הריבוי שבאחדות – תפיסת האלוהות הודית

הריבוי שבאחדות – תפיסת האלוהות הודית

ברהמה, שיווה, וישנו, פַּרְוַתי, שַׂקְתי, קָאלי, גַנֵשׁ, אינְדְרַה, סוּרְיַה, אַגְני, ראמה, קרישנה, לַקְשְׁמי, סַרַסְוַתִי, הַנוּמָאן ועוד – מי הם כל השמות הללו? האם אלה אלים מיתולוגיים שונים בפנתיאון ההודי? או אולי הם אלוהיות מקומיות שונות, כלומר אלילי מקום וטבע ששרדו מאמונות פגאניות עתיקות? אולי הם גילויים שונים של האלוהות המופשטת – התגשמויות של המופשט בחומר? ואולי הם ישויות נשגבות שאחראיות על סדרי הבריאה והקיום?

האם ישנם בכלל חיים גבוהים מאדם? איך זה שבהודו מאמינים שאלוהים מתגלה בדמויות שונות בעולם החומרי (אַוַתָארים)? ולמה סוגדים בהודו לפסלים?

המטייל בהודו נתקל בשאלות הללו, ואם ישאל, יקבל תשובות לאינספור.

ככלל אפשר לומר שהאלוהות הוֵדית היא מונותאיסטית, אולם מורכבת מאד ושונה מהמקובלת והמוכרת לנו. זו תפיסה של ריבוי אחדותי, או אחדות ושוני בו זמניים – האל זהה עם כל הנובע ממנו, כלומר עם האנרגיה שלו הכוללת גם את כלל הנשמות שמתרחבות ממנו – ובו-זמנית הוא גם שונה מהכול. ניתן להשוות זאת לשמש האחת שמצויה בשמיים, הפושטת באמצעות קרניה בכול. במובן מסויים השמש זהה לקרניים, אולם במובן אחר גם שונה – אנו מקדמים בברכה את כניסתן של קרני השמש לביתנו אך לא היינו שמחים לארח את גלגל השמש עצמו שם.

יש לאל שלוש אנרגיות בסיסיות – הרוחנית, שמאפשרת את הקיום הרוחני; הגבולית. אלה אינסוף הנשמות, שאף שהן רוחניות, בגלל קטנותן הן נופלות בקלות תחת האנרגיה החומרית; והאנרגיה החומרית, שמאפשרת את הקיום החומרי.

לפי תפיסה זו העונג האלוהי מהווה שורש הקיום כולו ומתממש באופן הרמוני בקיום הרוחני בין האל לאינספור הנשמות ששם. אף שהנשמות הללו כולן הינן הוא, כיוון שהן אונו והתרחבו ממנו, הן ניחנות כל אחת ברצון חופשי לצורך יחסים עמו, ובמובן זה הן גם לא הוא. הקיום החומרי משמש לאותן נשמות שרוצות ליהנות בנפרד מהאל, כאילו הן "אלוהים".

שני עולמות מקבילים
הספרות הוֵדית עתירה במידע אודות שני העולמות הללו – הרוחני והחומרי. אלה עולמות מקבילים, כשהאחד, החומרי, הוא השתקפות של האחר, הרוחני. שניהם דינאמיים ומלאי חיים כדי לאפשר אינספור טעמים ועונג. הטעמים הרוחניים, המקוריים, חדורים כולם באהבה לאל, בעוד שהטעמים החומריים מהולים באגו, במאבק לעליונות, ובמרוכזות עצמית. אינספור צורות החיים בעולם החומרי הן ביטוי לאינספור תשוקות ומאוויים לעונג אגוצנטרי; כלומר, צורות הגוף השונות מהוות הזדמנויות שונות לעונג ושליטה.

הגוף החומרי מורכב משמונה יסודות; חמישה גשמיים – אדמה, מים, אש, אויר ואתר, ושלושה סמויים – נפש, תבונה ואגו כוזב. מרכיבים אלה במינונים שונים מתאימים לאטמוספרות שונות (לפי הוודות למשל, ישויות החיים שעל השמש ניחנות בגוף מיסודות סמויים החסינים בפני אש). משום כך מתואר שיש חיים בכל כוכב וכוכב. ישנם כוכבים גבוהים משלנו שרמת החיים שם גבוהה לאין ערוך והם מאכלסים ישויות שגופיהן מפותחים יותר, וישנם גם כוכבים נמוכים יותר.

כדור הארץ והכוכבים שמעליו
כדור הארץ והגוף האנושי נחשבים לחשובים במיוחד ומהווים שדה הפעולה הקַרְמַתי; מי שפועל בצדיקות בעולם זה, זוכה להתעלות לכוכבים הגבוהים, אך שב ונופל משם לכדור הארץ, או אף למטה מזה, אם מבצע מעשים שליליים. הוא שב ועולה, ושוב יורד, וכך מסתובבת הסחרחרה לעד, או עד שמתחילה הנשמה במסעה הרוחני.

בכוכבים הגבוהים משמשות ישויות החיים בתפקידים קוסמיים שונים כמו שליטה על הגשם, הרוח, המים, האש וכו'. אלה הם האלים השונים, שנקראים גם אלים-למחצה. הם לא אלוהים, סיבת הסיבות, אלא נשמות רוחנית רגילות, כמונו, שהתעלו לשם בזכות מעשיהם הצדיקים, או בזכות קארמה טובה. גופיהם מפותחים יותר והם ניחנים בכח שליטה ועונג רב יותר. סוגדים להם אנשים שחפצים בברכות החומריות שבתחום שליטתם. אולם אף שהספרות הוֵדית מלאה בתרגולות שונות לצורך השגת ברכות כאלה, האלים, כמו כל אחד מאיתנו בגוף חומרי, הינם זמניים והברכות שהם מעניקים, זמניות.

מעבר לפנתיאון האלים האדיר ומעבר לקיום החומרי (על אינספור היקומים שבו) משתרע הקיום הרוחני הנצחי שמורכב מהזוהר האלוהי האינסופי השורה בכול (ברהמן), ומכוכבי הוַיְקוּנְטְהַה, משכנותיו הנשגבים של האל.

בשְׁרִימַד בְּהָאגַוַתַם נאמר, "האמת הרוחנית האחת חסרת השניות נתפסת בשלושה היבטים – ברהמן (האור האלוהי-הילתו של האל, או התודעה השורה בכול עליה נח הכול), פַּרַמָאתְמָא (נשמת-העל או השתקפותו של האל בלב כול בקיום החומרי ובכל אטום ובין כל אטום) ובְּהַגַוָאן (האל הפרסונאלי שבקיום הרוחני המוחלט)".

אישיות אלוה
הספרות הוֵדית מגדירה אם כן, את האל כאישי (פרסונאלי) ומופשט בו-זמנית. הכול זה הוא, ואין דבר מלבדו, ובו-זמנית הוא גם נבדל מהכול; הוא שורה בכול באמצעות אונו הרוחני האינסופי, הוא מצוי בקיום החומרי כולו באמצעות היבטו או השתקפותו כנשמת-העל, והוא נבדל מהכול בהיבטו האישי. אולם גם בהיבטו האישי הוא אינסופי כיוון שהוא מופיע בדמויות לאינספור:

"האל האחד פועל לעד בדמויות נשגבות לאינספור, בהתאם ליחסיו השונים עם דבקיו הטהורים." (פּוּרוּשַׁה-בוֹדְהיני אוּפַּנישַׁד).

דמויותיו כולן ניחנות באינסוף מעלות ושפעים, המלאים ומושלמים עד אינסוף. זה דומה לאיש חשוב שבתחום שליטתו הוא רשמי ורב השפעה, הוא אחר עם חברים, עם הוריו הוא בן נאמן, והוא איש משפחה חם ואוהב עם אשתו וילדיו. אלה היבטים שונים של אותו אדם שמתממשים במערכות יחסים שונות ובזמנים שונים. האל לעומת זאת, קיים בו-זמנית באינספור מערכות יחסים כאלה.

הוא גם מתרחב לאינספור נשמות. בצְ'הָאנְדוגְיַה אוּפַּנישַׁד נאמר, בַּהוּ סְיָאם: "אף שאני אחד, אני אהפוך לרבים." כלומר, האחד התרחב לרבים, לצורך הנאתו המתעצמת לעד. הרבים הם אינספור נשמות, שאף שאינן שונות מהאל באיכותן, כיוון שהתרחבו ממנו, הן ניחנות בחופש בחירה ורצון אינדבידואלי לצורך יחסים עמו. הוא גדול לאינסוף והן מיזעריות. הן תלויות בו לעד ונועדו לשירותו, אלא שלעיתים הן חפצות לממש את עצמאותן באופן נפרד ממנו. העולם החומרי נועד עבור נשמות כאלה. אולם מאחר שהכול זה הוא, ודבר אינו נפרד ממנו, לרבות האנרגיה החומרית, האל, בהיבטו כנשמת-העל (פַּרַמָאתְמָא), מתלווה לנשמות האינדוידואליות שבאות לכאן ומאפשר את קיומן החומרי. הוא גם מאפשר לאותן נשמות שמתעייפות מנסיונן החומרי, לשוב לקיום הרוחני. מבין הנשמות שחותרות לחיים רוחניים, ישנן כאלה שכמהות להיטמע באור קרינתו של האל, או באחדות האלוהית המופשטת (ברהמן), וישנן שכמהות לחזור ליחסיהן הנצחיים עם האל הפרסונלי (בְּהַגַוָאן).

דתי או רוחני?
הספרות הוֵדית מפרידה בין דת או דתיות לרוחניות. כל עוד שבוי האדם בתפיסה גופנית וסגידתו לאל היא לצורך ברכות חומריות – בריאות, פרנסה, ילדים וכו', עד להתעלות לגן עדן – הוא נחשב לדתי. תירגולו הדתי מקנה לו קארמה טובה, לרבות התעלות לכוכבים גבוהים יותר אחרי המוות. טקסיו ותפילותיו מופנים להיבטים אישיים שונים של האל לצורך בריאה. בתרבות הוֵדית אלה האלים-למחצה השונים, כמו ברהמה, שיווה, דוּרְגָא וכו', או היבטו של האל כבורא הראשוני ומקיים הבריאה, וישְׁנוּ.

כאשר אדם מתעורר לכמיהתו הראשונית לאיחוד עם האל ומבקש להנכיח את האל בחייו, נאמר שהוא רוחני. במסעו הרוחני הוא שואף להשתחרר מזהותו הגופנית ולחזור לקיום הרוחני הנצחי, המורכב מהיבט מופשט ואישי.

בתוך הקרינה הרוחנית האינסופית, או זוהר הברהמן הבלתי אישי, פזורים אינסוף כוכבי וַיְקוּנְטְהַה, או כוכבים רוחניים – משכנותיו הנצחיים של האל הפרסונלי. ישנם אינסוף מישכנות כאלה כיוון שבכל אחד מהם מתגלה האל בהיבט מיוחד המאפשר מערכות יחסים מיוחדות עם דבקיו. מערכות יחסים אלה מאופיינות ברמות שונות של יראת כבוד ואינטימיות – ככל שגדלה האינטימיות ביחסים קטנה היראה.

נָארָאיַנַה הוא שם כללי של האל בכוכבי הוַיְקוּנְטְהַה הרבים בהם מערכות היחסים מעוגנות ביראת כבוד. הנשמות המשוחררות ששם שקועות בשירות מסור מתוך הבנת שיפעתו האינסופית של האל. ישנם כוכבים בהם חוות הנשמות קירבה רבה יותר לאל, שמכסה במידה כלשהי את ידיעת שיפעתו. זה דומה לאדם חשוב, נאמר ראש ממשלה, שאנשים מרוחקים חשים כבוד רב למעמדו הרם, בעוד שמקורביו קשורים יותר לאישיותו, ולא מתייחסים ממש למעמדו.

הכוכב העליון בקיום הרוחני, גוֹלוֹקַה-ורינדאוון, מאופיין ביחסי אהבה וקירבה עם האל הנקיים מכל שמץ של יראה או ידיעת מעמדו האלוהי. זהו פן מיוחד במינו בתפיסת האל. האל משחק משחקי אהבה נשגבים בדמות אנושית יפיפיה ושובת לב – קרישנה, העלם הנצחי. בדמות זו האל הכל-יכול, השליט העליון, כפוף לחלוטין לאהבת דבקיו ומוצא עונג אינסופי בחברתם. ישנם דבקים שמשרתים אותו שם ביחסי חברות אינטימיים; ישנם דבקים שאוהבים אותו אהבה הורית ומשרתים אותו ברוח זו; וישנם דבקים, או נכון יותר דבקות, שמשרתות אותו ברוח של אהבה זוגית, כאהובותיו. האל מבלה במערכות היחסים הללו וכמו שוכח את עצמו כליל מרוב חדווה (אָנַנְדַה). אך בו זמנית הוא משתף פעולה עם הנשמות המשוחררות שבכוכבים הרוחניים האחרים, שסוגדות לו מתוך יראת כבוד, ושולט גם בסדרי הבריאה החומרית.

כשנאמר שהאל מופיע בדמות אנושית ההבנה היא שגוף האדם נברא למעשה, בצלמו ובדמותו. מאחר שיחסים אפשריים בין דומים (אנשים מתחברים עם אנשים, ציפורים עם ציפורים וכו'), הגוף האנושי הדומה לאל, מאפשר לנו לחדש את משיכתנו לאל ולעשות את עבודת החזרה לקיום הרוחני, ליחסי אהבה הנצחיים שלנו עמו.

אַוַתָארים
בבהגווד-גיטה (4.7,8) נאמר, "בכל מקום וכל אימת שחלה הסתאבות ביישום כללי הדת וכפירה משתלטת – או אז אני מופיע. כדי לגאול את הצדיקים ולהכחיד את הכופרים, כמו גם כדי לשוב ולכונן את עקרונות הדת, אני עצמי מופיע עידן אחר עידן."

דהרמה היא התרגול הדתי-רוחני שבבסיס החברה האנושית ותכליתה לרומם את האדם עד לשלב השלמות העליון. מפסוקים אלה ניכר שלאלוהים עניין רב לעזור לנשמות המותנות שכאן לשוב לקיום הרוחני. הוא יורד מממלכת אלוהים ומתגלה בעולם החומרי בכל עידן ועידן, וגילוי כזה נקרא אַוַתָארַה. היו ברחבי היקום אינספור גילויים כאלה במהלך ההיסטוריה הוֵדית, חלקם מופיעים בזמנים קבועים, חלקם לתפקידים מיוחדים, וחלקם כדי לבצע עלילות קסומות שנועדו למשוך אותנו לעולם הרוחני. מקומם של גילויים אלוהיים אלה הוא בעולם הרוחני, אך הם יורדים שוב ושוב לעולם החומרי כדי לסייע לנו להבין את תכלית החיים.

ישנם גם אַוַתָארים מיופי כוח. אלה נשמות רגילות כמו כל אחד מאיתנו, המיופות בכוח אלוהי לצורך משימה אלוהית גדולה ומיוחדת, כגון יסוּד דת חדשה. כל האַוַתָארים הללו מתוארים בספרות הוֵדית על תפקודיהם השונים, ומנובאים אפילו אַוַתָארים עתידיים.

לאור זאת, אין זה מפליא כמובן, שבהודו ישנה חרושת אַוַתָארים ענפה ו"גילויים אלוהיים" למיניהם צצים כל הזמן. אולם הסטנדרט הוא ש"אַוַתָארים" שאינם מצוינים בספרות הוֵדית הם התגלויות כוזבות.

סגידה לפסלים
הפסלים שבמקדשים השונים נקראים מוּרְתים. בין אם המוּרְתים הם של האלות והאלים השונים, ובין אם של אלוהים, על היבטיו השונים, אלה תמיד פסלים של ישויות ברות סגידה. 'ברות סגידה' פירושו שאלה ישויות אדירות כוח שניחנות ביכולת לתקשר בו-זמנית עם כל אחד ובכל מקום ויכולות להעניק ברכות שונות לסוגדיהן. קל יותר להבין את פסליהן של ישויות נמוכות יותר כמו האלים-למחצה. ישנו חיבור אנרגתי בין דמותו של מישהו לתמונתו או לפסלו, וכאשר המישהו הזה ניחן בכוחות עצומים, הוא יכול, בתיווכו של נשמת-העל, או אלוהים אשר נמצא בליבנו, להענות לסוגדים לו דרך כל אחד מפסליו. אבל כיצד להבין את פסליו של אלוהים? כיצד ניתן לצמצם את האל האינסופי, שהכול מצוי בו והוא מצוי בכול, לדמות מוגדרת ומסויימת?

למעשה, לאל אינספור דמויות שהן כולן הוא, כפי שכבר הסברנו, וכל אחת מן הדמויות הללו מלאה עד אינסוף באונים כולם. דמויות אלו מתוארות בספרות הוֵדית לפרוטרוט; הוא מופיע כקרישנה – העלם הכחול בעל עיני הלוטוס, הוא מופיע כנָארָאיַנַה – שליט הכוכבים הרוחניים בעל ארבע הידיים, הוא מופיע כראמה – בעלה של סיתָא אלת המזל והקשת המפורסם, ובעוד גילויים לאינספור. כיוון שאלה דמויות נצחיות של האל לצורך מערכות יחסים מיוחדות עם דבקיו, הסוגדים השונים בוחרים לסגוד לאחד מן ההיבטים הללו, בהתאם לטעמם הרוחני, או זיקתם הטבעית לאל.

מאחר שהתפיסה היא שלאל יש דמות, הרי שניתן גם לפסלו בחומר. מבחינתו של האל החומר והרוח שניהם אונים שלו, כלומר אלוהיים, וביכולתו להתגלות בכל אחד מהם במלואו. ההבנה היא לכן, שהאל בדמות המוּרְתי, או הפסל, אינו חומרי אלא ניחן באונים האלוהיים כולם. הבעיה היא שהתודעה שלנו חומרית ואיננו מסוגלים לראות זאת. 'חומרית' משמע שתודעתנו הרוחנית הטהורה מכוסה עתה באגוצנטריות, או בהזדהות כוזבת עם האגו החומרי. לכן היא אינה מסוגלת לתפוס את מהותם האמיתית של הדברים אלא רק את ערכם ותפקידם כלפינו. ככל שתודעתנו מתבהרת, ביכולתנו לתפוס יותר את המציאות הרוחנית ואת נוכחותו של אלוהים בכול, לרבות, או במיוחד, בדמות המוּרְתי שלו.

מפגש אישי
בספרות הוֵדית מתואר שהאל בוחר להופיע בדמויות המורתי כדי לקבל באמצעותן את שירותם האוהב של דבקיו. להבדיל מאדם דתי שמבקש ברכות מאלוהים, חפץ אדם רוחני במפגש ישיר עם האל. הוא מתמקד במוּרְתי בחושיו החומריים – בעיניו הוא מתבונן בדמותו היפיפיה; באוזניו הוא שומע מנתרות שמפארות אותו; בידיו הוא מקשט אותו; הוא מריח את ריח הקטורת והפרחים שמוצעים לו וכו'. אולם כיוון שזהו מפגש אמיתי עם המימד הרוחני או עם האל, בהדרגה מיטהרים חושיו ותודעתו מזדככת. רוח האהבה והשירות הנצחי (בהקטי) מתעוררת בלבו והוא מתחיל לחוות קיום רוחני שמעבר לתפיסת החושים הגשמיים. שירותו לאל ומפגשו עמו הופכים אז אישיים לחלוטין ומלאי חדווה נשגבת.

הספרות הודית מדגישה כמובן, שלא כל אחד יכול ליצור לו דמות אלוהים. תיאוריו של האל מצויים בכתבים ומבוססים על חוויות התגלותיות של אנשים מוארים שהתעלו מעבר לכל אנוכיות ומסוגלים לפגוש את המציאות כמות שהיא.

זהו נושא רגיש, במיוחד בתרבות שמגדירה את זהותה הדתית על תפיסת אלוהות מופשטת והתנגדות לעבודת אלילים. עבודת אלילים פירושה עבודת החומר. כלומר, האלהת ישויות חומריות נמוכות וסגידה להן, דרך פסל או חפץ אחר, ככל מכול. גם התרבות הוֵדית רואה סגידה כזו כחומרית, אולם כפי שהסברנו, ההיגיון שבסגידה לדמותו של האל שונה. בנוסף, אם נתבונן בכנות ביחס שלנו, כתרבות, לגופנו, אולי נמצא שזוהי עבודת החומר, או עבודת אלילים…

ולסיום, כדי לספק את הסקרנות, כמה מילים על שמות הישויות הנזכרות לעיל:

ברהמה – אל-למחצה, כלומר נשמה רגילה שזכתה בגוף מפותח במיוחד לצורך תפקיד קוסמי מסויים. הוא אחראי על מידת הלהיטות והבורא בפועל של היקום הזה, על שלל היצורים שבו. הוא האישיות העליונה ביקום שלנו ונמצא בכוכב העליון ביקום. 100 שנות חייו, השוות ל-311,040,000,000,000 שנים שלנו, מהוות משך קיומו של היקום מבריאה עד חורבן. אחרי חורבן שנמשך מספר שנים דומה, מתחוללת בריאה, בהתהליכה נוצר ברהמא חדש.

שיווה – הוא גילוי נמוך של האל שבא במגע עם החומר. הוא מושווה בוודות ליוגורט (והאל לחלב). יוגורט הינו אמנם חלב, אולם זה חלב שבא במגע עם משהו חמוץ; כמותו גם שיווה הינו אלוהים, אולם היבט אלוהי שמעורב בחומר. בגילויו הראשון ביקום החומרי הוא נושא את מבטו של מַהָא-וישְׁנוּ (האל, מחולל הבריאה הראשוני) ואת כלל האגו (של ישויות החיים ששהו בתוך מַהָא-וישְׁנוּ בעת החורבן) וזה הוא שבא במגע ישיר עם האנרגיה החומרית ומעבּר אותה. גילוי נוסף, חומרי, של שיווה מופיע מבין עיניו של ברהמה. בגילוי זה הוא אחראי על מידת הבערות וההרס ובמחולו המפורסם מחריב את היקום בעת החורבן. הוא נסגד ברחבי הודו כשיווה-לינְגַה, או כאבר מין זכרי – סמל הבריאה. הסוגדים לו חותרים לשלמות אימפרסונלית של היטמעות בזוהר הברהמן.

וישנו – פן של האל לצורך בריאה וקיום העולם החומרי. אחראי על מידת הטובות. הוא מופיע בשלושה היבטים (הפּוּרוּשׁות): 1) מַהָא-וישנו, שלקצב נשימתו נבראים אינספור היקומים החומריים ונחרבים. הוא שרוע בים הסיבה ועם העפת מבטו (אותו נושא שיוה) לעבר האנרגיה החומרית היא מתעוררת לחיים ומתחוללת בריאה; 2) גַרְבְּהוֹדַקַשָאיִי-וישְׁנוּ  שרוע בים הרחם (גַרְבְּהַה) שבתחתית כל יקום ומאפשר את אירגונו הפנימי של היקום; 3) קְשִׁירודַקַשָאיִי-וישְׁנוּ הוא נשמת-העל שבלב כול ישות חיה ובכל אטום ובין כל אטום. וישנו ונָארָאיַנַה הם שמות מקבילים לאלוהים. הסוגדים לו מחפשים שלמות פרסונלית של חזרה ליחסי האהבה הנצחיים עם האל בקיום הרוחני.

דוּרְגָא, פַּרְוַתי, שַׂקְתי, קָאלי – שמות והיבטים שונים של אלת החומר. כשם ששיווה נחשב לגילוי נמוך של האל, אלת החומר נחשבת לגילוי נמוך של בת זוגו של האל. היא, אלת החומר, שמוכרת כדוּרְגָא, או פַּרְוַתי, או אוּמָא, או שַׂקְתי, ובאינספור שמות נוספים, הינה לכן אשתו; משניהם מתרחבים כלל האלות ובעליהן, על שלל צורותיהם. הזוגיות ביניהם מעורבת במין ומהווה ראשית המיניות בעולם. הסוגדים לה מבקשים בדרך כלל ברכות חומריות.

גַנֵשׁ – בנה של פַּרְוַתי בעל ראש הפיל. אחראי על סילוק מכשולים. בעלי עסקים סוגדים לו למען שיגשוג בעסקיהם.

אינְדְרַה – אל למחצה. אל הגשם ומלך כוכבי עדן.

סוּרְיַה – אל-למחצה. אל השמש.

אַגְני – אל-למחצה. אל האש.

ראמה – גילוי של האל שיורד גם כאַוַתָארה. האפוס האדיר הרָאמָאיַנַה מספר את עלילותיו המופלאות.

הַנוּמָאן – הקוף המהולל, משרתו הנצחי של ראמה.

קרישנה – ההיבט האישי העליון של האל ומקור כל ההתגלויות האלוהיות האחרות. נחשב להיבט המתוק והאינטימי ביותר של האל כנער רועה פרות בכפר הנשגב ורינדאוון. הוא יורד פעם ביום של ברהמה ליקום החומרי, לוורינדאוון של מטה, כדי להציג כאן את עלילותיו הקסומות.

לַקְשְׁמי – אלת המזל. בגילויה החומרי היא אחראית על כסף והצלחה, ובגילויה הרוחני היא בת זוגו הנצחית של אלוהים – נָארָאיַנַה או וישְׁנוּ.

סַרַסְוַתִי – אלת האמנות והלמידה.



מאמרים נוספים מאת גוּנָאוַתַר דָאס

מורה לבהקטי יוגה ולפילוסופיה של היוגה.

18 תגובות לפוסט "הריבוי שבאחדות – תפיסת האלוהות הודית"

  • אלדן:

    כיצד דמויות האלים למחצה הן "ברות סגידה"?איפה נמצאים האלים למחצה, האם הם כמו החייזרים שאנשים מדברים עליהם כיום?איך הם יכולים להיענות לנו דרך הפסלים שלהם?

    • גד לובן:

      האלים למחצה הם ברי סגידה בהיותם מייצגים את אלוהים. האלים למחצה שוכנים במישור קיומי סמוי שנקרא כוכבי עדן. הם יכולים להיענות לתפילותיו של האדם, בין אם אלו דרך פסלים או אמצעים אחרים, ממש כמו שרשות הדואר מקבלת את מכתביך דרך תיבת הדואר שלה (=פסל שלה), ומביאה אותו לתעודתו, או כמו שהטלפון הוא אך חומר חסר חיים, אך בכול זאת ביכולתו לשדר את דבריך ולהביאם לתעודתם. קרישנה, בתור פרמאתמא, יושב בליבך וקורא את מחשבותיך. הוא מעביר זאת לאלים למחצה שתפקידם לבצע את הוראותיו. האלים למחצה שומעים את תפילותיך, או מבינים את כוונתך דרך תיווכו, ומגיבים בהתאם. לא כול דבר אתה יכול להבין, אך כאשר אתה עוקב אחר תהליך מוסמך, אתה זוכה בתוצאה המצופה. האלים למחצה שולטים, בשם האל ובאמצעות כוח מיוחד שהעניק להם למטרה זו, על כול ההתנהלות החומרית, ולכן הם יכולים להיענות לתפילותיך, או יכולים להגיב למעשיך. למעשה, האלים למחצה מנהלים על פי עקרונות אלו את הקרמה של כל אדם ואדם.

  • אלדן:

    אז עכשיו הבנתי יותר טוב אבל הוספת פה משהו שאני רוצה לשאול עליו: מי קובע איזה פסל של אלוהים הוא מוסמך לסגידה או לא?נאמר והכתבים מאשרים פסל מסוים לסגידה האם זה אומר שכל אדם יכול ליצור את הדמות הזאת ולהפוך אותה למוסמכת? גם כן מי יוצר את הפסל האם זה לא בעלי תעשיית גלם שיוצרים את הפסלים?

    • גד לובן:

      יש כתבים המתארים את דמות האל הרוחנית, ומה הם המאפיינים של דמות זאת כשזו מעוצבת בחומר. ממש כמו שיש ציורים שמייצגים את המצויר, ויש שלא. מקובל שמי שבקיא בכתבים אלו, יכול לעשות דמות המייצגת את האל. עקרונית כל אחד יכול לעשות דמויות אלו בתנאי שהוא בקיא במאפיינים ופועל על-פיהם. מכול מקום, רק דבקים מתקדמים יכולים לבקש מהאל שיהיה נוכח באופן מיוחד בפסל, כך שמי שיסגוד לפסל, לא יסגוד לסתם דמות חומרית, אלא יסגוד באופן זה לאל עצמו. נשוב לדוגמה של רשות הדואר. בזמן שהסניפים פתוחים, ניתן למסור את המכתב לפקיד הדואר וזה יגיע לתעודתו. אך כאשר הסניף סגור, ניתן לשלוח את הדואר באמצעות תיבת הדואר המאושרת על-ידי רשות הדואר. באופן דומה, רק מעטים מסוגלים לתקשר עם האל ישירות. לכן האל מאפשר ברוב חסדו גם לאנשים שנמצאים בראשית דרכם הרוחנית, לבוא אתו במגע ישיר באמצעות המורטי, וכך להיטהר מתודעתם החומרית ולפתח אהבה אליו. בחסדו של הגורו הפסל הופך למורטי, ללא שונה מאלוהים עצמו, ומי שמשרת אותו מתוך אמון ומסירות יחווה שאינו משרת פסל אלא את אלוהים עצמו, ושירות זה יביא אותו בסופו של דבר לאהבת אלוהים טהורה.

  • אלדן:

    עדיין לא כל כך הבנתי, במילים אחרות יותר פילוסופיות ורוחניות האם האל נמצא בכל דבר כפראמתמא וכאשר אדם מזמין אותו להיכנס לפסל אז זה בהגואן? ואם בהגואן נכנס לפסל ושוברים את הפסל מה קורה אז לבהגואן במקרה וזה כך?אז בעצם אתה אומר שהפסל זה לא אלוהים בהגואן אלא זה אלוהים בהגואן רק כאשר הוא נכנס לשם?

  • אלדן:

    אני לא מבין את ההסברים מספיק טוב אני די מבולבל מהם לכן שאלתי שאלה שהיא לא כך כך תואמת את ההגיון של מה שענית עד כה, אבל בהקשר לתשובתך האחרונה למה הכוונה לשבור את התפיסה החומרית לגביי המורתי? ואולי גם תוכל לעזור לי לפתור את הבלבול הכללי שיש לי מכל הנושא הזה?

    • גד לובן:

      נשווה את המורטי לתיבת מסרים, למשל, התיבה האדומה של רשות הדואר. מוסכם על רשות הדואר שמי שמכניס מכתב לתיבה, זה ממש כמו לתת את המכתב לפקיד הדואר ישירות. לכן יש להתייחס לתיבת הדואר כלא שונה מפקיד הדואר, אך בו זמנית היא שונה ממנו. מה יקרה אם תשבור את תיבת הדואר? האם שברת את פקיד הדואר? כך גם מורטי המפוסל בדמות האל. זהו פסל בלבד, עד שאדם קדוש מבקש מהאל "להיכנס" בו, להעצים אותו כך שישמש ככלי למפגש עם האל. אם האל מסכים ונכנס לפסל, הפסל אינו חומר יותר, כי אם שווה ערך לאל עצמו. ניתן להיפגש אתו ישירות דרך מדיום זה. האם שבירת הפסל זה שבירת האל? מי שחושב שהפסל זהה לאל, ולא מבין את התהליך כיצד הפסל הופך לאלוהים, או כיצד הוא מייצג את האל, עבורו היכולת לשבור את הפסל זהה ליכולת לשבור את האל. לפעמים אלוהים מרשה לשבור את המורטים, את הפסלים שמייצגים אותו, כדי לנתץ את התפיסות השגויות של עובדי הפסלים לגבי מהות האל שבפסל.
      מכל מקום, אין הדוגמאות שכאן ממצות את הזהות של הפסל עם האל. זאת משום שאלוהים והאנרגיות שלו חד הם. הפסל, בהיותו אנרגיה של האל, אחד הוא עם האל. הפסל, אם הוא מעוצב בדמותו של האל, עוזר לחבר את תודעתו של הסוגד לאל עם דמותו הרוחנית של האל באמצעות אסוציאציה. כמובן, אלו שמתכחשים לדמותו הרוחנית של האל, שאומרים שלאל אין דמות וצלם, יכחישו את היכולת לייצג את דמותו הרוחנית של האל בדמות מוגבלת כפסל. יש שיסכימו, מכול מקום, שלאל יש דמות לא מוגבלת, אך יתמרמרו על כך שאנו טוענים שניתן לייצג דמות זאת באמצעות משהו מוגבל כמורטי, משמע פסל שאלוהים שוכן בו. אולם, האין אדם שומר תמונה של אדם יקר לו, ובהתבוננו בתמונה, הוא אכן רואה את האדם היקר לו, ולא חושב שאותו אדם הפך למוגבל מאחר והתמונה היא אך דבר מוגבל?

    • גד לובן:

      המישור הרוחני חורג מההיגיון הרגיל; לא ניתן להבין לחלוטין נושא זה באמצעות השכל החומרי. אדם שתודעתו היטהרה ויש לו כבר מגע ישיר עם האל, יכול להבין נושא זה, אך לא באמצעות שכלו החומרי, כי אם באמצעות תבונה רוחנית. אכן, הפסל אינו מורטי, אלוהים, אלא בשעה שדבק מתקדם מזמין אותו להיות נוכח בו, ממש כמו שרק בשעה שרשות הדואר קובעת קופסה מסוימת כמייצגת אותה, ניתן לשלוח דרכה דואר. ברגע שמישהו הורס את הקופסה, האם הוא הרס את רשות הדואר? אולם, מנקודת מבט גבוהה יותר, כל דבר הוא אלוהים, בין אם אנחנו מודעים לזה או לאו, כי כל דבר זה אנרגיה של אלוהים, גם אלוהים נמצא בכל דבר ומנהל את כלל המערכת החומרית, כך שדבר לא יכול להתרחש ללא אישורו ופיקוחו.

  • גד לובן:

    אלוהים מאפשר למישהו לשבור את המורטי כדי לשבור את התפיסה החומרית לגבי מורטי. האמירה שלך "אלוהים עצמו מכל בחינה" מראה שאין אתה מבין את שנכתב קודם, אלא רק זורק רעיונות ואסוציאציות. למשל, בתשובה הקודמת דובר על "דרגות שונות של נוכחות". מה הקושי להבין זאת, ואם הבנת זאת, מה הצורך בשאלתך?

  • אלדן:

    מה שלא מובן לי עד עכשיו אחרי ההסברים האלה הוא שאתה אומר שאלוהים יכול להימצא בדמות המורטי באופן אישי כלומר האם זה אומר שהמורטי זה אלוהים עצמו ואם זה אלוהים עצמו מכל בחינה שהיא אז מה קורה אם מישהו בא ושובר את המורטי, זה אומר שאדם יכול לגבור על הכוחות האלוהיים של המורטי?

  • gad loven:

    נוכחות מוגברת
    אלוהים נמצא באנרגיות שלו כשם שבעל מפעל נמצא במפעל שלו באמצעות הונו, ארגונו, אולי תמונותיו, מערכת הכריזה וכו' אך גם בגופו. באופן דומה, אלוהים יכול להיות נוכח בחומר גם דרך נציגו האישי כמו גם בגופו הוא. כול אלו מייצגים דרגות שונות של נוכחות. בשעה שיוגי טהור מבקש ממנו להיות נוכח במורטי, באנרגיה החומרית שלו, ביכולתו להגביר את נוכחותו בחומר ולקבל באופן אישי את מנחותיו, גם לגרום לחומר המת שינהג כחי.

  • אלדן:

    איך היוגי מזמין את אלוהים לנכוח בדמות המורתי שלו שהיא אנרגיה של אלוהים ומייצגת את אלוהים אם אלוהים נמצא באנרגיות שלו? האם הוא לא נמצא באנרגיה שלו בצורה אישית בהיבט של בהגואן?

  • gad loven:

    דמות חומרית או רוחנית?
    לסגוד לאנרגיה של אלוהים ולסגוד לאלוהים זה שני דברים שונים לחלוטין. אדם מטריאליסטי סוגד לאנרגיה של אלוהים. הוא מפריד בין אלוהים והאנרגיה שלו. זאת משום שהוא רוצה להשתמש באנרגיה הזו לצרכיו האנוכיים. היוגי, מכל מקום, מבין שהאנרגיה של האל מייצגת אותו ונועדה לשימושו. היוגי מבין שבמישור המוחלט אלוהים והאנרגיות שלו חד הם. לכן מבחינתו מפגש עם האל באמצעות האנרגיות שלו הינה מפגש עם האל עצמו.
    כאשר היוגי סוגד למורטי, לדמות אלוהים המעוצבת בחומר, הוא יודע שהמורטי הינו אלוהים עצמו. מכמה וכמה בחינות. ראשית, משום שהחומר זה אנרגיה של אלוהים, ואלוהים מצוי באנרגיות שלו. שנית, הוא מזמין את האל להיות נוכח באופן אישי באנרגיה שלו בעת שהוא סוגד לו. שלישית, בשעה שהוא מעצב את האנרגיה החומרית בהתאם לדמותו המקורית של האל, קל לו לאין ערוך להתמקד בהיבט האישי של האל וכך להיות איתו לחלוטין. אין כאן כל שאלה עבורו של סגידה לדמות חומרית.
    קח לדוגמא בעל מפעל גדול. באמצעות הונו, ניהולו, ואף באמצעות טלוויזיות במעגל סגור ומערכת כריזה הוא נמצא בכול מקום במפעל, למרות היותו יושב בחדרו שלו. כך אלוהים נמצא בכול, אך בו זמנית נפרד מהכול.

  • אלדן:

    אבל העניין הוא שאם אפשר לסגוד או למדוט על האנרגיה של אלוהים כאלוהים עצמו, משמע לסגוד לחומר אז בין אם זה חומר בצורה לא מעוצבת או כן מעוצבת בהתאם לדמות הרוחנית של האל אז זה עדיין נחשב לדמות חומרית, אני לא מבין את זה, אנא הסבר.

  • gad loven:

    דמות חומרית
    אלוהים לא מתגלה בדמות חומרית, מוגבלת כשלנו. התגלותו בעולם החומרי משוות למלך הנכנס לבית הסוהר. האסירים יהיו אווילים לחשוב שמשום שהמלך נמצא בבית הסוהר, מעמדו כשלהם והוא מוגבל כמותם. זה מוסבר בבהגוד גיתא (4.6). נאמר שם שכאשר האל מופיע בעולם, הוא מופיע בדמותו הרוחנית האוריגינלית, הלא מוגבלת. מכל מקום, כיצד האל הינו בעל דמות לא מוגבלת זה נושא הדורש לימוד מעמיק ותובנות רוחניות.
    כל דבר בעולמנו הינו אנרגיה של אלוהים. בתור שכזה, לפי ההיגיון שבמישור הרוחני האנרגיה ובעל האנרגיה הינם אחד (ושונים בו זמנית), אפשר לסגוד לכל דבר כאלוהים, כל עוד שאנו מבינים שדבר זה אינו אלא אנרגיה של האל ולכן מייצג אותו לחלוטין. מכל מקום, קל יותר לסגוד ולמדוט על האל כאשר החומר מעוצב בהתאם לדמותו הרוחנית המקורית, ממש כמו שקל יותר לזכור מישהו אהוב כאשר אנו רואים את תמונתו.

  • אלדן:

    איך אלוהים מתגלה בדמות החומרית שלו,אתה כותב כאן שתיאוריו של האל מבוססים על הארות של אנשים מוארים ועל הכתבים,ואתה כותב שאי אפשר ליצור דמות אלוהים ללא הסמכות הבלעדית של התיאורים שלו בוודות,אז זה אומר שחייבים לפסל את אלוהים בחומר לפי התיאורים הללו או שאפשר לפסל אותו כפי שאנחנו רוצים?ובכלל למה לא לסגוד או להתפלל לכל דבר כאלוהים ולווא דווקא לדמות החומרית שלו שהוא מתגלה בה? האם אי אפשר לסגוד לכל דבר אחר כאלוהים כי הרי שאלוהים נמצא בכל דבר ודבר, האם הוא לא יכול להתגלות בדמות או בחפץ חומרי אחר מלבד איך שהוא נראה לפי הכתבים?

  • gad loven:

    השם ובעל השם-אחד הם
    האלים למחצה הם חלק מהעולם החומרי, בשעה שקְרישְׁנַה והתרחבויותיו הם בעולם הרוחני המוחלט. בעולם החומרי יש דואליות בין השם לבעל השם, בשעה שבמישור המוחלט השם ובעל השם הם אחד. שׂיוַה מצוי בקטגורית ביניים מיוחדת; הוא מצוי במישור המוחלט ובמישור החומרי הדואלי בו זמנית. מכאן שבמידה מוגבלת, גם הוא ושמו אחד.

  • אלדן:

    האם גם שמות האלים למחצה לא שונים מעצמם לדוגמה שיווה?

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר