יחסי האל וכלל הנשמות
אלוהים הוא האחד שהפך לרבים לצורך יחסים. אחדות מוחלטת לא מאפשרת יחסים, וללא יחסים אין עונג, או אושר אמיתי. מהותו העליונה של האל הינה עונג, לכן האל יצר הפרדה בינו לבין האנרגיות שלו, שלבשו צורת אין סוף נשמות, ואיתן הוא יוצר מגוון אינסופי של יחסים ועלילות מענגות. שלא כמו במציאות שלנו שבעל האנרגיות מודע והאנרגיות משוללות תודעה, במקרה של האל, הוא הינו מודע ואנו, הנשמות, גם מודעים. אנו דומים לאל איכותית, אך שונים ממנו כמותית. משום הדמיון האיכותי ייתכנו יחסי אהבה בין העליון ובינינו, הנשמות. ומשום השוני הכמותי אנו כפופים לו ולהשגחתו. אנו דומים איכותית לאל אך שונים ממנו כמותית ממש כמו שטיפה מהאוקיינוס דומה לו באיכותה, אך שונה ממנו בכמותה. מכאן, שביחסים בין האל לנשמות יש מעמד שונה בין האחד לרבים. האל והנשמות, שניהם דומים אחד לשני כאב ובן, אך מעמדם ויכולתם שונים. האל הינו המקור, ואנו האנרגיות שלו. באופן טבעי, האנרגיות כפופות תמיד לבעל האנרגיות. האחד, האל, הינו העליון, השולט והמתענג, והרבים הינם כפופים. תפקידם, מעצם מהותם כאנרגיה של האל, הינו לענג את העליון. מעמדנו הרוחני כלפי האל הוא נצחי ולא ניתן לשינוי.

ההבדל בין גבריות לנשיות
אם נגדיר שהמנטאליות הגברית הינה הרצון להיות עליון, לשלוט ולהתענג, והמנטאליות הנשית מתבטאת בנכונות להיות כפופה ולשרת ולהסב עונג, כי אז אלוהים הינו הגבר היחידי, וכולנו, הנשמות, נשיים כלפיו. הספרות הוֵדית רואה באל את הגבר היחידי, וכול השאר הינם נקביים כלפיו. גברי במובן שהוא השולט והמתענג העליון, ונקבי במובן שאנו, כנשמות, נועדנו לשרתו ולענגו. הספרות הוֵדית אומרת שאותן נשמות שמצויות בתודעה כזאת ומממשות אותה ביחסיהן עם האל, שרויות בהרמוניה ואושר מושלם עמו.

אלוהים ואנוכיות
נקודה מעניינת לגבי גבריותו של אלוהים. במציאות החומרית, גבריות (הן באישה והן בגבר) היא פועל יוצא של אנוכיות, של הרצון לחקות את האל ולתפוס את מקומו. הגבר היחידי והאמיתי הוא אלוהים; הוא גם היחידי שגבריותו אינה אנוכית. זאת משום שאין דבר מלבדו. אנוכיותו כוללת את כול היש. מכאן שהתמקדו בעצמו ובצרכיו משמעה אהבה והתמסרות לכול ברואיו. כאשר כול הנשמות עמלות לשרת אותו ולספקו והוא מסופק משירותן, סיפוקו הופך לסיפוקן. הדוגמא הניתנת היא של איברי הגוף שעמלים לספק את צרכי הקיבה. כאשר הקיבה מסופקת, אוטומאטית כול איברי הגוף מסופקים.

נשיות, גבריות ואהבה
טבע הנשמה הוא נשי. מקודם הסברנו שטבע זה מתאפיין בתחושת כפיפות כלפי מושא השירות ובנכונות לשרת ולענג. נשיות מאפשרת יחסי אהבה. יחסים הרמוניים ייתכנו בין שניים כאשר שניהם רואים עצמם כפופים אחד לשני, או אחד מסכים להיות כפוף לאחר. אם שני בני הזוג רוצים לממש את גבריותם ביחסים ומצפים שהשני יהיה כפוף להם, יהיה זה קשה לפתח אהבה והרמוניה ביניהם. אדם אוהב, אהבתו מתבטאת בכך שהוא מתמסר לטובתו ועניינו של בן/בת זוגו. התמסרות זו הינה כאין כפיפות למושא אהבתו והיא בגדר נשיות. אמא מתמסרת לבנה, אישה לבעלה ובעלה לה. גם בתפקיד הגבר ביחסים ישנה נשיות – הגבר מקדיש עצמו לבת זוגו – לכלכלתה, הגנתה, שמחתה ואושרה. הוא כמו כפוף לצרכיו של מושא אהבתו. אם מנטאליות זו לא קיימת בזה שלוקח תפקיד גברי, אם גבריותו מתבטאת אך ברצון שהאחר יהיה כפוף לצרכיו בלי להתחשב בצרכי השני, כיצד ייתכנו יחסי אהבה? אדם שאינו מוכן לכפוף עצמו למושא יחסיו, יחסיו עימו יש בהם נופך זה או אחר של אנוכיות. אהבה מתחילה במקום שהאנוכיות מסתיימת, או אהבה קיימת ביחס הפוך לאנוכיות. כול אנוכיות, משמע השתקעות באינטרס העצמי בלי לראות את מושא האהבה ולהתקדש למענו, פוגמת ביכולת לאהוב.

