למה דווקא ארג'ונה?

קרישנה וארג'ונה בשדה הקרבהבהגווד גיטה מתרחשת בשדה הקרב של קוּרוּקְשֵׁתְרַה, קרישנה האל וארג'ונה הלוחם ישובים על מרכבה וצופים על שדה הקרב. המלחמה הגדולה עומדת בפתח. אך פתאום אָרג'וּנה הלוחם הגדול מסרב להילחם. מתוך המַהָאבְּהָארַתַה (האפוס ההודי הגדול אשר בתוכו מצויה הגיטה) ניתן להבין שהמלחמה היא בלתי-נמנעת. אָרג'וּנה, בחמלתו הרבה, לא חפץ להילחם נגד בני דודיו, מורו וסבו. הוא אינו חפץ בממלכה אם זו באה על חשבון בני משפחתו. הוא מתקשה להבין כיצד מות קרוביו יביא שמחה ללבו. הוא מודה שבני דודיו הם שטופי חמדנות שלא בוחלים בהריגת בני משפחה, אך הוא שואל מדוע להיגרר אחריהם ולהתנהג כמותם? איזה תועלת תצמח מהקרב? הוא דואג גם לעתיד, מה יעלה בגורל המשפחות השכולות? מה העתיד צופן לילדים היתומים ולאלמנות הרבות?

למזלו של אָרג'וּנה, האל בכבודו ובעצמו משמש כרַכּב של מרכבתו. האל מכוון אותו. מבחינה אנלוגית שדה הקרב משול לעולם הזה. אָרג'וּנה מתצפת עליו ומחשב את צעדיו. הוא מפחד מחטא, הוא אינו רוצה לחטוא, הוא חושב איזה תועלת תצמח לו מהריגת בני משפחתו, אשר רוצים להרוג אותו בכל מחיר. חישוביו הם חישובים מוסריים אך אנוכיים. קרישנה רוצה ללמד את אָרג'וּנה איך להשתחרר מאותם מניעים אנוכיים, הוא רוצה ללמד אותו כיצד ניתן לפעול בעולם זה ללא כל מניע אנוכי. אם שדה הקרב משול לעולם זה שבו כולנו צופים ומחשבים את צעדינו לפי התועלת האישית והאנוכית שתצמח לנו, אז המרכבה בה שוכן ארג'ונה משולה לגוף האנושי. המרכבה היא הגוף – אָרג'וּנה, ישות החיים, התודעה שבתוך הגוף –  נבדל מגופו. הסוסים הם החושים התובעניים שמושכים אותנו לכל כיוון. המיינד שלנו הוא השוט שמאיץ ודוחף את החושים לרדוף אחר אותו עונג זמני שחולף מהר ואינו מקנה סיפוק אמיתי. אך למזלנו יש רכב במרכבה. האל בכבודו ובעצמו! הבהגווד גיטה, כבר בתחילתה מעניקה לנו שתי אפשרויות, או שהמיינד (השוט) יכוון לבדו את המרכבה, או אלוהים (הרכב), יכוון אותה. על האדם לבחור בעזרת מי מבניהם הוא יוכל לחצות בבטחה את שדה הקרב (העולם הזה).

החופש לבחור
"מורכבות המעשים קשה מאוד להבנה. על כן חייב אדם לדעת כראוי מהי פעולה, מהי פעולה אסורה, ומהי אי-פעולה." (ב.ג. 4.17)

הדילמה שבפניה עמד אָרג'וּנה קשה מנשוא – הרס משפחתו ומותם של אינספור חיילים היו תלויים בהחלטתו להילחם. כיצד יוכל לדעת איך לפעול? מה נכון ומה לא? מהי פעולה נכונה ומהי פעולה כובלת? כיצד יכול אדם לדעת את חובתו? נכון, אלוהים נמצא בלב ומכוון אותנו, אך כיצד נדע שאנו אכן מקשיבים לקול האמיתי? הלוא במוחנו מתנגנים קולות רבים. הבהגווד גיטה עונה על שאלות אלו, אך אנו לא אָרג'וּנה וקרישנה אינו מצוי במישרין ובצורה גלויה על מרכבתנו. איך נוכל אם כך, לחצות בבטחה, את שדה הקרב (העולם הזה)?

ראשית עלינו ללמוד את סגולותיו של אָרג'וּנה, על מנת שנוכל להבין, כיצד אלוהים בכבודו ובעצמו, משמש כנהג מרכבתו.

עוד לפני הקרב הגדול, החלו הצדדים לאסוף תומכים על מנת שיילחמו לצדם. דוּרְיוֹדְהַנַה, בן דודו של אָרג'וּנה ומי שאחראי במישרין על הסכסוך אשר הבשיל למלחמה הנוראה, הלך לבקש את תמיכתו של קרישנה בקרב. גם אָרג'וּנה עשה כמוהו, וכאשר שניהם הגיעו למשכנו, קרישנה ישן.

דוּרְיוֹדְהַנַה עמד למראשותיו וארג'ונה עמד לרגליו. כאשר קרישנה התעורר הוא ראה קודם כל את אָרג'וּנה. הוא פסק שאינו יודע מי מבין שניהם הגיע ראשון, אך מכיוון שראה קודם כל את אָרג'וּנה, הוא יעניק לו את הזכות לבקש ראשון את בקשתו. קרישנה הוסיף שלא יילחם בקרב לצד אף אחד, אך בכל זאת מוכן הוא, להעניק לצד אחד את צבאו ולשני, לתת אותו בעצמו.

כאשר הבין דוּרְיוֹדְהַנַה שקרישנה לא יילחם, הוא ויתר עליו, וחשק רק בצבאו. לשמחתו הרבה, אָרג'וּנה לא ראה שום תועלת בצבאו של קרישנה בלעדיו. לכן, הוא ביקש את קרישנה עצמו, גם אם זה לא יילחם.

לפנינו עומדות שתי גישות, האחת שמה את מבטחה בחומר (צבאו של קרישנה), והשנייה באל עצמו. האחת טוענת שאם האל אינו מעורב ומתערב ישירות בנעשה בחיינו הוא לא רלוונטי, והשנייה מקבלת אותו ללא תנאי. גישתו הענווה של אָרג'וּנה ומסירותו ללא רצון לגמול, היא זו אשר מושכת את האל. היא זו אשר גורמת לקרישנה להיות נהג מרכבתו.

משום שאתה דבקי ורעי
"כך התקבל מדע נשגב זה דרך שושלת מורים, ובדרך זו הבינוהו המלכים הקדושים. אלא שבמרוצת הזמן השושלת נותקה, והמדע כמות שהוא, דומה שאבד." (ב.ג. 4.2)

בספרו 'surrender unto me' מעלה בְּהוּריגַ'ן פְּרַבְּהוּ שאלה חשובה לאחר פסוק זה: "למה קרישנה מורה ספציפית לארג'ונה את המדע הזה? בְּהוּריגַ'ן פְּרַבְּהוּ רומז בעצמו על התשובה: "הפסוק הבא יתאר את תכונותיו של אָרג'וּנה."

"היום אני חושף לפניך מדע עתיק-יומין זה, שדן ביחסים עם העליון. זאת משום שאתה דְבֵקי ורעי, ויכול משום כך, להבין את רזיו הנשגבים." (ב.ג. 4.3)

שְׂרִילַה פרבהופאדה אומר על פסוק זה: "האנשים נחלקים לשניים – דבקים ולא דבקים. האל בחר בארג'ונה לקבל את המדע החשוב הזה, כיוון שהיה דבקו."
בפרק השביעי של הבהגווד גיטה (פסוק 3) קרישנה אומר: "מבין אלפי אדם אולי אחד חותר לשלמות, ומאלה שהשיגו שלמות, בקושי אחד מכירני באמת." מה הכוונה ב"חותר לשלמות"? רוצה שלמות! רוב בני האדם אינם רוצים חיים רוחניים; הם אינם נמשכים אליהם. חיים רוחניים פירושם לוותר על האגו הכוזב, לוותר על תחושת בעלות וקניין. להבין שאנו רק חלק ולא מרכז העולם, ותפקידו של חלק הינו לשרת את השלם. אך אנו רוצים להישאר מרוכזים בעצמינו, אנו רוצים להיות אדונים ולא משרתים, אנו רוצים את צבאו של קרישנה, כלומר את השפע החומרי ואיננו רוצים את קרישנה עצמו.

האל מעניק לנו זכות בחירה, האם לבחור בו או לא. הוא מכבד אותה, אך יחד עם זאת מחכה לרגע שנשנה את דעתנו. הוא מעניק אינספור סיבות להיווכח שבחומר אין אושר, ביטחון וסיפוק אמיתיים, אלא רק שלל תוצאות ארעיות שמשאירות אותנו ריקים מבפנים. בברית החדשה נאמר: "אין איש יכול לעבוד שני אדונים, שכן ישנא אחד ויאהב את השני, או יהיה מסור לאחד ויזלזל בשני. אינכם יכולים לעבוד את האלוהים ואת הממון". (מתי, ו'. 24)

אי אפשר לרצות גם את צבאו של קרישנה וגם אותו בעצמו. צבאו (השפע החומרי) מנוצל לתענוגנו האנוכי ואילו בתודעת אלוהים, אנו מתנתקים ממניעינו האנוכיים ומתחברים לרובד עמוק יותר של המציאות, בה אנו משתמשים בכל החומר עבור האל ולא עבורנו. רק מי שרוצה את אותו רובד עמוק, שרוצה להשתחרר ממניעיו האנוכיים, רק אדם שכזה יכול לקבל את קרישנה כנהג מרכבתו.

הבנת הבלתי מוגבל
"עתה אגלה לפניך במלואו ידע זה, אשר דן בעולם התופעות ובטבע הרוחני כאחד. ביודעך זאת, דבר לא יִוותר עוד לדעתו." (ב.ג. 7.2) אפילו את טבע החומר קשה לדעת באמצעות חושינו המוגבלים, על אחת כמה וכמה, את המציאות הרוחנית. כשם שדרוש מכשור וידע מסוימים כדי לראות את ממצאי הפיזיקה, כך גם דרוש תרגול וידע רוחני כדי להבין את הבלתי מוגבל אשר מצוי מעבר לחומר. הגיטה מבטיחה לנו שכאשר נדע את הרוחני – "דבר לא יוותר עוד לדעתו."

הגיטה מזמינה אותנו לבוא ולבדוק את הנחותיה. הדבר הראשון שדרוש לכך הוא רצון, אך מעבר לכך, כשם שניסוי במעבדה מצריך תנאי מעבדה מסוימים, כך גם הגיטה מורה על תנאיה שלה:

"אישיות אלוה העילאי אמר: ארג'ונה יקירי, כיוון שאינך מקנא בי לעולם, אעניק לך את הידע וההבנה הכמוסים ביותר, וביודעך זאת, יפוגו מצוקות קיומך החומרי כולן. " (ב.ג. 9.1) עלינו לבוא לחקר הרוחני בצורה כנה וללא קנאה ועוינות. קנאה באל היא תוצאה של רצוננו להיות במרכז, להיות האדון. כל עוד קיימת בנו קנאה שכזו, כיצד נוכל לפנות את המקום לאל? כל עוד התאווה היא המניעה אותנו, כיצד נוכל לאהוב אותו?

"נטוש את כל צורות הדת (הדהרמה) והתמסר רק לי. " (ב.ג. 18.66) זוהי הוראתה האחרונה של הבהגווד גיטה, אָרג'וּנה התמסר לאל, התמסר לתהליך. נכון, היו לו ספקות, היו לו שאלות. אך הוא העלה אותן מתוך רצון להבין, רצון להתקדם ולא מתוך התרסה וקנאה. אָרג'וּנה משמש כדוגמה לכולנו; איננו מושלמים, דרך ארוכה עדיין לפנינו. אל לנו לקבל דבר באופן עיוור, אך עלינו להקפיד שחקירתנו כנה היא. הגיטה מבטיחה לנו שאם באמת נרצה להתקדם, קרישנה בעצמו יסלול את הדרך עבורנו.
"הידע שהסברתי עתה אף כמוס עוד יותר. שקול אותו לעומקו, ואחר, עשה כרצונך. מאחר שהינך רֵע יקר לי מאוד, הריני מגיד לך את הוראותיי הנשגבות, שמהוות הידע הכמוס מכול. שמע נא לדבריי, כי לטובתך הם." (ב.ג. 18.63-64)



מאמרים נוספים מאת רז הנדלר

פעיל בעמותת "יוגה של אהבה". חוקר וכותב על הדתות והזרמים השונים. מחבר הספרים בעקבות הדרך, פנינים שזורות על חוט.

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר