ניקיון ורוחניות

הרי קרישנהמאמר זה נכתב לאור חוויה די מזעזעת שעברתי בסיום פסטיבל בומבמלה, שם הקימה קהילת "יוגה של אהבה" מתחם וחילקה אלפי צלחות אוכל צמחוני. בסוף הפסטיבל, לאחר שרוב באיה עזבו, עברתי במקום שהוקמו רוב האוהלים הפרטיים, מחוץ למתחם הכללי. כול פיסת קרקע (חולית) הייתה גדושה בזבל. שאלתי את עצמי מה התודעה של אלו שהתמקמו בתוך הזבל הזה? ודאי שלא תודעה במידת הטובות. לפי היוגה, בתודעה כזאת אי-אפשר להיות באמת מאושרים. אולי מאמר שכזה יוכל לתרום במשהו לתודעת אזרחינו.

מורי הרוחני, שרילה פרבהופאדה, נהג לומר "cleanliness is next to godliness", "ניקיון הינו שני לאלוהיות". המעלה הקרובה והמקרבת ביותר לתודעה אלוהית הינה ניקיון. ניקיון מתייחס לניקיון חיצוני וניקיון פנימי. ניקיון חיצוני תומך בניקיון פנימי, וניקיון פנימי מתבטא לרוב בניקיון חיצוני.

הנשמה הינה תמיד נקייה. הנשמה היא מטבע אלוהי, או סַת-צ'ית-אָנַנְדַה (גופה הרוחני הינו נצחי, מודע ומלא שמחה), ולכן לא ייתכן שתתלכלך בחומר ובחומרניות. כאשר הנשמה מתכסה בזהות כוזבת (עקב בחירתה להפנות עורף לאל), זו גורמת לה להידבק ולהזדהות עם גופה החומרי והנפשי. עקב הזדהות זו נראה כאילו הנשמה מתלכלכת. בשרימד בהאגותם (11.28.13) נאמר: "למעשה, הנשמה הינה נעלה ומעבר לקיום החומרי. אולם משום נטייתה לשלוט על הטבע החומרי, היא שבויה בו, ממש כמו אדם החווה כל מיני הסתבכויות כל עוד הוא שקוע בחלומו." ניקיון פנימי וחיצוני תורמים לשחרור הנשמה מזהות כוזבת ולשיבה ליחסיה הנצחיים והטהורים עם האל.

סיוע בהתקדמות הרוחנית
שרילה פרבהופאדה, מייסד תנועת הרא קרישנה, אמר שניקיון הינו חשוב מאד להתקדמות רוחנית. ניקיון הינו משני סוגים – חיצוני ופנימי. החיצוני מתבטא ברחצה, בגדים נקיים וסדר, בעוד שניקיון פנימי מושג על ידי חשיבה מתמדת על קרישנה וזימרת שמותיו של האל הרא קרישנה, הרא קרישנה, קרישנה קרישנה, הרא הרא/ הרא ראמה, הרא ראמה, ראמה ראמה, הרא הרא. תהליך זה מנקה את אבק הקארמה הקודמת שהצטבר במֶחשָב (נפש).

ניקיון הגוף הינו חשוב ומועיל, אך חשוב עוד יותר זה ניקיון הנפש. לכלוך נפשי מתבטא בתאווה, קנאה וחמדנות. תאווה הינה עיוות של האהבה הראשונית של הנשמה לאלוהים. הקנאה הראשונה הינה קינאה באלוהים. באמצעות חזרה על שמותיו של האל והלול תאריו, מעלותיו ועלילותיו, ניתן להתנקות מהתאווה והקנאה.

ניקיון הלב
כל סוגי הקנאה והתאווה בליבנו מקורם בקנאה הראשונה באלוהים. במקורו האדם הוא נשמה, חלק נצחי של האל הנפרד ממנו לנצח לצורך יחסים. מהות היחסים עם האל שהוא עליון ואנו כפופים לו. הוא מספק את כל צרכינו ואנו תלויים בו. מכאן נובע שהוא האדון ואנו משרתיו. השרות הופך למושלם כאשר אנו משרתים את האל באהבה טהורה.

כדי לתת משמעות וסיפוק ליחסים ההדדיים עם האל, הוא העניק לנשמה את היכולת לאהוב אותו, גם לבחור אם לאהוב אותו אם לאו. חלק מהנשמות ניצלו לרעה את יכולת הבחירה שהוענקה להן ובחרו להתחרות באל במקום לשרת אותו באהבה. עקב בחירה שגויה זו הנשמות הוטלו לעולם החומרי ולבשו גוף ונפש חומריים. באופן זה הן הסתבכו בתודעה חומרית.

הרצון להיות עליון, אף על אלוהים, ולכן הניסיון לכופף את העולם לעליונות שלנו, הוא סיבת כל העוול בעולמנו. המניע לפעולותיו של אדם מקנא כזה הינו להוכיח לעצמו ולעולם שהוא "מרכז העולם" והעולם נועד לתענוגו. קנאה ותאווה אלו מלכלכות את האדם ומעוותות את כל מידותיו הטובות. בבהגווד גיטה (7.27) נאמר ש"ישויות החיים כולן נולדות לתוך אשליה ושרויות בבלבול שמקורו בשניות שבתאווה וקנאה". התאווה הינה ביטוי לרצון הראשוני להתענג כאלוהים, והקנאה הינה רצונו (הלא מודע לרוב) של האדם להוריד את האל מכיסאו ולתפוס את מקומו. כל עוד שהלב מלוכלך באלה, לא ייתכנו יחסים אמיתיים עם האל, ולבטח לא אושר אמיתי.

לתאווה יש ביטוי גופני ונפשי. שיקולי רווח, כמיהה לכבוד ולנפלאות הם ביטוי לתאווה הרוחשת בליבו של האדם. בשְׂרימַד בְּהָאגַוַתַם (5.5.8) נאמר:

"המשיכה בין גבר לאישה [על בסיס התאווה] הינה מהות החיים החומריים. בסיס שגוי זה של חיים, שקושר יחדיו את ליבם של הגבר והאישה, גורם לאדם לפתח משיכה לגופו, לבית, לרכוש, לילדים, לקרובי משפחה, ולעושר. בדרך זו האדם מגביר את אשליית החיים וחושב במושגי 'אני' ו'שלי'".

כל העיוותים החברתיים, הפוליטיים, הכלכליים והאקולוגים מקורם ב"אני" ו"שלי" מנופחים, משמע בתשוקה שאין לה גבול לרווח, כבוד ונפלאות. אין זה אומר שאדם המתרגל חיים רוחניים אין לו "אני" ו"שלי"; ה"אני" ו"שלי" שלו הם נקיים, מייצגים את טבע הנשמה. המתרגל הרוחני לומד לחשוב ש""אני" משרת של אלוהים וכל מה שברשותי הוא מתת אלוה. אין הוא "שלי" כי אם של האל; עלי להעסיק כל דבר שברשותי באופן שיקדם את העניין האלוהי". בדרך זו הוא מסופק ביחסיו עם האל. אין הוא מנפח באופן מלאכותי את האגו, לכן יכול להסתפק ברווח הבא ללא מאמץ יתר, גם לא יקנא בסובבים אותו. באופן זה הוא שומר עצמו מהסתבכות בעיוותים של החברה המודרנית.

ארבעת היסודות שמאפיינים דת אמת זה ניקיון, חמלה, חישול עצמי ודבקות באמת.

חוסר ניקיון (חיצוני ופנימי) מביא למחלות. לפי הרפואה ההודית העתיקה, מחלות נגרמות (בעיקר) על-ידי חוסר ניקיון, חרדה (או מתח) ואכילת יתר.

ניקיון על-פי תרבות היוגה
על-פי תרבות היוגה, מומלץ לאדם להתרחץ שלוש פעמים ביום. לפי הרפואה ההודית, אחרי 6 שעות של רחצה הגוף נחשב למלוכלך (ריח הזעה נובע מתרביות של חיידקים שנוצרים בה). אם אין תנאים להתרחץ שלוש פעמים ביום, אז נסה פעמיים. אך יש להקפיד להתרחץ לפחות פעם ביום – במיוחד בעת הקימה משינה.

כל דבר הבא במגע עם הפה נחשב למלוכלך. הפה הוא מקום תרבית לאינספור חיידקים ומזהמים. יש אנשים שנוהגים בעת מפגש חברתי להרבות בנשיקות. מחלות רבות יכולות לעבור מאחד לשני עקב נוהג זה. מוטב הנוהג ההודי של מתן כבוד לאחר והסברת פנים באמצעות שילוב ידיים לחזה. היוגים נוהגים לשתות מבקבוק משותף ללא מגע הפה בפיית הבקבוק. מומלץ לא לאכול בצלחות משותפות, גם לא לאכול שאריות מזון של אחר.

שמירה קפדנית על ניקיון עצמי וניקיון הבית, יעזרו להעלות את רמת היחסים בין בני הזוג מיחסים שמבוססים על מין במידת הבערות (שימוש בגוף בן המין השני כדי לממש הזיות וצרכים פסיכולוגיים מעוותים) ליחסים שמבוססים על מין במידת הלהיטות (יחסי מין לשם הנאה), ועד ליחסי מין במידת הטובות (יחסים לשם ביטוי חיבה ורגישות הדדית). מכל מקום, בני זוג יוגיים החפצים בשלמות הגבוהה ביותר של מפגש עם האל כמושא האהבה העליון, נמנעים לחלוטין מיחסי מין (אלא אם כן ברצונם להביא ילדים לעולם כאקט של שירות לאל). בני זוג כאלה לומדים כיצד לבטא את חיבתם ההדדית, שלפעמים מתבטאת במגע גופני, באופן שלא מעורר את התאווה בקרבם.

ניקיון – מידת הטובוּת
תרגול היוגה אמור להיות במידת הטובות. מידת הטובות מתבטאת בניקיון מרבי. בְּרָאהְמַנַּה אמיתי שרוי במידת הטובות. נאמר על בְּרָאהְמַנַּה שכזה שהוא משאיר את המקום בו שהה נקי יותר ממה שהיה בתחילה. היוגי שומר בקפידה רבה על ניקיון וסדר מרביים. השיער, ובייחוד שיער הראש, נוטים להתלכלך. לכן הבהקטי יוגי שומר את ראשו מגולח. תגלחת הראש גם משחררת את היוגי מזהות גופנית ולכן גם מהנטייה לרווח, כבוד ונפלאות. מכל מקום, ניקיון אינו הדבר העליון בחיים; המטרה העליונה של היוגי זה מפגש עם האל ואהבה אליו. לכן, בשלב מסוים של שלמות, היוגי, שדבק כל חייו בניקיון מרבי, מוותר כליל על כל עיסוק בניקיון הגוף. זאת כדי להשתחרר מכל שייר של זהות והתקשרות לגוף החולף. זהו שלב מאוד מתקדם. יוגי כזה חדל מלגלח שערו, גם לא מסרק ומנקה אותו, כך ששערו מתמלא ברסטות. שלא כמו אלו המגדלים רסטות בהיותם שרויים במידת הבערות, היוגים האמיתיים התרגלו כל חייהם לחיות בשיא הניקיון, וממקום זה, על כל הקושי הכרוך בזה, הם מוותרים עליו – למען תודעה גבוהה יותר. ואכן, למרות גופם המלוכלך, תודעתם הינה צחה ונקייה, וליבם, אם הם הולכים בדרך הבהקטי, מתמלא והולך, באהבה לאל. יש פסוק יפה המתאר מצב תודעה זה. שְׂרי מָאדְהַוֵנְדְרַה פּוּרי אמר "הו תפילותיי שלוש פעמים ביום, כל התהילה לכן. הו רחצה, אני משתחווה לפניך. הו אלים למחצה! או אבות קדמונים! אנא סלחו לי על שאיני מסוגל יותר לתת לכם כבוד. כעת, בכול מקום שאני יושב, אני יכול לזכור את קרישנה, אויבו של קַמְסַה, וכתוצאה מזה אני יכול לשחרר עצמי מכל כבלי החטא. זה מספיק לי, לדעתי."

ניתן להבין ניקיון כטוהר. אדם המזהה עצמו עם הגוף נחשב למשולל טוהר ושרוי באשליה. בבהגווד-גיטה, פסוק 3.29 (התעמקות) נאמר:

"אנשים משוללי ידע טועים ומזדהים עם תודעה ארצית-גשמית, ומלאים בזהויות חומריות. הגוף הינו מתנת הטבע החומרי, ומי שקשור מדי לתודעה חומרית, נקרא מַנְדַה, או עצל, שאינו מבין את הנשמה הרוחנית. אנשים נבערים חושבים את גופם לעצמם; את מי שקשורים לגופם אלה חושבים לשארי בשר, הם מעריצים את ארץ הולדת גופם, ומייחסים לטקסי הדת והפולחן חשיבות כשלעצמם. בשבי הזהויות החומריות, אלה נוטים לפעול בתחומי החברה, האומה או העזרה לזולת, ותחת קסמן של הגדרות שכאלה, הם טרודים תמיד בעיסוקים חומריים; הגשמה עצמית הינה בסך הכול מיתוס עבורם, ואינם מוצאים בה כל עניין. מכל מקום, אל למתקדמים בחיים רוחניים לנסות ולקרוא תיגר על חומרניים שכאלה. עדיף שישקדו על פעילותם הרוחנית בצנעה, ואת אלה יעסיקו בעקרונות מוסר ראשוניים כגון אי אלימות ושאר מעשים ארציים מועילים".

הניקיון האמיתי
בסופו של דבר, אדם נחשב לנקי באמת אם הוא שקוע בעליון. כול כללי הניקיון אין להם ערך אם הם לא מובילים למטרה זו. בגַרוּדַה פּוּרָאנַה נאמר: "בין אם טהור או משולל טוהר, או שעבר מבעד לכל מבוכי החיים החומריים, אם אדם יכול לזכור את קרישנה בעל עיני הלוטוס, יש להחשיבו לנקי מבפנים ומבחוץ."



מאמרים נוספים מאת גוּנָאוַתַר דָאס

מורה לבהקטי יוגה ולפילוסופיה של היוגה.

9 תגובות לפוסט "ניקיון ורוחניות"

  • גופא:

    מאמר מצויין.
    תודה על המאמר המקסים והתשובות היפות .

  • gad loven:

    מעבר לאלוהים
    אין דבר הנעלה מסגידה לאל. אולם סגידה לאלו שיקרים לו נעלה אף מהסגידה לאל. הדוגמא הניתנת היא שלא קל ליצור יחסים עם אדם חשוב, נאמר ראש ממשלה. אך אם יש לך יחסים עם בנו היקר של ראש הממשלה, מייד נוצרים יחסים עימו. או דוגמא אינטואיטיבית ופופולארית אחרת – הדרך להתחיל עם בחורה זה להתחיל עם הכלב שאיתו היא הולכת. זה אפקטיבי יותר מלהתחיל איתה ישירות. לפי דרך הבְּהַקְתי, אין דבר הנעלה מהאל, אך ברצונו, הוא מחשיב אהבה אליו (או אלו שאוהבים אותו באופן הנעלה ביותר), לנעלה ממנו. זו המסקנה העליונה של דרך הבְּהַקְתי.

  • אלדד:

    למה הסגידה לדברים המתייחסים לאל נעלה מן הסגידה לאל?

  • gad loven:

    הערצה קשורה ולא קשורה
    שׂיוַה אומר לפָּארְוַתִי, אישתו, בפדמה פּוּרָאנַה, שסגידה לדברים המתייחסים לאל נעלה מהסגידה לאל. הגוֹפּיות היו קשורות אך לקְרישְׁנַה. דבר לא עניין אותם מלבדו. אך בשְׂרִימַד בְּהָאגַוַתַם מסופר כיצד סגדו לאלה קָאתְיָאיַנִי (אלת העולם החומרי). למה? כי הן ראו אותה כנציגה של קְרישְׁנַה שיכולה לעזור להן לממש את תקוותן הגדולה – להתחתן עם קְרישְׁנַה. באופן דומה, אם אדמת וְרינְדָאוַנַה, ארץ הולדתו של קְרישְׁנַה, יכולה להזכיר לנו את קְרישְׁנַה ולעורר אהבה לקְרישְׁנַה, היא ראויה לסגידה. אך אם מישהו סוגד להודו או מעריץ אותה לחוד מיחסיו עם קְרישְׁנַה, אין בזה דבר רוחני. זו אך אשליה חומרית שתכבול אותו ללידה ומוות חוזרים ונשנים בעולם החומרי.

  • אינדו:

    ואם אנחנו מעריצים וסוגדים לארץ שקרישנה חי בה שזאת הודו זאת גם סגידה לא טובה?

  • gad loven:

    הערצה לחולף
    מה רע בלהעריץ את ארץ הולדת גופינו? רע וטוב הם פועל יוצא של המטרה שלך. בבְּהַקְתי יוגה מטרת החיים הינה להשתחרר ממעגל הלידות והמיתות בעולם החומרי ולשוב ליחסי אהבה עם אלוהים. לאור מטרה זו, טוב זה מה שמקדם אותך לשם, רע זה מה שמעכב אותך. אדם המעריץ את ארץ הולדת גופו, ממילא הינו קשור לגוף שלו. תורת היוֹגַה אומרת שקשר כזה משעבד למעגל הלידות והמיתות, גם מביא לסבל. הדבר היחידי שראוי להעריץ (מלשון לסגוד ולאהוב) זה את האל. הערצה כזאת תביא אותך לחירות אמיתית ואושר אינסופי. כל הערצה אחרת הינה פועל יוצא של בערות לגבי טבע החיים, גם מבטאת לרוב חיפוש אחר ערך עצמי אשלייתי. אדם מחפש לבנות את ערך עצמו (זאת משום שבבערותו הוא איבד את ערכו הרוחני). הערצה לארץ הולדת גופנו הינה דרך לבנות את הערך העצמי, ממש כמו אדם שבונה את ערך עצמו בהעריצו קבוצת כדורגל כלשהי. הצלחתה הופכת להצלחתו, ומשום שהוא מזדהה איתה, כישלונה הופכת לכישלונו. הבְּהַגַוַד-גִיתָא מלמדת שבתור נשמה היננו נצחיים. ארץ הולדתנו הינה התחנה האחרונה במסע (הכמעט) נצחי בעולם החומרי. בחיים הקודמים ארץ הולדתנו יכלה להיות ארץ אחרת לגמרי. נאמר שבחיים הקודמים היית בגוף ערבי שמעריץ את ארץ הולדתו, פלשתין, ולכן שונא את היהודים שגזלו ממנו את אדמתו. כתוצאה מהערצה ושנאה זו, יתכן ובחיים אלו נולדת בתור יהודי המעריץ את ארץ לידתו, ישראל, ושונא לכן את הפלשתינאים המאיימים על ארצו. וכך חוזר חלילה. אבל אם אתה מבין שזהותך האמיתית הינה משרת של אלוהים, קְרישְׁנַה, ואתה רק עובר אורח זמני בעולם הזה, אז במקום להתקשר לזהות חולפת, לארץ חולפת, תעשה הכול כדי להחיות את תודעתך המקורית של שירות לאלוהים. בתודעה כזאת, בעת עזיבתך את גופך, לא תשוב ותיוולד בעולם החומרי, אלא תשוב לעולם הרוחני, לממלכתו של האל, למקום שאין בו לידה ומוות וסבל חוזרים ונשנים.

  • אינדו:

    מה רע בלהעריץ את ארץ הולדת גופינו?

  • gad loven:

    לא רק בדרך שלנו…
    שירית יקרה,
    אני מעריך מאוד את הכנות בה את מקיימת את הדרך הרוחנית שלך. תפילתי שתביא אותך למטרתך.
    ישנן דרכים רבות להגיע לטוהר ולחיים רוחניים מספקים. ממש כמו בשוק – בהתאם למטרות ולרצונות הרוחניים שלך, כך תמצאי דרכים העונות לרצונותיך ומטרותיך. כל עוד שאת מרוצה ומאושרת בדרכך, אם הידע באתר הזה יכול לשרת את דרכך, מה טוב. תתמידי בה ותמצי אותה. השאלה של דרכים אחרות יכולה לעלות רק אם לא תמצאי את הסיפוק המיוחל בדרך שבחרת. במצב זה אפשר לבחון לעומק את מטרותיך ומאווייך, ולראות אם יש דרך המתאימה להן, שתביא אותך לשלמות, או שעליך לקיים אותה דרך שאת הולכת בה בכנות רבה יותר, כדי שאכן תביא אותך למטרתך – לאושר שלם.
    הדרך לקְרישְׁנַה מטרתה יחסי שירות ואהבה עם האל בהיבטו העליון ביותר – נער יפיפה, כליל המעלות והחן, שכל הסובבים אותו כל-כך שקועים ביחסי אהבתם אליו, עד שבשבילם אין הוא כל-כך אלוהים עליון, אלא מושא האהבה והמתיקות העליונה. ממש כמו נכד של ראש ממשלה, שעבורו ראש הממשלה הוא קודם כל סבא אהוב שמשחק איתו בגובה העיניים שלו, ורק אחר-כך הוא ראש ממשלה. כדי להגיע ליחסים כאלה יש לרצות אותם בכול מאודך, וכן להתנקות לחלוטין מכל לכלוך חומרי, גופני ונפשי, כמו גם מכל זהות חולפת.
    אגב, התרגולת המומלצת בדרך הבְּהַקְתי יוגה, לאחר קיום יחסי מין כמוזכר לעי"ל, היא לרחוץ את כל הגוף.

  • שירית:

    אם אני הולכת בדרך רוחנית כל שהיא, שאני לא מעוניינת כרגע לפרט מהי. ואני מזדהה עם כל מה שאני קוראת כאן, והולכת בדרך הפעולות של מה שכתוב כאן, לדוגמא: בדרך הרוחנית שלנו, אני ובעלי צריכים לרחוץ את ידנו לאחר קיום יחסי מין, אנו מקיימים יחסים עבור ילודה בלבד וכו', טוב לי בדרך שלי, אני מאושרת ומרוצה. נתקלתי במאמר זה במקרה, ושאלתי את עצמי, האם יש מס' דרכים רוחניות בהן ניתן להגיע לטוהר ולחיים רוחניים מספקים? והאם דרך אחת מכבדת את הדרך השניה?

להגיב לפוסט gad loven

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר