אלוהים כסיבת הסיבות

הוודות מגדירות את האמת העליונה כמקור שכל דבר נובע ממנו. על פי הגדרה זו ובאמצעות ההנחה שהסיבה ניכרת בתוצאה, ניתן להגיע להבנות רבות לגבי טבע האל. ננסה למצות שתי קביעות אלו.
זה אך טבעי לאדם לחפש את האמת העליונה, המוגדרת גם כאמת המוחלטת. הוודות מגדירות את טבע האמת המוחלטת כסַת-צ'ית-אַנַנְדַה, או נצח, מודעות וחדווה. האדם המחפש אושר אמיתי, אך טבעי שיתעייף מתישהו מהחיפוש אחר אושר חומרי, שהינו חולף, מלא בבערות ומוגבל וסופו אך סבל, וישאף אחר אושר אמיתי. החיפוש אחר המוחלט משמעו לחפש אחר אותם יחסים המהווים את האושר האמיתי והעליון. הוודות אומרות שיחסים כאלה הם יחסים עם האל בהיבטו האישי והמתוק ביותר. ידיעת האמת המוחלטת תעניק לחיינו את ההבנה מי אנחנו, למה אנו סובלים כעת, את הדרך להשתחרר מסבל זה, ובסופו של דבר-אושר עליון הנובע מיחסים עם האמת המוחלטת, סיבת כול הסיבות.

הוודות מגדירות את האמת העליונה כסיבת כול הסיבות. להגדיר את האמת כ"סיבה" מצביע על אפיון ראשוני של האמת-שהוא סיבתי. דתות בדרך כלל מייחסות לאל את סיבת הסיבות. אך יש דתות המגדירות את האל באופן אחר-שהוא מוחלט, אחדותית ונצחית. אך תחת הגדרה זו לא ניתן להתייחס לאל כסיבה הראשונה. זאת משום שהגדרה כזאת היא תוצר שכלי-לוגי שלא מתייחס, וגם לא יכול להתייחס, למציאות של סיבה ותוצאה אמפירית, גם לא מתייחס לסיבתיות רגשית. גם אין לתארו במושגי השתלשלות לוגית של סיבה ותוצאה. מכאן שהגדרה כזאת לא מתייחסת לניסיון האמפירי ולחוויה הנפשית שלנו.

בוודות (בּ.ס. 5.5) נאמר על הסיבה הראשונה שהינה המקור לכול, אך לה אין מקור. כיצד הדבר? כול דבר בעולמנו החומרי, פועלים עליו חוקים סיבתיים. תמיד אפשר לשאול, לכן, מה הייתה הסיבה הקודמת, ומה הייתה הסיבה הקודמת לקודמת, וכך לאין סוף. אך הוודות אומרות שלסיבה הראשונית אין מקור. זאת משום שהיא סיבה נצחית, היא בעלת טבע שונה מהסיבה החומרית. הסיבה הראשונה הינה נצחית, משמע שלא נוצרה מעולם. היא הסיבה הראשונה לעולם הסיבתי החומרי, אך חוקי הסיבתיות לא חלים עליה, משום היותה המקור הנצחי, ומשום היותה מעבר לזמן. הסיבתיות החומרית פועלת תחת השפעתו של הזמן, אך הסיבה הראשונה קיימת במישור המוחלט, בו הזמן לא פועל כפי שפועל בעולמנו. בעולם החומרי הכול כפוף לזמן, אך במישור המוחלט, הזמן כפוף לעקרונות גבוהים יותר, עליהם אשוחח בהמשך.

הדתות המודרניות, משמע יהדות, נצרות ואיסלאם, כולן שואבות את הגדרת האל מהפילוסופיה היוונית. ההנחה היסודית בפילוסופיה זו הייתה שניתן לתאר את כלל המציאות במושגים רציונאליים (לוגיים, הגיוניים). הנחה זו מבוססת על הנחה ראשונית שיש תאימות בין המחשבה הלוגית לבין המציאות החיצונית. אך הצרה בזה שכול מה שהנחה זו יכולה לנבא הוא שכלל המציאות הינו יש אחדותי לחלוטין, ואילו עולם התופעות ועולמנו הנפשי, על שלל היבטיהם וגוניהם הינו אך אשליה. זאת משום שאם האמת, או המציאות היא אחדותית, מוחלטת ואינסופית, אין באפשרותה להסביר את הדואליזם בעולם. בעקבות ניתוח לוגי זה של המציאות, שתבע אותו לראשונה פרמנידס, ניסו פילוסופים כמו פלטו ואריסטו, שגם הם דגלו ברציונליזם, להסביר את עולם התופעות מנקודת מבט זו, אך להתחמק מהמסקנה האחדותית והמוחלטת שהפילוסופיה על ההיגיון שבה מובילה אליה. באופן זה חשב פלטו שהמציאות הינה אידיאות מופשטות, בשעה שעולם התופעות אך מחקה את האידיאות, משמע כצל למציאות. יותר מאוחר נוצרה הפילוסופיה הניאו-אפלטונית שהתאימה יותר לתפיסות הדתיות של אותו הזמן. פילוסופיה זו אמרה שיש אמת מופשטת עליונה, או אידיאה מוחלטת, אחדותית ואינסופית, שלא ניתן לאפיין אותה בשום תואר או תכונה, והמציאות היא אך האצלה של אידיאה זו (הקבלה אימצה תבנית פילוסופית זו והתאימה לו את מושג האלוהים. האינסוף הקבלי מקביל ליש הפילוסופי, או לאידיאת האידיאות האפלטונית, ל'טוב העליון', והספירות הן הניסיון המקביל לרעיון ההאצלה הניאו-אפלטוני להסביר כיצד ממצב שמעבר לתארים ותכונות [האין-סוף] נוצר עולם התופעות בעל תארים ותכונות). הדתות כיום מתארות את אלוהים כאותו יש מוחלט, אחדותי ואינסופי, שמעבר לכול תיאור או תפיסה. הן מתקשות מאוד, לאור הנחות אלו, להסביר את חוויית האל האישי שאליו מתפללים ואיתו משוחחים, כמו גם את האפשרות שהמוחלט יברא את העולם הרבגוני שלנו (משום שאז רבגוניות זו מפרה את אחדותו, גם רומזת שהוא בעל רצון לברוא, דבר שלא אפשרי על-פי ההנחות הראשוניות). בעייתם כול כך גדולה שלרוב אלוהים, שאין נושא חשוב ומרומם ממנו לשיחה, הפך להיות, אפילו במסגרות הדתיות ובדיונים האקדמיים, לנושא שאין כמעט מה לדבר עליו.

הבעיה בתפיסה שאלוהים הינו יש מוחלט, אחדותי ואינסופי, שאין תפיסה זו מסוגלת להסביר את הדואליזם, או את עולם התופעות, שקיים בעולם. כול שהיא יכולה לומר על הדואליזם הוא שזו אשליה. אך רעיון האשליה מחייב שיהיה מישהו מושלה, ומחייב שיש אמת ואשליה. וזה אפשרי רק בתפיסה דואליסטית. אך תפיסה רציונליסטית זו לא מאפשרת דואליזם זה. גם אין היא מודה בזמן, גם לא בשינוי (למי שמתעניין בנושא, ניתן לקרוא על החידות של זינון, תלמידו של פרמנידס).

לפי ההנחה הוֵדית, ולפי ההנחה שהסיבה ניכרת בתוצאה, ניתן ללמוד על המציאות הנתפסת על-ידינו ולהסיק לגבי טבע מקורה העליון. אנחנו מאופיינים בדמות ובאישיות. מכאן אין זה סותר את ההיגיון שגם המקור לנו מאופיין בגוף ואישיות. אם המקור לנו היה משולל תכונות ותארים אישיים, כדמות ואישיות, היה קושי רב להסביר כיצד אנו, שנבענו ממנו, הננו בעלי אישיות ודמות. ממש כמו השמש וקרניה. קרני השמש מאופיינות בחום ואור, לכן טבעי להסיק שהשמש היא המקור לחום ואור ומכאן שהיא בעלת חום ואור. אפשר לפתח אנאלוגיה זו ולומר שכשם שחום קרני השמש ואורה מוגבלים אך חום השמש ואורה על פני השמש גדולים לאינסוף, כך גם אישיותנו ודמותנו מוגבלים, לעומת האישיות והדמות של המקור העליון.

רעיון אנלוגי זה מעלה מייד הסתייגויות רבות. יש שיטענו כנגד היוגה שהיא משליכה את תפיסת האדם המוגבלת על האמת העליונה (אנתרופומורפיזם). יש גם שיטענו שאלוהים (או האמת העליונה) הינו מעבר לכול הגדרה, בהיותו לא מוגבל. כדי להבין ולענות על הסתייגויות אלו, עלינו לפתח יותר את תפיסת האמת העליונה של זרם הבהקטי. האדם בעל התפיסה המוגבלת, בשעה שהוא טוען שהאל אינו מוגבל ולכן הוא מעבר לכול הגדרה, משליך למעשה את תפיסותיו המוגבלות על האל. הוא תופס את האל במושגי שלילת עצמו. אם האל הינו מעבר לכול הגדרה, אין הוא ישות רלוונטית למציאות ולתודעה שלנו. זאת משום שרק משהו מוגדר, משהו בעל תכונות ותארים, ניתפס בתודעתנו או קיים עבורנו. לומר שהאל משולל כול הגדרה ("כי הוא לא מוגבל"), משמע שהאל אינו קיים עבורנו, מבחינת מה שהכרתנו יכולה לתפוס, גם מבחינת היותו הבורא. לומר שאלוהים הינו בורא, משמעו לייחס לו רצון (לברוא), מטרה (להיטיב, למשל) יכולת (לברוא) וכלים (לביצוע). לומר שאלוהים הוא מעבר לכול הגדרה והגבלה פותחת לכן את הדרך לאתיאיזם. אלוהים כזה אינו נתפס, ואם בכלל קיים, אינו רלוונטי לקיום העולם, גם אינו רלוונטי לפרט המתפלל אליו. לפי תורת הבהקטי, אלוהים בהיותו במישור המוחלט, הינו מוגבל ולא מוגבל בו זמנית. בהתבסס על ההנחות הוֵדיות הראשונות, הגענו לכך שהאמת העליונה, לה ניקרא אלוהים, הינה האישיות העליונה, מקור כול האנרגיות.



מאמרים נוספים מאת גוּנָאוַתַר דָאס

מורה לבהקטי יוגה ולפילוסופיה של היוגה.

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר