שְׁרי צ'איטניה – האַוַתָאר הזהוב

"הלל הלל לשְׁרי צ'איטניה מַהָאפְּרַבְּהוּ, שבחסדו אפילו שוטה יכול לדלות את אבני החן יקרות הערך של האמת המוחלטת מאוצרות כתבי הקודש." (צ'.צ' אדי 3.1)

"מי יתן והאל, הידוע כבנה של שְׁרימַתי שַׂצִ'ידֵוי, ישכון בחדרי לבבך הכמוסים ביותר. בוהק בזוהר הזהב המותך, הוא הופיע בתקופת קַלי כדי להעניק את אשר לא העניקה שום התגלות אלוהים לפניו: את הטעם העליון של שירות מסור – הטעם של אהבת נאהבים." (צ'.צ' אדי 1.4)

קרישנה מתענג לעד בשעשועים נשגבים במשכנו הנצחי שבשמיים הרוחניים – גוֹלוֹקַה ורינדאוון.

פעם אחת ביומו של בְּרַהְמַא (שנמשך 8,640,000,000) הוא יורד עלי אדמות עם ורינדאוון הנצחית שלו כדי לגלות כאן את עלילותיו הנשגבות.

שקוע באהבה נשגבת על-פי הרַסות, או הטעמים השונים – שירות, ידידות, אהבת הורים ואהבת נאהבים, מתענג שְׂרי קרישנה בוְרִנְדָאוַן ונכנע כליל בפני אותם דבקים שחווים ארבעה טעמים נשגבים אלה.

הוא מתענג על עלילותיו הנשגבות כל עוד הוא חפץ בכך, ואז הוא נעלם. אולם לאחר העלמותו הוא חושב:

"זה זמן רב שלא הענקתי את שירותי האוהב לתושבי העולם. קיום העולם החומרי הינו חסר תועלת ללא אהבה כזו."(צ'.צ' אדי 3.14)

"בעולם כולו סוגדים לי האנשים על-פי מצוות הכתובים. ביודעם את שפעתי, כולם מביטים אלי ביראת כבוד, אלא שמסירות שמתעמעמת בגלל יראת כבוד אינה מושכת אותי כמו אהבתם הטהורה של תושבי ורינדאוון."(צ'.צ' אדי 3.15-16)

"אמא קושרת אותי לפעמים. היא מזינה אותי ומגינה עלי בחושבה אותי לחסר ישע."(צ'.צ' אדי 4.24)

"ידידי מטפסים עלי, חושבים אותי ואותם לשווים."(צ'.צ' אדי 4.25)

"וכאשר חברותי האהובות נוזפות בי, זה גונב את לבי ממזמורי הוודות."(צ'.צ' אדי 4.26)

"מי מלבדי יכול להעניק לעולם אהבה טהורה שכזו, הנקיה מכל שמץ של יראה?"(צ'.צ' אדי 3.26-27)

"לכן, אני אופיע כדָבֶק ואלַמד את השירות המסור (בהקטי) על-ידי דוגמא אישית. אני אלמד את היוגה המומלצת לעידן קַלי – נָאמַה-סַנְקירְתַנַה, או זמרת שמותיו של האל בציבור, ואגרום לעולם כולו לרקוד באקסטזה."(צ'.צ' אדי ,203.19)

בחושבו כך, הופיע האל בנַדְיה לפני 518 שנה, כדי לטעום בעצמו את תמציתם המתוקה של טעמי העדנה של אהבת אלוהים, וכדי להפיץ שירות מסור בעולם. הוא ידוע לכן כרחום וכנדיב מכול.

קומתו אדירה, גוון גופו כזהב מותך, קולו כרעם, זרועותיו ארוכות עד לברכיו, עיניו כעלעלי הלוטוס, אפו כפרח השומשום, ופניו יפות כירח המלא. הוא שליו, בעל שליטה עצמית, ואף שהוא קרישנה עצמו, הוא שקוע כליל באהבה לקרישנה. הוא מלא אהבה לדבקיו ויחסו שווה לכל ישות חיה.

סיבת הופעתו של שְׂרי צ'איטניה
הוא הופיע כדי להעניק את שלא נתן איש לפניו – אהבה טהורה לו עצמו דרך זימרת שמותיו : הרא קרישנה הרא קרישנה קרישנה קרישנה הרא הרא; הרא ראמה הרא ראמה ראמה ראמה הרא הרא.

הוא הופיע עם בני לווייתו הנצחיים, עמם הוא טעם את טעמה של אהבת אלוהים ועמם הוא הפיץ אהבת אלוהים לכלל בני האדם.

תכונותיו של קרישנה הן כמו מאגר של אהבה נשגבת. למרות שמאגר אהבה זה בא לעולם עם התגלותו של קרישנה, עם העלמותו, הוא נגנז.

אולם שְׂרי צ'איטניה ובני לווייתו ניפצו את המנעול והתפרצו למחסן כדי לטעום ממאגר האהבה הזה. אך ככל שטעמו, רק גבר צמאונם. הם רקדו, הם בכו, הם צחקו וזימרו כמטורפים, ובדרך זו חילקו אהבת אלוהים לכול.

משתחווה אני לפני שְׂרי צ'איטניה שבעצמו הינו עץ האהבה הנשגבת לקרישנה, הוא גם גנן העץ, מחלק פירותיו,
והנהנה מפירות אלו.

הוא חשב, "שמי הוא וישְׂוַמְבְּהַרַה, או 'מי שמקיים תבל ומלואה'. משמעותו של שם זה תתגשם אם אצליח למלא את היקום כולו באהבת אלוהים."(צ'.צ' אדי 9.7)

בחושבו כך, הוא עטה את תפקיד הנוטע והביא את עץ המשאלות של השירות המסור עלי אדמות, והפך להיות גננו.

נטיעתו וצמיחתו של עץ הבהקטי
הוא זרע את הזרע והשקה אותו במימי רצונו, ואז הפך הגנן לגזעו העיקרי של העץ. באמצעות אוניו הבלתי נתפסים הוא הפך לגנן, לגזע ולענפים בו-זמנית. מן הגזע צמחו ענפים רבים ומהם אינספור ענפים נוספים, ומכל ענף צמחו עוד מאות ענפי משנה. איש לא יכול למנות כמה ענפים (דורות של מורים רוחניים ודבקים טהורים) צמחו.

כשם שעץ תאנה נושא פירות בכל גופו, גם כל חלק מעץ השירות המסור נושא פרי. הפירות שהבשילו הפכו מתוקים כטעם הנקטר, והגנן, שְׂרי צ'איטניה מַהָאפְּרַבְּהוּ, חילק אותם מבלי לבקש כל תמורה. הוא חילק את פירות השירות המסור מבלי להבחין מי מבקש אותם ומי לא, ואף לא מי מתאים לקבלם ומי לא.

הגנן העילאי חילק לכל עבר חופנים על חופנים של פירות, וכאשר האנשים הרעבים אכלו מהפירות, חייך הגנן בעונג רב.

הוא חשב, "אני הגנן היחידי; אם לא אחלק פירות אלה, מה אעשה בהם? כמה פירות ביכולתי לאכול לבדי? אם יחולקו פירות אלה ברחבי תבל, יוודע שמי בכול כצדיק גדול, וכך יהללו האנשים את שמי בעונג רב."(צ'.צ' אדי 9.34,37,40)

לכן הוא ביקש מכל מי שטעם מפריו המתוק של העץ, "תנו לעוד ועוד אנשים לאכול מפירות אלה. חובתה של כל ישות חיה לנסות ולעשות טוב לזולתה באמצעות חייה, נכסיה, תבונתה ומילותיה."(צ'.צ' אדי 9.39,41)

טעמו של פרי אהבת אלוהים שחילק שְׂרי צ'איטניה הוא כה נפלא ומשכר, עד כי כל מי שטועם ממנו משתכר מיד ומתחיל לזמר, לרקוד ולצחוק כמטורף. וכשרואה הגנן הדגול את האנשים מזמרים, רוקדים וצוחקים, הוא מחייך בעונג רב.

מכל מקום, ישנה סיבה נוספת, סמויה יותר, להופעתו של קרישנה כדבק של עצמו.

הסיבות הסמויות להופעתו של שְׂרי צ'איטניה
קרישנה חפץ לטעום את מתק טעמה האינסופי של אהבתה של אחת מאינספור אהובתיו (שְׁרימַתי רַדְהָארָאני, שהינה התגלמותה של אהבת אלוהים במלואה), וכך הוא עטה את דמותו של שְׂרי צ'איטניה. הוא טעם את אהבתה בהסתירו את גוון גופו השחור בזוהר צבעה הזהוב.

"יחסי אהבתם של רָאדְהָא וקרישנה הינם גילוי נשגב של האנרגיה הפנימית מעניקת העונג של האל (הְלָאדיני שְׁקְתי, או אָנְנְדַה). למרות שרָאדְהָא וקרישנה הינם אחד בזהותם, הם נפרדו לעד (כדי לטעום את מתק יחסי האהבה). עתה שניים אלה התאחדו שוב, בדמותו של שְׂרי צ'איטניה. הריני משתחווה בפניו, שהתגלה עם רגשותיה וגוון גופה של רַדְהָארָאני, אף שהוא קרישנה עצמו."(צ'.צ' אדי 1.5)

למרות שקרישנה הינו הפּוּרושה, או המתענג העליון ומִשכן כל הרַסות (או טעמי האהבה), שלושה טעמים הוא אינו מצליח להבין ולטעום:

  1. הוא אינו מבין את תפארת וטעם אהבתה של שְׁרימַתי רָאדְהָארָאני. הוא חושב: "אני האמת הרוחנית המלאה ועשוי ממלוא החדווה, אולם אהבתה של רָאדְהָארָאני מטריפה את דעתי. איני יודע את כוח אהבתה שבאמצעותו היא מצליחה תמיד להכריעני תחתיה. כל עונג שאני מפיק מטעימת אהבתי לשְׂרימַתי רָאדְהָארָאני, חווה היא עשרת מליון מונים יותר באהבתה אלי. ולמרות שאהבתה שורה בכול, היא עוד מוסיפה ומתעצמת ללא הרף. אין ספק כי דבר אינו גדול יותר מאהבתה אלי, ואף על פי כן אהבתה משוללת כל גאווה. שְׂרי רָאדְהיקַה הינה נושא או משכן האהבה הזו, ואני רק מושאה. אני חווה אמנם את החדווה לה זכאי מושא האהבה. אולם העונג של רָאדְהָא – משכן האהבה, גדול עשרת מליון מונים יותר. אם אוכל בזמן כלשהו להיות משכנה של אהבה כזו, רק אז אוכל לטעום את חדוותה."(צ'.צ' אדי 4.123,124,126,128,129,132,133,135)
  2. הוא אינו מבין את טעם מתיקותו ויופיו שלו, שמפעימים לב כול, כולל את לבו שלו עצמו. הוא חושב: "מתיקותי מופלאה, אינסופית ומלאה. איש בשלושת העולמות אינו יכול למצוא את גבולותיה. רק רָאדְהיקַה טועמת בכוח אהבתה את מלוא נקטר מתיקותי. למרות שאהבתה טהורה כמראה, מתעצם טוהרה בכל רגע ורגע. גם למתיקותי אין גבול, ואף על פי כן היא זוהרת על מראת אהבתה של רָאדְהיקַה ביופי חדש יותר ויותר. ישנה תחרות מתמדת בין מתיקותי לבין מראת אהבתה של רָאדְהָא. הן שתיהן מתעצמות ללא הרף, אולם אף לא אחת יודעת תבוסה. בראותי את מתיקותי במראה, ברצוני לטעום אותה, אך איני יכול. בחפשי אחר דרכים לטעום אותה, אני מוצא בעצמי כמיהה לתפוס את מעמדה של רָאדְהיקַה."(צ'.צ' אדי 4.138-142,144,145)
  3. הוא גם אינו מבין את טעם החדווה האינסופית שחווות הגוֹפּיות, ובראשן שְׂרימַתי רָאדְהיקַה, בראותן אותו ובחוותן את אהבתו אליהן. הוא חושב: אהבתן של הגוֹפּיות משוללת כל תאווה (קָאמַה), או תשוקה לעונג אישי. היא כולה מוקדשת לעינוג חושי שלי (פְּרֵמַה). ואף על פי כן, בראותן אותי הן חווות בחדווה אינסופית, למרות שאינן משתוקקות לחדווה כזו; למרות שאינן מחפשות כל עונג אישי, גוברת שמחתן. זאת משום שאושרן נח באושרי, אהובן. כאשר אני רואה את הגוֹפּיות, שמחתי גוברת. כך גוברת גם מתיקותי שאין דומה לה. הגופיות שמחות למראה שמחתי, ויופין גובר, דבר שמגביר את שמחתי ויופיי. וכאשר רואות הגוֹפּיות את הנאתי המתגברת, גוברת שמחתן, וכך נמשכת התחרות לעד.

אם כן, בתשוקתו להבין את תפארת אהבתה של רָאדְהָארָאני, את תכונותיו הנפלאות שהיא לבדה טועמת באמצעות אהבתה, ואת האושר שהיא חשה כאשר היא חווה את מתיקות אהבתו, שְׂרי קרישנה הופיע כשְׂרי צ'איטניה מַהָאפְּרַבְּהוּ, ניחן בעושר רגשותיה של רָאדְהָא, מרחמה של שְׂרימַתי שַׂצִ'ידֵוי, ממש כשם שהירח מופיע מהים.

קורות חייו של שְׂרי צ'איטניה
שְׂרי צ'איטניה מַהָאפְּרַבְּהוּ, שבחר להתגלות בנַוַדְויפַּה (בבנגל), נראה לעין כול ונהנה מעלילותיו במשך ארבעים ושמונה שנים.

את עשרים וארבע שנותיו הראשונות הוא בילה בנַוַדְויפַּה.

בילדותו הוא ביצע אינספור משובות ותעלולים שהעצימו מאד את אהבתם של תושבי נַוַדְויפַּה אליו.
בנעוריו הוא הפך לתלמיד מבריק שהביס את הכול בידיעותיו ובטיעוניו הלוגיים. עד מהרה הוא גם הפך למורה מהולל ומאות תלמידים מכל עבר הסתופפו לשומעו.

בבחרותו הוא קיבל הסמכה ממורה רוחני, אישְׁוַרַה פּוּרי, ומיד אחרי זה החל לגלות סימנים של אהבת אלוהים. הוא לא חדל מלדבר על קרישנה, וגם כאשר היה מלמד דיקדוק היה משתמש בשמותיו של קרישנה. הוא היה שר את שמותיו של האל ורוקד באקסטזה, ומורה לכול לשיר כמותו. מדי לילה, במשך שנה תמימה, הוא שר עם דבקיו בביתו של שְׂריוָאסַה טְהָאקוּרַה. זמרה אקסטאטית זו בוצעה בדלתיים סגורות כדי למנוע כניסתם של חסרי האמונה.

בגיל 24 הוא קיבל על עצמו חיי נזירות ועבר לגַ'גַנְנָאתְהַה פּוּרי. בשש שנותיו הראשונות כנזיר הוא הִרבה לבלות במסעות ברחבי הודו, מחלק אהבת אלוהים לכול. הוא היה הולך ומזמר קרישנה קרישנה קרישנה הֵי.

את כל מי שפגש בדרכו הוא היה מחבק, והאדם היה נמלא באקסטזה של אהבה. כאשר איש זה היה מחבק אחרים, גם הם נמלאו באקסטזה והיו מתחילים לשיר בקול גדול את המַהָא מנטרה הרא קרישנה. וכך פשטה שירת הרא קרישנה בכל עבר.

בשמונה עשרה השנים הנותרות הוא שהה בגַ'גַנְנָאתְהַה פּוּרי מבלי לעזוב אותה יותר. בשש השנים הראשונות מתוך השמונה עשרה הללו הוא ביצע בדרך קבע קירְתַן, או זימרת המַהָא מנטרה הרא קרישנה רוויית הנקטר, בחברת דבקיו ובני לווייתו, ועודד כך את כולם לאהוב את קרישנה. ובשתיים עשרה השנים הנותרות הוא השתקע כליל במתק האקסטזה הנשגבת של אהבה לקרישנה, טועם אותה יומם וליל, וכך הגשים את כל מאווייו.

לעיתים הוא היה נשאר שקוע ברגש מסוים לילה שלם, טועם אותו דרך פסוקים שונים.

הדרך לשלמות
הוא אמר בשמחה: "דעו כי זימרת שמותיו של האל הינה האמצעי הקל ביותר לגאולה בעידן זה של קַלי."

"הלל הלל לזימרת שמותיו של קרישנה. בכוחה של זימרה זו לנקות את מראת הלב ולשים קץ לאש הסבל היוקדת של הקיום החומרי. היא כמו הירח העולה שמרעיף את זוהר ברכתו על כלל ישויות החיים. היא לבו ונשמתו של כל ידע, היא מרחיבה את ים החדווה של חיים רוחניים, היא מצננת ומרגיעה, ומאפשרת לטעום את מלוא הנקטר בכל צעד וצעד." (שׂיקְשָׁאשְׁטַקַם 1) (שׁיקְשָׂאשְׂטַקַם 1, צ'.צ' אנתיה 20.12)

כאב וענווה התעוררו בלבו של שְׂרי צ'איטניה והוא שורר פסוק נוסף:

"הו אלי, שמך הקדוש מלא ברכה לכול. משום כך רבים מאד שמותיך כמו קרישנה וגוֹוינְדַה. השקעת בשמות אלה את אוניך כולם, ואין שום כללים נוקשים כיצד לשננם. למרות שברוב חסד לנשמות הכושלות והמותנות, אתה מורה שמות אלה לכול, מה רב חוסר מזלי, אלי, כיוון שאיני יכול לזמר את שמותיך בלב נקי וטעמה המתוק של הזימרה לכן אינו חודר ללבי."(שׁיקְשָׂאשְׂטַקַם 2, צ'.צ' אנתיה 20.16)

הוא המשיך, "שמעו עתה כיצד צריך לזמר את המַהָא-מנטרה הרא קרישנה כדי שתעורר בנו את אהבתנו הרדומה לקרישנה."

"מי שחושב עצמו לנחות מעשב, מי שסובלני מעץ, שאינו מחפש כל כבוד לעצמו אך תמיד נכון לחלוק כבוד לזולתו, אדם כזה יכול בקלות ותמיד לזמר את שמו של האל."(שׁיקְשָׂאשְׂטַקַם 3, צ'.צ' אנתיה 20.21)

בדברו כך, ענוותו עוד גברה והוא החל להתפלל לקרישנה שיעניק לו אהבה טהורה ושירות מסור לו. כי כאשר מתעוררת אהבת אלוהים בלב, אחד מסימניה הם שמרוב כמיהה לאהבה כזו, האדם האוהב אינו חושב שהוא ניחן אפילו בטיפה אחת של אהבה לקרישנה.

"הו אלי, איני משתוקק לעושר חומרי, גם לא לחסידים, לאשה יפה, או לכל פעילות נהנתנית שהיא. אני רוצה רק, חיים אחר חיים, שירות מסור וטהור לך, ללא כל מניע אנוכי מצדי."(שׁיקְשָׂאשְׂטַקַם 4, צ'.צ' אנתיה 20.29)

בענווה רבה, חושב את עצמו לנשמה מותנית בעולם החומרי, שְׂרי צ'איטניה שוב ביטא את כמיהתו לשירות מסור לאל:

"הו אלי, הו קרישנה, בנו של מַהָארָאגַ'ה נַנְדַה. אני משרתך הנצחי, אבל בדרך כלשהי, בגלל אנוכיות, נפלתי לים הסבל החומרי. אנא, משה אותי בחסדך מים החומר הנורא הזה ושים אותי כחלקיק אבק אצל כפות רגליך."(שׁיקְשָׂאשְׂטַקַם 5, צ'.צ' אנתיה 20.32)

ענווה טבעית וכמיהה עזה התעוררו בלבו של שְׂרי צ'איטניה. הוא התפלל לקרישנה שיוכל לזמר את המַהָא-מנטרה מתוך אהבה אקסטתית:

"אלי, מתי יקושטו עיני בדמעות כל אימת שאני מזמר את שמך הקדוש? מתי ישתנק קולי ושערות גופי יסתמרו מאושר עילאי בעת זמרת שמותיך?"(שׁיקְשָׂאשְׂטַקַם 6, צ'.צ' אנתיה 20.36)

"בלי אהבת אלוהים, חיי אינם חיים," בחושבו כך התעוררו בלבו געגועים עזים לאל ובמצוקתו הוא דיבר כמו מטורף:

"אלי, גוֹוינְדַה, בגלל געגועים אליך, רגע אחד נראה בעיני כעידנים, דמעות זולגות מעיני כממטרי גשם והעולם כולו נראה חלול וריק."(שׁיקְשָׂאשְׂטַקַם 7, צ'.צ' אנתיה 20.39)

שקוע בכאב הגעגועים לקרישנה, חווה את אהבתה הטהורה של שְׂרימַתי רָאדְהָארָאני, הוא אמר אז את הפסוק הבא:

"בין אם קרישנה יחבק בזרועותיו משרתת זו, הנופלת לכפות רגליו, ובין אם ישבור את לבבי ויעלם לעד מעיני, הוא הרי עצמאי לחלוטין לעשות כרצונו, ואף על פי כן הוא, ולא איש מלבדו, הינו אדון לבבי לעד וללא תנאי."(שׁיקְשָׂאשְׂטַקַם 8, צ'.צ' אנתיה 20.47)

"קרישנה הוא חיי ונשמתי, קרישנה הוא אוצר חיי. למעשה, הוא החיים של חיי. אושרי טמון בשירותו של קרישנה."(צ'.צ' אנתיה 20.58)

מוצף באהבה אקסטתית, שְׂרי צ'איטניה מַהָאפְּרַבְּהוּ דיבר כמטורף וחזר על הפסוקים הללו.

לפנים הוא חיבר שמונה פסוקים אלה, הידועים כשׂיקְשָׁאשְׁטַקַם, כדי ללמד את האנשים שירות מסור וטהור לאל ברוח של תושבי ורינדאוון. עתה הוא בעצמו, אף שהוא קרישנה עצמו, טעם את משמעותם.

כך הופיע האל בנַדְיַה לפני 518 שנה כדי לטעום בעצמו את תמציתם המתוקה של טעמי העדנה של אהבת אלוהים, וכדי להפיץ שירות מסור בעולם. הוא ידוע לכן כרחום וכנדיב מכול.

הריני משתחווה שוב ושוב בפניו, שבחסדו אפילו שוטה יכול לדלות את אבני החן יקרות הערך של האמת המוחלטת מאוצרות כתבי הקודש.

מי יתן והאל, הידוע כבנה של שְׂרימַתי שַׂצִ'ידֵוי, ישכון בחדרי לבבך הכמוסים ביותר. בוהק בזוהר הזהב המותך, הוא הופיע בתקופת קַלי כדי להעניק את אשר לא העניקה שום התגלות אלוהים לפניו: את הטעם העליון של שירות מסור – הטעם של אהבת נאהבים.



מאמרים נוספים מאת וָארְשַׁבְּהָאנַוי‎ - ידע מעמיק

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר