הגוּרוּ – הוראה בחניכה אישית

הרי קרישנהאחד המושגים ההודיים הידועים ביותר הוא ה"גוּרוּ" (Guru), שפירושו מורה. התלמיד לומד מהגורו תוך כדי חניכה אישית. ישנם סוגים שונים של גורו. גורו משפחתי שעשוי להיות כוהן הדת המשפחתי המבצע טקסי מעבר והטהרות, גורו מקצועי כמורה למחול, שירה או נגינה, או גורו רוחני, אותו מורה השואף לשחרר את תלמידיו ממעגל הלידה והמות. בפרק זה אתייחס בעיקר לגורו מן הסוג הזה.

בבהגווד גיטה מתוארת חובתו של התלמיד צמא הדעת ככפולה: מצד אחד, עליו לשאול את הגורו שאלות כדי לדעת ולהחכים. מצד שני, עליו לשרת אותו בדרך בה יהיה הגורו שבע רצון ממנו. קיימת כאן תפישה מעניינת בה הידע איננו אימפרסונלי ומנותק מן האדם הנושא אותו, אלא שהוא קיים באופן בלתי נפרד מאישיותו של בעל הידע, ולכן בעל מאפיינים אישיים. תלמיד שיתעלם מאישיותו של מורו, וינסה לזכות בידע בלבד, מבלי שניסה והצליח לרצות את מורו, יכשל בנסיונו זה. המסורת ההודית ידועה בכך שעברה לאורך ההיסטוריה באופן אורלי בלבד, ממורה לתלמיד, מבלי שהועלתה על הכתב. נראה כי אחת הסיבות לכך היא ההנחה כי דף כתוב ללא נוכחות אישית של המורה אינו מספיק להוראה.

שושולת הוראה מוסמכת
שיטת לימוד הידע הרוחני היא השיטה המבוססת על שַׂבְּדַה (Shabda), שיטה שנידונה זה מכבר בפרק השני. הנחת היסוד של העוקבים אחר הידע הוֵדי היא שידע רוחני מוצאו אלוהי או על אנושי, ולכן אינו נתון לטעות או פגם. הידע עובר מטה דרך שרשרת מורים, כשכל מורה אמור להגיע להגשמה עצמית, או להבנה רוחנית מלאה ובשלה. כאשר מגיע המורה עצמו להבנה שכזו, הוא יכול לקבל תלמידים ולחנך אותם במדע הרוחני, וכך ממשיכה שרשרת המורים הנקראת פַּרַם פּרה (Param Para). שרשרת מורים, היורדת ממורה מסוים, נקראת סַמְפְּרָדַיה (Sampradaya). למשל: הברהמה (Brahma) סמפרדיה היא שרשרת המורים היורדת מן האל ברמהא. דוגמא מקובלת בהקשר זה היא קטיף פירות עץ המנגו, המצויים בהודו בשפע: בזמן הקטיף מטפסים מספר אנשים על העץ, העליון קוטף את הפרי ומעבירו בזהירות לזה שמתחתיו והלה מעבירו בזהירות הלאה, וכך מגיע הפרי שלם לאדמה. באופן דומה אמור הידע המקודש לעבור ממורה לתלמיד.

התיאור ההודי של הגורו, הוא של אדם שזכה בראיית האמת, המצויינת במילה הסנסקריטית "דָרְשַנָה" (Darshana), שפירושה חיזיון או ראייה. הגורו אמור לא רק לאהוב את האמת, כמו הפילוסוף היווני, אלא לזכות בראייה, או בחוויה ישירה של האמת. כאמור, אותה ידיעה המושגת אגב פלפול עיוני וויכוח שייכת לסוג הידיעה השני שהוא ההיקש, ואילו סוג הידיעה עליה מדובר כאן הוא מן הסוג השלישי, שהוא שמיעה ממקורות הנחשבים כעל אנושיים והשתקעות בהם.

תכונותיו של המורה
אל לנו לחשוב, כי המורה הרוחני עצמו חופשי לעשות ככל העולה על רוחו. למעשה, מטילה עליו המסורת חובה קשה, ועליו לעמוד ברמת התנהגות ודוגמה אישית גבוהות, כמו גם ידע והבנה פנימיים, כדי למלא את תפקידו. כותב רֻוּפַּה גוֹסְוָאמי (Rupa Goswami), בן המאה השש עשרה: "אדם רציני, המסוגל לשלוט בדחף הדיבור, בדחפי הנפש (Mind), בפעולות הנובעות מכעס, ובדחפים של הלשון, הקיבה ואברי המין, הוא המוסמך לקבל תלמידים בכל מקום". במילים אחרות, על המורה הרוחני להיות בעל שליטה עצמית מלאה ולהדביר את חושיו ותשוקותיו האישיות. עליו להיות חופשי לחלוטין מקנאה בזולת, שאם לא כן לא ימצא בתוכו את החמלה הנדרשת להקדשת חייו לשירותם של אחרים, במאמציו להביא אותם להארה רוחנית ולשחרור מכבלי הסַמְסָארַה.

הגורו חייב להיות בקי מאד בכתובים ולהיות מסוגל לצטט קטעים רלוונטיים. פסוק אחר מתוך הבְּהָאגַוַת פּוּרָאנַה אוסר על אדם להיות גורו, אלא אם הוא יכול לשחרר את תלמידיו ממעגל הלידה והמות. בסופו של דבר, בנוסף לכל הדרישות האלה – ואולי התכונה החשובה מכל – עליו להיות תלמיד נאמן, ולהשביע את רצונו של המורה הרוחני שלו עצמו.

תכונותיו של התלמיד
מערכת היחסים בין המורה לתלמידו הינה מורכבת. על התלמיד לשאול שאלות חכמות, ולנסות להבין דברים לעומקם. עם זאת, פלפול לשמו או חקרנות רדודה נחשבים לפגם. על השאלות להיות רלוונטיות להתקדמותו של התלמיד, או לרמת ההארה בה הוא מצוי. שׂוּקַדֵוַה גוֹסְוָאמי (Shukadeva Goswami), נשאל על ידי תלמידו המלך פַּרִיקְשׁית (Parikshit) שאלות כה נאות, עד שהוא חווה אושר רב משמיעת שאלותיו של תלמידו, שהעידו על הבנה עמוקה משולבת בצניעות ובכנות. כיון שגורו אמיתי אינו גובה שכר לימוד, הרי שהתלמיד קושר את מורו אליו בתשוקתו הכנה ללמוד ולשמוע ממנו. החינוך המסורתי שואף לא רק להקניית ידע, אלא גם להקניית תכונות אופי מצוינות. מטרתו איננה אינפורמציה בלבד אלא טרנספורמציה.

למעשה, אדם בעל ידע אמור להיות ניחן בתכונות אופי כצניעות וענווה, פשטות, סובלנות, נקיון ועוד. תכונות אלה מתפתחות תוך כדי תהליך הלימוד אצל הגורו. השיטה המסורתית היתה, שבגיל חמש נשלחו כל הילדים לגוּרוּקוּלַה (Gurukula) שהוא בית הספר ההודי. גם אם היה הילד בנו של המלך, או שהיה בנו של הסנדלר, היה עליו ללמוד לשרת בענווה את מורו הרוחני, וכך פיתח תכונות אופי טובות מגיל צעיר. למעשה אמור היה התלמיד לצאת ולאסוף תרומות עבור מורו, וכך לפתח ענווה. תלמיד לא היה אמור לאכול את ארוחתו בטרם קיבל הוראה ממורו, ואם המורה שכח לעשות כן, הרי שהתלמיד צם. אפשר ששיטה זו יש בה נוקשות מסוימת, אולם אופיו של האדם המחונך לאורה, אמור להיות מצוין. אדם בריא בנפשו, יודע להבחין בין טוב לרע, מלא כבוד לאחרים, אינו שקוע במילוי צרכיו האישיים, ממלא את חובתו, פשוט, ישר ועוד תכונות טובות לרוב.

עמדה מעניינת בהקשר זה היא כי יכול כל מי שעומד בדרישות הרוחניות להיות תלמיד מוסמך ללא קשר ללידתו, גזעו, מינו וכו'. למרות שישנם רבים בהודו של היום החולקים על דעה זו, עדיין יש לדעה זו מקום נכבד בחוגי הרוחניות ההודית. עמדה זו היא אחד הגורמים למשיכתה של הרוחניות ההודית עבור בני המערב, שהרי תפישה זו גורסת כי הרוחניות פתוחה לכל אדם באשר הוא, כלומר גם אדם שלא נולד למשפחה הודית בראהמינית, וגם אדם שכלל אינו הודי. העברת הידע או ההארה הרוחנית מתרחשת כתהליך בו מעורבים שני הצדדים, המורה והתלמיד גם יחד. על המורה להיות מייצג ראוי של שושלת המורים אליה הוא משתייך, ועל התלמיד להיות ראוי בכך שהוא בעל רצון ויכולת ללמוד ממורו תוך אמון ושירות. דוגמה הניתנת בהקשר זה היא של גבר ואשה, היכולים להביא ילד רק כאשר שניהם פוריים.

סמכותו של המורה – סמכות טבעית
מתאורים אלה עולה שאלת סמכותו המוחלטת של הגורו, וההקשרים העשויים להתלוות אליה כתלות יתר ופולחן אישיות. נראה כי ההתיחסות המסורתית רואה את האמון בגורו כטבעי, ואת מוסד הגורו כחלק מחיי הקהילה. אנסה לעמוד על רעיון קבלת סמכותו של הגורו בהשוואה לקבלת סמכותו של רופא: "נאמר שאדם, החולה במחלה קשה, פונה לרופא, ומתמסר לו בכך שהוא מבקש מהרופא לנתחו, ומפקיד את חייו בידי הרופא. אין מבקרים את האיש על כך שהוא נותן אמון עיור ברופא, או אומרים לו שעדיף שינתח את עצמו במו ידיו במקום לסמוך על הרופא. להיפך, צעדו מתקבל כמעיד על הבנה נכונה של מצבו, על יוזמה שלקח כדי להבריא ועל חשיבה בריאה. אלולא עשה כך – מתוך גאווה או חוסר אמון ביכולת הרופא – ניתן היה לאמר, שהוא לא עשה את הנדרש כדי להבריא." כך נתפש גם התלמיד. כיון שהוא מודע לצורך בעזרה רוחנית, כדי להשתחרר מהקיום החומרי על הסבל הכרוך בו, וכיון שהוא רואה ומודע לעוצמת הידע הרוחני היורד דרך שרשרת המורים, הוא מקבל על עצמו את ההתמסרות למורה הרוחני ובכך מקווה לזכות בשחרור. אדם כזה נחשב לחכם, ולא זה המתעלם מבעיית הקיום בו נכפים עליו לידה, מחלה, זקנה ומות.

היחסים שבין המורה לתלמיד
היחסים שבין המורה לתלמיד הם עמוקים ומלאי כבוד ואהבה. חשוב לנסות ולהבין, או אולי לטעום את הרגשות הקיימים ביחסי המורה והתלמיד, אשר בלעדיהם תשאר השיטה בגדר נעלם מרוחק. אביא שני קטעים של משוררים הודיים השרים על כך. שני משוררים אלו, בנוסף להיותם משוררים שכתבו כל אחד שירים רבים, היו גם מורים רוחניים בזכות עצמם:

הקטע הראשון לקוח משירו של וישְׂוַנָאתְהַה צ'אקְרַוָארתִי טְהָאקוּרַה(Vishvanatha Cakravarti Thakura), שחי באמצע המאה שבע עשרה:

" את המורה הרוחני יש לכבד כשם שמכבדים את האל העליון, כיון שהוא הינו המשרת הקרוב ביותר לאל. עובדה זו מאושרת על ידי כל הכתובים, ועוקבים אחריה כל בעלי הסמכות. לכן משתחוה אני בענווה לרגלי הלוטוס של מורה רוחני שכזה, שהוא נציג מוסמך של שרי הרִי (Hari – אחד משמותיו של האל)".

מועברת כאן חוויה עמוקה של התלמיד, המרגיש שבשעה שהוא זוכה בנוכחות מורו, כאילו זכה בנוכחותו של האל עצמו. מקטע זה ניתן ללמוד עובדה מענינת. התלמיד הסוגד למורה הרוחני, תופס את עצמו כסוגד ישירות לאל , באמצעות ודרך סגידתו למורו. דוגמא לכך היא מתנה הניתנת לשגריר מדינה, כשברור לנותן ולמקבל, שהמתנה אינה מיועדת לשגריר אישית, אלא למדינה או לממשלה אותה הוא מייצג. באופן דומה מגיש התלמיד את שירותו לאל העליון באמצעות השירות למורה הרוחני. המורה המקבל את השירות אינו רואה את עצמו מושא השירות, אלא נציג מורו שלו בלבד, המקבל את השירות ומעבירו הלאה למורים שלפניו, המעבירים את השירות לאל העליון עצמו.

הקטע השני הוא שיר שלם, בן ארבעה בתים, שחיבר נַרותְתַמַה דָאסַה (Narottama dasa ), בן המאה ה- 16, ואשר מציג רגשות אחרים אותם חש התלמיד כלפי מורו:

"כפות רגלי הלוטוס של מורנו הרוחני הן האמצעי היחיד, שבאמצעותו נוכל לזכות בשירות מסור טהור. משתחוה אני לכפות רגלי הלוטוס שלו בכבוד רב. בחסדו יכול האדם לחצות את ים הסבל החומרי ולזכות בחסדו של האל קרישנה. תשוקתי היחידה היא לטהר את תודעתי על ידי שמיעת המילים הנובעות מפה הלוטוס שלו. קשר לרגלי הלוטוס שלו הוא השלמות באמצעותה מתמלאות כל התשוקות.

הוא פוקח את עיני השרויות באפלה, וממלא את ליבי בידע נשגב. הוא אדוני לידה אחר לידה. ממנו נובעת אהבת אלוהים אקסתטית. על ידו נחרבת הבערות. הכתובים הוודיים מהללים את אופיו.

מורנו הרוחני הוא ים של חסד, חברו של הנתון במצוקה, ואדונם של החוסים בצילו. הוא אדון! היה נא חסוד עמי. הענק לי את צל כפות רגלי הלוטוס שלך. תהילתך נפוצה בכל רחבי שלושת העולמות."

ניתן לטעום כאן משהו ממערכת היחסים, או הרַסַה (Rasa). אותה חווה התלמיד. קיימת תיאוריה מפותחת של הראסה, או הטעמים השונים במערכות יחסים, המוצאת את ביטוייה בשירה, סיפרות, ריקוד ודרמה בהודו. מבלי להכנס כאן לפירוט נוסף של התיאוריה, אומר רק שמערכת היחסים בין המורה לתלמיד היא מערכת יחסים בקטגוריית ההורות, או מערכת היחסים שבין הורים לילדיהם. המורה הוא כמובן האב האוהב, ואילו התלמיד הוא הבן החוסה בצילו.

לסיכום הפרק אומר, כי תפישת הגורו היא חשובה ומהותית, ומהווה נדבך חשוב התומך בחברה ההודית, השואפת לקשר ישיר עם האל ולגאולה מן העולם. כשם שעמודי יסוד רבים של התרבות העתיקה נפגעו, כך גם ירדה שיטת ההוראה המסורתית מגדולתה, והודו עוקבת יותר ויותר אחר שיטת הלימוד והמחקר המערביים. גם מורים שונים, שהגיעו למערב ונתגלו כשרלטנים, רודפי בצע ותענוגות, גרמו נזק רב לאמינותו של ממסד ההוראה הוודי. עם זאת, אני מאמין כי ישנם גם היום מורים העוקבים בכנות אחרי עקרונות ההוראה העתיקים, בהמשיכם מסורת בת אלפי שנים.



מאמרים נוספים מאת אּישְׂוַרַה קְרישְׁנַה

תגובה אחת לפוסט "הגוּרוּ – הוראה בחניכה אישית"

  • יגיש:

    שלומות.
    תודה על האתר המקסים והמאמר היפה.
    נקודה נוספת , העולה מן הכתבים , היא שללא הגורו המסע הרוחני , לא שלם. זאת אומרת שזה פשוט בלתי אפשרי להגיע לשחרור מוחלט מעולם החומר ללא החסד של הגורו , המהווה כפי שצויין שגריר עניו של קרישנה. לא רק שגריר עניו אלא ממש shaktyavesh avataars , שליח בעל תכונות עוצמה רוחניות לשחרור האדם מעולם החומר.בהקשר זה הGURU הוא למעשה מנפץ החשכה והבורות – שהיא למעשה אנרגיה שלילית המונעת מהדבק את האפשרות לחוות את תודעת האל. כאשר הבורות נלקחת מהתלמיד , אנרגיה אלוהית תוכל להכנס במקומה והתודעה תשתנה. לכן הגורו , או לא רק "כבד" בידע , אלא מחוייב שיהיו לו גם את הכלים להתמיר את אנרגית הבורות של התלמיד. לכן בעת העתיקה הייתה חשיבות לשירות הגורו , גם מההיקש של חופש מחוב קארמתי / גורלי / אנרגתי כלפי הגורו. אוסיף ואומר שבמערכת היחסים בין הגורו לתלמיד הרמה הגבוהה ביותר הינה של התבטאות ספונטנית של אהבה ללא תנאים ואף לעיתים ללא מילים. ולסיום , כאשר אנו משתחווים באופן פיסי לרגלי לוטוס הזהב של הגורו , יוצא אור אלוהי מרגלי הלוטוס של הגורו והנכנס לראשו של הדבק המשתחווה ובכך מסיר את כל האנרגיה השלילית של הדבק ומכין אותו לקבל את החסד האלוהי.
    הגורו הוא נציגו החי של האלוהי הנצחי שרי קרישנה.
    באהבה ובתודה
    יגיש

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר