יודע הגוף בגופים כולם

יוגה של אהבה"ארג'ונה אמר: הו קרישנה יקירי, ברצוני לדעת אודות פְּרַקְרִתי (טבע) ופּוּרוּשַׁה (הנהנה), אודות השדה  ויודע השדה, ואודות ידע ומושא הידע.

אישיות אלוה העילאי אמר: הו בן קונתי, גוף זה נקרא השדה, והיודע אותו, נקרא יודע השדה." (ב.ג. 13.1-2)

הגוף משמש כשדה הפעולה של הנשמה. הנשמה שונה מגופה אך בהיותה מותנית לזהות כוזבת, היא חושבת את גופה לעצמה.

הצעד הראשון בידע רוחני הוא ההפרדה בין חומר לרוח, בין גוף לנשמה. החומר הוא מה שנולד ולכן גם ימות ומפה נובע שהוא ארעי.

הרוח לא נולדה ולכן גם לא תמות; הדרך היחידה לא למות היא לא להיוולד…. הרוח היא נצחית.

את גופנו ניתן למדוד באמצעים מכניים: את גובה הגוף, משקלו, ממה הוא עשוי, מה יש בתוכו וכו'. אך תודעתנו לא ניתנת למדידה. הגוף הוא אובייקט בעוד שהתודעה היא סובייקטיבית לחלוטין. גוף ללא תודעה הוא גוף מת, בעוד שהתודעה מפיצה את אורה בכול הגוף והופכת אותו למודע:

"הו בן  בהרתה, ממש כמו השמש האחת שמאירה את היקום כולו, מאירה ישות החיים האחת שבגוף את הגוף כולו בתודעה." (ב.ג. 13.34)

ישות החיים היא הנשמה, היא יודעת את שדה הפעולה, כלומר הגוף, והופכת אותו למודע.

ישנם בהודו זרמים הידועים כאימפרסונליסטים, זרמים אלו, שעליהם מבוססת תורת "הניו-אייג'" העכשווית, גם מבדילים בין גוף לנשמה, אך חושבים את הנשמה לגדולה מכול.

הנשמה נשגבת לחומר, אך כול עוד היא שקועה בתודעה חומרית, היא כמו נשלטת על ידו. זרמים אלו טוענים שכאשר נבין שאנו שונים מגופנו, כשנבין שאנו "העצמי" או "התודעה" שבתוך הגוף ולא הגוף עצמו, נשתחרר מכל התניותינו ונשוב להיות אלוהים.

האימפרסונליסטים בהודו שוללים לא רק את דמותו של אלוהים אלא למעשה גם את אלוהים עצמו. הם מאמינים שאני אלוהים, אתה אלוהים וכולנו אלוהים. "הניו-אייג'" מסתמך על עיקרון דומה; הכול אמת. הכול נכון. כל הדרכים מובילות לאותה מטרה.

אל מול הניו-אייג' שמבוסס על האימפרסונליזם של הודו, צמח במערב זרם פוסט מודרניסטי.

בעוד שהניו-אייג' טוען שהכול אמת, הגישה הפוסט מודרניסטית טוענת שאין אמת. אם נרד טיפה לעומק הנקודה נגלה שאין הבדל מהותי בין הגישות…

אם אני אלוהים ואתה אלוהים, אז למעשה העולם הזה נועד לסיפוקנו המלא ומותר לנו לעשות בו כרצוננו כי אנו הסמכות העליונה. אין אלוהים ואני אלוהים זה אותו דבר בדיוק! שניהם אתיאיזם במסווה של רוחניות. מה ההבדל בין הכול אמת לאין אמת? שום דבר! אם הכול אמת אז מותר לי לנהוג כרצוני בלי לתת דין וחשבון כי הכול נכון ואם אין אמת אז גם מותר לי. הניו-אייג' מכניס את האשליה והשקר אל תוך האמת, והפוסט מודרניזם מכסה את האמת בשקר ואשליה.

נשמה ייחודית ונשמת-העל
"הו נצר בהרתה, דע כי גם אני הוא יודע הגוף בגופים כולם, והבנת הגוף ויודעו נקראת ידע. זו דעתי." (ב.ג. 13.3)

הבהגווד גיטה, ולמעשה כל הספרות הוֵדית, סותרות את זרם האימפרסונליזם וגם את הפוסט מודרניזם.

אם אתה אלוהים, אז איך אתה מותנה לחומר? אם הכול אמת, אז הגנב לצורך הדוגמא הוא גם גנב וגם לא גנב בו זמנית. ואם אין אמת, לעולם לא נוכל להוכיח אם הגנב גנב או לא. אך בפועל האמת היא תמיד מוחלטת; או שגנבת או שלא, אין באמצע.

קרישנה אומר שאכן אתה הנשמה שבתוך הגוף ולא הגוף עצמו, אך יחד עם זאת הוא מוסיף "גם אני הוא יודע הגוף בגופים כולם, והבנת הגוף ויודעו נקראת ידע." זאת אומרת שלא מספיק להבין שאני שונה מגופי, אלה גם לדעת שהאל בכבודו ובעצמו גם נמצא לצידי בגופי, אך לא רק בגופי שלי, כאם בגופים כולם. ההבדל בין הנשמה הייחודית (אנו) לבין נשמת-העל (אלוהים) הוא שאנו יודעים רק את שדה פעולתנו (גופנו) והוא יודע את כול שדות הפעולה (את כול הגופים).

ידע אמיתי לפי הבהגווד גיטה הוא להבין את הגוף ויודעו, כלומר להבין שאני לא הגוף אלא הנשמה שבתוכו ושהאל הוא היודע את הגופים כולם.

"האמת העליונה קיימת בתוך הישויות כולן – הנעות והנייחות – ומחוצה להן. ומאחר שהיא סמויה, הרי שאינה נתפסת בכוח הראייה או הידיעה של החושים החומריים. אף שהיא רחוקה מאוד, היא גם קרובה לכול."(ב.ג. 13.16)

האל כל-כך קרוב אלינו אך בו זמנית כל-כך רחוק. הוא יושב בליבנו ורק מחכה שנפנה אליו… אך אנו מקנאים בו מסרבים לפנות אליו וחושבים שאין אלוהים או שאני אלוהים. אנו מנסים להבין אותו ולנתח אותו באמצעים חומריים אך כבר ראינו שאפילו את תודעתנו אין אנו יכולים למדוד.

ככול שנמשיך ולנסות להתחקות אחר מקור החיים באמצעים מכניים אנו רק מתרחקים ממנו, כל "גילוי" הוא פתח לאינספור שאלות חדשות, בעוד שהאל יושב כל כך קרוב אלינו ומחכה שנרגיש אותו.

"הוא הינו מקור אורם של כל המאורות, הוא נשגב לחשכת החומר ובלתי נגלה. הוא הידע, מושא הידע ומטרת הידע. הוא נמצא בלב כול."(ב.ג. 13.18)

הבהגווד גיטה דוברה על ידי האל במישרין ונלמדת על ידי שושלת הוראה שמקורה באל עצמו. אנו מנסים לשווא לבד להבין אותו במקום ללמוד ממנו עליו.

הבהגווד- גיטה מלמדת אותנו מהי תודעה ומה מקורה, היא מלמדת אותנו להשקיף על החיים מנקודת מבט שונה לגמרי מהמוכרת לנו במערב, היא נותנת תשובות להמון שאלות לא פתורות בתחומי המדעים השונים, והכי חשוב – ההולכים אחריה מגלים אושר, שקט ושלווה שכל-כך חסרים בחיינו….

"אם אמת היא מה שעובד, כפי שטוענים הפרגמטיסטים, אזי חייבת להיות אמת כלשהי בבהגווד גיטה כמות שהיא, מאחר שאלה שעוקבים אחר מדרשיה מגלים שלווה וחדוות חיים, החסרות בדרך כלל בחייהם הקודרים ונטולי האיזון של האנשים בני-זמננו."

ד"ר אלווין ה. פוול, פרופסור לסוציולוגיה, אוניברסיטת המדינה של ניו-יורק.

"מי שרואה את נשמת-העל מתלווה לנשמה הייחודית בגופים כולם, ומבין שהנשמה, כמו גם נשמת-העל שבתוך הגוף בר הכליה, שניהם אינם נכחדים לעולם – אכן רואה." (ב.ג. 13.28)



מאמרים נוספים מאת רז הנדלר

פעיל בעמותת "יוגה של אהבה". חוקר וכותב על הדתות והזרמים השונים. מחבר הספרים בעקבות הדרך, פנינים שזורות על חוט.

4 תגובות לפוסט "יודע הגוף בגופים כולם"

  • גד לובן:

    בספרות היוגה בהקטי קיימת אך ורק כלפי וישְׁנּוּ תַתְתְוַה, שזו קטגוריית האלוהות. בקטגוריה זו אלוהים הוא אחד, אך יש לו היבטים רבים. רָאמַה למשל הוא קרישנה בהיבט מיוחד. בקטגוריה זו, קרישנה הוא העליון. הוא עליון כי ביחסים איתו ייתכנו הרָאסות (מערכות היחסים) הגבוהות ביותר. מלבד קטגוריית האלוהות, יש קטגוריה של שַׂקְתי וקטגוריה של גִ'יוַה. שתי קטגוריות אלו הן אנרגיה של האל (להבדיל מהאל עצמו). האלה דוּרְגָא, למשל, נחשבת לאלת החומר, ואחראית על ניהול העולם החומרי. הגִ'יוות הן נשמות, כמוני וכמוך. בפנתיאון ההודי, חלק מהאלים למחצה הם למעשה שַׂקְתי, או אלים האחראים על ניהול היקום, וחלק הם ג'יוות, או נשמות, שהואצל עליהן כוח מיוחד וניתנו גם להן תפקידים בכירים בניהול היקום. בהקטי לשקתי או לג'יוות לא תיתכן, אלא בצורה מעוותת.
    אנשים חסרי ידע מפנים את הרגש הדתי שלהם כלפי האנרגיות של האל ולא כלפי האל עצמו. הם קוראים לזה בהקטי, אך למעשה זו סגידה למשהו אחר מהאלוהות. סגידה כזו אופיינית לאלו השבויים בידי הקרמה והגונות (מידות הטבע). משום שסגידתם כפופה לאגו החומרי שלהם, אין באפשרותם לדעת מי זה אלוהים, וכמובן אין ביכולם לסגוד ישירות לאלוהים, ששרוי מעבר לגונות.
    מכל מקום, מי ששרוי תחת הדרכתו של בְהַקְתַה, או דבק של אלוהים, יכול ללמוד איך לסגוד לאל באמצעות האנרגיות שלו, ממש כמו שהדרך לליבה של גברת צעירה זה "לסגוד" לכלב שלה.
    סגידה לאלוהים שאדם כלשהו ממציא אותו, אינה שונה עקרונית מאהבה לאישה שמישהו ממציא אותה בדמיונו. זו אך הזיה חסרת תועלת שמגבירה את האשליה החומרית. אין בין זה לבין בהקטי דבר.
    ישוע הנוצרי מעולם לא ייחס לעצמו אלוהות. ייחוס זה נעשה על-ידי נוצרים חסרי דעת. ישוע הנוצרי טען אך להיותו בן ראוי לאביו, לאלוהים. סגידה לישוע הנוצרי כאלוהים אינה בהקטי. מכל מקום, מי שסוגד לו כבן של אלוהים, ודרכו ובחסדו ברצונו להגיע לאל, ואם הוא מודרך לעשות זאת נכונה, ללא ספק הוא בְהַקְתַה כשר, ויגיע בסופו של דבר ליעד העליון. לצערי הרב, בין הסוגדים לישוע הנוצרי יש השרויים במידת הבערות. מידת הבערות מתאפיינת בפנטיזם דתי ושנאה לאחר. עקב פנטיזם זה, מאמינים שכאלו מאחלים לכל מי שלא הולך בדרכם, שילך לגיהינום. פנטיזם דתי שכזה מאפיין כיום את רוב הסגידה הדתית בכול דתות העולם.

  • אדוויטה:

    תודה, על התשובה,
    שאלה בקשר לבהקתי: באתר שלכם מוסבר על בהקתי בהקשר של קרישנה, ולפי מה שמוסבר כאן ובעוד מקומות, יש הרבה "גופים" של אלהים שניתן לסגוד לו דרכם, ז"א איך אפשר לדעת מה נכון ומה לא?
    הרי כל אחד יכול להמציא איזו דמות ולהגיד שזה התגלמות של אלהים, למשל ישוע, או למשל כל החוקים והמצוות שהדתיים מקיימים מ"אהבת אלהים" וגם המוסלמים טוענים שהם אוהבים את אלהים…
    ז"א על סמך מה אתה יכול לדעת מי בהקתי ומי סתם הוזה?
    מילא לזרמים של הבהקתי מהודו יש בסיס משותף, גם אם אלו אלים שונים, זה בא מאותו מקום מבחינה אמונית(קארמה, שחרור, וכו') אבל האם גם נוצרים ששרים לישוע ומאמינים שכל השאר ישרפו בגהינום נחשבים לבהקתי? (כנ"ל לגבי יהודים ומוסלמים)
    תודה

  • גד לובן:

    זרם האַדְוַיְתַה טוען לשני דברים: א. אין באמת עולם, ואין באמת ריבוי של אינדיבידואלים; אך כול עוד אנו נתונים לאשליה, נראה כאילו יש אינדיבידואלים ויש עולם אמיתי, ועלינו לפעול כאילו העולם אמיתי. ב. כאשר משתחררים מאשליה, אין עולם; אין דבר קיים מלבד אָתְמַן (עצמי), או אני אחד ויחיד, ללא דואליות. הבעיה בתשובתך, שאתה מערב את שני המישורים של תורת האַדְוַיְתַה. למשל, אם כולנו חלק מאלוהים (ובסופו של דבר אנחנו אלוהים האחד (מתייחס לאטמן), אין משמעות לשירות לאחר. איזה משמעות יש לשרת את האחר אם הוא אך אשליה, או שהאחר הוא אני (כי אין דבר מלבדי)? תורת הבהקטי האמיתית אכן מעודדת אותנו לשרת את כולם, כי כולם לא אלוהים או חלק מאלוהים, אלא הם בנים של האל האחד, ושירות לאלה שיקרים לאל, או עזרה לאחר לבסס מחדש את יחסיו עם האל, זה השירות העליון לאל. גם שירות לאחר עוזר לנקות את האגו מהתפיסה שאני מרכז העולם, ושהעולם נועד לתענוג שלי.
    חסידי האַדְוַיְתַה מלמדים בהקטי, אך זו בהקטי משונה; לדידם, כול עוד אתה באשליה, מן הראוי לתרגל בהקטי ולסגוד לאלוהים (קרישנה), שגם הוא אשליה. אך כאשר אתה משתחרר מאשליה, אין יותר בהקטי, גם אין יותר קרישנה. בהקטי שכזאת היא סתירת לחי לקרישנה.
    רמאנה מהרישי אומר נכונה שהעולם הזה לא נועד לסיפוקנו. מכל מקום, לא ניתן להשתחרר מהתפיסה שהעולם נועד לסיפוקנו אך בהבל פיו של רמאנה מהרישי. רק מי שמתרגל בהקטי אמיתית יכול להשתחרר מתפיסה זו. זאת משום שרק מי שאוהב את קרישנה באמת, ולא כיציר האשליה, יכול לקבל שהעולם הזה זו אנרגיה של האל שנועדה לתענוגו ולא למען עצמו.
    למעשה, כפי שהמאמר מציין, אין הבדל מהותי בין הניו-אייג' שכולל נאו-אדוויטה לבין מה שנקרא אדוויטה אמיתית (ג'נאנה בנוסח שנקרה) . שניהם מבוססים על הרעיון שמה שאנו צופים בו חסר מהות מוחלטת (מכאן אשליה), וכיוון שלא ניתן לבסס את תורת האשליה על היגיון צרוף, ניתן לפרש זאת כרצונך – הכול אחד, או הכול אשליה.

  • אדוויטה:

    זה לא כ"כ נכון, כי זרם האדוויטה האמיתי, כמו למשל שיבננדה יוגה, כן מלמדים שצריך לשרת את הכל ואת כולם בגלל שכולם הם חלק מאלהים וגם אני, והם גם מלמדים בהקתי יוגה, הם לא שוללים את קרישנה. גם רמאנה מהרישי לא אומר שהעולם הזה נועד לצורך סיפוקנו אלא להיפך, בעולם הזה אין שום סיפוק, והדבר הנכון לעשות זה למדוט על אלהים ולהיגמל מתאוות העולם הזה הזמני ומלא הסבל ורק ככה תמצא אושר אמיתי, יש הבדל בין הניו-אייג' שכולל נאו-אדוויטה לבין אדוויטה(ג'ננה יוגה) אמיתית.

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר