אשרי המאמין

maha-vishnuלא מכבר שמעתי בחור הנחשב לאינטליגנט מסביר שטיפשות היא בעידן המודרני להאמין באלוהים. מיד הוא נשאל למה ישנם דתיים רבים המחזיקים בתארים אקדמיים מכובדים. תשובתו הייתה שאין קשר בין הדברים; הצד האקדמי שייך לשכל ואילו האמונה שייכת למישור הנפשי. לדידו, כאשר המישור הנפשי משתלט, השכל מפנה את מקומו.

לטענה זו ניתן להתייחס במספר אופנים. ראשית, אין משמעות לדיון מדעי בסוגיית קיום האלוהים. קיומו של אלוהים אינו ניתן להוכחה או להפרכה. כלומר, אדם אשר טוען שיש אלוהים, למעשה לא נוקט בפרדיגמה מדעית, שהיא קודם כל שייכת למרחב הציבורי, האובייקטיבי, אלא אישית, סובייקטיבית בלבד. אך אותו דבר נכון לגבי זה הכופר בקיומו. הוא גם מאמין באופן אישי שאין אלוהים. מכאן, שלא מדויק להגיד 'אני לא מאמין באלוהים', כי לא ניתן לאשש או להפריך את קיומו. לכן, מן הראוי לומר: 'אני מאמין שאין אלוהים', בדגש על "האני". מכאן, כולנו אנשים מאמינים באופנים שונים, ולא ייתכן שרק השכל שולט לבדו.

אלברט איינשטיין, אשר תפישת האלוהות שלו הייתה מאוד מעורפלת (ראה מאמרי "איינשטיין והאל"). אף הוא טען שמקור האתיאיזם הינו נפשי ולא רציונלי: "יכולים לקרוא לי אגנוסטיקן, אך אני לא שותף לרוח הלוחמת של האתיאיסטים, שהתלהבותם נובעת בעיקר מהפעולה הכואבת של שחרור מכבלי ההטפה הדתית שקיבלו בנעוריהם."

מוגבלות התחומים בהם ניתן להכיל את הפרדיגמה המדעית
כאשר אנו בוחנים את הטבע, אנו רואים שגוף חי אחד נוצר מגוף חי אחר. שני גופים מתים לא יכולים ליצור גוף חי, אך שני גופים חיים יכולים. לכל נולד ישנו מוליד. אך, מעולם לא נוכחנו, לא באופן טבעי, אף לא בניסוי במעבדה (גם אין לזה בסיס תיאורטי), שחיים נוצרו בתהליך כימי כלשהו בין חומרים שונים. או במילים אחרות, לא נוכחנו בשום מקום, מצב והקשר שחיים נוצרו מחומר חסר חיים. מכל מקום, למרות שלא ניתן לאשש את קיומו של אלוהים, אך מכיוון שחיים מגיעים רק מחיים, ולכל מי שנולד ישנו מוליד, הגיוני להניח שקיים גוף חי אחד שלא נולד ותמיד היה, שהוליד את הנולד הראשון.

אנו חיים בעולם בו הכול נובע מסיבה ותוצאה. גם כאן הגיוני להניח, שלעולם המורכב מסיבה ותוצאה, בשרשרת סיבות ותוצאות שלא משנה מה גודלה, תהייה סיבה ראשונה, והיא למעשה סיבת כל הסיבות. לסיבת סיבות זו אנו קוראים אלוהים.

כאשר אנו נתקלים במכונה משוכללת כמו מחשב למשל, בניין, או אפילו בשולחן פשוט, אנו יודעים בוודאות שמישהו תכנן ויצר את המחשב, הבניין, המכונה כמו גם את השולחן. לעולם לא ראינו שולחן, וודאי לא מחשב, שנוצר כך סתם במקרה, ללא מתכנן. לכן הגיוני להניח שגם כל מה שעינינו רואות, בין אם זה ביצה של תרנגולת, שמש, ירח, כוכבים, עצים, חיות או בני אדם, תוכנן על ידי אישיות או כוח כלשהו בעל אינטליגנציה, גם אם איננו מבינים ויכולים להכילו בשכל.

הראינו כאן שניתן להסביר את קיומו של אלוהים באופן הגיוני, אך נודה שזה רחוק מלהיות הוכחה, כי כפי שטענו כבר למעלה, לא ניתן לאשש או להפריך את קיומו של אלוהים.

על מנת שנוכל לשלול את קיומו של כוח עליון כלשהו עלינו לענות על שתי שאלות; הראשונה היא פיזיקלית, האם יש נוצר מאין, והשנייה, ביולוגית, היבט אחר של אותה הסוגיה: האם חיים יכולים להיווצר מחוסר חיים? מעולם לא נוכחנו בעולמנו שיש נוצר מאין, גם לא מתופעת "המפץ הגדול", שממנו נוצר היקום, גם אם נזכור שמדובר בתיאוריה, שכן איש מאתנו לא זכה לראות זאת, כי על פי התאוריה המאוששת על ידי ממצאים (לכאורה), זה ארע לפני כ-13.5 מיליארד שנה כשהיקום בפועל לא היה. אך גם תיאורית המפץ הגדול, לא יכולה להיות הסיבה הראשונה, סיבת כל הסיבות, לקיומו של היקום, שמעתה ואילך נותר החומר, ומשום מקום הגיחו גם החיים. לגיטימי לשאול מה קדם למפץ הגדול? במובן הפיזיקלי, איש איננו יודע, וכנראה גם לא ידע, שכן המפץ הגדול אמור היה ליצור את החומר, הזמן והמרחב, אך המצב של טרום המפץ הגדול, של היעדר חומר, זמן ומרחב, הוא מעבר למגבלות ההבנה האנושית שלנו.

בעיה דומה עומדת גם בפני הביולוגיה המודרנית; כל מושג ביולוגי מתחיל בתא חי, או לפחות במנגנון שניתן להגדירו כ"חיים" או לפחות כמרכיב חיוני לחיים. אך מניין נוצר התא החי הראשון? גם כאן אין תשובה, ולא סביר שתהיה כזו, אם נתמקד רק במובן הביולוגי. כל תיאורית האבולוציה מבוססת על כך שמתא חי אחד נוצר תא חי אחר, וממנו מצבורי תאים משוכללים יותר. אז האם יתכן שהתא החי הראשון נוצר מחומר ומרכיבים שאין בהם חיים? אם כך, מהם החיים בעצם? תרכובת של מספר חומרים ביחד? האם תרכובת שכזו יכולה, ברמת העיקרון, ליצור את הדבר המהותי ביותר בחיים – תודעה?

סיפורי הבריאה
כאשר אנו קוראים לעומק את סיפור הבריאה מספר בראשית ניתן למצוא דמיון רב בינו לבין "סיפור הבריאה המדעי". בשניהם הבריאה היא הפרדה בין מרכיבים שונים, שכל אחד מהם מופרד למרכיבים וחוזר חלילה. אך ההבדל העקרוני הוא, שמול ההסבר המדעי של הפרדה למרכיבי יסוד, שמתרכבים לאטומים, מולקולות, חלבונים וכיוצא באלה, ולאורך מיליארדי שנים מתרחש תהליך שבסופו מופיעים בדרך פלאית גם החיים, עומד סיפור הבריאה התנכ"י למשל. סיפור זה מושתת על אישיות בעלת תודעה (אלוהים) אשר תכננה ויצרה הכול. הטענה התיאיסטית היא שדרושה תודעה עליונה, כדי ליזום, לתכנן, ליצור, להרחיב, להפריד ולבנות. או במילים אחרות, תיאוריה אחת (המדעית) טוענת ש"אין" יצר "יש" והשנייה (הדתית) היא ש"יש" נוצר מ"יש". השאלה שהמדע צריך להשיב עליה לכאורה, היא מהו הסיכוי שנמצא תודעה, מתהליך בו חומר שמתהווה ממרכיבי יסוד שמתאחדים למרכבים נוספים, וכך הלאה והלאה? אך גם אם נניח לרגע לסיכוי, שבעקרון יכול להיות קטן ואף זניח להתרחש, איננו מבינים ואין ביכולתנו להגדיר מה היא התודעה, כלומר החיים עצמם. הדוגלים באבולוציה ובמפץ הגדול למעשה מבקשים מאיתנו, להאמין שהמפץ הגדול והאבולוציה התרחשו, אך לעולם לא נוכל לאשש זאת לחלוטין בפרדיגמה מדעית.

הרצון להיות אלוהים
ממה שראינו עד עכשיו קיומו של האל הגיוני לא פחות מאי קיומו. לכן ניתן לשאול, למה כל כך הרבה אנשים, חלקם אף מאוד אינטליגנטים, דוחים את קיומו בצורה נחרצת? ישנם הסברים רבים לתופעה זו; אחדים מוציאים אותו מהמשוואה מכיוון שהם יכולים להאמין רק למה שעיניהם רואות. ישנם כאלו אשר סיפורי הכתבים מרחיקים אותם, ואחרים אשר התנהגותם של אנשי הדת – היא הדוחה אותם.

ברצוני לגעת בסיבה נוספת, אשר אני רואה אותה כעמוקה יותר. למעשה כל אחד מאיתנו רואה את עצמו כ'גיבור' בסיפורו האישי, אנחנו המרכז וסביבנו העולם מסתובב. שאר הנקרים בדרכינו משמשים כניצבים 'בסרט' שלנו, בו אנו הגיבורים הבלעדיים. מכיוון שאנו רוצים להיות במרכז, ואף יותר מכך, לשלוט בחיינו, מאוד קשה לנו להכיל גיבורים נוספים. על אחת כמה וכמה, שהגיבור הוא גם הבמאי הכול יכול.

אחד הדברים המרכזיים שהאדם מחפש בחייו זה שליטה. האדם רוצה להיות השליט, או במילים אחרות, להיות אלוהים. אנו רואים את זה בכל היבטי החיים; בעבודה, בזוגיות, עם החברים וגם במדע. מהי הנדסה גנטית ושיבוטים אם לא רצון להיות כאלוהים? גם המדענים אשר משתמשים במאיץ החלקיקים בז'נבה כדי ליצור מעין מפץ גדול, לוקים בפגם זה.

אלוהות מופשטת – אתיאיזם מתוחכם
ככלל אנו מכירים שלוש גישות שמקורן במאבק על השליטה בין האדם והאל: אחת היא כפירה מוחלטת בקיומו, השנייה היא הפיכתו למופשט, בלתי מושג, ללא כל תכונה, ודאי לא אנושית, והשלישית להפוך אותו למשרת של האדם, לאנרגיה (שתי הגישות האחרונות משלימות זו את זו ולעיתים אף מתמזגות). אם אכן אנו רוצים לשלוט, להתענג ולהיות במרכז אז טבעי הוא הדבר שלקבל את אלוהים, הוא הדבר האחרון שנרצה. כי אם יש אלוהים, אז הוא השליט, הוא העליון ולא אנחנו. כאן אנו חוזרים לסוגיית האמונה. כשם שלא נמצא היגיון והסבר ביש שנוצר מאין, אין היגיון בחיים שנוצרו מחומר חסר חיים, גם הגיוני שבעולם סיבתי תהיה סיבה ראשונה – סיבת הסיבות (או אלוהים). לכן האתיאיזם, או שלילת קיומו של אלוהים אישי מבוסס כולו על רצוננו לשלוט. אנו רוצים להבין את חוקי הטבע כדי שנוכל לשלוט ולהשפיע עליהם. אנו רוצים להיות במרכז לחיות בשביל תענוגנו בלבד, אנו רוצים שכולם רק אותנו יעריכו, ואלוהים מהווה מכשול להשגת מטרה זו. אם הוא קיים משמע שאני לא המרכז, אני לא הכי מוכשר, לא הכי יפה ולא הכי מוצלח, ממקום זה נובעת הכפירה באלוהים כמו גם תפיסת האלוהות המופשטת.

ישנם אנשים שלא מסתפקים בהסברים על אין שיצר יש, או בהסבר שמקור החיים הוא בחומר בלבד, כי הם מבינים שהחיים הם הרבה יותר מזה. אך תחושת אי נוחות זו, לא גורמת להם להימנע מלהיות במרכז ולחשוב שהכול נועד עבורם. לכן הם שללו מאלוהים את אישיותו, והפכו אותו לעקרון פילוסופי מופשט. אם אלוהים הוא מישהו חי ואני מישהו חי, נובע מזה שעלי לקבלו כעליון ממני. אך אם אלוהים הוא "משהו" ואני "מישהו" אני עדיין יכול להישאר במרכז, "משהו" לא מאיים על עליונותי, זאת משום שתמיד אני יכול להעסיק את המשהו בשירותי. כך האל האישי נהפך למשהו חיצוני וחסר תכונות כלשהן, וודאי שאין בו תכונות אישיות. נכון, הם טוענים, חיים לא נוצרו מחומר, הם נוצרו מאלוהים, הוא העליון אשר דואג לי, מספק לי, שומר עליי, ונותן לי. הוא ישמיד את אויביי, ויעניק עבורי מזון ואני רק אודה לו על כל אשר עשה למעני. כך האדם הצליח להשאיר את אלוהים קיים אך את עצמו במרכז. האל נהפך לעקרון מופשט נטול אישיות ואובייקט חיצוני או אנרגיה שנועדה לתענוגו של האדם.

קרישנה – תפישת האלוהות האישית
ציינו למעלה שתי גישות מוכרות: האחת – כפירה בקיומו של האל, בעצם התעלמות, והשניה, הפיכתו למופשט דיו שלא יפריע או לאנרגיה שתפקידה לספק את מחסוריי. השרימד בהאגותם, שנחשב לספר המתקדם ביותר בספרות הוֵדית, מציע תפיסה שלישית: לחשוף את האלוהות בשני היבטים המצויים בו זמנית – האישי והבלתי אישי. השרימד בהאגותם מזמין אותנו למסע למציאות מופלאה, שלכאורה קיימת בה סתירה, בה אלוהים הוא קודם כל אישי, פרסונה שניתן לאפיין בה תכונות אנושיות ולו כדי לדעת כיצד להתקרב אליה, ובו בזמן אלוהים אינסופי שממלא את הכול, ללא ראשית ואחרית. על ידי למידה של הבְּהָאגַוַתַם, ניתן להבין את האל לא רק כמופשט אלא כבעל אישיות שניתן ליצור איתה קשר ולפתח אהבה אליה, כנאמר בבהגווד גיטה (4.10):

"אנשים רבים בעבר, השתחררו מכל זיקה חומרית, פחד וכעס, השתקעו בי כליל, ומצאו בי מקלטם. הם היטהרו בזכות ידיעתם אותי, ונמלאו באהבה נשגבת אלי."

במילים אחרות הגיטה אומרת לנו: אלוהים קיים והפגישה איתו אפשרית. רק צריך לרצות אותו ולהתמסר למסע הרוחני.

הבְּהָאגַוַתַם משאיר את הוויכוחים בצד, הוא משתמש בלוגיקה, מלמד אודות עולם החומר, כמו גם אסטרונומיה ופיזיקה, אבל מעבר לכל אלו הוא מחבר אותנו מבפנים למקום עמוק יותר, אשר מעורר בנו את אותו דבר קסום המצוי בכל אחד מאיתנו, דבר החזק יותר מכל אמונה.

"בדחותו לחלוטין כל פעילות דתית בעלת מניעים חומריים, השרימד בהאגותם מציג את האמת העליונה, המובנת על ידי אותם דבקים שלבבם טהור לחלוטין. האמת העליונה היא מציאות הנבדלת מאשליה ומביאה ברכה לכול. אמת כזו עוקרת משורשיהן את שלוש המצוקות. בְּהָאגַוַתַם יפהפה זה, שחובר בידי החכם הדגול וְיָאסַדֵוַה, מספיק בפני עצמו להבנת אלוהים. מה הצורך בספר אחר זולתו? מיד בשמוע האדם ברוב קשב ובהכנעה את מסר הבְּהָאגַוַתַם, אגב פיתוח ידע זה מתבסס האל העליון בתוך לבבו." (בהאג. 1.1.2)

"אלי היקר, הבלתי נולד העליון. יודע אני כי הקיום, אשר מתהווה על-ידי האנרגיה החומרית, מלא כולו במיני חיים שונים, כבעלי-חיים, עצים, ציפורים, זוחלים, אלים-למחצה ובני אדם. ידוע לי גם שאלה מתגלים לעיתים, ולעיתים הינם בלתי נגלים; אך מעולם לא התנסיתי בדמות העילאית שנגלית עכשיו לעיני. עתה הקיץ הקץ על תהליכי התהייה השכלתנית כולם." (בהאג 4.9.13)

תודה רבה לד"ר אברום רותם, אשר סייע בידי בהצגת הנושאים המדעיים, בצורה המדויקת ביותר.



מאמרים נוספים מאת רז הנדלר

פעיל בעמותת "יוגה של אהבה". חוקר וכותב על הדתות והזרמים השונים. מחבר הספרים בעקבות הדרך, פנינים שזורות על חוט.

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר