האם האידיאל של חיים רוחניים זה לפרוש מכל פעילות? הבהגווד-גיטה מלמדת כיצד לפעול תוך כדי פרישות ולהשיג כך את מטרת החיים העליונה.

רבים האנשים החושבים שעל מנת להתקרב לאלוהי, רצוי לו לאדם להתנתק לגמרי מהחומרי, ולהימנע מכל פעולה שהיא, כדי להשתחרר מחוקי הקארמה.

ואכן, הבהגווד-גיטה ממליצה לחיות במקום מבודד, לעבוד רק כנדרש למחייתנו, לעשות מדיטציה ולהקדיש את חיינו להגשמה עצמית.

אך מאידך, קרישנה עדיין מבקש מארג'ונה: "קום והילחם". ארג'ונה המבולבל פונה אל קרישנה ואומר: "הו קרישנה, תחילה אתה מבקש שאפרוש מפעילות, אולם אחר-כך אתה ממליץ על עבודה במסירות. התוכל עתה, בחסדך, לומר לי במפורש איזו עדיפה מבין השתיים?" (ב.ג. 5.1)

היתרון הגדול של הבהגווד-גיטה הוא, שקרישנה, הסמכות העליונה, מסיר את כל ספקותיו של ארג'ונה על-ידי תשובות מפורשות. לכן אין כל מקום לפרשנות אישית.

תשובתו של האל נאמרת כך: "הימנעות מפעולה ופעילות במסירות, שתיהן מובילות לגאולה. אולם מן השתיים עדיפה הפעילות בשירות מסור." (ב.ג. 5.2)

כבר בפרק השלישי נאמר:"לא ההימנעות מפעולה לבדה משחררת מתגובה גם לא ההתנזרות לבדה מביאה לשלמות." (ב.ג. 3.4)

וכך, בפרק החמישי תשובתו של האל לא משאירה צל של ספק, וקובעת בבירור שפעילות במסירות עדיפה על הימנעות מפעולה.

האל עוד מוסיף ואומר: "מי שאינו מתעב, גם לא חומד, את פירות מעשיו, נחשב למתנזר תמיד. הו ארג'ונה גיבור חייל, מאחר שהוא פתור מכל שניות, הרי שהוא גובר בקלות על השעבוד החומרי, ושרוי בגאולה שלמה." (ב.ג. 5.3)

שוב, השלמות שלנו מושגת על-ידי פעילות במסירות, שמבוססת על עבודה שלא למען פירות עמלנו אלא למען האל.

כעת ניתן לשאול, איך אני יודע שאני עושה את הפעולה הרצויה למען האל? או במילים אחרות, איך אני יודע שאני ממלא את רצון האל?

אנחנו לא טהורים, גם נוטים לשגות – לשגות זה אנושי. בנוסף, חושינו אינם מושלמים ולכן אין ביכולתנו להבין את האל המושלם.

בפרק הרביעי, קרישנה מורה לארג'ונה: "פנה למורה רוחני ונסה ללמוד ממנו את האמת. חקור אותו בכניעות והגש לו שירותך. מי שהגיעו להגשמה רוחנית יכולים להקנות לך ידע, כיוון שחזו באמת." (ב.ג. 4.34)

ראשית, מורה רוחני חייב שיהיה לו בעצמו מורה רוחני, כי אחרת אין ביכולתו וביכולת חושיו הבלתי מושלמים להבין את המושלם. לכן הוא למד ממורה שלמד ממורה שלמד ממורה, ואם נתחקה עד ראשית השושלת, נגיע לקרישנה, אישיות אלוה העילאי.

רק מי שלמד ממורה שקשור לשושלת הוראה מוסמכת שמקורה בריבון עצמו, רק אדם כזה יכול לשמש כמורה רוחני.

אדם כזה שחזה בָאמת יכול בֶאמת להקנות לנו ידע, ולכוון אותנו ואת פעולותינו למען האל.

הוא יכוון אותנו לאט, בזהירות ובהדרגה אל עבר האל. הוא ילמד אותנו על סמך הכתבים מה האל רוצה שנעשה בשבילו: "כאשר אדם מציע לי באהבה ובמסירות עלה, פרח, פרי או מים-הריני מקבל את מנחתו. הו בן קונתי, כל אשר תפעל, תאכל, תציע או תחלק, גם כל סיגוף עשה כמנחה לי." (ב.ג. 9.26-27)

תחת הדרכתו של המורה ובהדרגה, נראה את האל בכל ישויות החיים ואת כל ישויות החיים בו. את כל אשר נאכל נציע לאל, את כל פעולותינו נעשה למענו וכך נוכל להשתחרר מהשעבוד לפעולה ולמקד את מחשבתנו באל.

אם נתמיד בהקדשת מעשינו לאל לאורך זמן, תודעתנו תטהר ונוכל לבצע בשלמות את האידיאל של הבהגווד-גיטה: "הגה בי במחשבך תמיד, היה לדבקי, השתחווה לפני וסגוד לי. אם כל-כולך תתמקד בי כך, הרי שתבוא אליי." (ב.ג. 9.34)

מאמרים נוספים מאת רז הנדלר

• אלטרנטיבה חיובית
• הברכה והקללה של המונותאיזם
• לילה בין שני ימים
• שמות האל
• מוסר וצדק ללא אלוהים
• המשרת של המשרתים
• חלומות ומציאות
• המסע של משה וארג'ונה
• זכרונות אישיים מעזה והצעת פתרון
• עוד...