יש נשמות שלא מסופקות בלהיות "נשיות" כלפי האל. נשמות אלו עוד מבראשיתן לא היו מבוססות לחלוטין ביחסיהן עם האל. לכן ייתכן שרצו לחרוג מטבען, להידמות לו ולא רק לשרת אותו. הן רצו להתנסות בגבריות האלוהית; בלהיות השולטות והמתענגות. נשמות כאלה מקנאות באל ומבקשות להתנסות בדבר המפר את ההרמוניה של אהבה שבמציאות הרוחנית. במנטאליות זו אין הן ראויות להישאר במציאות הרוחנית, גם לא יתכן שתגשמנה את משאלתן הגברית במקום שיש רק גבר אחד – האל. אין להבין מזה שהעולם הרוחני הינו עולם שבו ישנו רק גבר אחד, האל, וכל שאר הנשמות ששם הינן נשים. האל נהנה משלל מערכות יחסים (אותן אנו מוצאים כאן בעולם החומרי, כהשתקפות מעוותת שלהן) – מיחסי אדון ומשרת, ומיחסי ידידות בין חברים, מיחסי ילד והורים, ומיחסי נאהבים. אולם גם אותן נשמות שגופן הרוחני הינו גברי, הינן במהותן נשיות כלפי האל, ומוצאות עונג בשירותן אותו, את המתענג העליון. אותן נשמות שבוחרות לשנות את המנטאליות שלהן מנשית לגברית, נשלחות מהמציאות הרוחנית לעולם החומרי. האנרגיה החומרית של האל מלבישה אותן בגוף ונפש חומריים, ויוצרת עבורן את האשליה שהם גבריים. במצב זה הן שוכחות את טבען הנשי הרוחני ומאמינות ביכולתן להיות עליונות, לשלוט ולהתענג על החומר, וכך להיות מאושרות כגבריות, כאלוהים.

במציאות החומרית הנשמות, שבמהותן הינן נשיות, לובשות גוף גברי ונשי. זה מאפשר את המשחק של להיות אלוהים תוך חילוף תפקידים מתמיד (נשמה בעלת גוף גברי ייתכן שבחייה הבאים תקבל גוף נשי, וההפך). באמצעות גופים אלו הן מנסות לבסס את גבריותן ולהתענג על העולם כאלוהים. הגבר מנסה למשל, לבסס את גבריותו על ידי התענגות ושליטה על נשים. הוא זקוק לנשים שיתנו לו את ההרגשה שהוא עבורן כאלוהים. הנשים, מאידך, מממשות את גבריותן כאשר הן מעניקות לגברים את ההרגשה שהם כאלוהים עבורן (אתה הכי הכי בשבילי, וגופי נועד לאושרך), ותמורת זאת הן שולטות ב"גבר", היוצא לעולם ועובד כחמור עבור התענוג שלהן.

כול עוד שהנשמה דבקה במנטאליות הגברית שלה, שהעולם נועד לשליטתה ולתענוגה, היא כבולה על-ידי חוק הקארמה לעולם החומרי ושבה ומתגלגלת בגופים שונים, לעיתים מקבלת גוף גברי, לפעמים גוף נשי. בכול המצבים האלה היא אינה מאושרת באמת, משום שאינה שבה לטבעה הנשי האמיתי של שירות אוהב לאל. רק בשעה שהיא מתעוררת לטבעה הרוחני ושבה לנשיות האמיתית שלה (ביחסיה עם האל), היא כשירה לאהבה אמיתית ולשחרור מהעולם החומרי. אהבתה האמיתית תיתכן אך לאל, ודרכו לכול ברואיו.

ההבדל בין גברים לנשים
קיים הבדל מעניין במנטאליות של בעלי גוף גברי לעומת בעלי גוף נשי. הגבר נע בין חשיבה נטולת רגש לבין רגשנות, בשעה שבאישה החשיבה והרגש תמיד משולבים יחדיו. יוצא מכך, שהגבר בנוי לשיקול דעת קר, נטול רגשות, אך הוא עלול גם לאבד את יכולתו השכלית ולהיות נתון לרגשנות משוללת כול הגיון. באישה הרגש והשכל תמיד מתפקדים יחדיו. גם אם אשה נוטה לחשיבה מופשטת, חשיבתה מעורבת תמיד ברגשנות כלשהי, ומאידך, במקום שיש צורך במעורבות רגשית אין היא מאבדת את עשתונותיה כגברים. גבר יכול לצאת לעולם החומרי הקר והקשה ולא להיפגע, או שיש ביכולתו לחשוב על המציאות ללא מעורבות רגשית. אישה תרגיש לאין ערוך בטוחה בסביבה הדורשת שילוב של מחשבה ורגש, או חכמה רגשית. מכאן שהיא זאת שתגלה חכמה רבה יותר ביחסים. למשל, גידול ילדים דורש רגישות ואינטליגנציה. גברים נוטים לאבד את הצפון בסיטואציה כזאת, אך נשים משתלטות עליה באופן טבעי. אך אישה שתצא לעולם החומרי להתמודד על משרות גבריות, עלולה להיפגע מהגסות והתחרותיות שבו. יכולתו של הגבר במיטבה בשעה שהוא פרוש מקשרים רגשיים, ויכולתה של האישה במיטבה כאשר רגשותיה מוגנים בידי הוריה, בעלה או בניה. היום רוב האוכלוסייה נתונה למצוקה רגשית. בגלל כמיהה זו לרגשות של אהבה שלא זכו בהן, לרוב הגברים קשה לתרגל פרישות מרגשות, ומכאן שפעמים רבות האינטליגנציה שלהם מתכסה והם הופכים לרגשנים. אך האישה, דווקא במציאות של חסר רגשי, מתפקדת היטב, משום שרגשותיה משולבים באינטליגנציה. הדרך שהגבר מסתדר בעולם הרגשי הוא באמצעות כללי התנהגות שכליים. למשל, במסגרת לימודי דת ומוסר הגבר לומד איך להתנהג בכול מצב נתון. אישה לא צריכה זאת. האינטואיציה שלה מכוונת אותה במצבים כאלה.

בסופו של דבר, גם הגבר וגם האישה אינם גברים ונשים. הם נשמות נשיות בעלות רגשות ואינטליגנציה המחוברים, ברמת הנשמה, יחדיו. רק הכסות החומרית גורמת לתפקוד השונה בין הגברים לנשים. ככול שהגברים והנשים מתפתחים מבחינה רוחנית, הם מתחברים יותר לאישיותם הרוחנית ההוליסטית, וכך זו משרה על תפקודם השכלי והרגשי ומביאה אותו לשלמות, ללא הבדל בין אם גופם הוא נקבי או זכרי.

ביחסי זוגיות, באמצעות שונות זאת הם יכולים להשלים זה את זו. כשהגבר מאבד את האינטליגנציה שלו ונופל למישור החושני או הרגשני, מאבד את המוסר או נופל מעקרונותיו הרוחניים, האישה יכולה לרומם אותו. כי אף שיתכן והיא חולקת איתו את אותה התנסות, בסיטואציה כזאת היא יותר אינטליגנטית. ובמישור שיש צורך להחליט החלטה קשה הכרוכה בויתור על קשרים רגשיים חומריים, למקדם במישור הרוחני במקום בחומרי, הגבר יכול לתרום את שיקול דעתו ולקדם ולשמור על הרוחניות במשפחה. כך הדבר בזוגיות רוחנית. האישה יכולה לעזור לגבר שלה לעצור את הרגשנות שלו, והגבר יכול לעזור לאישה לקבל את הכתבים הרוחניים ולהפנות את הרגשות והקשרים מהמישור החומרי למישור הרוחני.

יוגה של יחסים
בדרך הבהקטי, היוגה של החייאת אהבתנו לאל, הדרך של האישה ליחסים עם האל קצרה משל הגבר. המטרה של תרגול הבהקטי היא לעורר את טבע הנשיות של שירות אוהב כלפי האל. טבע האישה דומה כבר לטבע הנשיות של הנשמה. כול שהאישה צריכה לעשות, זה ללמוד לשרת את האל או נציגיו במקום אובייקט חומרי ולטהר את המניע הגברי האנוכי שבה. מאידך, המסלול הרוחני של הגבר כרוך בפרישות. זאת משום שגבר נוטה לחשיבה נטולת רגש. חשיבה ללא רגש עלולה להוביל לחשיבה אנליטית, מופשטת ומכלילה, המובילה את האדם למסקנות אימפרסונאליות לגבי טבע האמת, כמו גם להתנתקות (רגשית) מהעולם. אך המטרה היא יחסי אהבה (משופעים ברגשות) עם האל. בדרך זו הגבר במסעו הרוחני ליחסים עם האל יעבור משלב של קשר רגשני לעולם, לשלב של שכלתנות ופרישות, ובסוף לשלב הרוחני של יחסים ורגשות אמיתיים עם האל. משום שהשכל הגברי מתפקד במיטבו במישור של פרישות, במישור זה הוא יטה לדחות, להדחיק או להכהות את מעורבותו הרגשית עם העולם. מכאן שיקשה עליו כמעה לשוב ולעורר את הרגש (הרוחני) כלפי האל.

אם הגבר בר מזל, הוא ימצא שיחסים עמוקים עם אשתו המבוססים על עזרה בצמיחה הרוחנית, ייקלו עליו את שלב המעבר מרגשות ורגשנות חומריים לרגשות רוחניים, הקיימים בנשמה. אישה מעצם טבעה הנשי מסוגלת לאזן את רגשותיו של הגבר. כחלק מהתרגול הרוחני בני הזוג יצטרכו להחליף את הבסיס ליחסים ביניהם מבסיס חומרי (גברי), לבסיס נשי, משמע לוותר על יחסים שהמניע שלהם הוא תאווה, ולהחליפה באהבה אמיתית – לאלוהים ולשותפם הרוחני. בכך הם ישובו שניהם לטבע הנשי המקורי שלהם ויוכלו לעזור זה לזו במסעם הרוחני.

בעבר, בתרבויות המסורתיות, נהג הגבר לצאת לעולם החיצוני, לעולם של ההתמודדויות הקשות, והאישה נשארה בבית, אמונה על גידול הילדים ומשק הבית. באופן זה הבעל היה מספק הגנה לאישה, והאישה, בהיותה מוגנת כהלכה, יכלה להעניק לילדיה את צרכיהם הרגשיים, לגדל כראוי את בניה, ולשמור על התרבות הדתית בבית, כמו גם לתמוך רגשית בבעלה כאשר הלה היה חוזר מהעולם הקר. כיום הנשים לא מסופקות מתפקידן הנשי בבית (לעיתים בגלל שבעלם אינו מסוגל לממש את גבריותו הנכונה) ומאמצות מקצועות גבריים, כמו עריכת דין וניהול. כתוצאה מזאת הן הופכות לפגיעות וליבן מתקשה. אין ביכולתן להעניק כך רוך ואהבה לבניהם, גם אין ביכולתן לתמוך בבעל החוזר מהעולם הקשה. באופן זה שני בני הזוג פגועים ונוטים להאשים זה את זו באי מילוי צרכיהם הרגשיים.

כיצד להשתחרר מאנוכיות?
החברה המודרנית מאופיינת באנוכיות גדלה והולכת. זו חברה של מנצלים ומנוצלים. בחברה המודרנית קיים אידיאל של שוויון בין גברים לנשים. אך שוויון כזה לא ייתכן על המישור החומרי. במישור החומרי גם הגברים וגם הנשים מופעלים על ידי מניעים אנוכיים, גם טבעם הוא שונה. שוויון חומרי בין גברים ונשים הינו לכן מלאכותי ולא יניב תוצאות ראויות.

בתרבויות הדתיות למדו את חוסנו של הגבר וחולשתו הרגשית, למדו את טבע האישה וחוסנה הרגשי, ויצרו מסגרת שתביא את הטוב לשניהם. הגברים בתרבויות אלו ראו לעצמם חובה להגן על הנשים, והנשים ראו לעצמן חובה לשמור על הצניעות ולא להסעיר מינית את הגברים. התרחקנו מאוד מאידיאל זה. הדת במתכונתה כיום אין בכוחה להתגונן מפני המודרניות. לכן אנו רואים כיום גברים המגורים מינית ופגועים רגשית, הפורקים תסכולם על נשים באופן אלים, ונשים לא מוגנות המנצלות כוחן לשעבד את הגברים. האם יש פיתרון? תרגול בהקטי יוגה ביכולתו לחבר את האדם לטבעו המקורי מלא החדווה, טבע של יחסים ואהבה לעליון. חיבור זה עוצמתו כה גדולה, שעל אף המציאות הקשה, ניתן לוותר על האנוכיות, תוצר החיים המודרניים, וליצור יחסים נכונים עם הסובבים אותנו. באמצעות טעם גבוה יותר של יחסים רוחניים, ניתן לוותר על הטעם הנמוך של ניצול הדדי. רק במישור הרוחני יתכן שוויון אמיתי בין גברים לנשים. רק על מישור זה כולנו נקבל את כפיפותינו לעליון ונהיה שווים בפניו.

מאמרים נוספים מאת גוּנָאוַתַר דָאס

• אמונה באלוהים
• מדיטציה
• שנה טוב לכוּוּוּוּלם
• יום הולדת לקרישנה
• חיי משפחה רוחניים
• צמחונות, אי אלימות וחיים רוחניים
• מדריך לבחירות 2015
• חיים רוחניים ויתושים
• הסיפור האלוהי – האחד הפך לרבים לצורך יחסים
• עוד...