הכמיהה אל הנצח והאושר

הכמיהה אל הנצח והאושר

שׂוּקַדֵוַה גוֹסְוָאמיב – 26 לחודש מרץ התקיים ברחבי הארץ יום המדע הישראלי. מטרתו של היום הייתה לקרב את הציבור אל המדע, לחשוף אותו אל התגליות של החקר הישראלי ולעודד לימודי מדעים.

היום הגיע לשיאו לקראת סופו בכנס מרשים באוניברסיטה העברית בו הוצגו בקצרה מחקרים רבים אשר תורמים לאנושות במספר תחומים, בעיקר בתחום מיגור המחלות וחקר המוח.

אתר YNET לקח על עצמו חלק ניכר בקידום האירוע והפך את יום המדע לשבוע המדע. בכל יום הוא פרסם כתבה נוספת לקראת היום המיוחל. YNET הוא ככל הנראה אתר החדשות הנקרא ביותר בארץ. ביחד עם מוצאו, ידיעות אחרונות, "העיתון של המדינה" הם אחראים על חלק ניכר ביותר מכלל הידע המגיע אל האזרח הממוצע.

שתי כתבות תפסו את עיניי במהלך השבוע, הראשונה עסקה בנצחיות והשנייה באושר נצחי. הכתבות לוו בקטע וידאו קצר שהסביר את תוכנם. המדענים דיברו על כך שרוב חיינו סובב סביב הידיעה החצי מעורפלת חצי ודאית שיום אחד נמות, "ומה אם בעתיד המציאות תשתנה ולא נצטרך למות?" נשמע קולו של הקריין בקטע הווידאו. אכן עושה רושם שהמדע הישראלי חותר לחיפוש אחר נצח. לדיאטות מסוימות ולטיפול מוחי (בעיקר נגד אלצייהמר) וכך לא נצטרך להיפרד מהחיים.

בכתבת האושר הנצחי, הסיפור היה דומה. מה מתחולל במוחנו כאשר אנו חשים אושר? נשאל. וכן, בעתיד ניתן יהיה לתכנת אותנו כך, שנוכל לחוות את תחושת האושר כל הזמן. חיי נצח ואושר נצחי, אלו הן הצצות אל העתיד שYNET העניקה לנו לקראת יום המדע הישראלי.

שוב,YNET הוא האתר הנפוץ ביותר שפונה אל המכנה המשותף הגדול ביותר, ומבחינתו, בשורתו של המדע הישראלי אל הציבור היא פשוטה מאוד – המדע יעניק לכם את מבוקשכם, חיי אלמוות ואושר נצחי.

מוחי ישר טס אחורנית בזמן אל ימי השתלטות הנצרות על העולם, מה הובטח לחסידים הרבים? כמובן, חיי אלמוות ואושר נצחי. עושה רושם שכוהני דת המדע אשר שואפת להחליף בשלטון את דת הנצרות למדו את נוסחת ההצלחה.

כמובן שקיימות בעיות רבות עם הבטחת חיי הנצח והאושר הנצחי. אנו חיים בעולם שהכול בו חולף ומשתנה כל הזמן. חוקי הטבע מלמדים אותנו שכל מה שנולד חייב למות, לכן קצת קשה לבסס תיאוריה מדעית על כך שיום אחד נחדל מלמות. אנשים נאורים כיום צוחקים על הדת הפרימיטיבית שהבטיחה זאת בעבר, אך תומכים בדת המדע שמציעה זאת כיום. כל עוד המדע המודרני לא הצליח ליצור ולו תא חי אחד, כמובן שאין הוא באמת יכול לדבר על חיי נצח. כל עוד אין הוא יודע להגדיר מהי תודעה ומהם חיים, דיון בנושא הינו מיותר לחלוטין.

אותו דבר חל על סוגיית האושר הנצחי, אם חיים מקורם בכימיקלים בלבד ואנו למעשה מכונות אכן ניתן יהיה לתכנת אותנו. ברם, אך אם אנו רק מכונות כיצד נוכל לחוות אושר? ראיתם פעם רכב מאושר? ומצדו השני של המטבע, אם החיים הם מעבר לאטומים ואלקטרונים חסרי חיים, ואנו הרבה יותר ממכונות אז לא ניתן יהיה לתכנת אותנו כלל וכלל.

את כל מה שכתבתי כאן כל מדען יודע, אין במילותיי שום חידוש. אך עדיין המדע, בדומה לדת, חותר אל הנצח ואל האושר. למה? למה החיפוש אחר הנצח והאושר מעסיק את האנושות כבר אלפי שנים? אפילו המדע הנאור והחושב מתעסק בזה. למה? מהיכן העיסוק בכך טבוע בנו?
האם בכלל יכולנו לחתור, לחשוב ולהתעסק עם משהו שכלל לא קיים? ואם כן, מהיכן הוא הגיע אל תודעתנו?

טבע נצחי, טבע חולף
"יודעי האמת הסיקו כי חסר הממשות (הגוף החומרי) הוא בן חלוף, והנצחי (הנשמה) אינו משתנה. זאת הם הסיקו מלימוד טבעם של השניים." (ב.ג. 2.16)

הבהגווד גיטה מציעה פתרון מעניין לסוגיית הנצח. כאמור, אנו עדים יום-יום, לכך שכל גוף שנולד סופו למות. אך מאידך אנו כמהים אל הנצח. מאין מגיעה הכמיהה הזו? אם המוות הוא הדבר הכי בטוח בחיינו, למה אנו כל כך פוחדים ממנו?

הבהגווד גיטה מסבירה שקיימים פה שניים, חסר הממשות, שהוא הגוף החומרי הנתון לשינויים בלתי פוסקים והוא בן חלוף. והנשמה הנצחית המעניקה חיים לגוש החומר המכונה, הגוף החומרי.

"כשם שהנשמה שבגוף ממשיכה ועוברת בגוף זה מילדות, לבחרות ולזקנה, כך זו עוברת לגוף אחר עם המוות. מי שדעתו לא מוטרדת אינו מתבלבל משינוי שכזה." (ב.ג. 2.13)

הבהגווד גיטה טוענת שמכיוון שאנו נצחיים אנו חותרים לחיי נצח ולא משלימים עם המוות. גופנו נתון לשינויים בלתי פוסקים, גוף הילד שפעם היינו בו, השתנה ללא היכר. התאים והרקמות אשר הרכיבו אותו התחלפו לחלוטין. המחשבות שלנו השתנו, כך גם הרצונות שלנו, האמונות, המעשים, הטעמים והתשוקות. הכול השתנה, חוץ מדבר אחד, חוץ מאיתנו. למרות השינויים הבלתי פוסקים, ולמרות שלפני עשר שנים חייתי את חיי בצורה מאוד שונה מהיום, איני יכול להגיד שאז, זה לא היית אני. למרות כל השינויים ה'אני' הוא משהו שנשאר קבוע, בעוד הגוף החולף משתנה בכל רגע.

העובדה שהגוף ניתן לחקר אובייקטיבי (אמפירי) ואני חווה את עצמי בצורה סובייקטיבית מעידה על כך שאכן יש פה שניים. הגוף ניתן למדידה, אפילו את גלי המוח ניתן למדוד, אך החוויות הסובייקטיביות שלנו אינן ניתנות למדידה. המדע חוקר בעזרת כלים אובייקטיביים אשר דרכם לא ניתן למדוד תודעה סובייקטיבית. גוף ללא תודעה הינו גופה, ומכיוון שהתודעה היא סובייקטיבית ולא אמפירית, החיים עצמם בורחים מהחקר המדעי. המיקרוסקופ יכול להתבונן באטומים, פרוטונים ואלקטרונים אך לא בתודעה המעניקה חיים לגוף המת.

אם כך, אכן ניתן לראות שאנו נבדלים מהגוף הפיזי ושככל הנראה, החיים הם מעבר לכימיקלים מתים. אך עובדה זו עדיין לא מאששת דבר וחצי דבר על נצחיותה של התודעה.

אכן, בגלל שהתודעה לא ניתנת לחקר, לא ניתן יהיה לעולם להוכיח את קיומה בכלים אמפיריים. לפי הגיטה את טענותיה ניתן לחוות ככל שנתקדם בחיינו הרוחניים. או במילים, אחרות, התרגול הרוחני מהווה הניסוי שיספק לנו את התשובות.

אך על מנת שנרצה לקחת חלק בתהליך ולהתחיל את הניסוי, דרושה לפחות אינדיקציה המצביעה על האפשרות שהנשמה אכן נצחית. האינדיקציה לכך היא שאנו חותרים לחיי נצח, אפילו המדע המודרני חותר לכך. אם נצח לא היה קיים כיצד היה ביכולנו בכלל לחשוב עליו?

אם לא היינו יודעים שישנה מדינה שקוראים לה הודו, האם היינו יכולים לרצות לבקר בה?

עצם השאיפה שלנו לחיי נצח היא האינדיקציה לכך שנצח קיים במישור כלשהו.

מסעה של הנשמה – אבולוציה תודעתית
"מבין ישויות החיים אשר פיתחו תפיסה חושית, אלה שפיתחו את חוש הטעם עדיפות על אלו שפיתחו את חוש המגע בלבד. עדיפות מהן אלה שפיתחו את חוש הריח, ועדיפות עוד יותר הן אלה שפיתחו את חוש השמיעה. ישויות חיים אשר מסוגלות להבחין בין צורות שונות הינן עדיפות מאלה ששומעות צליל. עדיפות מהן אלה שפיתחו מערכת שיניים עליונות ותחתונות, ועדיפות עוד יותר הן ישויות חיים מרובות רגליים. בעלי-חיים הולכי על ארבע הינם עדיפים מהן, ובני האדם עדיפים עוד יותר. בקרב בני האדם עדיפה חברה אשר מחולקת לפי איכות ועבודה. בחברה זו הטובים ביותר אלה האנשים המשכילים, אשר נקראים בראהמנים. מבין הבראהמנים, מי שלומד את הוודות הינו עדיף, ומבין לומדי הוודות עדיף מי שיודע את מטרתן האמיתית של הודות. עדיף מן הבראהמנה אשר יודע את מטרת הודות הוא מי שמסוגל לסלק כל ספק, עדיף ממנו הוא מי שפטור מכל טומאה חומרית, ועדיף ממנו הוא הדבק הטהור המבצע שירות מסור מבלי לצפות לגמול." (בהאג. 3.29.29-32)

לפי השרימד בהאגותם המהווה הספר העליון בספרות הוֵדית, הנשמה הנצחית עוברת תהליך של אבולוציה תודעתית. היא מתעלה כך בין סוגי החיים השונים עד אשר היא מגיעה לגוף אדם. גוף האדם שונה מגוף החיה בכך שהתודעה מפותחת יותר. בגוף זה ניתן לפתח מוסר, ניתן לשאול ולחקור על מהות היקום והקיום, והכי חשוב, לגוף זה מצטרף חופש הבחירה. האדם הוא היצור היחידי על פני הכוכב הזה שיכול לבחור כיצד לעצב את חייו ועל פי אי אלו עקרונות לחיות.

לפי הספרות הוֵדית הכמיהה לחיי נצח ולאושר נצחי טבועה בנו בצורה כה עמוקה מכיוון שהם הטבע שלנו. מעצם טבענו אנו נצחיים, וכאשר נתחבר לטבע זה, נוכל גם לחוות את האושר הנצחי. הבהגווד גיטה והשרימד בהאגותם מהווים הספרים העיקריים במדע הרוחני שמציגה הספרות הוֵדית. הם מסתמכים על שתי הנחות יסוד:

  1. אני לא הגוף הזה אלא הנשמה שבתוכו, (אותה נשמה היא נצחית).
  2. חיים מקורם בחיים. מכיוון שכל מי שנולד יש לו מוליד שהוליד אותו, חייב להיות גם היצור החי הראשון, שלא נולד ותמיד היה (אלוהים) אשר מהווה מקור החיים.

אל הנחות יסוד אלו מצטרף התרגול הרוחני, אשר יש ביכולתו לעזור לנו לחוות את עצמינו כנבדלים מהגוף החולף ואף לחבר אותנו אל האל הנצחי.

אם באמת אנו נצחיים וגם האל נצחי, טבעי הוא הדבר, שהחיבור בינינו יעניק לנו גם את האושר הנצחי שאליו אנו כמהים. קיימים שני יתרונות גדולים לניסוי שהספרות הוֵדית מציעה על פני הניסוי של המדעי המודרני. נכון ששניהם חותרים אל הנצח והאושר אך המדענים מודים שלא אנו נהנה מפרי הצלחת המדע אלא רק הדורות שיבואו אחרינו. ואילו הניסוי הרוחני מזמין גם אותנו וגם את ילדינו ליהנות מפירותיו. היתרון השני, אף הוא פרקטי, החקר המדעי עולה המון כסף ומשאבים ואילו הרוחני אינו טומן בחובו שום עלויות.

אל שני יתרונות ברורים אלו מתווסף מבחן התוצאה, בעוד המדע המודרני אינו מצליח לפצח את סוגיית התודעה והחיים, בכל לידה ולידה אנו עדים לטענה הוֵדית שרק חיים יכולים ליצור חיים. ובנוסף, כאשר אנו בוחנים לעומק את חייהם של מתרגלי דרך בהקטי, אנו מוצאים שחייהם מלאים ושלווים יותר. הטיב לבטא זאת ד"ר אלווין ה. פוול, פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת המדינה של ניו-יורק: "אם אמת היא מה שעובד, כפי שטוענים הפרגמטיסטים, אזי חייבת להיות אמת כלשהי בבהגווד גיטה כפי שהיא, מאחר שאלה שעוקבים אחר מדרשיה מגלים שלווה וחדוות חיים, החסרות בדרך כלל בחייהם הקודרים ונטולי האיזון של האנשים בני-זמננו."

"אנשים רבים בעבר, השתחררו מכל זיקה חומרית, פחד וכעס, השתקעו בי כליל, ומצאו בי מקלטם. הם היטהרו בזכות ידיעתם אותי, ונמלאו באהבה נשגבת אלי." (ב.ג. 4.10)



מאמרים נוספים מאת רז הנדלר

פעיל בעמותת "יוגה של אהבה". חוקר וכותב על הדתות והזרמים השונים. מחבר הספרים בעקבות הדרך, פנינים שזורות על חוט.

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר