סיפור חיים פרק ב' – אלוהים ?!

הארי קרישנהלאלוהים היבטים רבים, יראת כבוד או שירות ויחסים,

אפשר להיטמע בו או לשרת את החושים

ובהיבט האישי שלו הוא מזמין ליחסים

וכפי שאנחנו כמהים לו את כמיהותינו הוא מגשים

כל אחד רוצה לעשות מה שהוא רוצה,

אך אלוהים לבדו, יכול לעשות את זה

אם היינו יכולים היינו יוצרים לנו עולם

שבו יהיו את הדברים שאנחנו הכי אוהבים בעולם:

עולם בלי מלחמות, בלי שקרים ואכזבות

בלי שנאה, קינאה והרג של חיות.

יהיו שם משחקים וחיות ואגמים

והרבה, הרבה, הרבה חברים.

והייתי שם הכי חזק והכי חמוד,

והכי אוהב והכי אהוב.

אז אלוהים שלנו הוא כזה, הוא חזק ויודע הכל,

אבל זה לא כייף גדול להיות תמיד כה גדול

כי אי אפשר לשחק, לבלות, לצחוק ולבכות,

וחברים וקרובים בדרך כלל מפחדים מאלוהים

לכן הוא יצר לו עולם הכי מקסים בעולם

בוְרינְדָאוַן הרחק הרחק הרחק מכאן

נה, נה, נה, נה, נה, נה, נה, נה………….

אמונה באלוהים
כשהייתי קטנה התפללתי לאלוהים בכל פעם שרציתי משהו. רציתי להצליח במבחן, התפללתי; רציתי אופניים, התפללתי; רציתי סקטים, התפללתי. אלוהים היה ספק הרצונות שלי והיחסים איתו היו יחסים של ביזנס עם אדון כעסן ומעניש. אם לא עשיתי מה שידעתי ומה שחשבתי שהוא רוצה, פחד גדול הציף אותי; אני אקבל עונש; הוא לא ייתן לי את מה שאני רוצה. זה האלוהים שהכרתי, ככה למדתי בבי"ס בשעורי תורה ואח"כ תנ"ך, וכך לימדו הסיפורים – לא ידעתי אפשרות אחרת; ישוע הוא האלוהים של ה"גויים", והם אנשים שצריך להתרחק מהם, אללה של המוסלמים "אוייבינו" הנצחיים, ואלוהים של היהודים הוא האחד האמיתי, זה שממנו נוצר כל היש. נולדתי עם אמונה באלוהים ואותו אלוהים, אלוהי הת"נך, הוא זה שלמדתי, זה שהתייחסתי אליו, זה שאליו הפניתי את האמונה הכ"כ טבעית שהיתה בי, באלוהים.

ידיעה מעומק הלב
סביבי כולם היו אתאיסטים, אז די התביישתי באמונה הזאת באלוהים. אף אחד לא ידע שהייתי מתפללת אליו, כיוון שהייתי אחת מה"ח'ברה" וה"ח'ברה" לא אאמינו או התפללו. אף אחד לא העלה בדעתו איך האמונה הזאת שיגעה לי את הסכל, ואיך הייתי מסובכת איתה. זה היה סוד שרק אני והוא ידענו.

אז סיפרתי כבר שבגיל מסויים עשיתי מאמצים רבים להוציא ממני את האמונה באלוהים ואת כל הסיבוכים שהיא גרמה לי, והצלחתי. הפסקתי לחיות מולו.

יש דברים שהם כ"כ בתוכנו, שגם אם נצליח להתנער מהם, הם יופיעו בצורות אחרות. כזאת היא האמונה באלוהים שהיתה חזקה ממני. אני חושבת שלומר אמונה זה מקטין את מה שהיה שם. זאת היתה הוויה, כמו חיים מתוך ידיעה ברורה שיש אלוהים, לכן, כשהוצאתי ממני את כל הסיבוך הזה עם אלוהים כפי שהכרתי בדרך היהדות, הסיפור שלי איתו עדיין לא נגמר. מה שנישאר אח"כ ובעצם היה תמיד, רק שהיהדות לא נתנה לי תשובות שסיפקו את נטיית ליבי, זאת אמונה או ידיעה שישבה במעמקי הלב, שיש משהו עליון, חזק מאיתנו שיצר את היצירה המופלאה הזאת שנקראת עולם.

נטיית הלב
אם יש לנו כמיהה אמיתית לאמת, כזאת שבאה איתנו לעולם כשיצאנו לאווירו, כמידת הכנות והנכונות שלנו לחיות באמת, כך נימצא אותה. בשבילי, הבנת האמת הלכה במקביל עם ההכרה בקיומו של אלוהים. אותה הרצאה מרתקת בגורדון פינת שלמה המלך, גילתה לי תשובות שתאמו בצורה מושלמת את נטיית ליבי. שאלתי, שמעתי, קראתי, וככל שהעמקתי יותר כך התגלה בפני עולם קסום של ידע אודות האמת; עולם של ערכים, של אהבה נקייה מאנוכיות ותאווה, עולם של צמיחה – עולם היוגה.

לא היה קשה לי לחזור להאמין באלוהים שהרי זה היה כ"כ טבעי לי. מה שכן היה לא תמיד קל, זה להסיר את ההשלכות שעשיתי מתפיסת האלוהים שהתרגלתי אליה במשך כ"כ הרבה שנים, על תפיסת האלוהים כפי שמתוארת בעולם היוגה ששונה ממנה ב-180 מעלות.

תפיסת האלוהים בעולם היוגה
אלוהים האחד, התרחב לרבים (אנחנו – ישויות החיים) לצורך יחסים. העולם הזה ועוד אין-ספור עולמות ויקומים, נובעים ממנו. הוא חזק וגדול ויודע הכל אבל זה לא ממש מעניין אותו להיות כזה. אנחנו נשמות רוחניות נצחיות – תמיד היינו ותמיד נהיה. בטבעה, הנשמה מאושרת ומסופקת לחלוטין ביחסי אהבה עם אלוהים. אלוהים כפי שמתואר בעולם היוגה, הוא בעל אישיות (רוחנית כמובן) שהרי איך היה נהנה ביחסי אהבה אם הוא לא היה אישי… אך יש לו עוד היבטים; זוהר האור שנובע ממנו הוא היבט אלוהי שהרבה אנשים נמשכים אליו – שם הנשמה נטמעת באור, מאבדת את הזהות האישית וחווה שלווה אין סופית. יש את "נשמת העל", התרחבות של אלוהים שנמצא בלב של כל ישות חיה, גם בכל אטום ובין כל אטום, ומאפשר את הקיום החומרי, כלומר: העולם כולו חומר. מה שנותן חיים לחומר ויוצר חיים, תזוזה, אינטרקציה בעולם, זאת אנרגיה אלוהית שנכנסת לתוך עולם החומר ונותנת בו חיים. האנרגיה האלוהית הזאת מתרחבת מאלוהים ומלווה כל חי כאן בעולם.

אפשר להבין את אלוהים בדרך יראת כבוד, פליאה, אחדות, ויחסי אהבה – בצורה אישית או מופשטת, ובהתאם לנטיית ליבנו, נימשך לאחד מהיבטים אלו.

אלוהים אוהב
סיפרתי שבילדות ואח"כ בגיל מתבגר פחדתי מאלוהים, פחדתי שיעניש אותי אם אני לא אפעל כרצונו. זה מה שסיבך אותי בהמשך וגרם לי לדחות את האמונה בו. מה שכ"כ קסם לי בתפיסת האלוהים של עולם היוגה זה, שהוא לא כועס, לא נוטר טינה, ולא מעניש. הוא אוהב.

יש חוקים חזקים מאיתנו, חוקי הקארמה* (חוקי הפעולה והתגובה: עשינו משהו טוב או רע – יצרנו תגובה שתבוא בחיים אלה או בבאים) שנוצרו בידיו, והם שמאפשרים לנו לחיות כאן בעולם החומר כפי שאנחנו משתוקקים. אבל, כיוון שלנשמה זה לא ממש טבעי להיות כאן (בעולם החומר), הקיום הופך להיות לא כ"כ נוח, ורווי קשיים.

הכרתי הרבה אנשים שנוטים להאשים את אלוהים בסבל שלהם, במקרים מסויימים גם אני האשמתי אותו. היום אני מבינה שלסבל של כולנו יש אחראי אחד בלבד: אנחנו. אנחנו אחראים לסבל שלנו כיוון שבחרנו לחיות בצורה שהיא לא מאוד טבעית לנשמה. אנחנו האחראים הבלעדיים לחיינו, והשביל שאנחנו הולכים בו, הוא זה שאנחנו מפלסים לעצמנו.

אלוהים של כולם
אלוהים על פי עולם היוגה הוא רוחני, אוניברסלי, הוא של כולם כמו שהשמש אוניברסלית וזורחת בכל מקום. הוא לא של קבוצת אנשים מסויימת, ויותר מזה הוא של כל היש כולל חיות, צמחים וכדומה. אולי בכלל יותר נכון להגיד שאנחנו כולנו שלו…

הוא מטבע של אהבה וגם אנחנו מטבע של אהבה. כיוון שאהבה מטבעה היא בחירה חופשית (שהרי אי אפשר לכפות אהבה….) יש בידינו את הבחירה לחיות חיים של יחסים עם אלוהים או לא, וכיוון שהוא אוהב אותנו, הוא מאפשר לנו לחיות בלעדיו.

היבטו האישי של אלוהים
כשהייתי ילדה, ההתייחסות שלי לאלוהים היתה מאוד אישית אבל לא היה לי שום רעיון מי הוא, איך הוא ניראה, וכו'. הייתי מתפללת ומסתכלת לשמיים.

התפיסה האישית של אלוהים מאוד קסמה לי; ללמוד את זה שבצלמו ובדמותו (כמו שנאמר ביהדות…) נוצרתי. אלוהים שאוהב אותי, מגן עלי, מלמד אותי, סולח לי, ועוזר לי במסע הרוחני שלי אליו להשתחרר מאגו כוזב, מכעס, חמדנות, שנאה, קנאה, תאווה, גאווה ושאר מני כאלה שעוטפים אותי ולא נותנים לי לנשום.

עולם היוגה שמסביר את ההיבט האישי של אלוהים, מלמד ששמו הוא קרישנה. השם קרישנה פירושו "זה ששובה לב כל". הוא קצת דומה לי… הוא אוהב לשחק, לשיר, לרקוד, לצחוק, לבלות עם חברים וחברות, הוא שובב, אוהב לאכול; הוא יפה, (טוב, יש כמה דברים לא כ"כ דומים…) חכם, מצחיק, מרגש מתרגש ועוד ועוד ועוד… אין ספור תכונות של טוב יש בו באלוהים בהיבטו האישי. טבעי! אם בנו יש כ"כ הרבה תכונות, אז איך לו לא יהיו?!

אז אפשר לדבר ולדבר על אלוהים באין ספור זוויות, מאינספור כיוונים. הרבה היבטים יש לאלוהות ולפי טעמנו נתחבר אל אחד מהיבטים אלה.

אם בכלל…

רק עוד דבר אחד קטן:
סליחה, נראה שגלשתי לכמה אמירות מוחלטות. אז אם יש כאלה, זאת רק חזרה על מה שאומרת הפילוסופיה של היוגה – שם מקום החיבור שלי.

מי ייתן ונבחר תמיד בטוב.



מאמרים נוספים מאת ונו

חברה בעמותת יוגה של אהבה ומתרגלת בהקתי יוגה מזה 16 שנים.

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר