הצעד הראשון

הצעד הראשון

הרא קרישנה 5"אלי, ניתן לקרוב אל כבודך על-נקלה, אולם יכולים לעשות זאת רק אלו שמיצו את החומר עד תום ועייפו ממנו. אדם הצועד בנתיב הקדמה (החומרית) ומנסה להיטיב את מעמדו במוצא מיוחס, עושר רב, השכלה גבוהה ויפי תואר, איננו יכול לפנות אליך ברגש כן." (בהאג. 1.8.26)

כל עוד האדם מנסה לייבא לעצמו אושר חיצוני, משמע מחוצה לו, אין לו את היכולת לפנות לאלוהים ברגש כן. כפי ששרימתי קונתידוי מתפללת (בפסוק שפותח את המאמר); "אולם יכולים לעשות זאת רק אלו שמיצו את החומר עד תום ועייפו ממנו."

החומר, בגלל טבעו הזמני והמתכלה, נותן לנו אינספור הזדמנויות להתייאש ממנו, ולהפנות את חיפושינו אחר האושר למחוזות אחרים. למשל, עישון; הדלקת סיגריה לא נותנת לי סיפוק אמיתי, אלא רק מקרבת את הדלקת הסיגריה הבאה. הסיפוק שאנו חווים מכל עינוג חושים שהוא, הוא סיפוק זמני שחולף, ואחריו אנו רק רוצים עוד ועוד. עובדה זו ידועה לכול, אך עדיין רוב האנשים מעדיפים להמשיך ולענג את חושיהם שוב ושוב, למרות הזמניות של הנאה זו. כל עוד אנו מתבלבלים וחושבים שמחה רגעית לאושר, אין לנו את היכולת לפנות לאלוהים בכנות. כל עוד איננו מאמינים שקיים אושר נצחי, מן הסתם, איננו מחפשים אחריו.

"הו קיסר, אנשים אשר שקועים בחומרנות והינם עיוורים לגבי האמת העליונה, מוצאים בחברה האנושית נושאים רבים לשמיעה. חייהם של בעלי משפחה צרי עין כאלה חולפים בשינה או בחיי מין בלילה, ובצבירת ממון וקיום בני משפחה במשך היום." (בהאג. 2.1.2-3)

כמובן שאין כל רע בלקיים בני משפחה, אך האם זו מטרת חיי אדם? גם הכלבה מקיימת את גוריה, אך האם תודעתו המפותחת של האדם אמורה להסתיים בהישרדות והנאה, מבלי לחתור אל עבר משמעות עמוקה יותר?

לחרוג מגבולות הפיזי
כל עוד לא נחתור אל עבר חיפוש מטאפיזי, לא נוכל לחרוג מגבולות הפיזי. אם לא נחפש את האל, אין סיכוי שנמצא אותו. בעוד שמי שהתייאש מהחומר, ופונה ברגש כן אל האל, יכול גם למצוא אותו. כנאמר בספר תהילים: "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת" (תהילים, קמ"ה, י"ח).

כאשר אנו פונים בכנות לאל, אנו פונים למישהו, כלומר לאישיות. בעוד שתפיסת האל כמשהו מופשט אינה מאפשרת יחסים איתו ואינה מאפשרת חוויה ממשית איתו.

כמובן שניתן לטעון שבגלל שאני מאמין באל, אני גם מרגיש אותו, ולמעשה רגש זה הוא דמיוני לחלוטין. אך מצידו השני של המטבע, ניתן לטעון אותה טענה בהיפוכה: בגלל שאתה לא מאמין, אתה לא מרגיש; וחוסר הרגש הוא דמיוני.

כבר אלפי שנים קיימת הטענה שהאדם המציא את האל מתוך צורך להישען על משהו. אך גם כאן ניתן להפוך את הטענה ולטעון, שהאדם ביטל את אלוהים מתוך צורך; האדם רוצה לשלוט ולהתענג מבלי לתת דין וחשבון, ולכן הוא "ביטל" את האל.

אפשר להמשיך ללא סוף עם טיעוני סרק אלו, אך לא ניתן דרכם להתקדם אל עבר הבנת האמת.

כדי להבין את המטאפיזי, עלינו לחרוג מגבולות הפיזי.

החושים שלנו מוגבלים, והמוח שלנו מוגבל. לא ניתן דרך חושים ומוח מוגבלים, להבין את הבלתי מוגבל.

"ארג'ונה יקירי, רק באמצעות שירות מסור ללא סייג ניתן להבין אותי כמות שאני – שניצב לפניך ונגלה לעינך ישירות. רק בדרך זו תוכל לחדור את מסתורי הבנתי. ארג'ונה יקירי, מי שעוסק בשירותי הטהור, ופטור מטומאתן של פעילות נושאת-פרי ושכלתנות עיונית. מי שעובד למעני ועושה אותי למטרת חייו העליונה, והינו ידיד לכל ישות חיה – אין ספק כי יבוא אליי." (ב.ג. 11.54-55)

התמסרות
לא ניתן להבין את האל בכוח השכל; כדי להבין ולחוות אותו נדרשת התמסרות. ככל שנתמסר יותר, כך נקבל תשובות מהר יותר.

בהתחלה דרוש רצון ואמון ראשוני במורה ובדרך, אך ככל שאנו מתקדמים בתרגול, אנו רואים את השינויים שחלים בנו, וכך הספקות יורדים והאמון עולה.

כמובן שלמתבונן מהצד קשה לראות את השינויים הפנימיים ואת החוויות האישיות שעובר המתרגל. אך את השינויים החיצוניים בוודאי שניתן לראות. משפחתי וחבריי, יכולים להעיד על היותי הרבה יותר רגוע ושליו. כל מכריי יודעים שויתרתי על אכילת בשר (אינני רוצה לחיות על חשבון הסבל של האחר), סמים ואלכוהול. על-ידי טעימת טעם גבוה יותר, ויתרתי על טעמים נמוכים.

כרגע אני נמצא בראשית חיי הרוחניים, ואני רחוק מאוד משלמות, אך הטעם הרוחני המזערי שטעמתי, הספיק כדי לגבור על התמכרויות של שנים. כל מי שינסה יוכל לחוות זאת על עצמו הלכה למעשה.

לכן אין טעם לבזבז את זמננו על ויכוחים אינטלקטואליים כאלו ואחרים, אנחנו מזמינים את כולם; נסו לאהוב את אלוהים, בואו לתרגל

בהקטי-יוגה, ותוכלו להיווכח בתוצאות.

"מי שמסורים לשרתני באהבה תמיד – אותם אני חונן בתבונה שבעזרתה יוכלו לבוא אליי. כאות לחסד מיוחד, אני, השוכן בליבם, מבער בלפיד הידע את חשכת בערותם." (ב.ג. 10.10-11)

נכון, איננו מושלמים. נכון, אין ביכולתנו לדעת ולהבין הכול. אך האל מבטיח לנו מעל דפי הבהגווד גיטה והשרימד-בהאגותם, שאת אוהביו המסורים הוא חונן בתבונה ובידע. האל מבטיח שדרך אהבה ניתן לחוות אותו וליהנות מאושר נצחי.

פתחנו את המאמר עם פסוק מתפילתה של אמא קוּנְתי, ועם פסוק נוסף מאותה התפילה, נסיים:

"הו אדונו של מַדְהוּ, כשם שהגנגס זורם לים ללא הפרעה, מי ייתן ולבבי ימשך תמיד אליך מבלי לסטות אל איש זולתך." (בהאג. 1.8.42)



מאמרים נוספים מאת רז הנדלר

פעיל בעמותת "יוגה של אהבה". חוקר וכותב על הדתות והזרמים השונים. מחבר הספרים בעקבות הדרך, פנינים שזורות על חוט.

2 תגובות לפוסט "הצעד הראשון"

  • אלדן:

    שלום- רציתי לדעת בהקשר לכתבה האם לדעת את האל הכוונה לחוות אותו גם? אם הוא חונן מישהו בידע בתבונה האם זה אומר שהוא גם חווה את האל ואוהב אותו? האם אין הבדל בין לדעת ולהבין אותו לבין לאהוב אותו?

    • גד לובן:

      כן, רק על-ידי אהבה ניתן לדעת את האל ולחוות אותו. לגבי חוויית האל, יש רמות רבות של אהבה, ובהתאם, הוא נחווה באופנים שונים.

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר