דהרמה – השילוב בין חומר לרוח

דהרמה- פעולה שמטרתה רוחנית והתואמת את הטבע החומרי של האדם.

טבע האלוהות
האלוהות, לפי התפיסה הוֵדית, מורכבת משני עקרונות: פּוּרוּשַׁה – הזכר, ופְּרַקְרִתי – הנקבה.

הפּוּרוּשַׁה זהו האל – המקור לכול, הבלתי תלוי העליון, שהכול נובע ממנו והכול נשען עליו. הוא האחד, הנהנה העליון, שהתרחב לרבים לצורך הנאתו הרוחנית (אָנַנְדַה) שמתרחבת לעד – הנאה מאהבה ויחסים עם אינספור הרבים.

פְּרַקְרִתי – זו האנרגיה האלוהית, התרחבותו של הפּוּרוּשַׁה. כאנרגיה, פְּרַקְרִתי תלויה בפּוּרוּשַׁה, קשורה אליו, נשענת עליו, ומוגדרת דרכו (כשם שקרני השמש תלויות בשמש ומוגדרות דרכה). היא המענגת והוא המתענג, כלומר שהיא מתענגת משנית, או שהעונג שלה מצוי בהנאתו של הפּוּרוּשַׁה. פְּרַקְרִתי היא כלל האנרגיה האלוהית שאינספור הנשמות מהוות חלק ממנה.

פְּרַקְרִתי נמשכת מטבעה לפּוּרוּשַׁה ברוח של אהבה ושירות, והפּוּרוּשַׁה נמשך מטבעו לפְּרַקְרִתי ברוח של מתן הגנה ומקלט. הוא הבסיס, האדון. והיא התלויה, המשרתת.

הפּוּרוּשַׁה הינו האחד, ופְּרַקְרִתי הינה הרבים – אנחנו, אינספור הנשמות. כולנו אם כן, נקביים במהותנו וטבענו הוא אהבה ושירות, ובמיוחד, אהבה ושירות לאל. ומאחר שהוא אחד, ואנחנו רבים, הרי שהוא משתף פעולה עם כל אחד מאיתנו ונענה לטעם האהבה המיוחד של כל אחד מאיתנו (טעם האהבה היחודי הזה הוא הינו יחודיותנו הרוחנית).

העולם החומרי
אותן נשמות שמתכחשות לטבע הפְּרַקְרִתי שלהן וחפצות לטעום את טעם הפּוּרוּשַׁה, כלומר, שבחרו להתענג בנפרד מהאל ולנסות להיות בעצמן "אלוהים" – האדון, המרכז, שהכול נועד לתענוגו- אלה מוטלות לעולם החומרי. ופה, במאבק מתמיד לעליונות אנחנו לובשים גופים ופושטים גופים, כשכל גוף מהווה הזדמנות אחרת לעונג.

כלפי האל אנחנו פְּרַקְרִתי (פַּרָא-פְּרַקְרִתי, או אנרגיה רוחנית מודעת שנועדה לשירותו של האל), אולם כאן, בעולם החומרי, אנחנו מדמים שאנחנו פּוּרוּשַׁה (האדון), ומשתמשים באנרגיה החומרית, שגם היא פְּרַקְרִתי (אפַּרָא-פְּרַקְרִתי, או אנרגיה משוללת תודעה), כאובייקט הניצול וההנאה שלנו.

מטבענו אנחנו נצחיים, מודעים, וכמהים לעונג אינסופי (סַת-צ'ית-אָנַנְדַה), אלא שעתה אנחנו מזדהים עם החומר המתכלה וחסר המודעות – הגוף החומרי – וחושבים את זה לעצמנו. (הגוף החומרי מורכב מ-8 יסודות שמצויים בהשתנות מתמדת – אדמה, מים, אש, אוויר וחלל (אתר), שמהווים את הגוף הגשמי, ונפש, אינטליגנציה, וזהות עצמית, שמהווים את הגוף הסמוי. הגוף נראה כמו חי ומודע בגלל החיים-הנשמה שבתוכו).

הנשמות בעולם החומרי כולן אם כן, במהותן פְּרַקְרִתי, או נקביות, שחדורות עתה ברוח של פּוּרוּשַׁה, או זכריוּת. כלומר, כולנו אגוצנטרים כאן שמנסים להיות אדון ולכפוף את השאר לשירותנו, אף שאושרנו האמיתי טמון בשירות – בנתינה ואהבה.

מהי דהרמה?
חוק, חובה, דת, סדר, יעוד, איכות טבעית, דרך – החוק האלוהי, או הפעילות הטבעית לטבע הדבר.

כל דבר ניחן בטבע מסוים ובפעילות או בשימוש הנכון לו. שעון למשל נועד להראות את השעה. אם ננסה לפצח בו אגוזים למשל, סביר להניח שנהרוס אותו ונחטא משום כך ליעודו. באופן דומה גם לכל גוף תיפקוד טבעי. חיות וצמחים מתנהלים באופן אינסטינקטיבי על פי טבעם הגופני. האדם מכל מקום, כיוון שניחן באינטליגנציה גבוהה שמאפשרת לו להבין את המורכבות הגדולה יותר של החיים, חווה את שני סוגי הטבע הסותרים שמהווים את קיומו – טבע הפְּרַקְרִתי, או טבעו הרוחני-הנצחי, הנקבי – כמשרת, וטבע הפּוּרוּשַׁה, או רצונו האשלייתי, הזכרי-אגוצנטרי לשלוט ולהינות בחומר – כאדון. בזכות תבונתו היתרה הזו, מהווים חיי אדם הזדמנות לצמיחה רוחנית והגשמה עצמית.

דהרמה עבור האדם אינה אם כן, רק פעילות בהתאם לטבעו הגופני; עליו לפעול אמנם על פי טבעו הגופני, אך זאת, במטרה להתנקות מטבע הפּוּרוּשַׁה שבו, או מאגוצנטריות, כדי לחזור לטבעו הנצחי, האוהב והנותן – טבע הפְּרַקְרִתי.

במובן זה המילה דהרמה אינה שונה בהרבה מיוגה, שבמובנה הרחב הינה כל תהליך שמעורר אותנו ומחבר אותנו לטבענו הרוחני הנצחי.

התרבות הוֵדית מחלקת באופן כללי את נטיותיהם וכישוריהם של האנשים ל-8 חלוקות, 4 חברתיות ו-4 מקצועיות.

החלוקה החברתית היא על פי שלבי חייו של האדם:

  • עד גיל 20-25 אלה שנות לימוד. (בְּרַהְמַצָ'ארְיַה)
  • עם תום שנות הלימוד, האדם נכנס לחיי משפחה. (גְריהַסְתְהַה)
  • בסביבות גיל 55 ילדיו עצמאיים והוא יכול לפרוש ממעורבות כלכלית וחברתית ולהתקדש לחיים רוחניים. (וַנַפְּרַסְתְהַה)
  • השלב הרביעי הוא שלב של נזירות, שמתאים למי שמתקדם מבחינה רוחנית ויכול לחיות לבדו בעולם. (סַנְנְיָאסַה)

החלוקה המקצועית היא על פי הנטייה לעבודה:

  • עיסוק בהוראה ודת (בְּרָאהְמַנים)
  • עיסוק בתחומי מנהל וצבא (קְשַׁתְרייות)
  • מסחר וחקלאות (וַיְשְׁיות)
  • אוּמנים ופועלים (שׂוּדְרוֹת)

אלה קטגוריות כלליות שקיימות בצורה זו או אחרת בכל חברה. כל אחת מן הקטגוריות הללו כרוכה במחויבויות שונות (חברתיות או מקצועיות). כאשר הופכים את המחויבויות האלה לתהליך של צמיחה רוחנית, כלומר, כאשר לומדים לבצע אותן ברוח של שירות, ללא אגו, זוהי דהרמה.

רוח השירות היא שהופכת חברה לקהילה. כי רק דרך שירות ומחויבות לאחר ניתן ליצור יחסים ולאפשר זרימה טבעית של כבוד, חמלה ועזרה הדדית בין כלל האנשים.

החברה הדְהַרְמית מושווית לגוף האדם – בו כל איבר משרת את כלל הגוף. הבְּרָאהְמַנים הם המורים או אנשי הדת. הם מושווים לראש. הם נותנים את שירותם ללא שכר, כדי לשמור על יושר פנימי, וחיים בפשטות מתרומות מזדמנות. אנשי המנהל – אנשי הכוח – מושווים לזרועות ותפקידם לגונן על כלל החברה. הם מחויבים להקשיב לעצת הבְּרָאהְמַנים ואת עמם עליהם לשרת כאת ילדיהם. יוצרי ההון מושווים לבטן, או לקיבה. הם אמורים לתת תרומות ומיסים, ולכלכל את החברה כולה. הפועלים, שמושווים לרגליים שנושאות את כל הגוף, תלויים במשכורת ועובדים, או משרתים, את החברה בעמל כפיהם.

למעשה, החלוקה המקצועית חלה רק על אנשי משפחה. בשנות הלימוד אין כמובן כל מחויבות חברתית-כלכלית. הבנים נהגו לחיות בבית הגוּרוּ (המורה) ולהתקיים על תרומות ואילו הבנות נשארו בדרך כלל בבית ולמדו משם. הלימודים התמקדו בעיקר בידע רוחני וערכי התרבות (כללי הדהרמה), כשרק בשלבי הלימוד המאוחרים פנו להתמחות בעיסוק המקצועי.

עם כניסת האדם לחיי משפחה מתרחבות מחויבויותיו – לזוגיות, לילדים, למקצוע, ולמערכת החברתית והכלכלית כולה.

בשלב הפרישות מצטמצמות אמנם חובותיו החברתיות-כלכליות של האדם אולם מתרחבת מחויבותו הרוחנית לצמיחתו האישית ולהדרכת מי שקשורים אליו בידע רוחני. מאינטרסנטיות כלכלית-משפחתית הוא מתרחב לראיית צרכיהם הרוחניים של האנשים.

מי שמתקדם עוד יותר בידע רוחני ומתרחב לראות את העולם כולו כביתו ואת הנשמות כולן כקשורות לאל, משמע שלבו התרחב לאהוב את כל ישויות החיים – אדם כזה יכול לנדוד לבדו בעולם, בוטח כליל באל, וללמד את כלל האנשים ידע רוחני.

כיוון שהגשמה רוחנית הינה המטרה העליונה של החברה הדְהַרְמית, וכיוון ששירות הינו טבעו האמיתי של העצמי הרוחני, וכיוון שכל אחד ואחד בחברה יכול להגיע להגשמה רוחנית באמצעות עבודתו ותפקידיו החברתיים, הרי שתחרותיות אינה עוד משמעותית או הכרחית, והאנשים בחברה כזו הינם מסופקים לחלוטין בעיסוקם הטבעי. רוח השירות, שמהווה בסיס הדהרמה, יוצרת הרמוניה ושיתוף פעולה מלא בחברה, בעוד שרוח האדונות – רוח הפּוּרוּשַׁה – יוצרת חוסר סיפוק ומאבק מתמיד לעליונות.

על גברים ונשים
בנוסף ל-8 הקטגוריות שנזכרו לעיל, ישנה חלוקה טבעית נוספת – בין גברים לנשים. זו חלוקה טבעית ברורה ומובהקת, אך בו זמנית גם מכלילה לפעמים, במיוחד בתקופה פורצת גבולות כמו שלנו.

מכל מקום, אף שכולנו נשמות נקביות (פְּרַקְרִתי) שחדורות עכשיו בתשוקה זכרית (פּוּרוּשַׁה), ואף שכולנו מנסים ליהנות בעולם כמרכז וכאדון, ומשום כך מתגלגלים בגוף אחר גוף, ככלל ניתן לומר שגוף הגבר הינו חיקוי לעקרון הפּוּרוּשַׁה וגוף האשה הינו חיקוי לעקרון הפְּרַקְרִתי. מכאן שטבע פעולתם בעולם שונה.

הם באופן טבעי נמשכים זה לזה, כמו הפּוּרוּשַׁה ופְּרַקְרִתי; הגבר נמשך לאשה כמגן וכנותן מקלט, והאשה נמשכת לגבר ברוח של אהבה ושירות.

הגבר, בגלל טבעו הזכרי, נוטה להגדיר את עצמו יותר במושגים של "אני" – קריירה אישית, בטחון ומעמד בפני עצמו. בעוד שהאשה נוטה להגדיר את עצמה יותר במושגים של "שלי", של שייכות – שייכות לבעל, לבית, לילדים. (למשל, כשהיא מבשלת זה חלק מעיסוקיה הביתיים וביטוי לאהבתה, וכשהוא מבשל הוא שף…)

הבדל מהותי ביותר בין גוף הגבר לגוף האשה מצוי במבנה האינטליגנציה והרגשות שלהם. למעשה, הבדל מהותי זה (שמתבטא במבנה מוח שונה) נועד לאפשר את תפקידיהם השונים בחברה.

מאחר שזו האשה שאחראית ליצירת יחסים ובית חם לילדים ולבעל, אצל האשה האינטליגנציה, הרגש והחושים תמיד מחוברים. היא חכמה ואינטואיטיבית בתחומי הרגש, היא מעשית מאד בגלל זה, היא רכה, חזקה מבחינה נפשית, ומסוגלת לחבר ולגשר בין ניגודים. מכל מקום, בגלל החיבור הזה בין הרגש לאינטליגנציה לא קל לה לפעמים להפריד את הרגש מן האינטליגנציה כשזה נחוץ, במיוחד במגע עם העולם הגס והכוחני שבחוץ. בנוסף, בגלל גופה החלש יותר, היא נוטה לחוש עצמה חסרת הגנה כאשר אינה מוקפת בסביבה אוהבת (לכן כאשר נשים נאלצות לצאת לסביבה כזו הן בדרך כלל נאטמות ומקשיחות את עצמן, ופוגעות בטבען הנשי הרך).

אצל הגבר לעומת זאת, האינטליגנציה, החושים והרגש נפרדים, דבר שמאפשר לו להתמודד עם העולם הקר והתחרותי שבחוץ מבלי להיפגע. תבונתו מנתחת, מפרידה, מבדילה ויעילה, כיוון שהיא נקיה יותר ממעורבות רגשית. אולם בבית, שם הוא נדרש לפעול בתחום הרגש, הוא פגיע מאד ותלוי באשה.

כוחו של הגבר בשליטה עצמית (וזו גם הדהרמה שלו), כי ברגע שהוא קורא דרור ליצריו והופך זקוק, הוא עובר לתחום הרגש ומאבד את תבונתו. כוחה של האשה (והדהרמה שלה) לעומת זאת, בנאמנות, בסבלנות, בנועם, ובהסתפקות ביש, שגם הם הינם סוג של שליטה עצמית.

הגבר והאשה שונים בדרכי חשיבתם ובצרכיהם האינטלקואיליים והרגשיים. למעשה, אלה שני עולמות נפרדים. היא במצוקתה למשל, זקוקה לאהדה, להקשבה, למישהו לחלוק איתו, בעוד שהוא זקוק לפתרון מעשי (כאשר הוא מציע לה את פתרונותיו המעשיים בשעה כזאת, זה רק מעצבן אותה). רצף השיחה שלה נע מנקודה רגשית אחת לשניה, היא אוהבת לבלות בשיחות נפש, ושיחה על אחרים ועולמם הרגשי מרתקת אותה. הגבר לעומת זאת מוצא עניין בדיונים ענייניים-שכליים, ורצף שיחתו נע באופן לוגי. היא רגישה לדקויות ומגיבה להן, כשהוא אולי אפילו לא מבחין בהן. וכו'…

דהרמה (או רוח של שירות, מחויבות ורגישות לאחר) נועדה לגשר ולהסדיר את היחסים בין שני עולמות שונים אלה ולהפוך את שיתוף הפעולה ביניהם למצמיח מבחינה רוחנית – עד להשתחררות מלאה מאגוצנטריות, או מההזדהות הגופנית "אני גבר", "אני אשה", וחזרה לטבע הרוחני הנצחי – טבע הפְּרַקְרִתי.

מחשבה לסיום
כאשר תרבות מידרדרת לאדהרמה, כלומר ש"לעשות מה שבא לי" הופך לערך מרכזי שלה, ותחרותיות ותועלתנות מהוות מניע עיקרי ומכובד לפעולה; או במילים פילוסופיות יותר, כאשר רוח הפּוּרוּשַׁה הופכת כמעט לאידיאל בלעדי – רק טבעי שרוח הפְּרַקְרִתי של נתינה ואהבה נדחקת ואובדת בהדרגה. האידיאל הגברי נתפס כמבטיח מימוש ועונג רבים יותר, ולכן נשים כגברים – כולם מתחרים על עליונות גברית שכזו. התוצאה כמובן היא חוסר איזון, חוסר יציבות, חוסר מחויבות, וחוסר בטחון. בגלל החוסר בכוח הנשי המחבר, המגשר – המשרת, או במובן עמוק יותר, בגלל ההתרחקות מהאידיאל הרוחני, הופכת החברה – אפילו התא המשפחתי המצומצם – מקהילה תומכת לזירה כוחנית ואגוצנטרית משוללת סיפוק.



מאמרים נוספים מאת וָארְשַׁבְּהָאנַוי‎

מתרגמת ספרות ודית עניפה ומחברת הספרים "מתאוה לאהבה" ו"סיפורו של זמן". מרצה לפילוסופיה של היוגה והתרבות הוודית.

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר