על כדורגל ויוגה

על כדורגל ויוגההשנה זהו המונדיאל הראשון שלא צפיתי בו מזה 24 שנים. את שני המונדיאלים הראשונים של חיי (1982, 1986) פספסתי עקב ילדותי המוקדמת. אך מגיל 8 והלאה, מצאתי את עצמי מרותק למסך במשך חודש שלם. מיד לאחר סיום הטורניר לא יכולתי להאמין שכעת אצטרך להמתין 4 שנים שלמות עד טורניר הגביע עולמי הבא.

אם כך, למרות שאיני צופה במשחקים, רוח הגביע העולמי שורה בכול ובהשראתו החלטתי לכתוב מאמר על יכולתו של עולם היוגה בכלל ובהקטי יוגה בפרט, להועיל לשחקנים, בעיקר מהבחינה הנפשית-מנטלית.

רקע קצר לבהגווד גיטה
הבגווד-גיטה מתרחשת בשדה הקרב של קוּרוּקְשֵׁתְרַה, רגע לפני פרוץ מלחמת אחים עקובה מדם. אָרג'וּנה הלוחם האדיר מתבונן על הלוחמים תאבי הקרב אשר התאספו בשטח הלחימה. שם, בקרב שני מחנות הצבא, אָרג'וּנה רואה אבות, סבים, מורים, ודודים עומדים להילחם בו עד חורמה.

במשך כמעט 14 שנים, חיכה אָרג'וּנה לרגע הזה, להשיב את ממלכתו אשר נגזלה ממנו ומאחיו בערמומיות רבה. האזרחים כולם מחכים לשובו. אך פתאום, רגע לפני שהקרב מתחיל, הלחץ הרב מכריע את אָרג'וּנה. הוא שומט את קשתו, ומסרב להילחם.

קרישנה, האל בכבודו ובעצמו משמש כרכב מרכבתו של אָרג'וּנה. הלוחם הדגול פונה אליו ומבקש הדרכה, מבקש שיעזור לו להתגבר על הפחד, על החרדה ועל חוסר יכולתו לבצע את המשימה. קרישנה מלמדו שעל ידי יוגה, על ידי חיבור לעליון ולעצמו, יוכל ארג'ונה לבצע את מלאכתו בלב שלם, פטור מכל ספק.

עששית אינה מהבהבת במקום ללא רוח
נכון שהסיטואציה אליה הוטל אָרג'וּנה שונה וקיצונית מרוב המקרים שאנו פוגשים ביום יום. אך עדיין ייחודה של הגיטה הוא לאפשר לנו לראות כיצד מילותיה רלוונטיות לכל מקרה באשר הוא.

ובחזרה לכדורגל, כל איש ספורט יודע, שהבעיה הגדולה ביותר של הכדורגלן נעוצה בבחינה המנטלית. הלחץ הגדול של הקהל והתקשורת. האגו העצום והרצון להוכיח, עובדים שעות נוספות. גם התחרות בתוך הקבוצה על מקום בהרכב לא נותנת מנוח. למעשה הכדורגלן מצוי כל הזמן בתחרות בלתי פוסקת מחוץ ומבית.

ניתן לראות כמה הכדורגלנים נוטים להיות חלשים במישור המנטלי. כתבה אחת בעיתון או קהל ששורק בוז ומגדף, יכולים לעיתים להוציא את כל אוויר הביטחון מבלונו של שחקן זה או האחר. מעטים השחקנים אשר מצליחים לגבור על השפעתם של הקהל והתקשורת. בנוסף, מומנטום, הוא אחד הדברים המשפעים ביותר על המשחק. כל הנושא הזה נעוץ אך ורק במישור המנטלי. קבוצה יכולה להיות במשך שבועות חלשה לחלוטין. אך פתאום ניצחון מקרי, אשר הגיע ללא יכולת טובה, מעניק ביטחון לקבוצה שלמה, אשר יוצר רצף של ניצחונות. המומנטום משפיע לא רק על הטווח הארוך אלא גם על משחק ספציפי; לעיתים קבוצה או שחקן נראים רע, אך גול אחד יכול לשנות את התמונה כולה, הביטחון עולה ואיתו גם היכולת. הדבר קורה גם בכיוון ההפוך, קבוצה שמשחקת טוב ושוטפת את המגרש, אך פתאום, בהתקפה מתפרצת אחת, היריבה מבקיעה שער, הביטחון מתרסק ואיתו כל הקבוצה.

הבגהווד-גיטה מלמדת כיצד ניתן לגבור על הבעיות המנטליות הללו, כיצד ניתן להישאר תמיד יציב, כשם שעששית אינה מהבהבת במקום ללא רוח.

"הו בן קוּנְתי, הופעתם בת החלוף של שמחה וצער והיעלמותם במרוצת הזמן, משולות לבואן והיעלמן של עונות החורף והקיץ. הו נצר בהרתה, אלה מקורן בסך הכול בתפיסה החושית, וצריך לכן, ללמוד ולשאת בהן מבלי להיטרד." (ב.ג. 2.14)

כשם שהחורף מגיע ואחר כך האביב והקיץ, כך גם מגיעים שמחה ועצב, ניצחון והפסד. כדורגלנים נוטים להיכנס לאופוריה לאחר ניצחון וליפול לקרשים לאחר הפסד. הגיטה, בראשיתה מנסה ללמד אותנו, במישור התיאורטי, שלא נוכל לנצח לעד, שלא רק בנו תלויים הדברים. ברגע שלא נחשוש מההפסד ונדע לקבל אותו כחלק בלתי נפרד מהחיים, נוכל לשחק (ולפעול בעולם הזה) בצורה טבעית ומשוחררת. וכך, לאורך זמן נפגין יכולת גבוהה יותר וגם התוצאות יהיו בהתאם.

היכולת לדעת, לקבל ולהכיל את ההפסד, אין פירושה שהשחקן צריך לחדול מלהתאמץ. ההיפך הוא הנכון, "בצע את חובתך, כיוון שעשייה כזו עדיפה על אי-עשייה. ללא עבודה לא ניתן אפילו לקיים את הגוף הגשמי." (ב.ג. 3.8)

לעיתים אנשים רואים את הוראות הללו של הגיטה כסותרות אחת את השנייה. מצד אחד, הצער והשמחה יגיעו מעצמם, אך מצד שני עלינו להמשיך ולפעול. נושא זה הוא בהחלט מורכב, ואפילו אָרג'וּנה מתבלבל ממנו. גם בתחילת הפרק השלישי וגם בתחילת הפרק החמישי, הוא שואל, מה עדיף? לפעול או להימנע מפעולה?

למעשה התשובה לשאלה זו ניתנה כבר באמצע הפרק השני: "הילחם לשם הלחימה עצמה, מבלי להתחשב בשמחה או בצער, בזכייה או באובדן, בניצחון או בתבוסה…" (ב.ג. 2.38) השאיפה של כל מאמן היא ששחקניו ישחקו כל המשחק כאילו התוצאה מאופסת. כל מאמן חפץ ששחקניו ישחקו אותו הדבר בדיוק, גם כאשר הם מובילים וגם כאשר הם בפיגור.

כיצד ניתן לשחק כך?
הצעד הראשון הוא להבין את המציאות. להבין שלא רק בי תלויים הדברים, להבין שאני רק חלק מכל מה שקורה כאן, ולא מרכז העולם. חייו של ליאו מסי, הכדורגלן הטוב בעולם כיום מדגימים זאת בצורה נפלאה. כל כך הרבה דברים מעבר לכדורגל היו צריכים לקרות כדי שליאו מסי יהיה ליאו מסי. אין מדובר ביכולתו האישית לבד. ראשית, הכישרון שלו, הוא מולד. מן הסתם מסי עצמו לא אחראי לכך. מסי נולד במדינה שבה כדורגל הוא הדת השלטת, לכן הגיוני היה שינסה ללכת בכיוון הזה. יכול להיות למשל, שבהודו ייוולד ילד יותר כשרוני ממסי, אך במדינתו הכדורגל אינו מפותח והאפשרות לפתח את כשרונו – תמנע ממנו.

אך כשרונו של מסי לבדו לא הספיק לו, כבר בגיל צעיר גילו שלילד הכישרוני יש בעיית גדילה. הוא נזקק להורמון גדילה, אך כיסיו של הוריו היו דלים כדי למממן את התרופה היקרה. הם עברו בין הקבוצות השונות בארגנטינה, אך אף קבוצה לא הסכימה לממן את התרופה. לאחר שכבר כמעט התייאשו, הצליח דודו לסדר לילד מבחני קבלה בקבוצת ברצלונה שבספרד, אם יעבור – המועדון מחבל קטלוניה – ישלם על התרופה. כך קרה והשאר היסטוריה.

מסיפורו של מסי ניתן ללמוד כמה אנו תמיד, אבל תמיד חסרי אונים אל מול המציאות, כמה אנו נשלטים על ידה. כדורגלן שיכיר בכך, שיבין שלא רק בו תלויים הדברים, יוכל לשחק ללא לחץ, ללא נפילות שמקורן במישור המנטלי ההפכפך, הוא יוכל להיות יציב גם בניצחון וגם בהפסד.

הצעד השני
אם כך, הצעד הראשון הוא להכיר בעובדה שאנו לא שולטים ולא מרכז העולם. אך דבר זה, עדיין אינו מסביר כיצד ניתן לשחק מבלי להתחשב בצער ושמחה, ניצחון ותבוסה. הלוא עושה הרושם, שהתשוקה לניצחון ולתהילה היא המניע של המשחק.

כאשר תשוקה זו היא המניעה את השחקן, הנפילה היא בלתי נמנעת. חוסר יציבות הוא דבר מתבקש כאשר אנו תלויים בתוצאה. אך אם אנו משחקים בשביל המשחק עצמו, נוכל להישאר יציבים בלי קשר ללוח התוצאות.

אולי הדוגמה שהכי מתקרבת לכך בעולם הכדורגל, היא סיפורו של קאקה הברזילאי. לא פעם קאקה התבטא ואמר שהוא משחק כדורגל רק בגלל שאלו הן היכולות שקיבל מהאל. הוא סיפר שאת זמנו הפנוי הוא מעביר בקריאת ספרות הקודש הנוצרית ולאחר שיפרוש הוא רוצה ללמוד כמוּרה. כלומר, קאקה ביודעין או שלא, אומר: "האל נתן לי את היכולת, אז אני מממש אותה." כך גם קרישנה אומר לארג'ונה בפרק ה- 11 של הגיטה; "יש לך את כישרון הלחימה, אני רוצה שתשתמש בו עבורי."

בפעילותו במגרש הכדורגל הראה קאקה שמילותיו אינן עקרות; כאשר עלה למגרש הוא הצטלב, כאשר ירד ממנו גם כן. כאשר החמיץ הצטלב וכך עשה גם כאשר הבקיע. בשעה שספקולציות ושמעות רבות נפוצו בתקשורת סביב עתידו המקצועי של קאקה, ושבכל יום דובר על קבוצה אחרת שתקלוט אותו, ענה השחקן בצורה הטובה ביותר. לאחר שקבוצתו זכתה בליגת האלופות בשנת 2006, בעת החגיגות, הוא הוריד את חולצת המשחק שלו, ומתחתה הייתה חולצה לבנה עם כיתוב בשחור: "אני שייך לישוע".

גם ברגע זה, בשיא התהילה, הראה קאקה שהנאמנות שלו היא רק כלפי האל. לא אחר הכסף הגדול (אשר את רובו תרם) ולא אחר התהילה. גם כאשר היה על גג העולם, הוא נשאר צנוע, שקט ושייך לישוע.

כך הגיטה רוצה שנפעל. שנשתמש בכישורים אשר קיבלנו מהאל וביכולותינו הטבעיות, עבור סיפוקו של האל. הגיטה טוענת שביצוע פעולותינו מתוך תודעת שירות שכזו, תביא סיפוק ללבנו וגם תישא בחובה את התוצאה הטובה ביותר.

"הו בן קוּנְתי (אָרג'וּנה), כל אשר תפעל, תאכל, תגיש או תחלק, גם כל סיגוף – עשה כמנחה לי. בדרך זו תשתחרר מן השעבוד לפעולה, על תוצאותיה החיוביות והשליליות. אם תמקד בי מחשבך על-פי עקרון פרישות זה, הרי שתזכה בגאולה ותבוא אלי." (ב.ג. 9.27-28)



מאמרים נוספים מאת רז הנדלר

פעיל בעמותת "יוגה של אהבה". חוקר וכותב על הדתות והזרמים השונים. מחבר הספרים בעקבות הדרך, פנינים שזורות על חוט.

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר