לתנ"ך גיבורים רבים. כספר דתי-היסטורי המתאר את השתלשלות דרכו של עם אחד במשך למעלה מאלפיים שנה, טבעי שיקומו מתוכו דמויות מפתח. מבין גיבוריו הרבים משה נחשב למרכזי שבהם, מכיוון שדרכו מגיעה התורה אשר אחריה העם אמור לעקוב גם בימינו אנו.

בדומה לתנ"ך גם הספרות הוֵדית מתארת השתלשלויות של אירועים רבים במשך אלפי שנים, וגם ממנה יצאו גיבורים רבים. ממש כמו משה, אָרג'וּנה נחשב למרכזי ביותר, כיוון שבזכות שאלותיו הטובות דוברה הבהגווד-גיטה, אשר נחשבת לתמצית ולמהות הספרות הוֵדית כולה.

גם משה וגם אָרג'וּנה משמשים ככלי בידי האל, כצינור אשר דרכו האמת יוצאת אל האור. במאמר זה אנסה לבחון מה עשו משה וארג'ונה בכדי לזכות במעמדם, אספר על המשותף והשונה בסיפוריהם ונבדוק מה ניתן ללמוד מהמסע שעברו על המסע הפנימי-רוחני של כל אחד מאיתנו.

סיפורו של משה
בניגוד לארג'ונה מסעו הרוחני של משה מתחיל מאוחר. משה, אשר גדל בחצר המלכות של המלך פרעה, נאלץ במהלך שנות העשרה של חייו לברוח ממצרים. בסופו של דבר הוא מצא את עצמו במדיין, שם נשא את ציפורה לאישה, והקים בית ומשפחה.

אך פתאום, בהיותו בן 80, שנים לאחר שברח ממצרים, חייו מתהפכים. מחזה מוזר מושך  את עיניו ואת תשומת לבו; סנה בוער שאינו נשרף. כאשר הוא התקרב למקום, ביקש ממנו קול מסתורי לחלוץ את נעליו והמשיך לשאת דברים: "וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו… וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם. וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם." (שמות, ג'. ז'-י')

במקום זה, על כל אחד מאיתנו לעצור ולנסות לשים את עצמו במקומו של משה. משה אדם זקן אשר ילדיו כבר בוגרים. פתאום קול מסתורי מבקש ממנו לחזור למקום אשר ממנו ברח, בערך חמישה עשורים קודם לכן, על מנת להציל את העם שלתוכו נולד. אכן סיטואציה לא פשוטה, ואכן בהתחלה, התמסרותו של משה רחוקה משלמות, הוא קצת נלחץ ואינו רוצה לקחת על עצמו את המשימה: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם." (שמות, ג'. י"א)

כך ממשיך הדיאלוג הראשון בן משה לאל; משה מנסה להתחמק (אולי גם מטעמי ענווה) והאל דוחק בו לקבל על עצמו את המשימה. האל עונה לו בפירוט ומסביר לו את תכניתו, הוא אפילו מסביר לו במדויק מה להגיד לפרעה. למרות הסבריו המפורטים של האל, הספק עדיין אוכל את ליבו של משה אשר שואל, "וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'." (שמות ד'. א')

סיימנו את פרק ג' בספר שמות, נכנסנו אל הפרק הרביעי אך משה עדיין מפחד. יתכן שהוא בעצמו אינו מאמין שהאל נגלה אליו וממקום זה הוא שואל על חוסר אמונו של העם. אם אכן היה למשה אמון באל, הוא לא היה מהסס כך. האל מבין לליבו של משה ונותן לו אותות. האותות מגבירים את אמונו. אמון וספק משולים למאזניים – ככל שהספק עולה כך האמון יורד ולהיפך. אכן כאשר האותות מגבירים את אמונו של משה, הספק יורד אך עדיין לא נעלם לגמרי, "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי." (שמות, ד'. י') בנקודה זו, האל כבר מתחיל לכעוס על משה המסרב לקבל עליו את התפקיד, "וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי ה'. וְעַתָּה לֵךְ וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר." (שמות, ד'. י"א-י"ב)

האל אומר: "אני הוא זה שעשה אותך מגמגם, מה אתה חושב שלא שמתי לב לכך? אך למרות זאת אני שולח אותך, לך ואני אהיה איתך." האל רוצה להראות ששום כישורים חומריים אינם נחוצים, ההתמסרות לאל לבדה תעניק את התוצאות. אך משה שוב מנסה להתחמק, "וַיִּחַר אַף ה' בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי, כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ." (שמות, ד'. י"ד)  אהרון כבר יצא לדרך, האל פשוט רצה להכין למשה הפתעה, אך סירובו של משה הכריח את האל לגלות לו אותה – אהרון בדרך הוא מאוד ישמח לראות אותך.

סוף סוף משה משתכנע, הוא מודיע לחותנו על שליחותו ויוצא לדרך. בשיחתם הראשונה משה אינו התמסר כלל וכלל. אך בסופו של דבר הוא ציית לאל, עצם הציות לאל והיציאה למסע קרבו אותו אליו והגבירו בו את הכמיהה להמשיך במסע הרוחני.

סיפורו של אָרג'וּנה
בדומה למשה גם אָרג'וּנה גדל בחצר המלכות, גם הוא הוכרח לגלות מהממלכה אשר בה גדל, אך בניגוד גמור למשה, מסעו הרוחני מתחיל כבר עם שחר לידתו. אָרג'וּנה חונך על ידי הטובים בבְּרָאהְמַנים, הוא זכה להדרכתו של סבו הדגול ושל אחיו הבכור, המלך יודהישטירה. בנוסף, קרישנה, האל האחד והכול יכול, הופיע כבן דודו וכחברו.

אם כך, נקודת הפתיחה של אָרג'וּנה טובה בהרבה מזו של משה, אך בדומה למשה, כאשר משימת חייו עומדת לפניו, הוא מנסה להתחמק.

הבהגווד-גיטה מתרחשת בשדה הקרב של קוּרוּקְשֵׁתְרַה, קרישנה האל וארג'ונה הלוחם ישובים על מרכבה וצופים על שדה הקרב. המלחמה הגדולה עומדת בפתח. אך פתאום אָרג'וּנה הלוחם הגדול מסרב להילחם. מתוך המַהָאבְּהָארַתַה (האפוס ההודי הגדול אשר בתוכו מצויה הגיטה) ניתן להבין שהמלחמה היא בלתי-נמנעת. אָרג'וּנה, בחמלתו הרבה, לא חפץ להילחם נגד בני דודיו, מורו וסבו. הוא אינו חפץ בממלכה אם זו באה על חשבון בני משפחתו. הוא מתקשה להבין כיצד מות קרוביו יביא שמחה ללבו. הוא מודה שבני דודיו הם שטופי חמדנות שלא בוחלים בהריגת בני משפחה, אך הוא שואל מדוע להיגרר אחריהם ולהתנהג כמותם? איזה תועלת תצמח מהקרב? הוא דואג גם לעתיד, מה יעלה בגורל המשפחות השכולות? מה העתיד צופן לילדים היתומים ולאלמנות הרבות?

הדילמה שבפניה עמד אָרג'וּנה קשה מנשוא – הרס משפחתו ומותם של אינספור חיילים היו תלויים בהחלטתו להילחם. כיצד יוכל לדעת איך לפעול? מה נכון ומה לא? מהי פעולה נכונה ומהי פעולה כובלת? כיצד יכול אדם לדעת את חובתו? נכון, אלוהים נמצא בלב ומכוון אותנו, אך כיצד נדע שאנו אכן מקשיבים לקול האמיתי? הלוא במוחנו מתנגנים קולות רבים. הבהגווד-גיטה עונה על שאלות אלו אשר אָרג'וּנה מעלה. ניתן להשוות את שדה הקרב, לעולמנו אנו, ושאלותיו של ארג'ונה רלוונטיות לכל אחד ואחד מאיתנו בשדה הקרב הפרטי שלו. השאלות של אָרג'וּנה ותשובותיו של קרישנה הפכו את הבהגווד-גיטה לספר עיון והדרכה אשר מתאימים ברמה כזו או אחרת לכל אדם חושב וודאי שלכל מתרגל רוחני.

הסירוב הראשוני של משה לבקשתו של האל אפשר לסיפורו האישי להמשיך ולהתגלגל. באופן דומה, ספקותיו של אָרג'וּנה יצרו את הבהגווד-גיטה. עכשיו הבה ונראה, כיצד שניהם המשיכו במסעם.

תחילתה של ידידות מופלאה
כאמור בסופו של דבר בחר משה לציית להוראתו של האל וחזר למצרים. לאט-לאט אמונו באל הולך ומתגבר, הוא מעז לעשות עוד צעד ועוד צעד עבור האל ולבסוף ממש מתפתחת בניהם מערכת יחסים של ידידות, "וְדִבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ…" (שמות, ל"ג. י"א) היחסים בין משה והאל נהיו אינטימיים לחלוטין, משה שירת את האל מתוך ידידות. בעוד כל העם נשאר מרוחק מן האל, והשקיף בפחד בעמוד הענן, משה נכנס לתוכו וראה את האל פנים אל פנים. משה אינו פחד ואינו ירא מן האל. כאשר לא הסכים איתו אפילו התווכח. לא פעם ולא פעמיים בעת הנדודים במדבר האל אפילו שינה את החלטתו בעקבות רצונו של משה.

בכל פעם שהעם כפר וניסה את האל, משה נפגע. הוא נפגע כאשר ניאצו את ידידו הקרוב ביותר – אלוהים. גם מצדו השני של המטבע, כאשר אהרון ומרים עלבו במשה ובאשתו, בעלת העור הכהה, האל נפגע מכך שהעליבו את ידידו. הוא ירד עטוף בענן וקרא אליו את מרים ואהרון, "פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם, לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה." (במדבר י"ב ח'), כאשר האל עזב והעשן התפזר נוכחו אהרון ומרים לדעת שמרים נהייתה מצורעת. משה התחנן לאל שירפא אותה והאל נעתר לבקשת ידידו. אם כך, דרך אותו ציות ראשוני התחילה להירקם מערכת יחסים בין משה והאל, אם הזמן הם נהפכו לידידים, ואותה ידידות הובילה את משה להתמסרות מוחלטת המשוללת כל מניע אנוכי.

אָרג'וּנה כאמור, כבר מראשית חייו היה ידיד של האל. לא הייתה זו יד המקרה שקרישנה שימש כרכבו של דבקו וחברו האהוב. כאשר אָרג'וּנה נכנס למצוקה והתקשה למצוא את ייעודו ואת דרך פעולתו, באופן טבעי פנה לקרישנה, אלו וחברו. קרישנה השיב לו:

"היום אני חושף לפניך מדע עתיק-יומין זה, שדן ביחסים עם העליון. זאת משום שאתה דְבֵקי ורעי, ויכול משום כך, להבין את רזיו הנשגבים." (ב.ג. 4.3)

גם בסיפורו של משה וגם בזה של אָרג'וּנה ניתן לראות שרק יחסים מובילים אל אלוהים. הגיטה מסבירה שלא על ידי לימוד הוֵדוֹת ניתן להבין את האל, גם לא על ידי סיגופים, מתן צדקה וסגידה. אלא רק על ידי בהקטי-יוגה, חיבור מתוך אהבה ומסירות, חיבור אשר מתעלה מעל כל מניע אנוכי, רק דרכו ניתן להבין את האל, לחוות אותו ולפתח איתו יחסים.

סיפורו של משה מראה את יישום דברי הגיטה הלכה למעשה. במהלך מסעו הרוחני, הוא הבין שהוא אינו מרכז העולם, שהוא רק חלק, ותפקידו של חלק הוא לתרום למען השלם. כל צעד שמשה עשה אל עבר האל, האל התקדם כמה צעדים לעברו, והמפגש הישיר בניהם הוא זה אשר נתן למשה את הכוח להמשיך ולפעול למרות כל הקשיים.

סיפורם של משה וארג'ונה הוא מיוחד במינו. הוא מראה את התהליך ההדרגתי שעובר האדם בעת המסע הרוחני. הוא מראה כיצד על ידי התמסרות הספקות נעלמים, וקיומו של האל בחייו של המתרגל הופך למחושי ביותר. לא בכדי מחבר התנ"ך, בפסוק האחרון על משה, מעלה אותו מעל כל הנביאים אשר יגיעו בהמשך:

"וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהוָה פָּנִים אֶל פָּנִים." (דברים ל"ד, י') ואילו הגיטה ממשיכה ואומרת במפורש את אשר התנ"ך רק רומז: על ידי התמסרותנו, נוכל גם אנו לדעת ולחוות את אשר ידע וחווה משה.

"מחשבותיהם של דבקיי הטהורים נתונות לי, חייהם מוקדשים כליל לשירותי, והם מוצאים חדווה רבה ועונג בהאירם זה את זה ובהשיחם בי תמיד. מי שמסורים לשרתני באהבה תמיד – אותם אני חונן בתבונה שבעזרתה יוכלו לבוא אליי." (ב.ג. 10.9-10)

מאמרים נוספים מאת רז הנדלר

• אלטרנטיבה חיובית
• הברכה והקללה של המונותאיזם
• לילה בין שני ימים
• שמות האל
• מוסר וצדק ללא אלוהים
• המשרת של המשרתים
• חלומות ומציאות
• המסע של משה וארג'ונה
• זכרונות אישיים מעזה והצעת פתרון
• עוד...