאת עומדת מול התלבטות כזו, תשימי על המאזניים רגע של הנאה מול מימוש העצמי כבן אדם, כאוהב כחומל וכראוי לאהבה. אם נחזק את האינטליגנציה הבריאה שלנו, נהיה יותר חזקים מול הפיתויים המזיקים שבאים בדרכנו.

      הנה הלינקים:
      http://www.youtube.com/watch?v=U0iOCdVscGg
      http://www.youtube.com/watch?v=SMI44GbYink
      http://www.youtube.com/watch?v=ittFtDAAab0
      http://www.youtube.com/watch?v=acE7T_ZFMkY

  • מירי אנג'ל:

    הי ונו,
    מאוד מעריכה שבחרת להתעלם מריחות האסדו(זה סוג של סטייק?) אני בין לבין,אין לי בעיה בבית לא להכניס אוכל בשרי,ובדרך כלל לא מכניסה,(ניגעלת מבשר נע.)
    אמא שלי צימחונית,מספר שנים ואחי צימחוני מגיל קטן,כי כשהיה בן 8 הוא בכה בהיסטריה כשראה בחור שהתעלל בדג שעלה בחכתו,בברכות במעגן מיכאל בטיול משפחתי בשבת.ואני רוצה כן ליהיות במודעות טהורה,אך זה לא תמיד עובד…כי כשהולכים לאירוע או לחברים או גם במקומות עבודה מגישים בשרי.וכבר זה לא יחזור ליחיות,וזה בלי קשר אלי,כבר שם בבופה…וכשיש בן זוג אז אני ניסחפת אחריו.כי כל מי שיצאתי איתו אהב בשר או לעשות על האש.היו פעמים שחודשים לא אכלתי בשרי עד שהכרתי בן זוג שהכין על האש עים החברים שלו.או הזמין בשרי בפאב או מיסעדה.
    איך יוצאים מהפלונטר?איך לא ניגררים אחרי החבר'ה?או אחרי בן זוג שלא יכול בלי בשר?

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר