הורות כתרגול רוחני

הורות כתרגול רוחני

הארי קרישנהכשהורים מפסיקים לפחד שהילדים שלהם לא יאהבו אותם, אז הם פנויים לאהוב את הילדים שלהם, לשרת אותם, לחנך אותם, ללמד אותם ולהגביל אותם ממקום נקי שמאפשר יחסים מדויקים של הורה-ילד. כשהורה תלוי באהבה של הילד שלו הוא מפסיק להיות הורה והופך להיות ילד בעצמו, מה שלא מאפשר לו להיות הורה אוהב, עוטף ומחנך עבור הילדים שלו.

היזקקות היא בשורש הורות לקויה, משום שאדם מרוקן איננו יכול לתת מעצמו לאף אחד אחר, הוא עדיין זקוק לקחת לעצמו. ראשית עלינו לבנות את הקשר שלנו עם אלוהים, למצוא את הסיפוק שלנו ביחסים איתו, ורק אז נוכל לצאת החוצה ולתת את מה שאנחנו רוצים ואמורים לתת מתוך המחויבות שלנו בקשר הורה-ילד. ילדים מרגישים אבודים כשהם יודעים עמוק בפנים שההורים שלהם זקוקים להם ולאהבה שלהם כדי להרגיש ערך עצמי ולכן הם יפעלו בכל מיני דרכים כדי להעיר את הוריהם ולנער את מערכת היחסים הלא-בריאה הזאת.

ראשית על הילדים לדעת בוודאות שההורים הם אנשים מבוגרים, הנמצאים שם כדי לעטוף, לחנך ולאהוב אותם, ואז הם יכולים להתפנות להיות פשוט ילדים. ההורים, תפקידם להיות בוגרים, יודעים, איתנים, יציבים, מסופקים, בעלי מטרה ברורה בחיים ועוד הרבה, לפני שהם יכולים לצפות שהילדים שלהם יהיו כל דבר חוץ ממבולבלים, כואבים, נואשים ומחפשים.

במקום לחפש את הפיתרון לבעיות – ביחסים בין ההורה לילד או בילד עצמו, יש לעבוד ולהתעמק ביחסים של ההורה עם העליון. כשהמקום שלנו כהורים ברור לנו, כאשר אנחנו מסופקים מבפנים בקשר הנבנה והולך שלנו עם אלוהים האוהב, אנחנו יכולים באמת להתחיל לתת משהו לילדים שלנו. כאשר נחוש בטוחים ביחסים שלנו עם אלוהים, כאשר נבין לעומק שאנחנו בידיים אוהבות ובטוחות וכל מה שעלינו לעשות הוא לפעול מתוך מטרה לשמח את אלוהים, או אז נוכל באמת להעניק ביטחון, מטרה, עומק, אהבה וסיפוק לילדינו.

כל עוד אנחנו מבולבלים, לא-מסופקים, אנוכיים ונזקקים, אנחנו לא יכולים לצפות להיות הורים במלוא מובן המילה. הריפוי האמיתי ביחסים הורה-ילד טמון בהעמקת היחסים הורה- אלוהים, ובשניהם השינוי והריפוי האמיתיים הם במעבר מלהזדקק שיאהבו אותי, לרצון עמוק ואמיתי לאהוב, לשמח ולשרת את אלוהים וכמובן את הילד.

ככל שנבין בלב לעומק את היד האוהבת והמכוונת של אלוהים בכל מה שמתרחש בחיינו, נוכל כך בהתאמה להיות יד אוהבת ומכוונת עבור ילדינו.



מאמרים נוספים מאת ורינדה דווי דאסי

2 תגובות לפוסט "הורות כתרגול רוחני"

  • אמונה

    יעל כהן:

    שלום רב,
    ראשית אני רוצה להודות ולשבח את מערך המאמרים הנפלאים שמפורסמים באתר זה, אני מוצאת אותם מקור לידע שתומך בקיום שלי .
    יש לי שאלה גדולה שמעסיקה אותי זמן רב,
    אני מתרגלת יוגה מזה כמה שנים, אך אני לא מוצאת את האמונה. אני מחפשת במה להאמין, מהו האל הנצחי? יש בי סוג של אנטיגונזם עמוק כלפי הדת והאמונה, ואני מרגישה שבשלב זה שאני נמצאת בו בדרך היוגה, אני לא מצליחה להתקדם מאחר ואין לי אמונה.
    אשמח לתשובה ועזרה.
    בהערכה גדולה.
    יעל כהן
    054237786

    • גוּנָאוַתַר דָאס:

      שלום יעל.
      השאלה שלך יפה וראויה. זו השאלה המרכזית של תורת היוֹגַה – מי ומה זה אלוהים, ומה היחסים שלנו אתו.
      לשאלת אלוהים יש שני צדדים. צד אחד הוא לאו דווקא אמונה; הוא ידע ותרגול שמביאים אותנו לחיבור אליו, לחוויה אישית של מפגש. במהלך התרגול מתעוררת וודאות עמוקה בנוכחותו, בהשגחתו, באהבתו. הצד השני הוא התנגדות רגשית לקיומו של אלוהים, התנגדות שמקורה פעמים רבות בהעברה רגשית שאנו עושים מיחסים עם אבא ואמא (או סמכות קשה שהיינו נתונים לה) ליחסים עם אלוהים.
      כשהתחלתי את דרכי הרוחנית כמתרגל יוגה, גם אני הגעתי לשלב שבו חשתי שהתקדמותי חסומה כל עוד שאני דוחה את אלוהים מחיי. להפתעתי, ברגע שנפתחתי לקיומו, מיד מצאתי עצמי בחברה של אנשים היפים ביותר שפגשתי מעודי, שהקדישו עצמם לפיתוח אהבה אליו. תהליך זה של פיתוח אהבה לאלוהים נקרא בְּהַקְתי יוגה.
      אם תרצי להתעמק בדרך זו, אני לשירותך. גד.

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר