"אנשים בעלי ידע מועט קשורים מאוד למילים הנמלצות שבוודות, אשר ממליצות על מגוון טקסים נושאי פרי לצורך התעלות לכוכבי עדן, לידה טובה, כוח וכיוצא בזה. בתשוקתם לעינוג חושים וחיי שפע, אלה אומרים שאין למעלה מזה."
"הוודות דנות בעיקר בשלוש מידות הטבע. הו ארג'ונה, התעלה מעל לשלוש המידות הללו, השתחרר מכל שניות וחרדה לרווח וביטחון, והתבסס בעצמי."
(ב.ג 2.42-43, 2.45)

דת חומרית ודת רוחנית
הבהגווד גיטה מפרידה בין דת תחת מידות הטבע, לדת שמעבר למידות הטבע. דת תחת מידות הטבע היא דת המבוססת על מגוון של מניעים אנוכיים בדרגות שונות. אדם במידת הבערות מקיים את מצוות הדת בגלל פחד מגיהינום או עקב לחץ חברתי. אדם תחת מידת הלהיטות פונה לאלוהים להגשים את המשאלות החומריות שלו או כדי שיוכל להמשיך במעשיו האנוכיים בלי להיענש, ואדם תחת השפעת מידת הטובות חש אסיר תודה לאלוהים על שנתן לו את מה שנתן, וחש לכן חובה לסגוד לו. כל המניעים הדתיים האלו שייכים לאנשים הנתונים לדרגות שונות של אנוכיות. דת, מכל מקום, הופכת ליוגה, או לרוחנית, כאשר היא חדלה לגייס את אלוהים לצרכיו ואמונותיו החומריים של האדם, ומטרתה היא אלוהים עצמו, כנאמר בתורה: "ואהבת את אדוני אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך".

דואליות בין הגוף לנשמה
נקודת המוצא לחיים רוחניים, על פי הבהגווד גיטה, זו הבנת היחס בין הגוף לבין הנשמה (על-פי תורת היוגה, הנפש היא חלק מהגוף החומרי): הגוף חולף והנשמה נצחית. הגוף משולל תודעה והנשמה בעלת תודעה. הגוף מלא סבל, בשעה שטבעה של הנשמה הוא אהבה שמימושה מביא לאושר עליון. הנשמה היא חלקיק נצחי של אלוהים, שמהותה ושלמותה זה לשרת אותו באהבה, ללא כל מניע אנוכי. בהגיעה לכך זו מגשימה את ייעודה. אולם כאשר הנשמה נתונה לאשליה ומזדהה עם הגוף החומרי, היא שוכחת את יחסיה עם האל ורואה הכול ככפוף לצרכי הגוף והנפש שלה. כך, אפילו אם היא מאמינה באלוהים, תפיסתה אותו ואמונתה הופכים למותנים לאגו שלה, לאשליית החומר. מאשליה זו נובעת תפיסת אלוהים המבוססת על הבנות חומריות מוגבלות ומעוותות.

בבהגווד גיטה (3.29, התעמקות) נאמר: "אנשים משוללי ידע טועים ומזדהים עם תודעה ארצית-גשמית, ומלאים בזהויות חומריות. הגוף הוא מתנת הטבע החומרי, ומי שקשור מדי לתודעה חומרית, אינו מבין את הנשמה הרוחנית. אנשים נבערים חושבים את גופם לעצמם; את מי שקשורים לגופם אלה חושבים לשארי בשר, הם מעריצים את ארץ הולדת גופם, ומייחסים לטקסי הדת והפולחן חשיבות כשלעצמם. בשבי הזהויות החומריות, אלה נוטים לפעול בתחומי החברה, האומה או עזרה לזולת, ותחת קסמן של הגדרות שכאלה, הם טרודים תמיד בעיסוקים חומריים; הגשמה עצמית היא בסך הכול מיתוס עבורם, ואינם מוצאים בה כל עניין. מכל מקום, אל למתקדמים בחיים רוחניים לנסות ולקרוא תיגר על חומרניים שכאלה. עדיף שישקדו על פעילותם הרוחנית בצנעה, ואת אלה יעסיקו בעקרונות מוסר ראשוניים כגון אי-אלימות ושאר מעשים ארציים מועילים. אנשים נבערים אינם מסוגלים להעריך פעילות בתודעת קרישנה. לכן קרישנה מורה שלא להפריעם ולבזבז זמן יקר לשווא."

תודעות שונות, אמונות שונות
אדם במידת הטובות נמשך לראות את כל יצורי החיים כשווים ("דע כי אותו ידע שבאמצעותו רואים את הטבע הרוחני האחד והבלתי נחלק שבכל ישויות החיים, אף שאלה נחלקות לצורות לאינספור, הוא ידע במידת הטובות." ב.ג. 18.20)). באופן טבעי, אדם כזה יחמול לא רק על בני משפחתו או עמו, אלא גם על בעלי החיים כולם. הרי הם כולם רוחניים מטבעם. אדם במידת הלהיטות, מה אמונתו? בגיטה (18.21) נאמר: "דע כי ידע שמבחין בסוגים שונים של ישויות חיים על-פי גופיהן השונים הוא במידת הלהיטות." לאור ראיית העולם האינטרסנטית שלו הוא יראה את העולם במושגי "אני" ו"שלי" – אלוהים הוא שלי, אני והעם שלי עליונים על האחרים והארץ הזו היא שלי ולא של שאר בניו של האל. כך אדם במידת הלהיטות חושב. אדם במידת הבערות נתון להרס פנימי גדול; הוא חש שנאה עצמית, ולכן גם מאוים מהעולם וחש גם שנאה כלפיו. עקב זאת הוא יטה לחוסר סובלנות כלפי כל מה ששונה ממנו. הוא יחפוץ אף להשמיד כל מי שלא מאמין במה שהוא מאמין ולא מקיים את המצוות והחוקים בדיוק כמוהו.

בגיטה (9.29) קרישנה אומר: "איני מקנא באיש, גם איני נוטה לאיש; שווה אני לכול. אך מי שמשרתני במסירות הוא ידיד, הוא בי, וגם אני ידיד לו." אדם שהשתחרר מהתפיסה הגופנית וצועד בדרך הבהקטי, הדרך הרוחנית לפיתוח יחסי אהבה עם אלוהים, רואה את המציאות לאור דרכו לאל. הוא חפץ לסגוד ולשרת את אלוהים; הוא שמח להתרועע עם משרתי האל באשר הם; הוא חומל על התמימים ונזהר מלהתרועע עם אלו שעוינים את אלוהים ומשרתיו. אדם שמתרגל בהקטי יוגה וחפץ באהבת אלוהים, לא נמשך יותר לריטואלים דתיים אם מטרתם ברכות חומריות. הוא מעוניין אך בדברים שמקדמים אותו למטרתו: "בזכות תודעתו הרוחנית מחייו הקודמים הוא נמשך כמאליו לעקרונות היוגה (להתקדשות לאלוהים) – אפילו מבלי לחפש אחריהם. מחפש-אמת סקרן שכזה שרוי מעבר לפולחניות ולטקסיות שבכתבי הקודש." (ב.ג. 6.44)

תרגול רוחני טהור
כפי שיש תרגול דתי ארצי שמניעיו אנוכיים, גם אדם החפץ להתקדם בדרך הבהקטי צריך להשתחרר ממניעים הזרים לדרך האהבה. בבְּהָאגַוַת פּוּרָאנַה (שרימד בהאגותם 1.1.2), החיבור החשוב ביותר בוודות אודות האלוהות והדרך אליה, נאמר: "בדחותו לחלוטין כל פעילות דתית בעלת מניעים חומריים, בְּהָאגַוַתַה פּוּרָאנַּה זה מציג את האמת העליונה, המובנת על-ידי אותם משרתי אלוהים שלבבם טהור לחלוטין. האמת העליונה היא מציאות הנבדלת מאשליה ומביאה ברכה לכול. אמת כזו עוקרת משורשיהן את שלוש המצוקות." כדי להבין את האמת העליונה ולפתח אהבה אליה, על התרגול להיות טהור, ללא כל מניע דתי חומרי. רק תרגול שכזה יכול לספק את הנשמה ולשחרר את האדם לחלוטין מכל מצוקות החיים. בספר "מתק המסירות" נאמר: "שירות לאל שמתבצע ברוח חיובית וללא תשוקה לרווח חומרי (קארמה) או ספקולציות שכליות על טבע האמת (גְ'נָאנַה) וכדומה, נקרא שירות-מסור טהור." (בהקטי-רַסָאמְרִתַה-סינְדְהוּ 1.1.11). בתחילת דרכו הרוחנית, המניע לתרגול אהבה לאלוהים של רוב המתרגלים זה שחרור מסבל חומרי. זה נקרא גְ'נָאנַה מישְׁרַה בהקטי – בהקטי מעורבת בפרישות או שכלתנות. או שיש שמתרגלים בהקטי בד בבד עם ציפיות לזכות בטובת הנאה חומרית. זה נקרא קארמה מישְׁרַה בהקטי. או שיש החפצים, תמורת תרגול הבהקטי, לפתח כוחות מיסטיים. כדי לזכות באהבת אלוהים טהורה, יש להשתחרר מכל המניעים האלה. רק בהשתחררו ממניעים אלו השירות הופך טהור, והיוגי זוכה באהבה טהורה לאל.

תפיסות אלוהים חומריות
בכתבים הדתיים נאמר שאלוהים הוא בעל דמות ואישיות (כתוב שאלוהים ברא אותנו בדמותו ובצלמו). אחרת, ללא דמות ואישיות, כיצד יתכן שיהיה בורא העולם ומושא ליחסים ואהבה? כיצד יתכן שלנו יש משהו (גוף, נפש) שלו אין? מכל מקום, אדם הקשור לגופו ורואה את העולם לאור צרכי הגוף ומגבלותיו, בשמעו תיאור שכזה, יתפוס אותו כמיגבלה על אלוהים, ולכן ינסה להיפטר ממגבלה זו באמצעות פרשנויות שונות. הרי אלוהים שלו הוא האל העליון והוא כל-יכול, ולא יתכן שיהיה בעל גוף מוגבל כשלו. בהיותו עצמו נתון לתודעה גופנית מוגבלת, אין הוא מסוגל להבין כיצד יתכן שלאלוהים גוף ואישיות לא מוגבלים ויכולות לא מוגבלות. לכן הוא ייטה לספקולציות השוללות מאלוהים את דמותו ואישיותו, והופכות אותו למשהו מופשט או אף ל"אין", ללא כל תואר או יכולת לעשייה כלשהיא, או שהוא יראה באלוהים כאין אנרגיה שטקס מסויים, או תפילה מתוך "דבקות", תגרום לה להמטיר עליו ברכות חומריות. כך העליון חדל מלהיות מושא לאהבה אמיתית.

הדרך להתעלות רוחנית
כול הכתבים בעולם ממליצים על חזרה על שמות האל כדרך לפיתוח אהבה לאלוהים. בתהילים נאמר: "כי בי חפץ ואפלטהו [אשחרר אותו], אשגבהו כי ידע שמי" (תהילים צא, יד). בוודות נאמר: "בתקופה זו של מריבה וצביעות זִמרת שמו של האל מהווה הדרך היחידה לגאולה. אין דרך אחרת. אין דרך אחרת. אין דרך אחרת." (צ'.צ'. אָדי 17.21). חזרה טהורה על שמותיו של האל תאפשר למתרגל לפגוש את האל ישירות. זאת משום שהאל ושמו חד הם. חזרה כזו יכולה להיעשות בשירה או בחזרה מדיטטיבית על שמותיו. במסורת היהודית אנחנו יודעים על דוִד המלך שחזר על שמות האל בחוצות ירושלים בזמרו בלוויית תופים ומצלתיים, וכך חווה אקסטאזה של אהבת אלוהים. מי שכמה לפתח אהבה לאלוהים דרך שירת שמותיו, ואין הוא רוצה להפוך שירה זו אך לחוויה חומרית מענגת, מן הראוי שיתרגל זאת תחת הדרכתו של מי שצועד בדרך ההתמסרות לאלוהים. תחת הדרכתו, מובטח לו להשתחרר במהרה מכל תודעה חומרית מוגבלת ולהתעלות למישור של אהבת אלוהים טהורה.

"מי שעוסק כולו בשירות מסור ואינו מועד בשום מצב, מתעלה באחת
מעבר למידות החומר ומגיע למישור הרוחני"
"מי שכך שרוי בנשגב, חווה באחת באל העליון ונמלא חדווה. לעולם אינו מצר על דבר, גם אינו כמה למאומה, ושווה ביחסו לכל ישויות החיים. בשלב זה הוא זוכה לשרתני בשירות מסור וטהור."
(ב.ג. 14.26, 18.54)

מאמרים נוספים מאת גוּנָאוַתַר דָאס

• אמונה באלוהים
• מדיטציה
• שנה טוב לכוּוּוּוּלם
• יום הולדת לקרישנה
• חיי משפחה רוחניים
• צמחונות, אי אלימות וחיים רוחניים
• מדריך לבחירות 2015
• חיים רוחניים ויתושים
• הסיפור האלוהי – האחד הפך לרבים לצורך יחסים
• עוד...