המשך ההיבט האישי – ההיבט הבלתי אישי

המשך ההיבט האישי – ההיבט הבלתי אישי

הרי קרישנהבשבוע האחרון, קיבלתי מספר תגובות על מאמרי "ההיבט אישי – ההיבט הבלתי אישי".

בתגובות אלו מצאתי נקודה אחת שנשארה לא ברורה.

עניין האחדות והשוני הבו-זמניים, לפחות מבחינה תיאורטית הובן. נקודה ברורה נוספת היא שההיבט האישי מהווה המקור להיבט הבלתי אישי.

הנקודה שנשארה בגדר תעלומה: למה חסידי ההיבט הבלתי אישי לא יכולים לחוות את האל במלואו?

בספר סיפורי קרישנה (ספר זה מהווה תקציר הספר העשירי של השרימד-בהאגותם), פרק 86, הנקרא "תפילותיהם של נציגי הוודות", המלך פריקשית שואל את שוקדוה גוסאמי:

"הידע הוֵדי דן בעיקרו בנושאים נשגבים, שמעבר לשלוש המידות. המֵחשב הינו חומרי, וגם צלילי המילים הינם חומריים. כיצד יכול הידע הוֵדי, שמבוטא באמצעות צלילים ומחשבות חומריים, לתאר את הנשגב? …. איני מבין כיצד מילותיך יכולות לתאר את ברהמן. לא ברור לי כיצד ניתן להבין את הנשגב באמצעות הגיית צלילים חומריים." (סיפורי קרישנה עמ' 594) כך שאל המלך פריקשית.

מייד, בשורה מתחת, כותב שרילה פרבהופאדה בהסברו, "המלך פריקשית ביקש למעשה, לוודא בשאלתו האם הוודות מתארות את האמת המוחלטת בסופו של דבר כבעלת אישיות או כמופשטת."

מה?!! איך הוא הגיע לזה??? המלך פריקשית שאל איך אפשר להסביר דברים רוחניים דרך מילים גשמיות, מה הקשר בין זה לבין השאלה אם האל אישי או בלתי אישי?

להפתעתי הרבה גם שוקדוה גוסאמי הבין את שאלתו של פריקשית בדיוק כמו שרילה פרבהופאדה. בכמה שורות הוא מסביר שאפשר להשתמש בחושים החומריים למטרת עינוגם ואפשר להשתמש בהם גם להתעלות רוחנית, הבחירה היא בידנו.

כמה שורות בודדות הוא מקדיש למה שלפי הבנתי הייתה שאלתו של המלך, וחמישים ושמונה עמודים!! להבחנה בין ההיבט האישי לבלתי אישי. או במילים אחרות, שרילה פרבהופאדה הבין היטב את שאלתו של המלך, אני לעומת זאת, לא הבנתי אותה.

העימות המסקרן ביותר בפילוסופיה הוֵדית
כמה שנים ועשרות קריאות לא הצלחתי להבין כיצד בין שורותיו של המלך מסתתר העימות המסקרן ביותר בפילוסופיה הוֵדית בין חסידי ההיבט האישי (פרסונליסטים) לחסידי ההיבט הבלתי אישי (אימפרסונליסטים)….

כמה פעמים רציתי לשאול, לקבל תשובה, אך אף פעם לא שאלתי….

השנה סוף סוף הרגע הנכסף הגיע…. בתחילת נובמבר במונית העושה את מאה ועשרים הקילומטרים המפרידים בין שדה התעופה של כלכותה (עיר במזרח הודו) למאיאפור, ישבתי עם זוגתי ועם גד ודורית לובן. מתחשב בעובדה שגד ודורית מצויים לאחר שלוש טיסות והמתנה ארוכה בירדן, שאלתי בזהירות: "מתי יהיה אפשר לשאול שאלות פילוסופיות?" חיוך גדול נמתח על פניו של גד, ודורית אמרה "אפשר עכשיו". לא היה לי ספק שזו התשובה שאקבל ומייד שאלתי את שאלתי שכמה שנים חיכתה לתשובה…..

חסידי ההיבט הבלתי אישי דוגלים בגישה שבגלל שהאל הוא כל-יכול, הוא אינסופי, לא ניתן לתיאור ובלתי ניתן להגדרה. ואילו חסידי ההיבט האישי טוענים, שבגלל שהאל הוא כל-יכול יש לו אינספור גבולות, אינספור תארים ואינספור הגדרות….

אם לא ניתן להגדיר ולתאר את האל, למעשה אין לנו שום סיכוי להבין אותו ולחוות אותו בעזרת מילים וחושים חומריים. המילה נועדה כדי להגדיר ולתקשר, ואם האל אינו ניחן בשום הגדרה, אין ביכולתנו להתחבר אליו, בטח שלא דרך מילים. האימפרסונליסטים למעשה מנסים לקבוע הגדרות רוחניות על ידי שלילת הדברים הארציים. למשל, אם אני ניחן בדמות אז האל לא ניחן. אם אותי אפשר לתאר אז את האל אי אפשר, וכדומה. אך כפי ששרילה פרבהופאדה אומר, שלילת התכונה הארצית אינה מבססת עובדה רוחנית. הפרסונליסטים לעומת זאת טוענים, שהאל ניחן בתכונות אך תכונות רוחניות, האל ניחן בדמות אך זוהי דמות רוחנית.

מבחינת האימפרסונליסטים הכול הוא אחד, ולבסוף הכול נטמע באחד. ואילו הפרסונליסטים טוענים שכאן (בעולם זה) יש רב גוניות וגם במציאות הרוחנית יש רב גוניות. המציאות הרוחנית היא המקור וכל מה שיש בה יש גם כאן. רק ששם הכול רוחני, כלומר נצחי, מוחלט ובלתי משתנה. וכאן הכול חומרי, כלומר חולף ונתון לשינויים בלתי פסוקים.

ולעניינו, אם האל הוא אישיות רוחנית וכל מה שיש אצלנו בא ממנו, זאת אומרת שגם המילה והחושים באו ממנו, ולכן יש לנו את היכולת להבין אותו, בעזרת מילים וחושים.

מצד שני, אם האל מופשט ולבסוף הכול נטמע בו, והרוחני מצוי מעל לכל הגדרה (אפילו רוחנית) אין לנו שום יכולת לתארו ולהבינו.

אז מה בעצם יש לנו פה?

אז מה בעצם יש לנו פה?
שני זרמים, האימפרסונליסט רוצה להיטמע בתוך האל ולהפוך לאחד איתו. והפרסונליסט רוצה לפתח יחסים איתו. האימפרסונליסט מנסה להתנתק מהחומר כדי להפסיק לסבול, לאבד את זהותו האישית ולהיטמע בקיומו של האל. הפרסונליסט רואה גם את המציאות החומרית כרוחנית, משום שזו אנרגיה של האל, ולכן דרכה הוא יכול לחדש את יחסיו עם האל, לחזור לזהותו הרוחנית וליהנות מחדווה נשגבה.

אין ספק שהעולם הזה מלא בסבל. האימפרסונליסט שואף להפסיק לסבול, בעוד שהפרסונליסט שואף לאושר.

אושר וחדווה מופקים מאהבה, ואהבה מגיעה על-ידי יחסים. האימפרסונליסט נטמע בתוך האל, ושוב, אם הכול אחד, משמע שאין יחסים (יחסים הם בין שניים). כלומר, אין אהבה, חדווה ואושר. יש רק חוסר סבל אחד גדול ומשעמם….

"בהשוואה לים החדווה הנשגבה אשר חווים באמצעות זמרת המנתרה הרא קרישנה (ההיבט האישי), העונג שנובע מהבנת הברהמן הבלתי אישי (ברהמאננדה) דומה למי תעלה רדודים." (צ'.צ'. אאדי 7.97)

מאמר זה הוא המשך של הקודם כדי להבהיר את הנקודה המשמעותית ביותר בפילוסופיה הוֵדית, אך אני חושב שרק סיבכתי את הנושא.

לכן בדיוק כמו שבהוריג'ן פרבהו גייס את מורו לעזרתו והתבסס על סמכויות גבוהות כדי להסביר נקודה זו, גם אני איעזר בסמכות גבוהה יותר…

ביום שני ה-27 לדצמבר, בשיעור בפרדס חנה, סיכמה דורית לובן נקודה זו בצורה ברורה ופשוטה "הסוגדים להיבט הבלתי אישי" אמרה דורית "הם כמו מי שמדבר על מאוהבות (או אהבה), אך אין אהוב".



מאמרים נוספים מאת רז הנדלר

פעיל בעמותת "יוגה של אהבה". חוקר וכותב על הדתות והזרמים השונים. מחבר הספרים בעקבות הדרך, פנינים שזורות על חוט.

5 תגובות לפוסט "המשך ההיבט האישי – ההיבט הבלתי אישי"

  • טלי:

    שלום
    קראתי את שני המאמרים על ההיבט האישי ובלתי אישי וברצוני לשאול: מדוע לאהבה דרושים שניים? האם אהבה חייבת את האחר (אפילו אם הוא- אלוהים)? האם בכך איני בעצם הופכת לאהבה בתנאי? בתנאי שיש עוד מישהו שם לאהוב?
    או אולי אהבה זו היא למעשה אהבה לאני העליון והיא למעשה ביני ולביני ומכאן שופעת? האם קיומו של כדור הארץ הופך את השמש לאוהבת? האם ללא כוכבי הללכת היא לא היתה אוהבת?

    • מציאות מול אשליה

      רז:

      טלי שלום,
      תגובתך מעניינת ואפשר להתייחס אליה מזוויות שונות.
      אפשר להתייחס אליה דרך הכתבים, דרך הפילוסופיה והלוגיקה או דרך הרגש.

      את הכתבים נשאיר בצד, נתחיל מהבחינה הפילוסופית:
      מהו אני עליון? מי אמר שקיים דבר כזה? אנו יכולים להיווכח בכל סיטואציה וסיטואציה שאיננו עליונים.
      שאיננו שולטים בדבר. אנו תמיד נשלטים, בין עם זה על ידי מזג אוויר, ממשלה, חברה וכדומה. כלומר אני עליון הוא משהו מעורפל, בלתי מוגדר וחסר אחיזה במציאות שבה אנו חיים.

      כאן אנו מגיעים לתחום הנפשי-רגשי, האם יתכן שאנו רוצים לחשוב את עצמינו לעליונים, כדי להישאר מרוכזים בעצמינו? האם יתכן שאנו פוחדים מיחסים אמיתיים ולכן מעדיפים לשלול אותם? האם יש בתוכנו איזשהו רצון סמוי, להיות במרכז, כלומר להיות אלוהים, ולכן אנו מעדיפים שהוא לא יהיה אישי, אלא רק אובייקט חיצוני ומעורפל?

      אלו הן כמה נקודות למחשבה, שכל אחד צריך בשקט, לשבת עם עצמו, להתכנס בתוכו ולדון בהם. למה אלוהים כל כך מאיים עלינו? למה אנו נשארים כל הזמן מרכזים בעצמינו? והשאלה הכי מהותית, האם אהבה תיתכן בלי יחסים? וכן, לא יעזור כמה שלא נהפוך את הדברים, יחסים הם בין שניים, ונתינה היא כלפי האחר.

      לסיום,
      למעשה אין זה משנה מה אגיד ומה אומר, רק כאשר אדם מתחיל לפתח יחסים אישיים עם אלוהים, רק אז הוא מבין שמדובר באישיות. ולא סתם אישיות, מדובר בחבר הטוב ביותר, מדובר במישהו שרוצה את טובתנו תמיד. כאשר באמת נרצה להכיר אותו, הוא יעזור לנו ויבוא לקראתנו. זכות הבחירה נמצאת בידנו, האל מכבד אותה, כאשר נבחר בו – נבין.

  • האמת ישנה

    אורי:

    תודה על סדרת המאמרים המעניינים,
    האם אתה לא סבור כי האמת חזקה מכל אותם וויכוחים לא נגמרים
    בין הזרמים השונים,מה שקיים, קיים ללא קשר לאמונה שלנו

    • אכן כך

      רז:

      שלום אורי ותודה על תגובתך ועל ההתעניינות.
      אכן האמת חזקה מכל אותם וויכוחים בלתי נגמרים, ואכן מה שקיים קיים בלי קשר לאמונה שלנו.
      האמת אינה כפופה לאמנותנו ולאיך שאנו מבינים אותה.

      הידע הפילוסופי שלעצמו לא נותן לנו דבר, דרושה חוויה אישית והתחברות אמיתית כדי להבין ולחוות את האמת.
      הידע ומאמרים אלו רק עוזרים לנו להתכוונן אל אותה אמת. הידע מעגן את הרגשות שלנו ונותן להם מילים, לכן הוא נחוץ, אך שוב ללא הרגש, ללא חוויה אישית אין ביכולתו להפגיש אותנו עם אותה אמת.
      שרילה פרבהופאדה אמר פעם: "דת ללא פילוסופיה הינה רגשנות שאף יכולה לגלוש לפאנטיות ואילו פילוסופיה ללא דת אינה אלא שכלתנות עקרה".
      תודה

    • גונאותר:

      אורי שלום,
      אמת היא אמת בכול המצבים. מה שזה אמת עכשיו ואחר כך לא, ניקרא אמת יחסית. כן ישנה אמת, ואף אמת מוחלטת, שאינה תלויה בנקודת המבט או באמונה שלנו.
      מכול מקום, לעובדה שיש זרמים שונים שתופסים את האמת באופנים שונים, יש מספר הסברים. הסבר ראשון – תפיסת האמת תלויה ברמת התודעה וניקיונה. תודעה מלוכלכת באנוכיות לא מאפשרת לראות את האמת כמות שהיא. ככול שהתודעה נקייה יותר, כך האמת המוחלטת האחת תתגלה. בנוסף, בהתאם לדרך שבה מחפש האמת הולך, כך האמת תתגלה לו (הסבר על זה דורש דיון נוסף). הסבר שני – מעבר לפקטור של ניקיון התודעה יש לכול אדם אישיות רוחנית נצחית שמתנה אותו ליחסים שונים עם האמת המוחלטת, ממש כמו שילד רואה את אביו באופן שונה מאימו. מכאן למרות שהאמת היא אחת, זה לגיטימי שאנשים שונים ייראו ויחוו אותה באופנים שונים. הסבר שלישי – האמת היא מישהו שמגיב לתודעה שלך – הוא שולט על התודעה שלך ומעצב את תפיסת האמת שלך בהתאמה לתודעה הנתונה שלך, כדי להעביר אותך התנסות ושיעור בחיים. למשל, מי שרוצה לשכוח את אלוהים ולהתעלם מקיומו, אלוהים מעצב את העולם ואת ראיית המציאות עבורו באופן שהוא יהיה משוכנע שאין אלוהים בעולם, וקיומו לא רלוונטי למתרחש בטבע. מי שיודע את כול הפקטורים האלה מבין מאיפה הדעות השונות נובעות, ואמונתו באמת לא מתערערת לעולם, ההפך, היא אך מתחזקת. שרילה פרבהופאדה אמר שהעובדה שיש אמונות שונות בעולם מצביעה שאנחנו בני אדם עם בחירה אישית.

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר